כ"ז ניסן – היארצייט של המשוררת שיינה זלדה מישקובסקי – שניאורסאהן, בת דודה יחידה של הרבי. אבא שלה, ר' שלום שלמה, הוא אחיו של האבא של הרבי, ר' לויק. אבא של ר' לויק ור' שלום שלמה, ר' שניאור זלמן, היה נכדו של ר' ברוך שלום, בנו בכורו של הרבי צמח צדק. לפני החופה עם רעבעצין רחל זלדה, בתו של החסיד זלמן חייקין, הוסיפו לו השם שלום (בחייו של הסב) – וזאת בגלל חרם דרבי יהודה החסיד.

לכן הוא ידוע לנו בשם שלום שניאור. לכבוד אימו ר' שלום שלמה קרא לבתו זלדה, היא המשוררת הישראלית המפורסמת. אימה, אשתו של ר' שלום שלמה, היתה בתו של החסיד המפורסם דוד צבי חן, רבה של צ'רניגוב.

מעניין שעל המצבה שלה כתוב כ"ח ניסן, אבל כולם נזכרים שהיא נפטרה ביום השואה, מספר דקות לפני שקיעה.

זלדה, כבת יחידה, קראה קדיש אחר אביה.

על הסבא שלה היא כתבה: "כמו אברהם אבינו שספר בלילות כוכבים, שקרא לבוראו מתוך כבשן האש, שעקד את בנו, - כזה היה סבי. אותה אמונה בוערת, ואותו זקן לבן מתולתל. בחוץ ירד שלג והיו צעקות: "אין דין ואין דיין!" – ובחדרו הדל שרו המלאכים על ירושלים שבשמים".

"סיפרתי את עצמי עד תום" – במילים אלו סיימה זלדה את סיפורה. אני וגולדה ליפש ביקרנו אצל זלדה מספר פעמים. את הספרון עם שיריה היא ערכה בעצמה. זלדה אירחה אותנו בדירתה הקטנה שהיתה נמצאת לא  הרחק מ"שמי"ר". כוס תה מתוק, קול של מלכות, מראהה האצילי, העיניים, המבט, התנועות – בזמן קריאת שיריה קירות דירתה הצנועה זזו הצידה, ואתה ראית את עצמך בארמון.

'זלדה המשוררת' בכתב העת של שמי"ר

ההיכרות שלנו היתה תוצאה של הוראת הרבי לפרסם בכתב העת שלנו "התחייה" כתבות ויצירות אך ורק של יהודים שומרי תורה ומצוות ושל גויים. התחלנו בחיפושים ומצאנו את זלדה במרחק של מאות מטרים מ"שמי"ר".

  ***

צפונה מקייב, על גדות הנהר דסנה נמצאת העיר צ'רניגוב. בשנת 1866, לפי הוראת הרבי צמח צדק, נתמנה החסיד הגאון ר' פרץ חן לתפקיד רבה של צ'רניגוב. ביום השני של חג הסוכות, בט"ו תשרי תרל"ט (אבל יותר סביר תר"מ) היתה שמחה כפולה: לבנו ר' דוד צבי חן נולד בן ששמו נקרא שלמה מנחם מענדל. אך הסבא לא זכה הרבה זמן לגדל את נכדו – בעוד שלש שנים, בשבת כ"ו אייר תרמ"ג, עלתה נשמתו של ר' פרץ השמימה. לרבה של צ'רניגוב נתמנה בנו הגאון ר' דוד צבי חן.

עןד בהיותו ילד הפליא מענדל את מלמדיו בזכרונו.

