מערכת COL
|
יום כ"ח כסלו ה׳תשס״ו
29.12.2005
סיפור אישי: חסיד הרפתקן מספר על מבצעים
הוא היה 'מעורב' בפעולה נגד חוליית 'אל קעידה' שניסתה להיכנס לישראל, כשהוא ביקר ב'בית-חולים שדה' אחד החולים התחיל לצעוק אליו, ולפני יומיים הוא החליט לעצור משאית של חיילים באמצע צומת דרכים סואן. הכירו את ר' משה סיימון מנחלת הר-חב"ד, מחנך במקצועו, אבל הרפתקן בטבעו. מאז מבצע תפילין בשנת תשמ"ט הוא לא מפסיק לרגע את פעילותו, כפי שהרבי היה רוצה. מבצעים בקרב חיילי צה"ל הוא המעשה החביב עליו. בשבילו, "זה כמו אוויר לנשימה". סיפורים רבים, צבר ר' משה במשך השנים. מסביב לנרות החנוכה, ישב כתב COL חיים ברון ושמע ממנו סיפורים על על 'מבצע חנוכה' שאירעו עימו במרוצת השנים. "אנחנו רואים את יד-ההשגחה בכל מקום אליו הגענו. תמיד בסוף אנחנו רואים את הסיבה לכך", ר' משה אומר ומספר איך חיילים מזהים אותו מרחוקה מה ההרגשה כשמדליקים נר חנוכה באחד הסלעים בלב מדבר. הראיון מאת חיים ברון – בכתבה המלאה
ר' משה סיימון, הוא יהודי עדין, חייכן ומרבה לעזור לזולת. החן שלו, מביא לו הצלחה רבה ב'מבצעים' ובפעילות עם הפצת היהדות עם רחוקים מהדת והמסורת. הוא מרבה לחייך ולשמח אנשים.
"אני? סיפורים? מי אני בכלל שיכול לספר", הוא סירב להבין. כזה הוא ר' משה.
הדבר רק יכול להביא תועלת וחיזוק, הוא שוכנע.
כבר עשרים שנה ללא הפסקה הוא יוצא להניח תפילין עם אנשים, לצד פעילות לקראת חגי ישראל. הקהל החביב עליו: חיילי צה"ל. ובאופן טבעי הסיפור הראשון שלו הוא על חיילים המשרתים את מדינתם באמונה.
הצעקה במסדרון הריק
זה היה 'מבצע חנוכה' שגרתי למדי, באחד השנים. ר' משה יצא מביתו עם הנשק החב"די לחג החנוכה: ארגזי סופגניות, חנוכיות אישיות ממתכת זהובה, ועלוני הסברה על החג. הוא יצא לעבר עוצבת-אדום על גבול ישראל-מצרים.
"הפעילות הייתה רבה", הוא מספר. "ונאלצנו להישאר שם ללון באותו לילה, בכוונה לקום בבוקר מוקדם ולהתחיל עם פעילות ביתר-שאת וביתר-עוז. וכך היה. קמנו בבוקר, חילקנו סופגניות וחנוכיות לחיילים רבים".
כשבאו לחזור, ר' משה נזכר כי עדיין לא ערך ביקור ב"בית-חולים שדה" – בית רפואה צבאי המשמש לשעת מלחמה, אבל לעיתים גם ביום-יום. הוא שאל מספר חיילים היכן ממוקם בית-הרפואה, ונענה במשיכת-כתף. 'במילא אין שם אף-אחד', ו'סתם חבל-על-הזמן ללכת לשם'.
"אבל משהו בתוכי אמר לי ללכת לשם", ר' סיימון. "וכך, מצאתי את עצמי מנסה לאתר את המקום, עד שמצאתי. בכניסתי למקום, שאלתי את האחות האחראית האם יש כאן מישהו. היא ענתה לי את מה ששמעתי מכל החיילים. אין פה אף-אחד. ואז היא נעצרה רגע ואמרה: נראה שיש פה איזה חייל אחד. שמחתי והחלטתי לעבור בין החדרים.
