הרב שמעון אייזנבך | יום כ"ו אב ה׳תשפ״ד 30.08.2024

עלילות שיכון חב"ד: כשהתמימים הלהוטים החליטו לנקום בפולשים

זה היה רק הפתיל שהדליק את החבית הנפיצה. לפתע התעוררו כל החסידים הן המתגוררים בשיכון והן מחוצה לו והקימו סיירת של כמה אברכים צעירים שכוחם במותנם שפיטרלה בין כל המנינים והזהירו את הנערים ואת הוריהם שמעתה ואילך כל נסיון לפגוע בגבאי הרב סגל או בחוקי בית הכנסת העתיקים, ייגמר בצורה לא סימפטית | טורו השבועי של הרב שמעון אייזנבך, רבה של שכונת השחמון באילת
עלילות שיכון חב
צילום רקע: מנדי קורנט | בעיגול: כותב השורות

שבוע שעבר החילותי לכתוב על שיכון חב"ד בירושלים בשנות הלמ"דים האחרונות ועל המתח הרב ששרר שם בין חסידי חב"ד לבין השכנים שלא השתייכו למחנה החסידות ואליהם הצטרפו רבים מהשכונה הסמוכה "עזרת תורה" שרצו לשנות את הסטטוס קוו בבית הכנסת מנוסח ומנהגי חב"ד לנוסחאות ומנהגים אחרים.

באותן השנים חלה נסיגה מתמדת באחיזה החב"דית בבית הכנסת מפני שלא היה בנמצא ולו חסיד אחד שיסכים להלחם על כבוד חב"ד וכבוד השיכון. כל אחד היה עסוק למעלה ראש בעיניניו החשובים והיתה גם קבוצה משיכון חב"ד שהיתה נוהגת ללכת מידי שבת להתפלל בביה"כ "צמח צדק" שבעיר העתיקה כדי לחזק את ההתיישבות החב"דית שם.

המצב הלך והתדרדר והמנגדים הרימו ראש תוך שהם מתחילים ליזום פעילות עצמאית בסגנונם והכל כדי להשתלט על בית הכנסת. אחת מפעולותיהם היתה הקמת חברת תהילים לילדי האיזור כאשר הם מפעילים אותה לטעמם ולרוחם. הנערים הצעירים היו הרוח החיה בדבר כשמאחוריהם עמדו המבוגרים ותמכו בהם כספית ומורלית.

הגבאי היקר רבי יעקב אלחנן סגל ע"ה ניסה להלחם בהם בכל כוחו אך כיון שלא היה לו גיבוי וגב איתן מאחוריו והוא חשש שהמצב רק יחמיר הוא בא עמהם בדברים והגיע עמם להסכמות. הוא סבר שבהתדברות עמהם הוא יבלום את חזונם ושאיפתם. הוא נתן להם מפתח לא' החדרים והקצה להם בו מקום להציב ארון בו הם מאחסנים את ספרי התהלים, הממתקים וכו'.

[בהערת אגב אספר שהיו שם כמה מהם שהיו פוערים את פיהם נגד רבינו הקדוש ה"י ונגד חסידות חב"ד בביטויים נוראים שהיו מקפיצים את כל שומעיהם ומרתיחים את הדם והכל בהשראת בני ברק שזממה להחרים את העדה הקדושה שהניפה בגאון את מורשת הבעש"ט הק' וממשיכי דרכו. 

אותם אנשים - לפחות שניים מהם - שצרובים אצלי לדראון עולם התקשרו אליי לאחר שנים רבות שהגעתי לאילת ובבכי תמרורים התחננו בפניי שאלך להציל את בניהם ברדתם לשאול תחתית בדיסקוטקים של אילת].