כבר בגיל שש הוא ידע את כל תנ"ך בעל פה, בגיל שמונה עשרה – את כל בבלי וירושלמי, ספרי הרמב"ם ושו"ת חתם סופר. בליובאוויטש התיידד עם בן גילו שנהיה לרבי ריי"ץ. על הגאון מצ'רניגוב שמע ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק ורצה וחתן איתו את בתה. אך רבי ריי"ץ הציע לו שידוך אחר. רבי ריי"ץ בעצמו התחתן בגיל שבע עשרה עם רעבעצין נחמה דינה, בתו של ר' אברהם שניאורסאהן מקישינב (נכדו של הרבי צמח צדק), ושם בבסרביה, הוא מצא שידוך לחברו. בעיר בנדרי היה גר חב"דניק עשיר בשם ר' שבתאי ברמן, ובתו פעסיא התחתנה עם ר' מענדל חן בחודש אדר תרס"ד (1904).

ידידות גדולה קישרה את ר' מענדל עם רבי רש"ב. קראו לו "יד ימינו" של הרבי. ר' מענדל היה לרבה של העיר נז'ין, ותושבי העיר אפילו התלוננו שרבם עוזב לעיתים קרובות את העיר ונוסע למלא אחר בקשותיו השונות של הרבי מליובאוויטש. אבל רבי רש"ב ענה להם שאינו יכול למצוא מישהו שידמה לר' מענדל.

בשנת תר"ע (1910) התקיים בפטרבורג כנס של כל רבני רוסיה. בפרוטוקולים של הכנס צויין שרבה של נז'ן הוא "נציגו של הרבי מליובאוויטש". באחת הישיבות של הכנס נשא דברים ר' חיים נאה, 'בעל השיעורים'. בזמן נאומו משכילים זרקו מילים וניסו להפריע לו. ואז רבי רש"ב שלח לר' מענדל פתק שבו נכתב שהרבי לא יכול להרשות לעצמו להשתתף בכנס שבו עושים צחוק מרבנים גדולים. כאשר נודע תוכן הפתק למשתתפי הכנס, כל גדולי הדור עזבו את הישיבה.

***

העתק                                                                                                               שתי כתובות

פטרבורג

גורוכוב 48 מקסימובה                              לכבוד חן

                                                              סטרה

בגלל האשמות לגבי הדתות אינני יכול להצטרף כתוצאה משיחה יום ב'. בטוחני שהמחאה  צריכה להיות חתומה ר' בידי מגיני הדתות רבנים רוחניים טכסק המחאה אני מצטרף לנוסח של חן גרוזנברג גורדין בלי ציטוטים תמסרו לניסילוביץ

                                                                                    שניאורסאהן

העתק

גורוכוב 48 מקסימובה                              לכבוד חן

ששלחתי מברק מספיקה חתימה שלך סברתי עבור המכתב המצורף למחאה צריך להיות חתימות של רבנים חשובים רבים רוחניים יוסף כותב בפרוטרוט

                                                                                    שניאורסאהן

תוכן המברק: לפי הפתק של הרבי כל מסמך שיחליטו בכנס לא יהיה בתוקף בלי הסכמה וחתימה של הרבנים החרדים.

***

לאחר שנתיים רבי רש"ב שלח אותו יחד עם מחותן שלו ר' לוי יצחק שניאורסאהן (אביו של הרבי שלנו . אחותו של ר' מענדל חן, חנה, היתה אשתו של אחיו של ר' לויק – ר' שלום שלמה שניאורסאהן) כדי שיעזרו לרב מזא"ה בפרשת בייליס. אך התקרב ענן שחור של המהפכה. יותר ויותר הופיעו במפת אוקראינה מוקדים אדומים של פוגרומים. הצבא האדום, הצבא הלבן, פטלובה ויתר כנופיות רבות הסתובבו בערבות אוקראינה והשאירו אחריהם שובל של כאב, אלימות ומוות. תחת "שלטונו" של דניקין היו 887 פוגרומים, ש-77% מהם היו מעשי ידיהם דווקא של חיילי הצבא הלבן שלו.

