השבוע היהודי

פָּרָשַׁת מִקֵּץ/חֲנֻכָּה

אֵילוּ אוֹרוֹת נִרְאִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בִּשְׂדֵה הַקְּרָב? אוֹרוֹת שֶׁל אֵשׁ הַפְּגָזִים, אוֹ לֶהָבוֹת שֶׁל כַּדּוּרֵי הָרוֹבִים...

אֲבָל יֶשְׁנוֹ שְׂדֵה קְרָב אַחֵר, שֶׁבּוֹ הָאוֹרוֹת הַנִּדְלָקִים, הֵם מִסּוּג שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי.

בִּ"שְׂדֵה הַקְּרָב" הַקָּטָן שֶׁבְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הַמִּלְחָמָה הַנְּטוּשָׁה בֵּין הַ"יְּוָנִי הַקָּטָן" וּבֵין הַ"מַּכַּבִּי הַקָּטָן" שֶׁבְּלִבֵּנוּ, זוֹרְחִים מִדֵּי פַּעַם אוֹרוֹת. הָאוֹרוֹת הַלָּלוּ בָּאִים תָּמִיד מִכִּוּוּן אֶחָד, מִן הַכִּוּוּן שֶׁל הַ"מַּכַּבִּי".

כְּשֶׁהַיֵּצֶר הַטּוֹב מִתְמוֹדֵד מוּל הַיֵּצֶר הָרַע וּמְנַצֵּחַ – אוֹר גָּדוֹל פִּתְאוֹם זוֹרֵחַ.

זֶהוּ אוֹר, שֶׁהָרִאשׁוֹן לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הוּא אַתָּה בְּעַצְמְךָ. אַתָּה, הַמְּנַצֵּחַ, מַרְגִּישׁ יְהוּדִי טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר וּמַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ פִּתְאוֹם יוֹתֵר כֹּחַ, לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בַּמַּאֲבָק.

אֲבָל לֹא רַק אַתָּה נֶהֱנֶה מִן הָאוֹר הַזֶּה. גַּם הַסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה אֵלֶיךָ, מַרְגִּישָׁה שֶׁהִנֵּה יֵשׁ כָּאן מַשֶּׁהוּ טוֹב, שֶׁנִּדְלָק פִּתְאוֹם, עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ נֶהֱנֶה מִן הָאוֹר הַזֶּה, כִּי כָּל אוֹר קָטָן, מְקָרֵב יוֹתֵר אֶת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נֶהֱנֶה מִן הָאוֹר הַזֶּה, כִּי כָּךְ מִתְקָרֶבֶת הִתְגַּשְּׁמוּת הַיִּעוּד – לַעֲשׂוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּירָה בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי.

מְעַנְיֵן – לֹא? נִצָּחוֹן קָטָן, בְּתוֹךְ לֵב שֶׁל יֶלֶד קָטָן, מֵבִיא לְאוֹר הַזּוֹרֵחַ, מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ!

שֶׁתִּהְיֶה לְכֻלָּנוּ הַצְלָחָה בְּמִלְחֶמֶת הָאוֹר.

הסיפור השבועי

נֵרוֹת בַּגֶּטוֹ

עֲלָטָה גְּמוּרָה שָׂרְרָה בִּרְחוֹבוֹת וַרְשָׁה. הָאוֹרוֹת שֶׁבַּבָּתִּים הֻסְווּ מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹנוֹת כְּבֵדִים, מֵחֲמַת הוֹרָאוֹת הַהַאֲפָלָה. רוּחַ עַזָּה וְחוֹדְרָנִית הִקְפִּיאָה אֶת הָעֲצָמוֹת, וְהֶחְרִישָׁה אֶת הָאָזְנַיִם בְּיִבְבָתָהּ הַמִּתְמַשֶּׁכֶת.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּהּ אֶל הַגֶּטוֹ הַיְּהוּדִי קְבוּצַת יְהוּדִים עֲלוּבִים, שֶׁנִּמְנוּ עִם פְּלֻגּוֹת הָעֲבוֹדָה שֶׁהֵקִימוּ הַנָּאצִים. יְהוּדִים אֵלּוּ, שֶׁמִּבֹּקֶר עַד עֶרֶב עָבְדוּ בַּפֶּרֶךְ בְּמִפְעֲלֵי תַּעֲשִׂיָּה גֶּרְמָנִיִּים, הָיוּ לְמַעֲשֶׂה פֵּרוּרֵי הַחַיִּים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַגֶּטוֹ.

