מחרת יום הכיפורים נקרא "בשם השם": מנהגי חב"ד
מחרת יום-הכיפורים נקרא "בשם השם" (ג-ט'ס נאָמען), בו מוסיפים בקדושה. משכימים לבית-הכנסת.
בניית הסוכה סיפר הרבי: "כ"ק מו"ח אדמו"ר [מהוריי"צ] וכן אאמו"ר [הרה"ג והרה"ח המקובל ר' לוי-יצחק] לא עסקו בעצמם בעשיית הסוכה".
אם כי מסופר שהרבי השתתף בעצמו בבניית הסוכה בביתו ברח' פרזידנט, על-ידי זריקת כמה ענפים של סכך. מכיוון ש"תשבו כעין תדורו" – צריכה להיות לכל משפחה סוכה לעצמה, בדוגמת מה שבכל השנה היא גרה בדירה משלה. ובפרט שגם עשיית הסוכה היא מצווה, ובכיוצא בזה "מצווה בו יותר מבשלוחו". אין שום הידור שתהיה הסוכה מחוץ לבית דווקא, אלא אפשר להסיר את הגג ולהניח סכך, וכך היה נהוג אצל הרבי בשנים האחרונות.
עושים את הדפנות אפילו לכתחילה גם מדברים הפסולים לסכך. מנהגנו לעשות ארבע דפנות. מרבים בסכך.
אדמו"ר הזקן היה מצווה על כך: "צפוף יותר! עוד יותר סמיך!". וכדי "שיהיו כוכבים נראים מתוכה" תוחבים מקל בעובי הסכך, ליצור נקב שיוכלו לראותן בעדו.
אין מנהגנו בנוי (=קישוטי) סוכה, לא תחת הסכך ולא על הדפנות. הרבי עורר על כך שבסוכה (על אף שכשרה בג' דפנות) יש להניח ארבעה דפנות.
ארבעת המינים אין מדקדקים לשלם עבור ארבעת המינים קודם החג דווקא. קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן, להדר לברך על אתרוג מקלבריה.
גם בימינו, שיש אתרוגים משתילי קלבריה באה"ק ת"ו, עדיין יש להשתדל לברך על האתרוגים מקלבריה.
מראה האתרוג צריך להיות צהוב (כמראה שעווה), ולא כהמדקדקים שיהיה מקצתו ירוק. לוקחים לולב שאין עליו כפופים (את הכפיפות מכנים בשם 'קנעפלאַך' ['כפתורים']).
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ הקפיד שהשדרה תהיה באמצע הלולב ממש, ולא מן-הצד קצת; לולב ישר; שאינו דק; ושעליו מחוברים בקליפה (קאָרֶע) מאחורי השדרה.
הקפדה זו האחרונה ידועה לנו גם מהנהגת הרבי.
* רצוי לקנות לכל אחד מהבנים מגיל שש ומעלה ארבעת המינים כשרים כהלכתם, ולפחות שבכל בית ועכ"פ בכל קהילה תהיה ערכה של ד' המינים מיוחדת לילדים (וכמובן שלאלה שלאחר הבר-מצווה יהיו ארבעת המינים מהודרים).
* עורכים מגבית ומחלקים את 'צורכי החג' לחג-הסוכות לאלו הנצרכים (בדומה ל'מעות חיטים' לחג-הפסח). וכן מחלקים ד' מינים (שצריכים להיות 'לכם'). .
(קובץ התקשרות, הרב יוסף שמחה גינזבורג)
מאפשרים לכם לקבל
