יש לנו בנפש מסמך שהוא "סודי ביותר" / הרב אלי וולף
רבי לוי יצחק נ"ע נאסר כמה ימים לפני חג הפסח תרצ"ט, ולמרות החקירות הקשות והסבל הנורא - החוקרים לא הצליחו לבסס כתב אישום נגדו. הוא עמד בגבורה עילאית ולא העניק להם את היכולת "לתפור לו תיק".
כמה ימים לאחר מאסרו, השלטון אסר כמה יהודים ממקורביו, דמויות מפתח בקהילה, וניסה בכח זרוע הפלדה לחלץ מהם עדויות מפלילות נגד הרב.
מקריאת פרוטוקולי החקירה שלהם אתה נוכח לראות שבתחילת הדרך הם עמדו בגבורה, אבל לא ארכו הימים, ובשל העינויים הקשים והסבל שחוו מידיהם האכזריות של החוקרים, המנגינה שלהם השתנתה, הם דיברו וסיפרו, ואף חתמו על "אמיתת" הדברים. החוקרים היו שבעי רצון, הנה יש בסיס לכתב אישום.
כדי לבסס את כתב האישום לקראת קביעת גזר הדין, הביאו את רבי לוי יצחק לעימות פנים אל פנים מול אותם נחקרים.
ברשימת זכרונותיה של הרבנית חנה היא כותבת: "הובילו את בעלי ואת העדים לחקירה משותפת פנים אל פנים, ומיד כשהם ראו אותו .. הצהירו כי עדותם אינה אמת, וכי הם חתמו עליה רק משום שהכריחו אותם".
בתיק החקירה של רבי לוי יצחק, שכולו מוגדר כ"סודי", ישנו מסמך ועליו הודעה "סודי ביותר" (משמעות כיתוב זה הינו: באם תוכן מסמך זה יתגלה, מתערער כל הבסיס של כתב האישום), ושם כתוב במפורש: "מתוך קבילות הנדונים .. עולה שהם חזרו בהם מעדויותיהם שנתנו בחקירה הראשונית, כדברים שהינם בדויים".
כשהם נוכחו לראות מולם את דמות רבם, דמותו של רבי לוי יצחק - האמת המלאה צעקה את קיומה. לאמת הזו יש כוח חזק בהרבה מאימת החוקרים המרושעים. היה בה עוצמה רבה שבכוחה לערער את ה"אמת" המאולצת שחתמו עליה בכתב ידם.
**
סיפור זה היה חלק מתוך דברים שנשאתי בסוף השבוע האחרון באלמא אטא בפני השלוחים ואנ"ש שהגיעו לקזחסטן לחלוק כבוד לאביו של הרבי, "בן יכבד אב", לקראת יום ההילולא השמונים של כ"ק רבי לוי יצחק נ"ע.
אחרי ההרצאה היתה לי שיחה עם ידידי השליח לתאילנד הרב יוסף חיים קנטור, שהתחבר לתיאור זה, וחלק איתי תובנה שעלתה במחשבתו.
שגרת החיים יוצרת בנו סוג של "אמת" שאנחנו חושבים שהיא אכן אמת. אנו מנהלים אורח חיים, ממלאים את היום ואת החיים בשגרה שנראית לנו כאילו היא אכן אמיתית, וייתכן ואנו גם מוכנים "לחתום" שהנהגה ושיגרה זו הינן אכן אמת.
אך למעשה זו אמת שהסביבה מכתיבה לנו. במודע או שלא במודע, המקום או הסובבים אותנו כופים עלינו את ה"אמת" הזו.
פעמים קורה ואנחנו רואים מולנו אמת נקיה, אמת טהורה, אמת מרוממת - או אז אנו מגלים עד כמה ה"אמת" הסביבתית רחוקה מהאמת האמיתית. "דברים שהינם בדויים".
**
בשנת תשי"א כתב הרבי מכתב מיוחד ליהודי שהשתתף בבניית ה'אוהל' של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ובין הדברים כותב לו הרבי כך (בתרגום מאנגלית).
..."עבורנו שנשארנו כאן מאחור ואין אנו יכולים יותר לקבל השפעה מנוכחותו הפיזית אבל המאירה של צדיק גדול זה, הנה מזכרת פיזית נחוצה היא בכדי לעורר את ההשפעה והתרוממות רוחנית שקיבלנו מהרבי הקדוש במשך ימי חייו. האוהל מהווה מזכרת מוחשית וגלויה, על ואל המקור להשפעה רוחנית זו.
"במובן עמוק יותר, האוהל העומד במקום הקדוש אשר שם מנוחת גופו של הצדיק, ואשר עליה מרחפת חלק מנשמתו הקדושה של הצדיק, מבדילה היא עם הקירות והגג שלה מהעולם שמסביב, והיא מרוממת את כל הנכנסים אליה לעולם אחר - רחוק מאוד מעולמנו הבעייתי - להיכל קדוש ומעורר יראה, ואשר, לכל משך זמן שיהיה, הנה הנכנסים לשם, מוצאים את עצמם בהתקשרות והתאחדות עם נשמת הצדיק.
"לאחר שנמצאים כמה רגעים במקום קדוש זה, ע״י אמירת תפילות שם וע״י שמעלים בזכרונינו את הצדיק הקדוש ואת עבודתו, אנו מוצאים עצמנו מלאים בענווה ובתשובה, ובהתעוררות מרוממת, להוסיף אומץ ולחזק ולהמשיך את המורשת הקדושה שהשאיר לנו, וללכת בדרך ה׳ אשר הורה ולימד אותנו.
**
יש לנו בנפש מסמך שהוא "סודי ביותר", שבכוחו לערער את כל ה"אמת" שמוכתבת לנו מהשגרה והסביבה. יש לנו מקום שמרומם אותנו מה"אמת" השקרית של שגרת החיים שלנו, מקום של אמת אמיתית.
"ומיד כשהם ראו אותו, הצהירו כי עדותם אינה אמת, וכי הם חתמו עליה רק משום שהכריחו אותם" - כותבת הרבנית.
."האוהל אשר שם מנוחת גופו של הצדיק .. מבדילה היא עם הקירות והגג שלה מהעולם שמסביב, והיא מרוממת את כל הנכנסים אליה לעולם אחר .. הנכנסים לשם, מוצאים את עצמם בהתקשרות והתאחדות עם נשמת הצדיק" - כותב הרבי.
כדאי ונכון שנקרא את המסמך ה"סודי ביותר" הזה, שנשתמש בו יותר...
מאפשרים לכם לקבל