הֵם עַצְמָם יָדְעוּ שֶׁהַשְׁאָרָתָם בַּחַיִּים הִיא עִנְיָן זְמַנִּי בִּלְבַד. אַךְ בַּגֶּטוֹ אִישׁ לֹא עָשָׂה אֶת חֶשְׁבּוֹן הֶעָתִיד. מוּל הָעֵינַיִם הַכַּלּוֹת וְהַבֶּטֶן הָרֵיקָה וְהַמֻּרְעֶבֶת, עָמְדוּ כָּל הָעֵת הַהֹוֶה וְהָעַכְשָׁו.

אַחַת מִדַּרְכֵי הַהִשָּׂרְדוּת הָיְתָה הַבְרָחַת מָזוֹן מִבַּחוּץ. שְׁאֵרִיּוֹת לֶחָם מְעֻפָּשׁוֹת, תַּפּוּדִים רְקוּבִים לְמֶחֱצָה – כָּל אֵלֶּה הִתְקַבְּלוּ בִּשְׁקִיקָה עֲצוּמָה. מִבְּחִינָה זוֹ, זָכוּ עוֹבְדֵי פְּלֻגּוֹת הָעֲבוֹדָה בַּעֲדִיפוּת רַבַּת עֶרֶךְ. שֶׁכֵּן הֵם עָשׂוּ אֶת כָּל יוֹמָם מִחוּץ לַגֶּטוֹ. אֶת כָּל 'שְׂכָרָם', שֶׁהִסְתַּכֵּם בִּפְרוּטוֹת עֲלוּבוֹת, נָהֲגוּ לְהַשְׁקִיעַ בִּמְעַט הַמָּזוֹן שֶׁהָיוּ מַגְנִיבִים עַל גּוּפָם בְּדַרְכָּם אֶל הַגֶּטוֹ.

כַּמָּה מֵהַגּוֹיִים הִכִּירוּ הֵיטֵב אֶת מְצוּקָתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים וְנִצְּלוּהָ הֵיטֵב. כְּשֶׁהָיְתָה הַקְּבוּצָה מִתְקָרֶבֶת אֶל הַגֶּטוֹ, הָיוּ מְגִיחִים מִן הָאֲפֵלָה וְסוֹגְרִים עִסְקוֹת-בָּזָק בִּמְחִירִים מֻפְקָעִים. רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן בַּחֲבוּרָה זוֹ הָיָה בַּארְטַק, פּוֹלָנִי מְמֻלָּח וַחֲסַר מַצְפּוּן.

הָיָה זֶה בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל חֹרֶף תש"ג. רַגְלָיו שֶׁל לֵיְיבְּל פִּינְסְקוֹבִיץ בְּקֹשִׁי נָשְׂאוּ אוֹתוֹ לְאַחַר עֲמַל הַיּוֹם. אֲבָל בְּלִבּוֹ סָעֲרָה הָרוּחַ. "אֲנִי מֻכְרָח לִפְגֹּשׁ הָעֶרֶב אֶת בַּארְטַק", לָחַשׁ לְעַצְמוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶּרֶךְ. בְּכִיסוֹ הָיָה טָמוּן חֵפֶץ יְקָר עֶרֶךְ שֶׁאוֹתוֹ הִשִּׂיג בְּעָמָל רַב. הַיּוֹם, כָּךְ הֶחְלִיט, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.