הוא התהלך במסדרון הריק מאדם. הוא מכניס את ראשו לפתחות החדרים כדי למצוא את החיילו שלו, ואז שומע צעקה.
"סיימון, מה אתה עושה כאן?"
הלם מוחלט השתלט עליו.
"לא ידעתי מאיפה זה מגיע, ויותר מכך, מי זיהה אותי במקום הזה", ר' משה מספר.
"התקרבתי למיטתו ואז זיהיתי חבר-ילדות שלי. למדנו יחד בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד. התעניינתי בשלומו ולאחר-מכן הדלקתי עימו חנוכייה, כיבדתי אותו בסופגנייה ושרתי עימו שירי חנוכה. היינו מאוד נרגשים מהמפגש. פשוט מאושרים".
בתום המפגש, החייל החולה פונה לר' משה ואמר לי: עשית לי את החג.
"המשפט הזה היה בשבילי הכול", אומר ר' משה. "אמרתי לעצמי: היה שווה לנסוע מנחל'ה לכאן, להישאר לילה – רק בשביל היהודי הזה".
מבצעים זה אוויר לנשימה
ר' משה סיימון נולד בעיר פתח-תקווה. בנערותו, למד בבית-הספר למלאכה של כפר-חב"ד. מקום אליו נמשך. בשנת תשמ"ו, התחתן ועבר להתגורר בשכונת נחלת הר-חב"ד בקריית-מלאכי.
הוא מתפרנס מהוראה, אך בזמנו הפנוי הוא יוצא ל'מבצעים', בעיקר באזור הדרום. "צפון-הדרום", הוא מעיר. הרפתקאן בנשמתו, ואוהב את פעילות המבצעים שהפכה לחלק בלתי-נפרד מחייו. "זה בשבילי כמו אוויר לנשימה", הוא אומר.
מדוע הוא בוחר ללכת למקומות כל-כך רחוקים ונידחים?
"אני מחבב מקומות כאלה", הוא עונה. "אנחנו רואים את יד-ההשגחה בכל מקום אליו הגענו. תמיד בסוף אנחנו רואים את הסיבה לכך".
מרבית השיחה איתו נוסבת על סיפורים וחוויות מימי החנוכה שעשה במקומות רחוקים מביתו.
"אחד הדברים המרגשים במבצע חנוכה", אומר ר' משה, "זה כאשר עורכים פעילות באותן מדבריות שוממות, וחייל מדליק את הנרות על אחד הסלעים. אתה מביט על הנר שמאיר את הסביבה, על רקע שירת 'הנרות הללו' של החיילים וכולך מתמלא אושר. זו אוירה מיוחדת מאד, בעיקר כשאתה יודע שאין מי שמגיע לאותם חיילים ואתה הוא היחיד שמגיע אליהם".
הציל את המדינה?
בשנה מסויימת, ר' משה הגיע ליחידה העוסקת עם חוליות ערביות המנסות להבריח את הגבול, להיכנס בעצם או להבריח חומרי נפץ.
"כשהגעתי, אירע מקרה חמור. הם עלו על קבוצה שניסתה לחצות את הגבול. החיילים מיד הגיבו באש חם. מתברר כי מדובר בחולייה שמזוהה עם ארגון הטרור אל-קעידה.
"אחד החיילים סיפר לי כי לא בכל יום הם מצליחים לתפוס מבריחים מסוג כה-מסוכן. 'אולי אתה הצלת את המדינה', הוא אמר לי".
לר' משה יש סיפור מעניין נוסף שאירע עימו בביקור עם היחידה הזאת.
"אחד החיילים ניגש אלי ואומר לי: "סיימון, מה שלומך?"
