הראתי לשליח את המענה, והוא רץ למחסן וגילה שהמזוזה נפלה
כשליהודי קורה משהו, הוא יודע שזה לא רק בגלל הסיבה הגלויה, אלא יש גם סיבה רוחנית שלא תמיד ידועה לנו. מה שבטוח, שלהתחזק בתורה ובמצוות זה וודאי מסייע. דוגמה ידועה לכך היא הוראת הרבי לבדוק תפילין ומזוזות במקרים שאירוע דברים לא נעימים חלילה וחס, ופעמים רבות רואים בזה ישועות.
סיפור שמבטא את הקשר הרוחני לבעיה פיזית, שמעתי בבית הכנסת שלנו בהשגחה פרטית:
היה זה לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת שלנו, 'שערי השלום' בצפון תל אביב. אחד המתפללים, ר' אשר שמעון סויסה, הצטרף לשיחתנו שעסקה ברבי שמעון בר יוחאי, וסיפר לנו את הסיפור המפתיע הבא:
"בשנת תשכ"ח, סבתי היקרה, מרת פריחה סויסה, קמה בבוקר בתחושה מוזרה – היא לא ראתה כמעט מאומה, רק צלליות. במהירות התקשרה לבניה, אבי רפאל ע"ה (שזכה להקים בית כנסת גדול ביפו. נפטר לפני כמה חודשים מנגיף הקורונה) ואחיו, וזימנה אותם לבוא אליה בהקדם.
"הם באו ומיד אמרו לה: 'אמא, בואי איתנו לרופא'. סבתא פריחה מיד אמרה, 'איזה רופא?! נוסעים לרבי שמעון'. 'אמא, איך ניסע לרבי שמעון? קודם נלך לבית רפואה'. אבל סבתא פריחה מתעקשת, קודם נוסעים למירון לרבי שמעון.
"בלית ברירה נסעו לרבי שמעון. מגיעים לציוּן במירון, סבתא יורדת ואומרת להם: עכשיו תיסעו, תחזרו עוד יומיים לקחת אותי. 'אמא איפה תהיי כאן? איפה תישני? היכן תאכלי?'. היא השיבה: 'אל תדאגו לי, אני אצל רבי שמעון'.
"אחרי יומיים באו לקחתה, רואים אותה ברוך ה', הכל בסדר, רואה מצויין, רגילה לגמרי. 'אמרתי לכם', צחקה.
"באותו הזמן שהתרחש הנס, אמי - כלתה, הייתה בהריון איתי. סבתא ביקשה, שכאשר ייוולד ילד יוסיפו לו את השם שמעון. לכן, כשנולדתי הוריי קראו לי גם את השם שמעון. מאז, בכל שנה סבתא עשתה סעודה גדולה ביום ל''ג בעומר בבית הכנסת שלנו ביפו, לכבוד רבי שמעון בר יוחאי".
*
סיפור זה הזכיר לי את סבתי החשובה, מרת שושנה אליטוב ע"ה, שהייתה עסקנית ורבנית ידועה בירושלים. מדי שנה, בראש חודש אלול, הייתה נוסעת לארבעים יום למירון לרבי שמעון בר יוחאי ושהה שם בכל ימי הרחמים והסליחות. אז, כשהמלך בשדה, הייתה עורכת תפילות רצופות מראש חודש אלול ועד לאחר יום הכיפורים.
הקשר שלה להקב"ה ולצדיקי האמת היה נפלא ביותר. היא הייתה ממש מדברת עם הצדיקים בשעת צורך. בנה, רבי שלמה שיחי', עבר תאונה קשה זמן קצר לפני חתונתו. הרופאים היו פסימיים. היא רצה מיד לציון אור החיים הקדוש בהר הזיתים וזעקה שם בתפילה, ואחר כך הלכה לישיבתו של הרב מרדכי שרעבי, המקובל הנודע, וזעקה שיתפלל בעד בנה. משם מיהרה לפזר כסף רב לצדקה.
בניסי ניסים הבן עמד על רגליו תחת החופה. לאורך ימים ושנים טובות.
פעם נוספת לה הייתי עֵד, הייתה כששמעו על בנה, סבי הרב שמעון גד אליטוב שעבר תאונה קשה. היא החלה ישר לדבר עם הצדיקים ולהתחנן שיבקשו מבורא עולם רפואה לבן המשפחה. זה היה מפליא לראות כיצד הרבי, התנאים וצדיקי מרוקו כאחד, כביכול עומדים מולה והיא משוחחת איתם ומבקשת ישועה. והישועה אכן הגיעה לסבי והוא חי מאז התאונה עוד ח"י שנים בדיוק.
