צפיתי בהספד קורע הלב של הסבא הרב ידגר שלט"א בהלוויית נכדו מנחם מענדל ז"ל. מתוך דבריו: "שלא יהיה יותר מחנך בעולם שילד פונה אליו והוא לא מתייחס אליו, שלא יקרה מצב כזה שהוא אומר מציקים לי ולא מתייחסים אליו". פשוט שובר את הלב,

ואני רוצה לבקש בשם אותו מלמד,

ובשם כל אנשי החינוך ...

סליחה,

ההורים, המשפחה והחברים, אני מבקש ממכם סליחה ...

באתי לעולם ההוראה מתוך תחושה של שליחות עם אש יוקדת

בעיניים,

אהבת התלמידים בליבי ובנפשי.

סליחה ...

שאני מחנך כיתה כל יום משעה 8:30-16:00 מעל 30 תלמידים

שכל ילד הוא עולם ומלואו,

ואני לא מספיק לתת יחס ומענה לכל אחד.

סליחה ...

שההפסקות כל כך קצרות

וגם בזמן הזה אני נדרש להיות תורן חצר, או לבדוק מבחנים ואין לי

טיפת זמן אפילו לעצמי.

סליחה ...

שהמערכת מצפה ממני להעביר חומר ולעמוד בהספקים ויעדים

והמדד לילד מצטיין הוא הציונים ואין מספיק דגש להקדיש

שיעורים לכישורי חיים, אחדות ולכידות חברתית.

יש שיגידו לי להניח את המפתחות ולהתפטר ...

אך אני יודע שאין מי שיחליף את מקומי ...

עולם החינוך מאבד כל שנה עשרות מלמדים

והמקצוע של מלמד נהפך להיות מאתגר משנה לשנה,

כשאבוא למעלה אחרי 120 אחבק אותך תלמידי היקר אסתכל בעינך הקדושות והטהורות ואני מקווה שתבין אותי ותסלח לי,

עד אז אני אלמד מהו באמת תפקידו של המלמד, מהם הנעליים הגדולות והקדושות שאליהם נכנסתי.

אני מבטיח לך תלמידי אני אעשה ככל יכולתי בדם וביזע לשנות ולהשתנות,

המוות שלך לא היה לשווא הוא שינה אותי ואת כל מערכת החינוך לדורות קדימה בתקווה שזה ינחם אותך.

***

ולכם אני אומר, הורים ומנהלים: אתם הכוח של אנשי החינוך,

אתם אלה שצריכים למלא אותם בכוחות, הדלק זה הפירגונים והמחמאות,

תפסיקו להסתפק באיזה סט שי עלוב בסוף שנה עם מכתב תודה רבה של העתק-הדבק משנה שעברה.

תעצימו את אנשי החינוך, כל שבוע, כל חודש, כל שנה, במילים במכתבים,

תראו התעניינות, תביעו נכונות לעזרה, תשאלו איך אפשר לעזור,

תעמדו לצידו של המלמד, תגבו אותו ליד בנכם.

רק מלמד שמרגיש מרומם ומועצם יכול לרומם ולעצים את התלמידים.