הרב שמעון אייזנבך | יום י"ט אב ה׳תשפ״ד 23.08.2024

המאבקים בתקופת ילדותי בבית הכנסת החב"די בירושלים

היתה זו קבוצת נערים צעירים שקידשו מלחמה בעיקר נגד הגבאי הרב סגל שהיה עומד על משמר התקנון והם עשו הכל כדי לקעקע את הרוח החב"דית. בשבתות המצב היה משופר יותר שכן חסידי חב"ד היו מגיעים כולם להתפלל והליטאים היו מחפשים בתי כנסת מרוחקים התואמים להם ולכן היום היחיד בשבוע שחסיד חב"ד הרגיש נוח בבית הכנסת היה בשבת | טורו השבועי של רבה של שכונת השחמול באילת, הרב שמעון אייזנבך
המאבקים בתקופת ילדותי בבית הכנסת החב
בעיגול: כותב השורות

ישבנו לפני כמה שבועות בהתוועדות בשבת פרשת פנחס ונשאלתי האם כיום בעידננו יש מצב שבו נדרש מאיתנו לפעול כפנחס באופן של "הלכה ואין מורין כן"?

עניתי לשואלים הרי זו הלכה ואין מורין כן! הא כיצד יתכן שאמצא מצב שעליו אצביע ואומר שיש לפעול כפנחס? אם אין מורין כן כנראה שרק אותו אדם שנקלע לאותה סיטואציה הוא ורק הוא יש לו את האינטואיציה ואת התחושה הפנימית לפעול?!

ותוך כדי סיפרתי להם על מקרה שאירע בנערותי שהיה בבחינת "הלכה ואין מורין כן".

היה זה לפני כארבעים וחמש שנה בשיכון חב"ד בירושלים בו גדלתי מאז לידתי ובו העברתי את שני העשורים הראשונים לחיי.

השיכון הוקם ע"י החסיד הנודע רבי עזריאל זליג סלונים ע"ה שהצליח לבוא בדברים עם חברת 'רסקו' לבנות ששה בנינים גדולים כדי לשכן שם את חסידי חב"ד. בשנת תשכ"ב החלו הדיירים הראשונים של השיכון לאכלס את הדירות הראשונות. דא עקא, ההיצע היה גדול על הביקוש משום שכמות חסידי חב"ד שהתאמצו לרכוש בו דירה בדירבון הרבי לא הצליחה לרכוש רק מחצית מכמות הדירות שעמדה על כ-150 דירות.

מה עושים? הרב סלונים אמר לחברת רסקו כי הזמן יעשה את שלו וככל שיחלוף הזמן הוא יצליח לשווק את הדירות לחסידי חב"ד. לעומתו לא הסכימו אנשי רסקו להמתין עד שחסידי חב"ד ירכשו את הדירות ודרשו לפתוח את המכירה לכל מאן דבעי כדי לסיים את שיווק הדירות בזמן שנקבע מראש.

להרב סלונים לא נותרה ברירה והוא פתח את השיווק גם למי שלא נמנה על חסידי חב"ד. היה מספיק שתהיה לאדם זיקה כל שהיא לחב"ד ויזכה לדירה. למשל סבי הרב יוסף מנחם רוזנבוים רכש שם דירה מהיותו חותנו של אבי חסיד חב"ד.

בסופו של דבר כמעט מחצית מתושבי השיכון לא היו חסידי חב"ד והם אמורים היו להשתלב ברוח החב"דית שנשבה בשיכון באותם הימים. אל תוך כל אלו שרכשו דירות הסתננו כמה בודדים שהיו משתייכים לזרם הליטאי הקנאי שעם השנים הלכו והקצינו והיוו מטרד נוראי בשכונה.

יצויין כי מדובר בבודדים כי רובם של הלא חב"דיים למרות שלא השתתפו בהתוועדויות ובאירועי חב"ד אבל הם כיבדו מאוד. דוגמה בולטת לכך היה הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שהיה מגדולי הרבנים ולא רק שלא התחבר לאותם ליטאים אלא התרחק מהם.