החל מהחודש ינואר של אותה שנת 1919 נמצא בנז'ין גדוד "טרשצ'נסקי" של הצבא האדום בפיקודו של בוז'נקו, שלפני זה ערך פוגרומים ביהודי אומן ולובר. חייל הצבא הלבן של שטקלברג הדפו את חיילי הצבא האדום ונכנסו לעיר  ביום ששי  פרשת שופטים, ג' אלול (29 אוגוסט), ומיד החלו להתפרע. בתו של ר' מענדל, שושנה, היתה נזכרת שאת פני החיילים האלה – קזקים, טטרים וצ'צ'נים – קשה היה לכנות פני אנוש. השבת ההיא היתה ספוגה בדמעות של יהודים.

לאחר השבת נשלחה משלחת לברון שטקלברג עם בקשה להפסיק את הפשעים. המשלחת מנתה שלושה חברים – רב העיר ר' מענדל חן, נציג ההון המקומי יהודי זסלבסקי וכומר פרבוסלבי אנדרייבסקי. הוא קיבל אותם, אך לא ידוע איזו תשובה קיבלו, מכיוון שכאשר חזרו לבתיהם והלכו ברחובה הראשי של נז'ין, סגרה עליהם גל של פוגרום של קזקים שכבר היה עקוב מדם.

אנדרייבסקי אמר להם מיד שהמקום הבטוח היחיד זוהי בניין הכנסייה. זסלבסקי הסכים מייד. אבל הרב סירב להצעה ונכנס לבית מלון יהודי שכבר היה מלא ביהודי נז'ין המבוהלים. מה שקרה שם, אנו יודעים מהניצול היחיד ששרד כאשר הוא עושה פני מת. והוא סיפר שמספר דקות לאחר שהרב נכנס, פרצו הפורעים אל הבניין והחלו הורגים את כולם. הרב דרש מכולם לומר וידוי, וביקש שאם מי מהם יישאר בחיים, שיספר לכולם על נאמנותם להקב"ה ולתורתו. בשנייה לאחר מכן כדור פלח את פדחתו.

בתו שושנה סיפרה שלאחר הפוגרום הורשו היהודים לקבור את מתיהם. את הגופות העמיסו על העגלות תחת פיקוחם של קזקים ש"שמרו" על היהודים מפני ההמון. הלויה פנתה לבית הקברות היהודי שבו נטמן מיטלער רבי. ובצ'ציה געש "המון העם" שקבץ אגרופים כלפי שכניהם הטובים זה לא מכבר. ליד קברו של מיטלער רבי הניחו יותר מחמישים גופות (סה"כ במשך חודשיים שאנשי דניקין שהו בנז'ין נרצחו יותר ממאה אנשים, כמה נפצעו אף אחד לא ספר). שושנה נזכרת  שבזמן שכרו את הקברים, ואנשים בכו וצרחו אל השמיים, היא הסתכלה אל פני אביה. הוא היה כרגיל לבוש בשחור, ופניו נראו כאילו היה חי. אלא שפניו היו חיוורים מאד. רק כתם של דם בתנוך האוזן היה מזכיר על הירייה בפדחתו.

ר' מענדל חן הי"ד

בנובמבר 1919 הצבא האדום נכנס פעם נוספת לנז'ין ולצ'רניגוב. אביו של ר' מענדל לקח את בתו רחל, את בעלה שלום שלמה שניאורסאהן ואת ילדי ר' מענדל והצליחו לברוח מאימי מלחמת האזרחים לארץ הקודש. הם הגיעו לשם רק בשנת תרפ"ה (1925) והתיישבו בירושלים. אבל כבר בכ"ד כסלו תרפ"ו ר' דוד צבי חן נפטר, ולאחריו בז' שבט תרפ"ו נפטר גם חתנו ר' שלום שלמה. אחיו  הגדול של ר' מענדל, ר' אברהם יהודה חן, לא יכול לקחת את הילדים לביתו, והם נשלחו ללימודים במוסדות של המדינה. מחוסר ברירה, זלדה, הבת של ר' שלום שלמה, אמרה קדיש על סבה ועל אביה.

לאחר זמן זלדה נהייתה למשוררת מפורסמת בישראל.