השבוע התקיימה מסיבת הבר מצוה לנכדי הת' מנחם מענדל גרליצקי בן הרב לוי יצחק וחיה מושקא גרליצקי בן הרב יוסף שמואל יהושע גרליצקי השליח הראשי לתל אביב יפו.

בדברים שנשא חתני הרב לוי יצחק שי' לפני מאות המשתתפים הוא שיתף אותם בחוויה מיוחדת אותה חוה בגיל שש כאשר אביו לקח אותו עמו לרבי לארה"ב לרגל חג השבועות. 

וכה היו דבריו:

מנהג ידוע היה לרבי לברך חתנים העומדים להנשא והם היו מקבלים ממנו אישית את סידורו האישי כדי להתפלל מתוכו את תפילת המנחה וכן לקרוא מתוכו את תפילת הוידוי שחתנים אומרים ביום חתונתם.

מעמד נתינת הסידור לחתנים היה מתקיים בחדר הנקרא "גן עדן התחתון" שכן חדר זו הוא המבוא לחדרו האישי של הרבי הנקרא בשם "גן עדן העליון". כאשר חתן היה עומד לקבל את הסידור מאת הרבי בכבודו ובעצמו הוא היה מתכונן לרגע הזה זמן רב כי היו חתנים שאצלם זה היה המפגש האישי היחידי בחייהם עם הרבי, וכמובן שהוא היה מרגש מאוד. בדרך כלל היו נלווים אל החתן אביו ואמו ועומדים לצידו ברגע מרומם זה.

באותם ימים התחתן עם בת דודתי בחור בשם ליפסקר תושב כפר חב"ד וכיון שהוריו לא היו בארה"ב הוא חיפש קרוב משפחה שילווה אותו במעמד הזה. כיון שאבי היה אצל הרבי הוא ביקש ממנו שיתלווה אליו לקבלת הסידור מהרבי ואבי ניצל את ההזדמנות המיוחדת הזו והצמיד גם אותי אליו בעת הכניסה לגן עדן התחתון.

עמדתי שם, ילד שעוד לא מלאו לו שש שנים והבטתי סביבי ממתין ליציאתו של הרבי מחדרו. אבי אמר לי שכאשר ישנם שני חתנים הרבי מעביר את הסידור לאחד מהם ואומר לו שכאשר יסיים את התפילה יעביר זאת לחתן השני כדי להתפלל בו.

לצדנו עמד חתן נוסף יחד עם שני הוריו שבאו לקבל את ברכת הרבי לקראת החתונה יחד עם בנם, אלא שבנם לא היה חסיד חב"ד מן השורה הראשונה אלא א' התלמידים שהתקרב ליהדות והחל לשמור על אורח חיים יהודי כשר למהדרין. אם אינני טועה לחתן אף לא היתה חתימת זקן.

גם הוריו היו אנשים ששמרו על היהדות באופן בסיסי וכששמעו על ההזדמנות המיוחדת הזו לפגוש את הרבי פנים אל פנים הם הגיעו להשתתף בה.

עמדנו שם ואז נפתחה דלת החדר והרבי עמד שם ניצב במלוא הדרו כשהסידור העתיק בידו. אני כילד קטן הייתי בטוח כי החתן ליפסקר שהוא חסיד של ממש יקבל את הסידור ראשון ולאחר מכן הרבי יורה לו להעביר את הסידור לחתן האחר. אך כאשר הרבי יצא הוא שאל את החתנים האם יש ביניכם כהן או לוי? שכן יש קדימה למי שהוא כהן או לוי על ישראל וכאשר הרבי נענה בשלילה ושניהם 'ישראל' הרבי פנה תחילה לברך את החתן המקורב ובירך אותו ואמר לו שבסיום יעביר את הסידור לבן דוד שלי ובירך גם אותו.

באותו רגע משהו לא הסתדר לי. הייתי בטוח שבן דוד שלי יקבל ראשון. אך לפתע קלטתי שהרבי מבכר ומעדיף תמיד את מי שהוא מרוחק יותר וזקוק לקירוב וליטוף הרבה לפני מי מהחסידים שלו.

זו היתה התובנה החדשה שנקלטה במוחי מאותו המעמד אותו אני זוכר עד היום גם בחלוף יותר משלושים שנה והיא היוותה לי אבן דרך בחיים במילוי רצונו של הרבי.

אם אתה רואה שני יהודים האחד קרוב והשני קרוב יותר, תמיד תפנה תחילה את המשאבים שלך, את האנרגיות שלך לזה שהוא עדיין לא השלים את צעדיו בשביל הקדושה. ורק אח"כ תעבור גם לשני.

 •

לפני שבועיים התפרסם בגליון 'קינדערלך' של כפר חב"ד סיפור על ילד שניגש אל הרבי ואחז בידו ועל כך שאמו ביקשה סליחה מהרבי על כך והרבי כתב לה דברים מעודדים על הילד והתנהגותו.

כיון שמדובר בבני משפחת רעייתי מן הנכון שארחיב על פרטי הסיפור ואדייק בו וכמובן גם לצטט את לשון תשובה הרבי במדוייק.