"ניסיתי לחשוב ולהיזכר מי זה יכול להיות, אבל ההוא הקדים אותי. "הייתי תלמיד שלך, לא זוכר?".
"זה היה מפגש מעניין. סיפרתי לו על החג-החנוכה והדלקתי עימו ועם שאר החיילים את נרות-החנוכה".
הרכב שהפך לטנק
"פעם", ר' משה עובר לספר מעשייה נוספת, "כשהגעתי לאחד הבסיסים, החיילים בדיוק היו בכניסה לחדר-האוכל ואמרתי בקול-רם שהיום זה חנוכה ובאנו לתת לכם סופגניות".
אחד החיילים צעק אליו: היי, אתם עושים צבא?
עברו מספר רגעים מביכים. שקט שרר בחדר האוכל הצבאי.
ואז, לפתע, נשמע צעקה בחזרה מאחת הפינות של חדר. "בטח, הם כל הזמן עושים צבא".
עם השנים, הרכב של ר' משה נהפכה מעין 'טנק חב"ד'. הרכב שלו היא מותג בקרב מאות חיילים וסתם אנשים.
"כל נסיעה ברכב הופכת לחוויה", הוא אומר. "בכל מקום שאני מגיע אליו, אני מפעיל את המוזיקה והשירה וזה פועל את פעולתו. כך אני יודע מתגובות שמגיעות אלי לאחר-מכן.
"יום אחד, כשבאתי למחנה 'גוזל' בדרום הארץ בחג החנוכה, זיהה אותי אחד החיילים ואמר: 'אתה זה שתמיד לוקח אותי בטרמפים'.
"מקרה נוסף היה שנסיעה בדרך, ואני רואה מאחורי נהג במכונית מפוארת מאותת לי לעצור. אני עוצר בצד הכביש, ובעל הרכב המפואר יוצא ומודה לי נרגשות על כך שהצלתי את בנו. לא ידעתי מיהו ולמה כוונתו, ואז אמר לי: אני מזהה אותך רק לפי הרכב שלך, כפי שהבן שלי תיאר לי אותה".
סיפור טרי ומסר לחברים
ונסכם עם סיפור שאירע לפני יומיים בלבד, בחנוכה כמובן.
"הייתי על-יד אחד הצמתים", ר' משה מספר. "וראיתי משאית צבאית מלאה בחיילים מתקרבת. חיכיתי להם שיגיעו קרוב אלי, וביקשתי מהם שיעצרו. הם נענו לבקשתי ופתחו את החלון.
אדוני, במה אפשר לעזור, שאל אחד החיילים.
באתי לחלק לכם סופגניות, ענה להם.
וואלה, ענה החייל, למה לא בעצם.
וכך, באמצע צומת דרכים סואן, יצאו קבוצה גדולה של חיילים וטעמו מסופגנייה טרייה ושמעו על חג-החנוכה.
ר' משה מבקש לסיים את השיחה בהעברת מסר לחבריו, מכריו ולאנ"ש ובחורים.
"פעילות של הפצת היהדות תורמת לאדם לא רק מהפן הרוחנית, אלא גם מהפן הגשמי", הוא אומר.
"כולנו מכירים את התורה של הבעל שם-טוב שנשמה של יהודי יורדת לעולם הזה שבעים-שמונים שנה רק בשביל לעשות טובה ליהודי. אין ספק שהפעילות נותנת טעם בחיים".
"אני? סיפורים? מי אני בכלל שיכול לספר", הוא סירב להבין. כזה הוא ר' משה.
הדבר רק יכול להביא תועלת וחיזוק, הוא שוכנע.
כבר עשרים שנה ללא הפסקה הוא יוצא להניח תפילין עם אנשים, לצד פעילות לקראת חגי ישראל. הקהל החביב עליו: חיילי צה"ל. ובאופן טבעי הסיפור הראשון שלו הוא על חיילים המשרתים את מדינתם באמונה.