יִתְרוֹנוֹ שֶׁל בַּארְטַק הָיָה, שֶׁבֵּיתוֹ הָיָה צָמוּד לַגֶּטוֹ מַמָּשׁ. אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַגָּדֵר, מַה שֶׁאִפְשֵׁר לְּהַזְמִין אֶצְלוֹ סְחוֹרוֹת מְסֻיָּמוֹת וּלְקַבְּלָן לְאַחַר מִכֵּן בְּתוֹךְ הַגֶּטוֹ עַצְמוֹ.

כְּמוֹ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה צָץ לְפֶתַע בַּארְטַק. יָדוֹ שֶׁל לֵיְיבְּל כִּסְּתָה אֶת כִּיס מִכְנָסָיו וְזֶה הָיָה סִימָן בָּרוּר לְגַמְרֵי. "בּוּלֶעצְ'קִי!" (לַחְמָנִיּוֹת), הִצִּיעַ בַּארְטַק וְעֵינָיו הִתְרוֹצְצוּ בְּקוּנְדֵּסוּת. הָיוּ אֵלּוּ לַחְמָנִיּוֹת אֲפוּיוֹת לְמֶחֱצָה, שֶׁאוֹתָן הִשִּׂיג בְּמַאֲפִיָּה בִּלְתִּי חֻקִּית. אַךְ הוּא יָדַע שֶׁעֲבוּר הַיְּהוּדִים הַמֻּרְעָבִים יִהְיוּ הַלַּחְמָנִיּוֹת כְּמַעֲדַן מְלָכִים.

לְמַרְבֶּה הַפְתָּעָתוֹ נוֹתְרוּ פָּנָיו שֶׁל לֵיְיבְּל אֲדִישׁוּת. "סְוֶועצְ'קִי" (נֵרוֹת), נִפְלְטָה קְרִיאָה מִפִּיו שֶׁל הַיְּהוּדִי. בַּארְטַק נוֹתַר פְּעוּר פֶּה. הוּא מַצִּיעַ לַחְמָנִיּוֹת הַשָּׁווֹת כָּל הוֹן, וְהִנֵּה זֶה מְבַקֵּשׁ פִּתְאוֹם נֵרוֹת...

לֵיְיבְּל שָׁמַר בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת כָּל מוֹעֲדֵי הַשָּׁנָה. הַיּוֹם, בְּעוֹדוֹ שָׁקוּעַ בִּמְלַאכְתוֹ, נִזְכַּר כִּי בָּעֶרֶב יָחוּל חַג הַחֲנֻכָּה. תְּשׁוּקָה בִּלְתִּי רְגִילָה נִצְּתָה בְּלִבּוֹ, לְהַדְלִיק בַּלַּיְלָה נֵרוֹת חֲנֻכָּה. בַּתְּחִלָּה הִתְיַחֵס בְּעַצְמוֹ לָעִנְיָן כְּאֶל שִׁגָּעוֹן גָּמוּר שֶׁאֵינוֹ בַּר-בִּצּוּעַ. אַךְ אַט אַט הֵחֵל הַדָּבָר לְהִתְיַשֵּׁב יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל דַּעְתּוֹ. הוּא יָדַע, שֶׁלֹּא יִהְיֶה קַל לְמַמֵּשׁ אֶת הָרַעְיוֹן, אֲבָל הוּא הָיָה מוּכָן לְנַסּוֹת וּלְהִתְעַקֵּשׁ לְמַעַנוֹ.

"מָה הַמְּחִיר שֶׁתִּהְיֶה מוּכָן, זִ'ידְקוֹ, לְשַׁלֵּם תְּמוּרַת נֵר חֵלֶב שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגוֹ בְּכָל וַרְשָׁה?", שָׁאַל בַּארְטַק, כְּשֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ מִתַּדְהֵמָתוֹ.

