הקדוש סרן ישראל יודקין הי"ד, סמ"פ בגדוד נצח יהודה שנפל לפני מספר חודשים בעת שהגן בחירוף נפש על פקודיו בלחימה הקשה בעזה, התפרסם מאוד לאחר נפילתו, לאחר המאבק המפורסם של משפחתו לציין על מצבתו 'הי"ד' כמקובל במקרים של אלו שנפלו על קידוש ה' ונרצחו ע"י בני עוולה.

לאחר נפילתו פורסמו ע"י פקודיו סיפורים רבים על עוז רוחו ומסירות נפשו למען חבריו ופקודיו, אך הסיפור דלהלן טרם סופר ונודע רק לאחרונה למשפחתו בעקבות אירוח של לוחמים בכפר חב"ד:

עדות מרגשת שנחשפה בשבת האחרונה, כשקבוצת לוחמים מגדודו של סרן ישראל יודקין הי"ד שהו בר"ה ובשבת ב'בית אלי' לחיילים בודדים בכפר חב"ד.

את הסיפור שמע ר' יוסי רבינוביץ' מכפר חב"ד, שאירח בביתו את קבוצת הלוחמים בשבת. המספר הוא אריה זינגר, לוחם במחלקה של ישראל יודקין הי"ד.

כך מספר זינגר:

"גדוד נצח יהודה יוצא לפעילות חשובה בעזה, לטובת חזרתם של חלק נכבד מתושבי שדרות, שפונו בזמן המלחמה.

המחלקה שלי יחד עם הגדוד שלנו נכנסים לעזה, במקביל מבצעים פעילות למיגור טרור במרחב,צפון עזה, בית חנון.

לאחר מספר ימים, כשחזרנו למגנן (מקום השינה) להפוגה אחרי 12 שעות פעילות ברצף ואנחנו עדיין בשטח אויב, הסמל בא אלינו ואומר לנו שצריכים לצאת לפעילות קטנה לחפש משהו שאבד לאחד הלוחמים ממחלקה אחרת שאיבד ציוד לחימה יקר.

ישר התחלנו לצחוק ולכעוס יחד, מדוע שנסכן את חיינו רק בשביל למצוא ציוד?

מאחר והכוח שלנו היה עייף וסחוט נכנסנו לוויכוח משמעותי שאנחנו לא מעוניינים לבצע פעילות משום שאין בנו עוד כוחות.

ואז הגיע ישראל יודקין הי״ד הסמ״פ ושואל: "שמעתי שאתם מסרבים לצאת לפעילות?" מרוב שהערצנו אותו ולא היה לנו נעים הכחשנו ואמרנו מה פתאום ודאי שיוצאים... גם מתוך תחושה של אהבת ישראל לעזור לחייל שאיבד את הציוד.

כל המחלקה יצאה יחד…

לאחר שלוש-ארבע שעות של חיפושים (ללא הועיל…) ממש 10 דקות לפני שאנחנו חוזרים למקום המנוחה המגנן, 2 רחפני נפץ של האויב טסים ממש מעל המגנן בו הכח נמצא.

רחפן אחד מטיל את הנפיץ (רמון שמשתחרר מהרחפן) ממש באמצע המגנן, בחסדי ה' אף אחד לא נפגע.

היו שם המון לוחמים והרחפן השני  מטיל את הנפיץ בדיוק על האוהל של המחלקה שלנו, אוהל השינה של הלוחמים שיצאו לחפש את החפץ שאבד...

כל המקום היה מלא ברסיסים, אם לא היינו יוצאים לפעילות ככל הנראה שלפחות מחצית מאתנו היו נהרגים או נפצעים בצורה קשה מאד... לוחם אחד שהיה רחוק משם 12 מטרים נפצע קל, אז אפשר לחשוב מה היה קורה לנו שאנחנו ממש במקום...

בחסדי השם ניצלנו ולא קרה לנו שום פגע."

הלוחם מסכם את סיפורו:

"למדנו מהסיפור הזה שלא תמיד אנחנו מבינים למה דברים קורים, אך להכל יש השגחה מהבורא גם אם הדברים לא תמיד נראים על פי השכל וההיגיון. בזכות הפקודה של ישראל יצאנו לכמה שעות והרימון פספס אותנו…

הפעילות שביצענו סיכנה את חיינו למצוא איזה שהוא דבר ובורא עולם הכווין מלמעלה שלא נהיה ב-10 דקות הללו באזור הפגיעה.

בזכות הפקודה של ישראל ואהבת ישראל שעשינו עבור החייל שאיבד את הרכיב מנשקו…

ממש חסדי השם!"

*

יהיו הדברים הללו לעילוי נשמתו של הקדוש ישראל יודקין ז"ל וכל אלו שמסרו את נפשם על קידוש ה', להגנת העם והארץ.