מערכת COL
|
יום כ"ו כסלו ה׳תשס״ו
27.12.2005
הכוח להיות עצמאיים
אצלנו אין עצמאות פיזית בלא העצמאות הרוחנית. כאשר נפגעת העצמאות הרוחנית, על-ידי הנהייה אחר תרבות העמים, במהרה נעלמת העצמאות הפיזית * מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד.
(אילוסטרציה)
במשך שנים בזו אצלנו לדמותו של 'היהודי הגלותי', אותו יהודי שחי בעיירה קטנה בפולין או בכפר נידח במרוקו, וידע שאין מנוס מלהרכין ראש לפני גזרות הגויים ורדיפותיהם. כמה לעגו לחוסר-האונים שלו, לקבלת הדין שהופגנה מצידו. תחת זאת טיפחו את דמותו של הצבר הגאה, שאינו מכופף את ראשו לפני אומות-העולם, והיודע להילחם באויביו ולהכותם שוק על ירך.
אבל מציאות השנים האחרונות מעוררת בנו געגועים ל'יהודי הגלותי' מן העיירה. אמנם הוא קיבל באהבה את הסבל והרדיפות, אבל לזכותו ייאמר שלא היו לו מדינה וצבא. כניעותו כלפי הגוי באה מחוסר ברירה, אבל לא הייתה בה התבטלות פנימית. להפך, בתוך נפשו היה יהודי גאה, וידע להעריך את היותו יהודי. ואילו אנו מכניעים את עצמנו לגמרי לפני ארה"ב ומדינות אירופה, ומוותרים על אינטרסים חיוניים וקיומיים, ובלבד שלא לעורר את רוגזו.
הוראה מהבוס
האם אתם מכירים עוד מדינה עצמאית שמוכנה לספוג ירי יום-יומי של טילים לעבר עריה ויישוביה, ואף לעבר מתקנים חיוניים, ואינה עושה דבר מלבד ירי פגזים לשטחים פתוחים? האם אתם יכולים להעלות על דעתכם מדינה כלשהי בעולם, שהטרור מכה בה ללא רחם, והיא נדרשת לאפשר למרצחים ולמחבלים 'מעבר בטוח' בליבה של הארץ? אמנם מערכת הביטחון הביעה התנגדות חריפה למהלך זה, אבל במהרה הגיעה ההוראה מהבוס בוושינגטון, והכול התקפלו.
מתברר שאצלנו, היהודים, אין עצמאות פיזית בלא העצמאות הרוחנית. שתיהן תלויות זו בזו, וכאשר נפגעת העצמאות הרוחנית, על-ידי הנהייה אחר תרבות העמים, במהרה מתכרסמת ואף נעלמת העצמאות הפיזית. כך היה בימי החשמונאים: מאבקם לא החל מתוך מניעים לאומיים. הם לא התקוממו כדי להשיג עצמאות מדינית. המרד נולד כדי להשיג חירות רוחנית, וכדי שעם-ישראל יוכל להישאר נאמן לאמונתו ולדתו. אבל בזכות המאבק למען העצמאות הרוחנית-דתית, הושגה בסופו של דבר גם העצמאות המדינית.
ההיבט הזה בא לידי ביטוי גם בדרך שאנו מציינים בה את נס החנוכה. היה כאן ניצחון צבאי כביר - קומץ לוחמי גרילה הצליחו להביס את הצבא הענק של המעצמה הגדולה ביותר בעולם באותם ימים. לכאורה, מן הראוי היה לקשור את הזיכרון הנצחי של החג בניצחון הצבאי. אולם הניצחון הצבאי מוזכר בקיצור בתפילת 'ועל הניסים', ואילו המצווה העיקרית של חנוכה שמה את הדגש על אירוע אחר לגמרי - נס פך השמן.
בדרך זו ביקשו חז"ל להנחיל לדורות את ההכרה, שעיקר המאבק של חנוכה התבטא בצד הרוחני-ערכי, שאותו מסמל פך השמן. המלחמות והניצחונות באו מכוחו של אותו 'פך שמן טהור', אותה נקודה של אמונה עזה ולוהטת, שפרצה אז במלוא עוזה. את הנקודה הזאת, קבעו חז"ל, ראוי לזכור ולהנחיל מדור לדור.
פזילה מסוכנת
המשך תולדותיה של ממלכת החשמונאים משקף אמת זו מהצד השני. כל עוד הייתה העוצמה הרוחנית בשלמותה, פרחה הממלכה ושגשגה. דעיכתה וקריסתה החלו ברגע שאיבדה את כוחה הדתי-ערכי ואת עצמאותה הרוחנית. כשהחלה הפזילה אחר הממלכות השכנות, לצד שחיתויות פנימיות, זו הייתה הנקודה שסימנה את סופה של ממלכת החשמונאים.