הצעקה במסדרון הריק
זה היה 'מבצע חנוכה' שגרתי למדי, באחד השנים. ר' משה יצא מביתו עם הנשק החב"די לחג החנוכה: ארגזי סופגניות, חנוכיות אישיות ממתכת זהובה, ועלוני הסברה על החג. הוא יצא לעבר עוצבת-אדום על גבול ישראל-מצרים.
"הפעילות הייתה רבה", הוא מספר. "ונאלצנו להישאר שם ללון באותו לילה, בכוונה לקום בבוקר מוקדם ולהתחיל עם פעילות ביתר-שאת וביתר-עוז. וכך היה. קמנו בבוקר, חילקנו סופגניות וחנוכיות לחיילים רבים".
כשבאו לחזור, ר' משה נזכר כי עדיין לא ערך ביקור ב"בית-חולים שדה" – בית רפואה צבאי המשמש לשעת מלחמה, אבל לעיתים גם ביום-יום. הוא שאל מספר חיילים היכן ממוקם בית-הרפואה, ונענה במשיכת-כתף. 'במילא אין שם אף-אחד', ו'סתם חבל-על-הזמן ללכת לשם'.
"אבל משהו בתוכי אמר לי ללכת לשם", ר' סיימון. "וכך, מצאתי את עצמי מנסה לאתר את המקום, עד שמצאתי. בכניסתי למקום, שאלתי את האחות האחראית האם יש כאן מישהו. היא ענתה לי את מה ששמעתי מכל החיילים. אין פה אף-אחד. ואז היא נעצרה רגע ואמרה: נראה שיש פה איזה חייל אחד. שמחתי והחלטתי לעבור בין החדרים.
הוא התהלך במסדרון הריק מאדם. הוא מכניס את ראשו לפתחות החדרים כדי למצוא את החיילו שלו, ואז שומע צעקה.
"סיימון, מה אתה עושה כאן?"
הלם מוחלט השתלט עליו.
"לא ידעתי מאיפה זה מגיע, ויותר מכך, מי זיהה אותי במקום הזה", ר' משה מספר.
"התקרבתי למיטתו ואז זיהיתי חבר-ילדות שלי. למדנו יחד בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד. התעניינתי בשלומו ולאחר-מכן הדלקתי עימו חנוכייה, כיבדתי אותו בסופגנייה ושרתי עימו שירי חנוכה. היינו מאוד נרגשים מהמפגש. פשוט מאושרים".
בתום המפגש, החייל החולה פונה לר' משה ואמר לי: עשית לי את החג.
"המשפט הזה היה בשבילי הכול", אומר ר' משה. "אמרתי לעצמי: היה שווה לנסוע מנחל'ה לכאן, להישאר לילה – רק בשביל היהודי הזה".
מבצעים זה אוויר לנשימה
ר' משה סיימון נולד בעיר פתח-תקווה. בנערותו, למד בבית-הספר למלאכה של כפר-חב"ד. מקום אליו נמשך. בשנת תשמ"ו, התחתן ועבר להתגורר בשכונת נחלת הר-חב"ד בקריית-מלאכי.
הוא מתפרנס מהוראה, אך בזמנו הפנוי הוא יוצא ל'מבצעים', בעיקר באזור הדרום. "צפון-הדרום", הוא מעיר. הרפתקאן בנשמתו, ואוהב את פעילות המבצעים שהפכה לחלק בלתי-נפרד מחייו. "זה בשבילי כמו אוויר לנשימה", הוא אומר.
מדוע הוא בוחר ללכת למקומות כל-כך רחוקים ונידחים?
"אני מחבב מקומות כאלה", הוא עונה. "אנחנו רואים את יד-ההשגחה בכל מקום אליו הגענו. תמיד בסוף אנחנו רואים את הסיבה לכך".
מרבית השיחה איתו נוסבת על סיפורים וחוויות מימי החנוכה שעשה במקומות רחוקים מביתו.