סבתא נוספת צדיקה אמיתית שזכיתי להכיר, סבתא של אשתי, מרת מלכה נקי, הייתה ידידה טובה של סבתא שושנה.
אשת תפילות וחסד היא הייתה. השבוע ביום ח"י באלול היה יום אזכרתה.
זכתה הסבתא יחד עם בעלה רבי גאולה ע"ה להקים דור ישרים מבורך. בנים וחתנים רבנים ומורי הוראה לרבים, יראי שמים ותלמידי חכמים מופלגים. נכדים, נינים וצאצאים, כולם זרע ברך ה' הולכים בדרך התורה והמצוה ורבים מהם שלוחי הרבי.
כיצד זכתה לזה, היא ובעלה לא באו ממשפחות של רבנים. אבל דוגמא אישית הם נתנו ובשפע.
יש שיעור תורה, הם שם. כל לילה כשרבי גאולה חזר מעבודתו בסולל בונה (על אף שהיה מנהל בית ספר בפרס, בארץ סירב להשתמש בתעודותיו עקב היותם מהגולה, ובחר להיות בסולל בונה בכדי לבנות את ארץ הקודש), היה מתיישב על יד השולחן עם ספר גמרא פתוח ומתחיל ללמוד עד שנרדם. האמא עצמה הייתה הולכת לשיעורי תורה בלילות ומקשיבה מעזרת הנשים.
כשהילדים הצעירים היו חוזרים מהתלמוד תורה, האמא הייתה שולחת אותם לשמוע את שיעורי התורה בבתי הכנסת בקטמון הישנה. יושבים בשיעור ארבעה אנשים זקנים מגולי פורת יוסף בעיר העתיקה, ולצידם ילדי משפחת נקי.
אמא אנחנו לא מבינים כלום, אמרו הילדים, לא משנה ענתה, אתם עוד תבינו כשתגדלו.
וככה ישבו לצד חכם אפרים הכהן, חכם שהרבני, חכם אלפייה ועוד מחכמי פורת יוסף. שמעו שיעורים, את תוכנם לא הבינו, אבל את יוקר התורה הבינו גם הבינו.
כשכסף לא היה, ספרים חדשים לתורה היו.
מדי יום שישי כשהיה שיעור הלכה מושמע ברדיו על ידי הרב עובדיה יוסף, האמא והילדים ישבו לשמוע את השיעור, כשלחמי, הילד הקטן בן השלוש יש משימה – משחק, לספור כמה רבנים הוזכרו בשיעור על ידי הרב.
מעולם לא שמעו אותה מדברת על מישהו אחר משהו רע. גם כשעשו לה רע, היא הייתה מפטירה, מסכן, בטח קשה לו..
ואמונת חכמים – הייתה שם בשפע. אם הרב אומר משהו, גם אם הוא בן 18 ומוסר שיעור בבית כנסת קטן בשכונה, זה קודש קודשים ואין להרהר אחריו.
לא סתם זכתה לראות נחת מכל יוצאי חלציה. היא אמנם לא הייתה בת ואשת רב, אבל אהבת תורה היה לה בשפע, ואת זה העניקה לילדיה עם החלב, ולפני החלב.
דוגמא אישית זה הכל.
יהי זכרה ברוך.
*
סיפור של אמונה ובדיקת מזוזות חוויתי בעצמי בתקופת הקורונה:
יום ראשון י"ט אדר תש"פ נקבע ליום החתונה של גיסי דניאל נקי עם ב"ג.
ביום רביעי שלפני זה הודיעו ממשרד הבריאות על הגבלות של 100 איש בחתונה. מהר במשפחה עבדו לצמצמם שאכן החתונה תהיה לפי ההגבלות החדשות.
בליל שישי מאוחר בלילה כתבתי לרבי ושלחתי לאהל בקשה שהחתונה תעבור בשלום ובשמחה וכו' עם כל ההגבלות.
בבוקר שלמחרת מיד לאחר שחרית פתחתי ספר שמלקט מענות קודש תנש"א מהרבי ופתאום צדו עיני מענה מהרבי על חתונה ביום י"ט אדר ושלא לדחות. זה המענה היחידי בלקט על חתונה ובדיוק על אותו תאריך...
המענה נכתב ברקע מלחמת המפרץ, זוג שנקבעה חתונתו ליום י"ט באדר שאל את הרבי האם לדחות את החתונה בגלל המלחמה.
