השנה בראש השנה הרגשתי את ה"שופר גדול" - באילת
בוקר ראש השנה, שנת תשפ"ה. השכמתי קום משנתי ולפני התפילה חיפשתי מאמר של הרבי העוסק בענין התקיעות ואיקלע לידי מאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" - תשכ"ח הנדפס בספר מאמרים מלוקטים חלק ו'.
במאמר זה שנאמר כמה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים הרבי מבאר (עפ"י דרושי רבותינו נשיאנו) שיש תקיעה רגילה של בני ישראל המעוררת את התקיעה דלמעלה וכמו שכתוב "ואד' א-לוקים בשופר יתקע".
וישנה תקיעה ב"שופר גדול" שעליה נאמר והיה ביום ההוא יתקע ב'שופר גדול' ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. היינו שכדי להשיב את האובדים והנדחים לה' אין די בתקיעה רגילה אלא זוהי תקיעה מיוחדת שהקב"ה תוקע מדרגה גבוהה ביותר ויש בכוחה להשיב אותם לכור מחצבתם.
על התקיעה המיוחדת הזו לא נאמר מי הוא התוקע האם זה אנחנו עם ישראל או הקב"ה? כתוב והיה ביום ההוא "יתקע" כאילו היא באה מעצמה? והרבי מבאר שזו תקיעה ממקום כה עליון מבחינת "סתימא דכל סתימין" ולכן לא נאמר מי הוא התוקע.
מאותו רגע הכתה בי התובנה שאם אתה רוצה לעורר יהודי שאין לו כל קשר להווי של ראש השנה והוא מנותק, עליך לתקוע לו ב"שופר גדול" ולא בשופר סתם!
•
במשך שנים רבות יש לי תחנות קבועות לתקיעת שופר אליהן אני מגיע בשעה קבועה בתיאום מראש עם קבוצות האנשים הממתינים ותוקע להם כדת וכדין. לפני שנים ביקשתי מיהודי נכבד שאבוא אליו בשעות הצהריים לתקוע בשופר והוא סירב בנימוס מפני שלא רצה להטריח אותי ללכת ברגל מרחק רב. אמרתי לו שבלאו הכי יש לי באיזורו עוד תחנות ואינני טורח רק עבורו.
הלה הסכים לבסוף אבל רק ליום הראשון של ראש השנה ולא לשני. חלפו שנים וה'תחנה' הזו הלכה וגדלה עד שכיום מידי ראש השנה אחר הצהרים ביתו מלא באנשים שמצפים בקוצר רוח ובחגיגיות לתקיעות והאירוע הזה כבר הפך למסורת ולטקס שלם.
וכך בעוברי מתחנה לתחנה בהן ממתינים אנשים בקביעות מידי שנה אני מתהלך בתחושה שישנן שתי סוגי תקיעות: יש את התקיעות הרגילות שתוקעים בבית הכנסת תוך כדי התפילה להמון העם שבא ברגליו לבית הכנסת כדי לקיים את המצווה. זהו שופר סתם אבל יש שופר אחר לגמרי שהוא ה"שופר גדול" שעמו תוקעים ליהודי שאתה עוצר ברחוב או מגיע לביתו כי אתה יודע שהוא מעצמו לא יטרח להגיע לבית כנסת לקיים את המצוה.
מבצע שופר מתבצע בשליחותו של הרבי ששולח אותנו לזכות יהודים במצוה רמה ונישאה זו. ושלוחו של אדם כמותו ובטוחני שהרבי מצייד את כל שלוחיו ועושי דברו באותה בחינה נשגבה של "סתימא דכל סתימין" כדי שניגע בעומק נפשו של האדם שהוא בבחינת "אובדים ונדחים" וכך נצליח להביאו להר הקודש בירושלים.
•
תוך כדי שאני מהלך בחום הקופח של אילת בצהרי החג (36 מעלות בצל) אני מהרהר על השיחות שניהלתי בערב החג עם א' מצעירי השלוחים שיצא זה עתה לא' החורים הנדחים ושיתף אותי באתגרים העומדים למולו לקראת ראש השנה.
אותו שליח, רעייתו וילדיו הטריים מצויים במקום שלכוס הקפה ניתן להוסיף רק חלב סויה. אין שם חלב ישראל ולא פת ישראל. ובערב החג הוא בא בדברים עם ראש הקהילה המקומית בדבר רצונו להשתתף בתפילות החג.
לתדהמתו הוא קלט שאין עזרת נשים בבית הכנסת. גם לא עזרת גברים. באים ויושבים זה לצד זה וכך מתנהלים התפילות. השנה הם לא הצליחו להשיג מי שינהל להם את התפילות ומי שיתקע להם בשופר והם מבקשים משליחנו דנן שימלא את התפקיד הזה.
השליח אומר להם בעדינות ובדרכי נועם אבל בנחישות רבה שהוא לא יוכל להשתתף בתפילה בבית הכנסת משום שאין בה מחיצה החוצצת בין זכרים לנקבות. הוא מנסה לשדל את האחראים במקום שיביאו עציצים גבוהים וימצאו את שביל הזהב עליו יונחו העציצים כדי שתתאפשר תפילה כהלכתה, אך בסופו של דבר הרעיון לא הבשיל לכדי ביצוע והם וויתרו עליו.
