שבע שעות ארכה הנסיעה מבאזל לאנטוורפן, מענדל בן ה-13 נוסע לישיבה, "גולה למקום תורה", קוראים לזה חז״ל.  בחמש לפנות בוקר יצאנו, ב12 בצהרים הגענו צלחה ב״ה.

מענדל ישן חצי מהדרך בזמן שאני האזנתי להסכתים שונים. בשאר הדרך שוחחנו על הישיבה ומה שמחכה לו בה. על החיים באנטוורפן, על המרחק מהבית ועוד.

המלך אמנם יוצא בחודש אלול מהיכל מלכותו לפגוש את העם אשר בשדה, אבל מענדל נוסע מהשדה אל ההיכל, היכל הישיבה הוא הוא היכל מלכותו של המלך. שם בין דפי הגמרא והמאמרים יושב לו המלך בכל הדרו.

הרכב שועט לו על הכבישים המהירים משוויץ לצרפת, דרך לוקסמבורג עד בלגיה, הכבישים נוחים, מהחלון נשקף נוף אירופאי ירוק של סוף קיץ, השמים בהירים, מענדל בוחר לו שירים משל היה תקליטן ותיק ואני מחשבותיי אצות רצות על העולם שמשתבש לו סביבנו. איך בכמה שנים משהו השתנה ונראה שכבר לא יחזור למה שהיה, לא בקרוב. החל מהקורונה ארוכת הסגרים והביטולים וכעת המלחמה הנוראה שיושבת על הלב תדיר וזה לא משנה אם היהודי יושב בבאזל, בלונדון או על הE25 במסלוליה של אירופה. 

המחשבות מתרוצצות, מה קורה פה? לאן כל זה הולך? מה שלום העם היושב בציון? ואיך כל זה מתכתב עם מענדל שנוסע ללמוד בישיבה רחוק מהבית?

מענדל מפעיל ושר שיר באידיש הונגרית (Interen) ואני נזכר פתאום בנאום שנשא בעברית עשירה ורהוטה היהודי ההונגרי אלי ויזל, לפני למעלה מעשור בישיבת הר עציון (קיים ביוטיוב), נאום שבו הוא מתמודד עם השואה והאמונה ובין הדברים מספר ״מה שהציל אותי, מה שהציל אולי את שפיות דעתי - כששואלים אותי ואת בני דורי איך נשארתם פשוט בריאים בנפשכם? שם יש לי תשובה אחת, מה שעזר לי זה הלימוד תורה, פשוט לימוד תורה. אני חזרתי מייד, פשוט מייד, הזמנתי אצל מנהל בית הספר בו הייתי בצרפת את המסכת שהבאתי איתי לאושוויץ ואת אותו עמוד שהפסקתי רציתי להמשיך, והמשכתי, וזה הציל אותי בעצם״.

לא סיפרתי על זה למענדל, למה לי להכביד עליו עכשיו עם אלי ויזל ואושוויץ, אבל לעצמי ידעתי שבישיבה הוא יקבל בעז״ה עוגן לחיים, עוגן שיודע להיות נייד וזמין בכל מקום, עוגן שיודע לתת יציבות גם כשהכל סביב סוער. הנה כשהגענו הייתה תכנית ללימוד אבות ובנים משותף, המסכת שנבחרה הייתה מסכת סוכה, מסכת שמענדל מכיר על פה מהשנה שעברה, גם אני מכיר אותה טוב כי חזרנו על החומר יחד מידי שבת, וכשפתחנו ו׳שחינו בחומר׳ היה זה, לפחות עבורי, סוג של עוגן, משהו מוכר, משהו מהבית.

זוהי דרכה של תורה, כה עשו אבותינו, כה עושים אף אנו. 

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי