בלי VIP | טור לפרשת שבוע וצמיחה אישית
קיבלתי תעודה. סוף סוף. כמעט לידה. טיפסתי להר, התייגעתי. סילקתי אבנים והשגתי. יש לי גביע! ניצחתי. ממריאה אל על, מרחפת. וואו גדול, נסחפת. אוויר פסגות, חיוך מאיר. מבט בהיר וקצת יהיר. כייף להצליח עם כתר ושרביט, עוד קצת ליהנות. מלכה בניצחונות.
שבוע אחר כך נפלתי לבור, התערפלה הראיה, הכל שחור. השקעתי, נבחנתי, לא עברתי. למשרה לא התקבלתי. כישלון מהדהד בכיכר העיר. שורף בלב וכואב המחיר. מלקה את עצמי, מבכה מרה, נעלמת הרחק בעומק המערה. השילו ממני הכל, לקחו את המדים. התכווצתי ברגע, חסרת ערך בהפסדים.
פרשת ניצבים פונה לכולם - מהגדול עד הקטן. ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם … מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ״. בלי VIP, בלי מחלקה ראשונה. בשורה אחת, באותה נשימה. להיות ניצבת כשאני בראש - מצליחה ומנצחת. להיות יציבה גם למטה - כשעצים חוטבת ונשימה בקושי לוקחת.
בין ביצועים ל"אני" לעשות הפרדה - יש לי הצלחות, אני לא הצלחה. גם נכשלת לעיתים, אבל לא כישלון. לא התקלקלתי ובלי אות קלון. לשמוח עם הישגים, לבכות על אכזבות, להיות אנושי, לאפשר רגשות. גם לתחום גבולות, להגדיר גיזרה - צפונית, דרומית - ולחזור לשיגרה. לנהל הישגים, לנהל הפסדים, לא להיות להם עבדים.
כי האדם הוא לא סך הביצועים. לפתח ערך עצמי ללא תנאים…
זמני הדלקת נרות:
לוגנסק - 17:56
קייב - 18:26
באר שבע - 18:11
חיפה - 18:00
ירושלים - 17:49
תל אביב - 18:09
שבת שלום ושנה טובה!
כתיבה וחתימה טובה!
חנה גופין
מאפשרים לכם לקבל
