גדלתי בעיירה חסידית עם ניחוח של פעם, אנשי העיירה הם חסידים בעלי צורה, אנשי תורה ועמל, ותיקיה חולקים ביניהם סוד משותף אך פרטי לכל אחד, הם זכו להיות בוגרי מחתרת ברוסיה. על גבוריה גדלנו, וחשבתי תמיד שאת סיפורה ידענו, אבל בישיבת הקיץ צעירי ליובאוויטש נודע לי עד כמה אני לא יודע.

עיירת נחלת הר חב"ד.

בחורף שנת תשכ"ט הורה הרבי להקים שכונה חדשה לחסידי חב"ד ולעולים שבקרוב עתידים לצאת מברית המועצות. עסקני חב"ד תרו בארץ אחר מקום מתאים ומצאו שיש שכונה חדשה בנויה בקרית מלאכי, השכונה נבנתה על ידי משרד העלייה ודירותיה פנויות. העסקנים דיווחו לרבי והרבי הורה לקדם את ההצעה.

העסקנים סגרו חוזה עם משרד העלייה ששם תקום שכונה לעולים שבקרוב ממש יצאו. עשר משפחות חסידים יצאו מכפר חב"ד ומשיכון חב"ד בלוד להשתכן בשכונה בכדי להקים את התשתית הארגונית לשכונה החדשה. את שם השכונה הרבי בחר – נחלת הר חב"ד, ראשי תיבות של אמו הרבנית חנה שנפטרה 4 שנים קודם לכן.

השכונה קמה, אבל העולים טרם באו. אנשי המשרד פנו לעסקני חב"ד, היכן העולים שהבטחתם שבאים? ברית המועצות סגורה ומסוגרת, אין יוצא ואין עולה ממנה. העסקנים אמרו: אם הרבי אמר, העולים יבואו. תחכו ותראו. 

קבוצה קטנה של עולים יצאו מגרוזיה ישר לשכונה. אבל עדיין רוב הבניינים היו ריקים. תחכו ותראו, אמרו החסידים, הכל עוד יתמלא.

שנה עברה ועדיין לא באו, ושוב פנו לעסקנים ושוב ענו, קצת סבלנות. ופתאום, לאחר שנה וחצי נפתחו השמים, וזרם גדול של משפחות יצא מרוסיה. מאות עולים מבוכרה ומגרוזיה יחד עם עשרות רבות של משפחות חסידים ששמרו תורה ומצוות במחתרת סודית, כולם יצאו יחד בגלי עליה גדולים, ובזכות ראייתו למרחוק של הרבי, הם נקלטו בצורה המיטבית. בשכונה יהודית חסידית, בנויה עם בתי כנסת ומוסדות לימוד שחיכו רק להם.

מי היו בני אותה המחתרת, איתם קמה השכונה?

חסידות חב"ד קמה ברוסיה, היא מנתה אלפי משפחות. לאחר המהפכה הבולשביקית לא היה ניתן לצאת מרוסיה, אך גם לא היה ניתן להתחנך בחינוך יהודי ולקיים תורה ומצוות בצורה גלויה ברחבי המדינות שהתאחדו יחד לברית מועצות.

חסידי חב"ד המשיכו כל העת לשמור חיי תורה ומצוות במסירות נפש, ישיבות הוקמו, תלמודי תורה ומקוואות נוסדו, וכשפעיל נתפס על ידי השלטון ונהרג, מיד הושם אחר במקומו. עשרות רבות של חסידים נהרגו במסירות נפש בעוון שמירת תורה ומצוות. 

את המהפכה היהודית הנהיג אדמו"ר הריי"צ, והגחלת המשיכה לבעור כל העת.

השיא היה בעת שהמחלקה היהודית של השירות החשאי הרוסי החליטה לשים לזה סוף, היא אסרה את הרבי הריי"צ ושמה אותו במאסר. אבל לאחר לחץ בינלאומי הרבי הריי"צ השתחרר, והמאסר נהפך לגאולה ולתקווה עבור החסידים. את חגי הגאולה אלו, י"ב י"ג תמוז, חוגגים מאז בכל העולם.