שבוע שעבר כאשר הטור הנוכחי עלה לאתר הופתעתי לראות שבהשגחה פרטית עלתה כתבה נוספת על בית הכנסת בשיכון חב"ד שהוסב שמו ל"היכל לוי יצחק" ושם סופר בהרחבה על התפתחות בית הכנסת עם השנים. וכדאי להעיר שנפלו שם "אי דיוקים" ובטח יתקנו אותם בהזדמנות.

הכתבה סיפרה בעיקר את סיפורו של א' החסידים שהיה מעמודי התווך של ה"שיכון" הלא הוא החסיד רבי ברוך שפרין ע"ה ובין היתר נכתב עליו: "בשנותיו האחרונות עלה מפאריז צרפת (שם התגורר מאז יצא מבריה"מ) והתיישב בשיכון חב"ד בירושלים. היה מדמויות המופת, חסיד בעל צורה, עובד ה' בהפלאה, מקושר נפלא לרבי ולכל עניניו, ואף עסק במרץ בשיפוץ מקוה הטהרה המקומי, הרחבתו ובנייתו לשם ולתפארת, כמי שהתמסר עוד מאחורי מסך הברזל לנושא המקוואות. הרב שיפרין שימש כמשפיע בית הכנסת, מסר שיעורי דא"ח בטוב טעם ודעת, ואף שימש כמשפיע אישי ו'עשה לך רב' כהוראת הרבי, לרבים רבים מאנ"ש בירושלים עיה"ק ומחוצה לה.

בדיוק עליו רציתי לספר כדי לסיים את סיפורנו והנה נעשתה מלאכתי ע"י אחרים. רבי ברוך שפרין לא היה עוד א' מחסידי חב"ד בירושלים, הוא היה שונה מכולם ויצוק מחומר אחר לגמרי. זכורני שבאחת השנים הגיע להתפלל בראש השנה במנין של הרב זוין בשכונת גאולה ובכל התפילה שהיתה כולה בכי ודמעות עמד בכולה ולא התיישב ולו לרגע אחד. כילד הדבר השפיע עלי מאוד שכן מעולם לא שמעתי על הנהגה כזו לעמוד כל התפילה כדי לשמור על ערנות גבוהה. לא אשכח כיצד הניח את מחזורו על המדף הגבוה והוא התנתק לכמה שעות מסביבתו לעולם אחר.

הרב שפרין שהיה משפיע בהתוועדויות היה עובד את ה' בקו המרירות והיה דורש ממאזיניו עשיית חשבון נפש. פעם עבר ב"כוס של ברכה" והרבי אמר לו בחיוך שצריך לעבוד את ה' בשמחה. הוא השיב לרבי בקול רם: "ניטא פון וואס!" [אין ממה]...

כאמור, היה לו חיבור מיוחד למקוואות עוד ברוסיה ולכן כאשר הגיע לשיכון חב"ד בירושלים נטל על עצמו להרחיב את המקוה המקומי ולשפצו לתפארת. הוא השקיע את כל הונו ומאודו בבנין המקוה ובתחזוק המקום. הוא היה משכים מידי בוקר בשעה 4 לפתוח את המקוה ובוחן אותו בשעות שלאחר מכן כדבר היקר ללבו.

זכורני שפעם ראה בחור שנכנס למקוה ללא תשלום והחל לגעור בו על פלישתו תוך שהוא שואל אותו "היכן אתה לומד?" הבחור ענה לו "בפונביז". מיד אמר לו: "אם כך, כנס מהר למים..."

 

היה זה באחד הלילות, לאחר ההתוועדות בישיבת תורת אמת נותרנו קומץ של בחורים להמשיך את ההתוועדות לאחר שהמשפיע עזב והלך לביתו וחילקנו ביננו את תכולת הבקבוק שניצב על השולחן כמו מתחנן שיבררו את הניצוצות שבו.