הוא לא וויתר עליהם והודיע להם כי הוא בכל זאת יגיע לבית הכנסת בראש השנה בב' הימים בשעה יעודה והוא יזכה אותם בתקיעות. במוצאי ראש השנה הוא סיפר לי כי במהלך ימי החג הוא תקע לכמעט מאה יהודים בשופר הן לאלו שהגיעו לבית הכנסת וגם לעוד יהודים אותם מצא באיזורי התיירות ההומים מאדם.
ובזוכרי בראש השנה את מסירותו של השליח הצעיר שיצא למדבר שמם ולארץ לא זרועה התחלתי להרהר האם השופר שלי הוא "שופר גדול" אל מול השופר שלו? מה שבטוח הוא שבתחושתי ה"שופר גדול" שלי התכווץ מעט..
•
לפנות ערב של יומו הראשון של ראש השנה יצאו מתפללי בית הכנסת שלי לאמירת תשליך אל הרחוב ממנו נשקף הים האדום - ים סוף במלוא הודו והדרו ולפי כמות המתפללים הרבים שגודשים את בית הכנסת ורוקנו אליו את כיסיהם היה נדמה שהמפלס שלו גואה.
ברחוב זה עליו אני מדבר עתה ישנה תנועה ערה של אנשים שכן במרכזו שוכן בנין רב קומות שכל דייריו הם עובדי המלונות והתיירות. בשעות קבועות מתנקזים אל התחנה הקרובה הפועלים הרבים וזו הזדמנות לתקוע להם בשופר. אני אומר בחפזה את אמירת התשליך ופונה לעוברים ושבים לזכותם במצות היום.
והנה ממש לקראת השקיעה בדקות האחרונות של היום שמתי לב מרחוק באדם לא צעיר שעומד וממתין שם. החשתי את צעדיי אליו ושאלתי אותו אם הוא יהודי והוא ענה לי במבטא רוסי כבד שאכן הוא יהודי. וספק דאורייתא לחומרא.
אמרתי לו שיחזור אחריי על הברכות והתחלתי לתקוע בידעי שלהיום אלו התקיעות האחרונות. עוד לא הספקתי לסיים את קבוצת התשר"ת ועיניו של היהודי התלחלחו מדמעות. בתש"ת כבר נזלו דמעות של ממש שיכולת להבחין בהם, ומה קרה בתר"ת? משאיר לכם לדמיונכם.
סיימתי והוא מספר לי כי הוא מאוקראינה מעיר פלונית ועלה לארץ לפני יותר מעשור. הוא מספר לי בהתרגשות ובסערת נפש על ביקוריו בבית הכנסת בעירו בראש השנה והוא מתגאה במבנה המפואר והענק שלהם באוקראינה אל מול בתי הכנסת כאן בארץ. תוך כדי הוא שולף את הנייד שלו מהתיק להראות לי תמונות מבית הכנסת שבעירו. אני מזדעזע ומורה לו להחזיר את הנייד שכן אסור לנו להשתמש במכשיר זה בחג. הוא התנצל וביקש סליחה.
נפרדתי ממנו באיחולי שנה טובה ובקרבי אני חש שבשופר שלי יש תנודות של ממש, הוא גם שופר רגיל וגם "שופר גדול".
•
למחרת היום בעת התפילה כאשר אני ב"יכין עצמו לתקוע בשופר", הבחנתי מחוץ לבית הכנסת בעובר אורח. קראתי לו מרחוק ושאלתי אותו אם שמע כבר תקיעות השנה בתשפ"ה? והוא ענה בשלילה. שאלתי אותו אם יש לו כמה דקות טובות להצטרף אלינו למעמד התקיעות והוא נענה בשמחה. הוא קיבל כיפה. הודעתי לו שלאחר התקיעות אינני מדבר ומשוחח לכן אני מברך אותו כעת בשנה טובה וכו' וכך הוא עמד לצידי בעת התקיעות בסבלנות רבה עד לסיומן.
אז עכשיו אני כבר מבולבל. האם התקיעות היו "שופר סתם" או שבזכות ה'צדיק' הזה הוא זיכה את כולנו ב"שופר גדול"? תחליטו בעצמכם.
•
במסגרת טור זה לא אלאה אתכם בכל פרטי המאמר הנ"ל של הרבי הנפלאים שכל מי שרוצה להנות הנאה צרופה בבחי' "טעמו וראו כי טוב ה'", יתכבד בזאת ללמוד אותו מתחילתו ועד סופו.
ולקראת סופו כותב הרבי: "שבסוף זמן הגלות שנשארו רק כמה רגעים שקודם ליום ההוא שיתקע בשופר גדול [ויתירה מזה שבנוגע לכמה ענינים התחיל כבר הענין דיתקע בשופר גדול, כמובן ממאמר הנ"ל דכ"ק מו"ח אדמו"ר. ובפרט שמעת כתיבת המאמר עד עכשיו כבר עברו כו"כ שנים, ועאכו"כ בזמן האחרון שראו במוחש שכו"כ שהיו תחלה במצב של אובדים ונדחים רח"ל התעוררו בתשובה ע"י התקיעה בשופר גדול].
ובהערה למטה שם נכתב: "להעיר שמאמר זה נאמר לאחרי ההתעוררות שלאחר מלחמת ששת הימים (המו"ל)".
ועל כך אוסיף אני הקטן שמאז תשכ"ח חלפו יותר מיובל שנים וגם לאחרונה חווינו את מלחמת חרבות ברזל ועם ישראל מתעורר לשמים כפי שלא היה מעולם, אם כן עלינו כבר להטות את אזנינו לשמיעת ה"תקע בשופר גדול לחרותנו", אמן
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected] ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