בזמן מלחמת העולם השניה, הנאצים ימ"ש כבשו עיירות וערים באיזורי הגבול, יהודים רבים נרצחו על ידם, הי"ד, ויהודים רבים אחרים ברחו לתוככי רוסיה, הרחק מהקרבות. חסידי חב"ד ברחו בעיקר לאיזור אוזבקיסטן, סמרקנד וטשקנט נהפכו לבירת חב"ד בברית המועצות.

היהודים הבוכרים קיבלו את החסידים בסבר פנים יפות, מיד הוקמו בתי כנסת וישיבות, תלמודי תורה ומקוואות שקלטו את מאות המשפחות הגולות.

לאחר המלחמה נוצר מצב ששלטונות ברית המועצות אפשרו לנתינים זרים לצאת מתחומיה. וועד פעולה קם בברכת הרבי הריי"צ ששכן אז בניו יורק. אנשי הוועד זייפו דרכונים פולנים ומאות משפחות יצאו במה שמכונה "הבריחה הגדולה", וייסדו את קהילות חב"ד בכפר חב"ד, לוד, צרפת, ארצות הברית וקנדה.

אבל לפתע הכל הפסיק. שלטונות ברית המועצות תפסו את מארגני הבריחה, הם הוכנסו למאסר והגבול נסגר. שוב אין יוצא ואין בא. עשרות רבות של משפחות נשארו כלואים ברחבי בית הכלא הגדול בעולם – ברית המועצות.

החסידים שנשארו לא אמרו נואש, הם התארגנו מחדש בסמרקנד ובטשקנט והקימו שוב ישיבות במחתרת.

עשרים וחמש שנים הם נשארו שם. שמרו על חיי התורה והמצוות במחתרת, בהנהגת ובהדרכת הרבי מליובאוויטש שירש את מקום חותנו הרבי הריי"צ ושלח שליחים והוראות כל העת מניו יורק, במחתרת כמובן.

משם יצאו ישר לנחלת הר חב"ד, ובשכונה זו גדלתי ועל אנשיה שמעתי:

ר' משה שיחיה, בביתו היה מקווה מחתרתי, במסווה של "בריכה מדעית", כי לאביו היה תואר ד"ר.

ר מיכאל שיחיה, המשפיע, היה בעצמו תלמיד הישיבה המחתרתית ולאחר מכן ראש הישיבה המחתרתית. בחצר ביתו היה בור, שם היו מסתתרים כשבאו הבולשת לבדוק.

ר' מוטל שיחיה, הכיר את אביו רק כשהיה בן עשר, עד אז האב היה בכלא הרוסי ב"עוון" תורה ומצוות, כשר' מוטל התחתן, הוא אחסן תלמידי ישיבה שהיו ישנים בביתו לתקופה ארוכה, במחתרת כמובן.

ר' שמואל חיים, מעולם לא דרך בבית ספר גוי, על אף חוק חינוך חובה, מדי יום היה יוצא מביתו עם תלבושת בית ספר, הולך לבית הספר אבל לא נכנס לשם, ממשיך משם לבית דודתו הסמוך ללמוד תורה עם מלמד, וכשכולם מסיימים, גם הוא היה מסיים וחוזר איתם בחזרה. בגיל עשר הלך ללמוד בישיבה המחתרתית כשגם הוריו לא ידעו היכן הוא, ושם במשך שנה לא ראו התלמידים אור יום, פשוט הם לא יצאו מהמרתף.

ועוד דמויות רבות שיחיו לאורך ימים ושנים טובות, גברים ונשים, ששמרו על השבת במסירות נפש, כל שבת בתחבולה אחרת כיצד לא לחללה, על אף חוק עבודה חובה בשבת, ועל אף חוק חינוך חובה בשבת.