בתשובה לכך כתב הרבי: לבדוק תפילין לבדוק מזוזות גם במחסן. לערוך את החופה ביום ובשעה שנקבע מראש. ויהיה בהצלחה רבה
מהר שלחתי את זה לחמי אבי החתן שהוא שליח חב"ד ורב שכונות בהרצליה. הוא שלח את זה למחותן שהגיב בהתפעלות שזה ממש מופת. הוא בנה לאחרונה מחסן חדש בחצר ביתו בצפת ושכח לשים שם מזוזה...
במוצאי שבת הודיעו שאסור חתונות יותר.. והיה ערפל גדול ובכפר חבד, המקום ששם היה אמור להיות החתונה, הודיעו שהאולמות נסגרים כליל אך לנו לא היה ספק שהחתונה תהיה בזמנה ובשמחה ובהצלחה.
לבסוף החופה נעשתה במקום פתוח, בסמיכות לחוף היום בהרצליה כשסעודת החתונה נעשתה בקהל משפחתי בלבד בבית הכנסת חב"ד הסמוך.
אמנם הייתה חתונה קטנה, אבל השמחה הייתה גדולה, כזאת שלא זכורה.
כך שהחתונה הייתה ביום ראשון בשעה שנקבעה מראש ובהצלחה רבה עם כל ההגבלות ולפי הוראות משרד הבריאות אך בשמחה גדולה
חתונה זו היוותה השראה גם לכל הזוגות החב"דים שלא לדחות את החתונה ולעשותה באותו זמן שנקבע ולגבי המיקום: המקום אכן השתנה לחוף הים בהרצליה אך הרבי לא כתב כלום על המקום..
וסוף הסיפור. למחרת החתונה שלחתי את הסיפור והמענה לידידי השליח הרב זלמן גורליק שליחו של הרבי לבאר שבע שגם אמור היה לחתן באותו השבוע.
הוא לא ענה לי מיד.
לאחר כמה דקות חזר אלי ואמר שהוא רץ למחסן ורואה שלמרבה הפלא המזוזה שם נפלה.
ברוך ה גם אצלם החתונה הייתה בשמחה גדולה עם כל ההגבלות והתקנות.
זה הזמן כעת, חודש אלול לבדוק את כל המזוזות.
ולסיום: אחד מסימני החג של ראש השנה הוא התפוח בדבש, אותו מאכל טעים כל כך שמשלב חמיצות עם מתיקות.
בראש השנה יש מצווה לשמוע תקיעת שופר פעמיים, פעם אחת ביום הראשון ופעם נוספת ביום השני, יש את סימני החג של הלילה הראשון בשנה, יש את מנהגי התשליך ועוד, אבל משהו מיוחד יש במנהג אכילת תפוח בדבש, מאכל שנכנס לתוכנו וללבנו.
התפוח מסמל חמיצות, הדבש מסמל מתיקות, את חמיצות התפוח אנחנו מבטלים במתיקות הדבש, וכשאוכלים את התפוח לאחר שטובלים בדבש נהוג לומר "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
מה הם כפל המילים טובה – ומתוקה?
רבי לוי יצחק שניאורסון ביאר את זאת בספרו: "טובה" אלו חסדים שיורדים מלמעלה אלינו, הדברים שנראים בגלוי כטובים, חסד השם שניתן לאדם.
"מתוקה", אלו הגבורות והדינים, הדברים הפחות טובים, שעל זה אנו מבקשים שגם הם יתהפכו לטוב, שיתמתקו, שיהיו מתוקים.
עברנו שנה קשה מנשוא, שנת מלחמה מהקשות בתולדות עמנו, מאות הרוגים וחללים, אלפי פצועים שיהיו בריאים, מאות חטופים שחלקם חזרו אלינו וחלקם עדיין בתוך התופת בעזה, ועשרות אלפי תושבים שהוגלו מבתיהם.
הבה נתפלל שתהיה "שנה טובה ומתוקה".
שהשנה הבאה עלינו לטובה, תהיה טובה, רק דברים טובים יבואו אלינו, ו"מתוקה", שכל הדברים השליליים יפסקו, שכל החטופים יחזרו בריאים ושלימים, שיותר לא יהרגו לנו תושבים וחיילים, שכל הפצועים יבריאו, שכל תושבי ארצנו יחזרו לביתם, ושיהיה רק טוב לעם ישראל, טוב שרואים שהוא טוב, טוב אמיתי ושלם.
מאפשרים לכם לקבל
