"תן לי בבקשה לעקאח" | טור לפרשת שבוע וצמיחה אישית
"תן לי בבקשה לעקאח" - משפט מתוק עם מנגינה, משפט של פעם בשנה.
בכל שנה בערב יום הכיפורים מגיעים יהודים לבית כנסת לבקש מהרב לעקאח, עוגת דבש. ויש מקיימים בפורמט ביתי את אותו דבר ממש. שאם נגזר עלינו בשנה זו להיות מן המקבלים, יצאנו ידי חובה בערב החג. מעתה נהיה בצד הנותן. מנהג כזה, מיוחד.
לבקש עוגת דבש, לנסות משהו חדש. לחצות את הנהר למקום צחיח ללא פרחים, מקום אדמה וטרשים. מקום של חול, בו לא הכל יודע ולא הכל יכול. הצד השני של העולם, הנאלם. צד המקבלים, הנתמכים, שמבקשים לפעמים וצריכים. צד, שסובל מיחסי ציבור רדודים, שחקן ללא אוהדים.
לקבל את עצמי. את הצדדים הבוהקים, שתמיד מנצחים, גם את אלו שפחות נוצצים. לקבל את החבילה כולה, את כל התכולה. לקבל את השני בלי תנאים מוקדמים, דומים אנחנו או שונים. להסכים לפעמים להזדקק, לאפשר לשני את הזכות לתת.
תנועה של נתינה וקבלה, בלי פנקסנות, בלי לתת קבלה. לא להשאיר קנקן ריק - לקבל, להתמלא ושוב לתת.
להיות כלי לקבלת ברכה. לבקש מבורא עולם שנה שמחה.
גמר חתימה טובה,
חנה גופין
למקרה שפספסתם
מאפשרים לכם לקבל
