ההתוועדות המרכזית בצפת לרגל יום ההילולא ה-30 של הרבי
בהמשך להכנסת ספר התורה לישיבת אהל מנחם מענדל, לרגל יום ההילולא, התכנסו מאות מתושבי צפת בהיכל ישיבת "אהל מנחם מענדל" להתוועדות חסידית לרגל יום ההילולא.
לאחר תפילת ערבית, חזרת מאמר ואתה תצווה על ידי המנהל הרוחני הרב שמואל מישולובין, החלה סעודת המצווה וההתוועדות החסידית.
פתח את ההתוועדות השליח הרב חיים קפלן על שני הצדדים ביום הזה, כאשר מחד בוערת אצל כל אחד התחושה והזעקה "עד מתי", שהרי אף חסיד לא יכול היה לחשוב, בחלומות הגרועים ביותר, שיעברו 30 שנה מאז ההסתלקות ועדיין לא הגיעה הגאולה; ומאידך רואים בגלוי את "זרעו בחיים" ו"אף כאן עומד ומשמש" שהרי אף אחד גם לא האמין ששלושים שנה אחרי ג' תמוז, העבודה של הרבי תוכפל עשרות מונים והולך ומוסיף ואור.
רב המועצה האזורית מבואות החרמון הרב ישראל רושצקי סיפר באריכות על ההזדמנויות שזכה להיות אצל הרבי, תוך שהוא חווה מחדש את הדברים בהתרגשות גדולה ומשתף בהם את הציבור.
אב בין הדין הרבני בצפת הגאון הרב חיים בזק הסביר את המעלה שיש כאשר עבודת ה' נעשית מתוך קושי והעלם והסתר, כפי המעחה שבציור על תמונה, שגם אם הוא פחות מדוייק. אבל ההשקעה שבו הופכת אותו ליקר יותר באין ערוך.
האדמו"ר מנדבורנא שליט"א שכיבד את האירוע בהשתתפותו דיבר המסירות הנפלאה של הרבי לכל יהודי, מבלי לראות את טובת עצמו כלל, והדרך בה הרבי מחנך כך את החסידים ועורר את הציבור לקבל החלטות בכיוון זה.
המרא דאתרא דקהילת חב"ד הרב מרדכי ביסטריצקי דיבר על מה שעלינו לקחת על עצמנו ביום ההילולא, להתחזק בקיום הוראותיו ודרכיו אשר הורנו.
ראש הישיבה הרב שניאור זלמן קפלן קישר בדבריו את סיום ספר התורה עם התוועדות יום ההילולא, תוך שהוא מלמד הוראה מפרשת השבוע והנדרש מכל אחד לעבוד על עצמו, כדי שיוכל להשפיע על אחרים.
בהמשך נשא דברים הרה"צ הרב יצחק אבוחצירה במעלתו של יום והרב אלישע שפירא ממנהלי סמינר בית חנה המשיך את ההתוועדות בדברים אלפים.
עם סיום החלק הרשמי של ההתוועדות, עברו האברכים ואנ"ש להמשך ההתוועדות בבית המדרש הסמוך, עם הרב אלישע שפירא, והתלמידים המשיכו להתוועד עם רבני הישיבה עמוק אל תוך הלילה.
במשך כל הזמן ישבו בלובי הישיבה ישבו המשתתפים לכתוב פ"נים ובקשות ברכה, שנלקחו על הרב קפלן בסיום ההתוועדות בדרכו אל הציון הק' למסרם שם ביום ההילולא.
ניתן היה להראות את ההתרגשות של הציבור כולו מההתוועדות המיוחדת, כאשר כולם מרגישים את זרעו בחיים והמחוייבות של אחד להעלות ולהוסיף בהליכה בדרכיו של הרבי ולפעול את הגאולה האמיתית והשלימה.