"לֹא נֵר אֶחָד אֶלָּא שְׁנַיִם נְחוּצִים לִי, וְאִם תַּשִּׂיגֵם עֲבוּרִי אֶתֵּן לְךָ כָּל סְכוּם שֶׁתִּדְרֹשׁ", הֵשִׁיב לֵיְיבְּל. בַּארְטַק הִרְהֵר רֶגַע נוֹסָף וְאָז הֶחְזִיר אֶת הַכַּדּוּר לְעֶבְרוֹ שֶׁל לֵיְיבְּל. "מַה תַּצִּיעַ לִי, לְמָשָׁל?".

לֵיְיבְּל הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ וְהוֹצִיא אֶת הַחֵפֶץ הַיָּקָר. הָיְתָה זוֹ חֲפִיסַת סִיגַרְיוֹת מְלֵאָה. עֵינָיו שֶׁל בַּארְטַק כְּמוֹ הֻפְּנְטוּ לְמַרְאֵה הַמִּצְרָךְ יְקָר הָעֶרֶךְ. "זַגּוּדָה!" (מַסְכִּים), קָרָא.

וְאָז בָּא הַחֵלֶק הַלֹּא פָּחוֹת קָשֶׁה שֶׁל הָעִסְקָה. נַפְשׁוֹ שֶׁל לֵיְיבְּל חָפְצָה לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת דַּוְקָא בְּחַלּוֹן הַפּוֹנֶה אֶל הָרְחוֹב. "אִם כְּבָר אֲנִי זוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁיִּהְיֶה זֶה כַּדָּת וְכַדִּין", אָמַר בְּלִבּוֹ. הוּא יָדַע, שֶׁאִם חָלִילָה יִתָּפֵס בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה, גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה רַע וָמַר וְיֵהָרֵג תֵּכֶף וּמִיָּד.

"יֵשׁ לִי עוֹד בַּקָּשָׁה", הוֹסִיף לְעֵבֶר בַּארְטַק. "עָלֶיךָ לְהַרְשׁוֹת לִי לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בְּחַלּוֹן בֵּיתְךָ. הָעֶרֶב הַזֶּה הוּא חַג הַחֲנֻכָּה שֶׁלָּנוּ, וְאָנוּ נוֹהֲגִים לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּחַלּוֹן הַפּוֹנֶה אֶל הָרְחוֹב".

כָּעֵת כְּבָר לֹא יָדַע בַּארְטַק אִם הַיְּהוּדִי שֶׁלְּפָנָיו חוֹמֵד לָצוֹן עִמּוֹ. "הַאִם הִשְׁתַּגַּעְתָּ?!", נִזְעַק, "הֲלֹא מִשְׁטַר הַאֲפָלָה חָמוּר בְּיוֹתֵר שׁוֹרֵר כָּעֵת!". אַךְ לֵיְיבְּל לֹא נִרְתַּע וְלֹא וִתֵּר. "אֵינֶנִּי מַכִּירְךָ כְּפַחְדָן כָּזֶה. הַשֵּׁד לֹא יִקָּחֲךָ אִם תְּאַפְשֵׁר לִי לְהַדְלִיק לְשָׁעָה קַלָּה שְׁנֵי נֵרוֹת בְּחַלּוֹן בֵּיתְךָ", הֵשִׁיב בְּהַתְרָסָה.

כַּמָּה שָׁעוֹת לְאַחַר מִכֶּן, בְּחָסוּת הָאֲפֵלָה הַמֻּחְלֶטֶת, הִצְלִיחוּ לֵיְיבְּל וְכַמָּה מֵחֲבֵרָיו לָעֲבוֹדָה לְהִתְגַּנֵּב אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל בַּארְטַק. לִבְבוֹת כֻּלָּם הָלְמוּ מֵהִתְרַגְּשׁוּת. לְיַד אֶדֶן הַחַלּוֹן, שֶׁהַוִּילוֹן הַמְּכַסֶּה אוֹתוֹ הוּסַט מִמֶּנּוּ כְּדֵי סֶדֶק צַר, נִצַּב לֵיְיבְּל.