עשרת השנים הראשונות של השיכון עברו בשלום תחת שרביט הנהגתו של הרב סלונים שקבע את כללי ההתנהגות בבית הכנסת השכונתי והשליטה החב"דית היתה מוחלטת כאשר כל המתפללים הלא חב"דיים יישרו קו והתמזגו ככל הנדרש.

לאחר פטירתו של הרב סלונים בח"י תשרי תשל"ב לא היה אדם מסויים שאליו הועברו הסמכויות וקהילת חב"ד בירושלים התנהלה מאליה כמו במקומות רבים. באותן השנים נבנתה בסמוך לשיכון חב"ד שכונה חדשה בשם "עזרת תורה" ע"י יזמים חרדים מארה"ב בעלי אוריינטציה ליטאית. הדיירים השכנים החדשים היו באים להתפלל בבית הכנסת המרכזי של חב"ד והיו גם משתמשים במקוה הצמוד. בית הכנסת הפך להיות ה"שטיבלאך" האזורי ובו התקיימו מניני תפילה במשך שעות היום.

אוכלוסיית בית הכנסת הלכה וגדלה והרוח החב"דית שנשבה תמיד בין כותלי בית הכנסת הלכה וקטנה ואם אפשר לומר גם התגמדה. בעיקר בימות החול כאשר חסידי חב"ד פקדו פחות את בית הכנסת השכונתי, הציבור ברובו היה בחלקו כלל חסידי אבל בעיקרו ליטאי.

את בית הכנסת באותם הימים ניהל הגבאי המסור הרב אלחנן הלוי סגל ע"ה שהיה צריך לנווט את דרכיו בין בית הכנסת החב"די לבין האוכלוסיה הליטאית שהצרה את צעדיו. למשל, בבית הכנסת היתה חובה לש"ץ ע"פ התקנון להתפלל רק בנוסח האר"י ז"ל ובחגירת אבנט.

רובם ככולם כיבדו את התקנון והיתה זו חויה לראות למשל את הרב ז"נ גולדברג שחוגר אבנט כאשר נזקק לעבור לפני העמוד. או ל'בעלי קריאה' מהזרם הליטאי שמעולם לא חגרו אבנט וכאן זכו לחוגרו.

אלא שברבות השנים כאשר החלו לנשוב רוחות מלחמה בין אנשי בני ברק לבין העדה הקדושה של תנועת חב"ד האוירה בבית הכנסת נעשתה עכורה והמלחמה חדרה לתוכנו. ויכוחים קולניים ולפעמים גם תגרות ידיים הוחלפו בין הנצים.

היתה זו קבוצת נערים צעירים שקידשו מלחמה בעיקר נגד הגבאי הרב סגל שהיה עומד על משמר התקנון והם עשו הכל כדי לקעקע את הרוח החב"דית. בשבתות המצב היה משופר יותר שכן חסידי חב"ד היו מגיעים כולם להתפלל והליטאים היו מחפשים בתי כנסת מרוחקים התואמים להם ולכן היום היחיד בשבוע שחסיד חב"ד הרגיש נוח בבית הכנסת היה בשבת.

המבוגרים הליטאיים שעמדו מאחורי הפעילות של הנערים טענו כלפי הנהלת בית הכנסת שלא יתכן שהם המהווים את רוב רובה של אוכלוסיית בית הכנסת ולא מתחשבים באורח חייהם כלל. לעומתם ההנהלה טענה שבית הכנסת הוא לא בית כנסת שכונתי קלאסי אלא בית כנסת פרטי שרסקו בנתה עבור חסידי חב"ד ומכאן שכל מי שלא מוצא חן בעיניו ההליכות החב"דיות שיתכבד ויחפש לו מקום אחר.

אני מתנצל בפני הקוראים על שאני נאלץ לעצור כאן מחוסר זמן ואת המשך הסיפור אשאיר לשבוע הבא בע"ה.


להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] ובווצאפ 2711532-052

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.