דודתי הרבנית מלכה ליווי שתחי' [אחות חמותי הרבנית פנינה וינפלד ע"ה] שהיתה בת ירושלים נישאה לבעלה הרב דן יואל ליווי ע"ה מי שעמד שנים רבות בראש מערכת הכשרות של האו קיי. לאחר נישואיהם הרבי הורה להם להתגורר בנחלת הר חב"ד וללמוד בכולל בתקופה הראשונה לחייהם.

לאחר השנים הללו ביקש אביו של הרב דן יואל שיבוא לסייע לו במערכת הכשרות ויעתיק מגוריו לני יורק. הרבי אישר זאת ואז המשפחה עברה לניו יורק. לא קל היה לה לגב' ליווי להסתגל למקום החדש ולהתנתק ממשפחתה בישראל וכמובן מהוריה שהתגוררו בירושלים. 

בהזדמנות הראשונה - בקיץ תשל"ח - היא הביאה את הוריה לניו יורק ואירחה אותם בביתה. אביה היה יהודי תלמיד חכם ובר אוריין בשם הר' אברהם משה דויטש והשתייך לחוג ההונגרי ולממשיכי מורשת החתם סופר מבלי שהיה לו חיבור לאדמו"ר זה או אחר. הוא היה מעמודי התווך של בית הכנסת "ביקור חולים" בירושלים, שם כיהן כרב רבו של מרכז העיר ירושלים הרב זאב דוב סלונים והתפלל בו גם הרב אהרן מרדכי זילברשטרום שהתגורר בסמוך.

כשהגיע ל-770 הוא התרגש לפגוש שם את בני הרבנים התמימים סלונים וזילברשטרום ושלח מכתב לנכדו ובו ביקש שימסור ד"ש להוריהם. מרגע שהגיע היה משתדל להסתופף עד כמה שניתן בצילו של הרבי. הוא הגיע לתפילות וכמובן להתוועדויות של הרבי.

לאחרונה מצא אחד מנכדיו את תמונתו כשהוא יושב בהתוועדות מול הרבי ומאזין לשיחות הקודש בשקיקה רבה.

באחת השבתות אחר הצהריים סיפרה לו בתו מרת מלכה שהרבי נוהג ללכת לביתו לסעוד את סעודת השבת עם הרבנית וזו הזדמנות לראות את הרבי יוצא מחדרו ואפשר לזכות לברכת "שבת שלום" מהרבי. הוא הביע את רצונו ללכת ל-770 ולזכות לגוט שבת.

כך צעדו הרב אברהם משה דויטש ורעייתו לצד בתו וחתנו הרב דן יואל ליווי יחד עם ארבעת ילדיהם הקטנים והגיע בזמן הנכון טרם צאת הרבי לביתו והם עמדו על הרחוב באיסטערן פארקווי.

הרבנית מלכה אחזה בידה את בנה הקטן מנחם שי' בן הארבע וחצי והנה הרבי יוצא מפתח 770 וכשירד מהמדריגות הוא אומר לכל העומדים שם "גוט שבת". והמשיך ללכת אך לפתע פנה לאחוריו וכשהוא מביט לעבר הרב דויטש הוא אומר לו שוב "גוט שבת" בשימת לב מיוחדת.

הילד הקטן מנחם ראה שהרבי נעצר קמעא ואומר לסבא שלו גוט שבת באופן מיוחד, ניגש לרבי ותפס בשתי ידיו שלו את יד הרבי ונענע אותה בחזקה כשהוא אומר לרבי "גוט שבת". עד שאמא שלו התעשתה מהקורה הרבי כבר נפנה לדרכו והמשיך לביתו.

מיד במוצאי שבת - פרשת פנחס - היא מתיישבת לכתוב לרבי מכתב ובו היא מבקשת מהרבי סליחה ומחילה מהתנהגות בנה הקטן ומבקשת ברכה שהדבר לא יהיה להם לרועץ ח"ו.

תשובתו של הרבי הפתיעה את בני משפחת ליווי למרות שהקירובים למשפחה זו מהרבי הם מן המפורסמות אך בכל זאת תשובה כה מפורטת ומרגיעה הפתיעה גם אותם.

מוצאי שבת פרשת פנחס, ה'תשל"ח.

על המילים "אני מצטערת" סימן הרבי: ?!

והוסיף:

"הרי אדרבא: גורם נחת רוח ע"י זה, כי אין לשער גודל הלבביות

והפשטות והתמימות והאמיתיות של ילד - הלואי מעין זה בגדולים.

ובפרט ע"פ המבואר בדא"ח בזה.

וביותר שבא בהמשך וחותם ההפטרה באותו היום בגודל העניין בחסד נעוריך.

ויגדלוהו וכל יוצאי חלציהם שיחיו לתורה חופה ומעשים טובים ואזכיר על הציון".

סיפור מעניין אירע עם סבינו הרב דויטש. בתקופה מסויימת בחייו כשהשיא את בנותיו בזו אחר זו נקלע לחובות גדולים שהקשו עליו מאוד.
בצר לו פנה לרבי וביקש את ברכתו והנה לאחר ברכת הרבי זכה בזכיה ענקית במפעל הפיס, זכיה שלא זו בלבד כיסתה את כל חובותיו אלא גם הותירה לו לבאות.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] ובווצאפ 2711532-052