וגם היו כמה וכמה מדמויות ההוד שלצערנו הלכו לעולמם:

ר' מוטל, היה מנהיג חסידי שישב במעצרים רבים על העזתו להקים חיי תורה. בנחלת הר חב"ד הוא הקים ישיבה עם ניחוח של פעם לעולים החדשים מרוסיה.

ר' משה עם הזקן הארוך שהקים חבורת מחתרת של נערים שומרי מצוות בשם חמ"ה (כיום במרכז השכונה מתנוסס בניין גדולה בשם זה ומרכז את פעילותם) ויסד רשת תלמודי תורה לילדים בבוכרה.

ר' שלום בער, ששמר שבת במסירות נפש והקים בית כנסת לעולי רוסיה שיצאו בעליה של שנות התשעים.

ר' יענקל, יהודי תלמיד חכם עצום, שבביתו היה בית כנסת, ישיבת תומכי תמימים ומקום מפגש להתוועדויות חסידים. הוא עצמו היה ראש ישיבה, והיה לומד תורה שעות רבות ברצף. זכינו לגור באותו הבניין עמו.

ר' זלמן מרדכי, אף הוא שכן בבניין שלנו, גויס במלחמת העולם השניה לצבא האדום, אך כל שנות המלחמה שמר במסירות נפש על כשרות ועל תפילות מדי יום ביום.

ר' זלמן לייב, אף  הוא התגורר בשבתות אצל בתו בבניין שלנו, היה תלמיד חכם עצום ומורה תורה לרבים, על אף היותו קטוע רגל מפגז שנורה אליו במלחמת העולם השניה, היה הולך למקווה ולבית הכנסת על קביו.

ר' זלמן ואחיו שבביתם היה בית כנסת סודי בשטקנט.

ר' שלום שאביו היה ה'חוזר' של הרבי הרש"ב ור' שלום אליהו שאביו היה המלמד של הרבי מליובאוויטש.

ר' אליהו הגבאי וסופר הסת"ם.

ר' משה ור' צבי שזכו לגדול באורו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי.
ועוד ועוד חסידים רבים.
 
דמויות הוד.

ובמרכז השכונה, ניצב בית כנסת לעולי רוסיה, וסביב היכל ארון הקודש, גלעד עם עשרות שמות של חסידים שלא עלו ארצה, הם נרצחו על ידי הבולשת הרוסית בעוון שמירת תורה ומצוות ורבים מהם מקום גבורתם לא נודע.

מטבע הדברים היכרותי התמקדה בחסידים הגברים אותם פגשתי בבית הכנסת, אך לא פחות מכך גדול חלקם של נשות החסידים, פעם אמי הביאה לבית הספר שבניהולה את מרת דינה ע"ה, שסיפרה על חיים הירואיים מלאי הוד, כיצד הנשים שמרו שבת על אף חוק חינוך חובה בשבת, כל שבת היה סיפור מחדש, כיצד גידלו לבד את הילדים כשהבעלים שלהם נמצאים בכלא שנים והן כמצורעות בעיני החברה הרוסית עקב כך, ועם זאת חינכו את הילדים להמשיך דווקא בדרך אבותיהם, דרך התורה והמצווה, כיצד קיימו טהרת המשפחה ומרדו בזרוע הרשע של השלטון.

רבות מהנשים היו פעילות של ממש במחתרת החסידית, היו מהם גיבורות שנתפסו, ואף הייתה אישה מיוחדת שנהרגה על ידם בעוון זה, מומע שרה קרו לה, הרוסים הרגו את בעלה בעוון שמירת תורה ומצוות, ואותה הרגו כמה שנים לאחר מכן. בנה ובתה שגדלו כיתומים מאב ואם והקימו משפחות לתפארת, התגוררו אף הם בשכונת נחלת הר חב"ד בשנות ילדותי.