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן נִקְבַּע הַנֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. לֵיְיבְּל אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַשַּׁמָּשׁ הַדּוֹלֵק. בְּקוֹל מְרֻסָּק וּבְעֵינַיִם לַחוֹת בֵּרֵךְ אֶת שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת וְהִצִּית אֶת הַנֵּר. לְאַחַר מִכֵּן הִצִּיב אֶת הַשַּׁמָּשׁ שֶׁבְּיָדוֹ הַרְחֵק מְעַט מִנֵּר הַמִּצְוָה. בִּלְחִישָׁה פִּזְּמוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה אֶת 'הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ' וְנָשְׂאוּ לְעֵבֶר לֵיְיבְּל מַבְּטֵי הַעֲרָצָה וְאַהֲבָה.

רַק דַּקּוֹת אֲחָדוֹת דָּלְקוּ שְׁנֵי הַנֵּרוֹת, עַד שֶׁבָּא בַּארְטַק לְכַבּוֹתָם. אַךְ לְגַבֵּי לֵיְיבְּל וְיֶתֶר הַנּוֹכְחִים דָּמוּ הַדַּקּוֹת לְנֶצַח נְצָחִים...

מבט לגאולה

שִׁלּוּב מְנַצֵּחַ

שְׁאֵלָה: הַבְּעָיָה שֶׁלִּי, מַתְחִילָה מִיָּד אַחֲרֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַבָּא שֶׁלִּי יוֹשֵׁב אָז עִם הַגְּדוֹלִים וּמַסְבִּיר כָּל מִינֵי עִנְיָנִים שֶׁקְּשׁוּרִים לַחֲנֻכָּה. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן, בַּמִּטְבָּח מְטַגְּנִים אֶצְלֵנוּ אֶת הַלְּבִיבוֹת וְעַל הָרִצְפָּה הַקְּטַנִּים מְשַׂחֲקִים בִּסְבִיבוֹנִים. הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֲנִי קְצָת מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמִי. לָמָּה אֲנִי נִמְשָׁךְ אֶל הַמִּטְבָּח וְאֶל הַסְּבִיבוֹנִים? לָמָּה אֲנִי לֹא יָכוֹל לָשֶׁבֶת וּלְהַקְשִׁיב לְאַבָּא וְלִשְׁכֹּחַ עַל כָּל מַה שֶּׁמִּסָּבִיב? הַאִם אֲנִי עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן?

תְּשׁוּבָה: אַתָּה בִּכְלָל לֹא צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ. אֶת חַג הַחֲנֻכָּה, צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לַחְגֹּג בְּכַמָּה רְבָדִים. יֵשׁ לְחַג הַחֲנֻכָּה גַּם אֶת הַצַּד הַפְּנִימִי, הַתָּכְנִי, כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁאַבָּא שֶׁלְּךָ מַסְבִּיר לָכֶם. וְיֵשׁ לְחַג הַחֲנֻכָּה גַּם אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁהִזְכַּרְתָּ, מִנְהֲגֵי הַחֲנֻכָּה, רֵיחַ הַסֻּפְגָּנִיּוֹת, מִשְׂחַק הַסְּבִיבוֹנִים, שֶׁהֵם גַּם כֵּן חֲשׁוּבִים מְאוֹד, לְקִיּוּם הַחַג כָּרָאוּי.

מָה שֶׁחָשׁוּב מִבְּחִינָתְךָ, זֶה לָדַעַת לָתֵת אִזּוּן נָכוֹן בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים. אִם כֻּלְּךָ נִמְשָׁךְ רַק לְצַד הַלְּבִיבוֹת, אָז בֶּאֱמֶת כְּדַאי שֶׁתַּקְשִׁיב וְתִקְרָא אֶת עִנְיְנֵי הַחֲנֻכָּה בְּיֶתֶר תְּשׂוּמַת לֵב, וְתִרְאֶה כַּמָּה מְעַנְיְנִים וּמְסַקְרְנִים הֵם יְכוֹלִים לִהְיוֹת.

כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ לְשִׁלּוּב נָכוֹן בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים, אָז אַתָּה בְּסֵדֶר גָּמוּר וְיָכוֹל לְהַרְגִּישׁ יֶלֶד "גָּדוֹל".

אִזּוּן נָכוֹן מִן הַסּוּג הַזֶּה, אֲנַחְנוּ נִזְכֶּה לִרְאוֹת גַּם בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ. מִצַּד אֶחָד מַבְטִיחִים לָנוּ דִּבְרֵי מַאֲכָל טְעִימִים שֶׁיִּצְמְחוּ עַל הָעֵצִים... וּמִצַּד שֵׁנִי – "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'...".

הַאִם נִצְטָרֵךְ בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ "לְוַתֵּר" עַל אַחַד הַצְּדָדִים?

כְּלָל וּכְלָל לֹא. אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אָז שִׁלּוּב נָכוֹן בֵּין הַגַּשְׁמִי לְרוּחָנִי. לְשִׁלּוּב מֻצְלָח כָּזֶה, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת לְהַגִּיעַ כְּבָר עַכְשָׁו, בְּחַג הַחֲנֻכָּה הַזֶּה.

סיפורי חסידים

"בְּרָכָה וִישׁוּעָה – בַּדֶּרֶךְ שֶׁלִּי"

בְּאַחַת הַשָּׁנִים חִלֵּק הָרַבִּי 'דְּמֵי חֲנֻכָּה' אַךְ וְרַק לְאֵלּוּ הִשְׁתַּתְּפוּ בְּ'מִבְצַע חֲנֻכָּה' בְּפֹעַל, וְהָרַבִּי הִקְפִּיד עַל זֶה בְּכָל הַתֹּקֶף.

בֵּין הָעוֹבְרִים הָיָה אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי חֲסִידֵי 'סְקְוֶוער', וּכְשֶׁהָרַבִּי שָׁאַל אוֹתוֹ אִם הָיָה בְּ'מִבְצַע חֲנֻכָּה' וְהֵשִׁיב בַּשְּׁלִילָה, אָמַר לוֹ הָרַבִּי שֶׁהוּא מְאוֹד מִצְטַעֵר אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת לוֹ 'דְּמֵי חֲנֻכָּה'. הַלָּה הִתְחִיל לִבְכּוֹת וְאָמַר שֶׁהוּא זָקוּק לִישׁוּעָה בְּעִנְיָן מְסֻיָּם וְלָכֵן הוּא מְאוֹד מְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַבִּי יִתֵּן לוֹ דְּמֵי חֲנֻכָּה. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "בְּרָכָה אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לָכֶם. 'וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי', אֲבָל דְּמֵי חֲנֻכָּה אֵינֶנִּי יָכוֹל לָתֵת".

אַךְ הַלָּה הִמְשִׁיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ, לַמְרוֹת הַתּוֹר הָאָרֹךְ שֶׁנִּשְׂרַךְ מֵאֲחוֹרָיו, וּבָכָה וְהִפְצִיר, וְאָז אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אֵינֶנִּי מֵבִין אוֹתְךָ לְגַמְרֵי. אִם אַתָּה מַאֲמִין בִּי, אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָתֵת (אֶת דְּמֵי חֲנֻכָּה) אֵין זֶה מִשְׂחַק יְלָדִים. אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי בְּרָכָה וִישׁוּעָה דַּוְקָא בַּדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ?! אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה בַּדֶּרֶךְ שֶׁלִּי! שֶׁיִּהְיֶה חֲנֻכָּה שָׂמֵחַ וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לְבַבְכֶם לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וּבְפֹעַל מַמָּשׁ"...