"אחד הדברים המרגשים במבצע חנוכה", אומר ר' משה, "זה כאשר עורכים פעילות באותן מדבריות שוממות, וחייל מדליק את הנרות על אחד הסלעים. אתה מביט על הנר שמאיר את הסביבה, על רקע שירת 'הנרות הללו' של החיילים וכולך מתמלא אושר. זו אוירה מיוחדת מאד, בעיקר כשאתה יודע שאין מי שמגיע לאותם חיילים ואתה הוא היחיד שמגיע אליהם".
הציל את המדינה?
בשנה מסויימת, ר' משה הגיע ליחידה העוסקת עם חוליות ערביות המנסות להבריח את הגבול, להיכנס בעצם או להבריח חומרי נפץ.
"כשהגעתי, אירע מקרה חמור. הם עלו על קבוצה שניסתה לחצות את הגבול. החיילים מיד הגיבו באש חם. מתברר כי מדובר בחולייה שמזוהה עם ארגון הטרור אל-קעידה.
"אחד החיילים סיפר לי כי לא בכל יום הם מצליחים לתפוס מבריחים מסוג כה-מסוכן. 'אולי אתה הצלת את המדינה', הוא אמר לי".
לר' משה יש סיפור מעניין נוסף שאירע עימו בביקור עם היחידה הזאת.
"אחד החיילים ניגש אלי ואומר לי: "סיימון, מה שלומך?"
"ניסיתי לחשוב ולהיזכר מי זה יכול להיות, אבל ההוא הקדים אותי. "הייתי תלמיד שלך, לא זוכר?".
"זה היה מפגש מעניין. סיפרתי לו על החג-החנוכה והדלקתי עימו ועם שאר החיילים את נרות-החנוכה".
הרכב שהפך לטנק
"פעם", ר' משה עובר לספר מעשייה נוספת, "כשהגעתי לאחד הבסיסים, החיילים בדיוק היו בכניסה לחדר-האוכל ואמרתי בקול-רם שהיום זה חנוכה ובאנו לתת לכם סופגניות".
אחד החיילים צעק אליו: היי, אתם עושים צבא?
עברו מספר רגעים מביכים. שקט שרר בחדר האוכל הצבאי.
ואז, לפתע, נשמע צעקה בחזרה מאחת הפינות של חדר. "בטח, הם כל הזמן עושים צבא".
עם השנים, הרכב של ר' משה נהפכה מעין 'טנק חב"ד'. הרכב שלו היא מותג בקרב מאות חיילים וסתם אנשים.
"כל נסיעה ברכב הופכת לחוויה", הוא אומר. "בכל מקום שאני מגיע אליו, אני מפעיל את המוזיקה והשירה וזה פועל את פעולתו. כך אני יודע מתגובות שמגיעות אלי לאחר-מכן.
"יום אחד, כשבאתי למחנה 'גוזל' בדרום הארץ בחג החנוכה, זיהה אותי אחד החיילים ואמר: 'אתה זה שתמיד לוקח אותי בטרמפים'.
"מקרה נוסף היה שנסיעה בדרך, ואני רואה מאחורי נהג במכונית מפוארת מאותת לי לעצור. אני עוצר בצד הכביש, ובעל הרכב המפואר יוצא ומודה לי נרגשות על כך שהצלתי את בנו. לא ידעתי מיהו ולמה כוונתו, ואז אמר לי: אני מזהה אותך רק לפי הרכב שלך, כפי שהבן שלי תיאר לי אותה".
סיפור טרי ומסר לחברים
ונסכם עם סיפור שאירע לפני יומיים בלבד, בחנוכה כמובן.
"הייתי על-יד אחד הצמתים", ר' משה מספר. "וראיתי משאית צבאית מלאה בחיילים מתקרבת. חיכיתי להם שיגיעו קרוב אלי, וביקשתי מהם שיעצרו. הם נענו לבקשתי ופתחו את החלון.