חיזוק הזהות היהודית הוא אפוא צורך קיומי. אנחנו חייבים להשריש בלב הדור הצעיר הכרה יהודית איתנה, כדי שיבין את הטעם והמשמעות של הקיום היהודי. רק כך אפשר לצפות שיפיק מעצמו את הכוח לעמוד מול כל המבקשים לכלותנו, מבית ומחוץ, להיאבק על הקיום היהודי ולהגיע לגאולה האמיתית והשלמה.
אבל מציאות השנים האחרונות מעוררת בנו געגועים ל'יהודי הגלותי' מן העיירה. אמנם הוא קיבל באהבה את הסבל והרדיפות, אבל לזכותו ייאמר שלא היו לו מדינה וצבא. כניעותו כלפי הגוי באה מחוסר ברירה, אבל לא הייתה בה התבטלות פנימית. להפך, בתוך נפשו היה יהודי גאה, וידע להעריך את היותו יהודי. ואילו אנו מכניעים את עצמנו לגמרי לפני ארה"ב ומדינות אירופה, ומוותרים על אינטרסים חיוניים וקיומיים, ובלבד שלא לעורר את רוגזו.
הוראה מהבוס
האם אתם מכירים עוד מדינה עצמאית שמוכנה לספוג ירי יום-יומי של טילים לעבר עריה ויישוביה, ואף לעבר מתקנים חיוניים, ואינה עושה דבר מלבד ירי פגזים לשטחים פתוחים? האם אתם יכולים להעלות על דעתכם מדינה כלשהי בעולם, שהטרור מכה בה ללא רחם, והיא נדרשת לאפשר למרצחים ולמחבלים 'מעבר בטוח' בליבה של הארץ? אמנם מערכת הביטחון הביעה התנגדות חריפה למהלך זה, אבל במהרה הגיעה ההוראה מהבוס בוושינגטון, והכול התקפלו.
מתברר שאצלנו, היהודים, אין עצמאות פיזית בלא העצמאות הרוחנית. שתיהן תלויות זו בזו, וכאשר נפגעת העצמאות הרוחנית, על-ידי הנהייה אחר תרבות העמים, במהרה מתכרסמת ואף נעלמת העצמאות הפיזית. כך היה בימי החשמונאים: מאבקם לא החל מתוך מניעים לאומיים. הם לא התקוממו כדי להשיג עצמאות מדינית. המרד נולד כדי להשיג חירות רוחנית, וכדי שעם-ישראל יוכל להישאר נאמן לאמונתו ולדתו. אבל בזכות המאבק למען העצמאות הרוחנית-דתית, הושגה בסופו של דבר גם העצמאות המדינית.
ההיבט הזה בא לידי ביטוי גם בדרך שאנו מציינים בה את נס החנוכה. היה כאן ניצחון צבאי כביר - קומץ לוחמי גרילה הצליחו להביס את הצבא הענק של המעצמה הגדולה ביותר בעולם באותם ימים. לכאורה, מן הראוי היה לקשור את הזיכרון הנצחי של החג בניצחון הצבאי. אולם הניצחון הצבאי מוזכר בקיצור בתפילת 'ועל הניסים', ואילו המצווה העיקרית של חנוכה שמה את הדגש על אירוע אחר לגמרי - נס פך השמן.
בדרך זו ביקשו חז"ל להנחיל לדורות את ההכרה, שעיקר המאבק של חנוכה התבטא בצד הרוחני-ערכי, שאותו מסמל פך השמן. המלחמות והניצחונות באו מכוחו של אותו 'פך שמן טהור', אותה נקודה של אמונה עזה ולוהטת, שפרצה אז במלוא עוזה. את הנקודה הזאת, קבעו חז"ל, ראוי לזכור ולהנחיל מדור לדור.
פזילה מסוכנת
המשך תולדותיה של ממלכת החשמונאים משקף אמת זו מהצד השני. כל עוד הייתה העוצמה הרוחנית בשלמותה, פרחה הממלכה ושגשגה. דעיכתה וקריסתה החלו ברגע שאיבדה את כוחה הדתי-ערכי ואת עצמאותה הרוחנית. כשהחלה הפזילה אחר הממלכות השכנות, לצד שחיתויות פנימיות, זו הייתה הנקודה שסימנה את סופה של ממלכת החשמונאים.
חיזוק הזהות היהודית הוא אפוא צורך קיומי. אנחנו חייבים להשריש בלב הדור הצעיר הכרה יהודית איתנה, כדי שיבין את הטעם והמשמעות של הקיום היהודי. רק כך אפשר לצפות שיפיק מעצמו את הכוח לעמוד מול כל המבקשים לכלותנו, מבית ומחוץ, להיאבק על הקיום היהודי ולהגיע לגאולה האמיתית והשלמה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