חשבתי שאני מכיר את החסידים. אבל בקיץ האחרון לא הבנתי עד כמה אני לא מכיר.

כבר חמש עשרה שנים שיש לי זכות לנהל מסגרת ישיבתית בימי בין הזמנים לנערי חב"ד, שמה היא ישיבת הקיץ צעירי ליובאוויטש בשנים האחרונות יש לנו 600 בחורים שיושבים ולומדים בזמן ה'חופש' לצד טיולים וחוויות מהנות. וגולת הכותרת: בכל יום מגיעים חסידים ואנשי מעשה לספר את זכרונותיהם מהרבי מליובאוויטש 

לפני שלוש שנים הבאתי שלושה מהחסידים ההם לספר לתלמידים זכרונות מהשנים שלהם ברוסיה.

פתחתי את דברי ואמרתי שאני מתכבד להזמין לפאנל שלושה חסידים ששמרו תורה במסירות נפש ברוסיה.

ישר הם מחו על דברי.

זה לא נכון.

אנחנו לא אוהבים את המילים מסירות נפש. 

שמרנו תורה ומצוות כי כך צריך לעשות. לא הרגשנו מסירות נפש. כך ה' אומר להתנהג וכך התנהגנו. פשוט וקל, אמר ר' מוטל, שכל שבת היה שובר את הראש כיצד להתחמק הפעם מחילול שבת במשך עשרים שנה, ועמד בכך.

מעולם לא דיברתי, אמר ר' שמואל חיים, שכנו לשולחן של ר' מוטל, שהינו גם מחותנו ושכנו לבניין מזה חמישים שנה. ר' מוטל ור' אהרן היו כה מופתעים מרצף הסיפורים שלראשונה שמעו ממנו.

אף אני מעולם לא דיברתי על מה שהיה שם, אמר ר' אהרן. ושוב כולם מופתעים כשקצוות הסיפורים לראשונה נפגשו. מתברר שהאחד למד תורה במחתרת במרתף בחצר ביתו של השני. ורק כעת נודע להם על כך.

מתברר גם שהיה להם כלל, אם אתה אוהב אותי, אל תספר לי על סודותיך. בשביל מה? ומעולם הם אכן לא דיברו.

שאלתי אותם, איך עשיתם את זה?

איך עשינו? אמר ר' אהרן: מה זאת אומרת, וכי הייתה לנו ברירה? כשיצאנו מרוסיה הרבי הורה שנלך לפוסק הגדול הרב משה פיינשטיין, הוא הופתע כל כך לפגוש חסידים בעלי צורה ויודעי תורה שיצאו מברית המועצות, הוא שאל אותנו. איך הצלחתם? ור' יענקל ענה בטבעיות: מה הפליאה? וכי הייתה לנו ברירה אחרת. לשמור תורה ומצוות זה חיינו. מה שהשם רוצה מאיתנו, אנחנו עושים!

איך עשינו? אמרו ר' מוטל  ור' שמואל חיים, זכינו לקבל שיחות מהרבי אותם יקרנו ושיננו בעל פה. העתקנו אותם למחברות ולמדנו מהם כל יום חמישי בלילה. זה נתן לנו כוח.

איך עשינו? אמר ר' מוטל, גדלנו בצל אריות. חסידים בעלי קומה באמת. שלמדו בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, אצל הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ. חסידים שהיו מתפללים במשך שעות ארוכות. חסידים שלמדו תורה בכל הזמנים, חסידים שהיו בקיאים בתורת החסידות, והתחנכו בדרכי החסידים.
הם היו האור שלנו. בצל שלהם גדלנו. אצלם התחנכנו. כמוהם שאפנו להיות. זה החזיק אותנו. וזה מחזיק אותנו. לאורך ימים ושנים טובות.

(באדיבות מגזין נשמה של צא"ח. מוגש לרגל ימי חג הגאולה, י"ב וי"ג תמוז).