אדוני, במה אפשר לעזור, שאל אחד החיילים.
באתי לחלק לכם סופגניות, ענה להם.
וואלה, ענה החייל, למה לא בעצם.
וכך, באמצע צומת דרכים סואן, יצאו קבוצה גדולה של חיילים וטעמו מסופגנייה טרייה ושמעו על חג-החנוכה.
ר' משה מבקש לסיים את השיחה בהעברת מסר לחבריו, מכריו ולאנ"ש ובחורים.
"פעילות של הפצת היהדות תורמת לאדם לא רק מהפן הרוחנית, אלא גם מהפן הגשמי", הוא אומר.
"כולנו מכירים את התורה של הבעל שם-טוב שנשמה של יהודי יורדת לעולם הזה שבעים-שמונים שנה רק בשביל לעשות טובה ליהודי. אין ספק שהפעילות נותנת טעם בחיים".
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
5 תגובות
1.
כל הכבוד
כ"ח כסלו ה׳תשס״ו
שירבו כמותו
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
כל הכבוד ממש מרגש
כ"ח כסלו ה׳תשס״ו
כל הכבוד לרבי ומורי המלומד בתורה ובמיצותיה אין לי מילים אתה יכול להיות נציג חב"ד מקיים מבצעים לשמם נוסע למקומות רחוקים להפריח את השממה ולהציל יהודים וכו ולא מספרים כל שבחו של אדם לפניו אלא מקצת
נ.ב
הכתבה ממש מרגשת
תלמידך {יודע משלי}
נ.ב
הכתבה ממש מרגשת
תלמידך {יודע משלי}
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
ישר כח
כ"ח כסלו ה׳תשס״ו
מדובר באדם גדול גדול מורה לדוגמא חסיד אמיתי
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
יהודי עם חיוך כובש
כ"ט כסלו ה׳תשס״ו
הייתי חברותא שלו בכולל "אור יעקב" כל נסיעה שלו היתה הופכת
למבצע של הרבי והכל מתוך אהבת ישראל אמיתית. ר משה סיימון הוא שליח בפריסה ארצית . סיפור קטן. שמעתי מחבר שנסע עם ר משה ובאחת הנסיעות
היה איזה נהג עצבני שצפצף
לר משה שיאיץ את הנסיעה ויפנה את הנתיב. הנהג היה מה שנקרא "ערס" רציני ומסוכן ושלח מבטים מאיימים לכיוון סיימון.
סיימון יצא מהרכב כאילו הולך להיות שם "אקשיין" והנהג מצדו גם יצא עצבני מהרכב ואז ר משה
שהיה צנום ביחס לבריון, נתן לו פתאום חיוך וחיבוק שהפך את כל האווירה ואז כמובן ר משה הציע לו
להניח תפילין ושוחח איתו על יהדות כאילו היו מכירים שנים.
למבצע של הרבי והכל מתוך אהבת ישראל אמיתית. ר משה סיימון הוא שליח בפריסה ארצית . סיפור קטן. שמעתי מחבר שנסע עם ר משה ובאחת הנסיעות
היה איזה נהג עצבני שצפצף
לר משה שיאיץ את הנסיעה ויפנה את הנתיב. הנהג היה מה שנקרא "ערס" רציני ומסוכן ושלח מבטים מאיימים לכיוון סיימון.
סיימון יצא מהרכב כאילו הולך להיות שם "אקשיין" והנהג מצדו גם יצא עצבני מהרכב ואז ר משה
שהיה צנום ביחס לבריון, נתן לו פתאום חיוך וחיבוק שהפך את כל האווירה ואז כמובן ר משה הציע לו
להניח תפילין ושוחח איתו על יהדות כאילו היו מכירים שנים.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
ישר כוח
ל' כסלו ה׳תשס״ו
המשך לעזור ולקרב ולשמח אנשים
כן ירבו כמותך
כן ירבו כמותך
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