התוועדנו בינינו על ענינא דיומא ועל הצורך ליישם את כל הוראותיו של הרבי בלימוד ובמבצעים הק' וכיצד להתמודד עם הרוח הזרה העויינת את חסידי חב"ד בקרב אלו שלא טעמו את טעמה של החסידות. או אז גם עלה על השולחן נושא בית הכנסת שבשיכון חב"ד הנמצא בשיפולי הישיבה ובמורד השיכון.

וכטוב לב המלך באמירת לחיים החלטנו כי אי אפשר ואסור להבליג נוכח הנסיגה המתמדת  של הנוכחות החב"דית בבית הכנסת. בקבוצתנו זו היה א' התמימים שלא אזכיר את שמו כיון שיש לו היום נכדים שקוראים את השורות הללו והוא נטל פיקוד והורה לכולם "בואו אחריי". כוונתו לא היתה ברורה די צרכה אבל מוחו הקודח ואופיו היצירתי גרמה לקבוצה ללכת אחריו.

בשעה 4 לפנות בוקר הם ירדו מהיכל הישיבה לבית הכנסת הוא הוביל אותם לאותו חדר שבו שכן אחר כבוד הארון ששימש את הנערים הפוחזים לפעולותיהם. הוא ביקש מהחבריא קדישא להרים את הארון ולעזור לו להוציאו מן החדר. משם הוא הדריך את חבריו לקחת את הארון והצעיד אותם לעבר המקוה. לא חלפו כמה דקות והארון כולו שקע בבור המקוה הגדול והרחב  שאדיו החמים מלמדים על מעלות חומו.

משם התמימים פנו חיש מהר למשכבם ועלו על יצועם מבלי שיידעו מה יקרה בשעות שלאחר מכן.

 

לא באתי לתאר כאן את מה שהתרחש באותו בוקר, זאת אשאיר לסופרי הילדים אך רק אספר כי המים היו שחורים משחור ולא היה ניתן לטבול בהם מחמת חזותם. רבי ברוך שפרין שהגיע לעוד בוקר כדי לבחון את המקוה והנה שוד ושבר. הוא לא הבין מי נגד מי. הוא בתמימותו רק שאל את האנשים מסביב למי שייך הארון הזה? וכשנענה שמדובר בארון של הקבוצה המסויימת הזו, הוא פתח בזעקות שבר והכריז בקול גדול שהגיע קיצם של אלו בבית הכנסת. כל נסיונותיהם להסביר לרבי ברוך שהם בעצם הנפגעים כאן ואת האצבע המאשימה יש להפנות לאלו שפגעו בהם, לא צלחו. חמתו בערה בו ואזניו כבר לא שמעו דבר.

זה היה רק הפתיל שהדליק את החבית הנפיצה. לפתע התעוררו כל החסידים הן המתגוררים בשיכון והן מחוצה לו והקימו סיירת של כמה אברכים צעירים שכוחם במותנם שפיטרלה בין כל המנינים והזהירו את הנערים ואת הוריהם שמעתה ואילך כל נסיון לפגוע בגבאי הרב סגל או בחוקי בית הכנסת העתיקים, ייגמר בצורה לא סימפטית...

הסיפור הזה הוא מענה למי שביקש לדעת ושאל האם בעידננו יש מצב של מעשה פנחס בבחינת "הלכה ואין מורין כן". ברור הוא שאף משפיע בר דעת לא היה מורה למושפעיו לפעול כן אך במבחן התוצאה אותו תמים עשה את המעשה הנכון והוא ראוי ל"הנני נותן לו את בריתי שלום".

מאז חלה תפנית בכל הקשור לשליטת חב"ד בבית הכנסת אם כי עדיין הנוכחות החב"דית היתה דלילה כשרבים מתושבי השיכון היגרו למחוזות אחרים. עם השנים הצבע החב"די חזר ללחיי בית הכנסת והוא הפך למוקד חסידי ואבן שואבת לאלפי יהודים שהאור של הרבי נוגע בלבבם במדה כזו או אחרת.  


להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] ובווצאפ 2711532-052

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.