כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן: קווים לדמותו של הגאון הגדול מו"ר הרב יהודה דרעי זצ"ל ולימוד מדרכו הרבנית מתוך שימושו בעבודת הרבנות. 

זכיתי לזכות גדולה ועצומה. זכיתי לזכות של שימוש תלמידי חכמים לאותו גאון בתורה, בהלכה, ובעיקר בהנחלת כבוד התורה, תוקפה וקדושתה, מו"ר הרה"ג רבי יהודה דרעי זצ"ל.

אלו היו ימיו הראשונים של מו"ר הרה"ג רבי יהודה דרעי זצ"ל בכהונתו בעיר באר שבע. הרב שהגיע מירושלים והוכתר לכהן פאר כרבה הראשי וראב"ד לעירו של אברהם אבינו, כלל לא היה מורגל לטבעים השונים, גם מזג האויר החם בדרום הארץ וגם לחום האנושי, הסחבקי, השונה לגמרי מהאוירה לה הורגל הרב בשהותו בעולם הישיבות ובקהילות בירושלים וסביבתה. 

אני בחור תמים צעיר, שתוך שילוב לימודי בישיבת תו"ת בקרית גת מגיע בבין הזמנים לפעול בבאר שבע בהכוונת שלוחי הרבי לעיר, זכיתי להכירו ולסייע לו בתקופה הראשונה בעיר. 

מצידי, מיד התחברתי לדמותו המיוחדת של הרב ע"ה וזכיתי לכתת רגלי יחד איתו בשבתות, בהם מעולם לא ישב במנוחה ובמשך כל השבת מליל שבת עד לסעודה שלישית ביקר בכל בתי הכנסת והקהילות של כלל הקהילות שבעיר. הרב ע"ה נתן את עצמו ואהבתו לציבור שהרעיף את אהבתו והערצתו לרב חזרה.

לאחר כמה שנים כשהדרמתי לבאר שבע לאחר סיום לימודי אצל הראשל"צ מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, במצוות מו"ח הכ"מ רבי משה בן טוב לחזק את הפצת תורתו וטהרתו בבאר שבע,  סרתי מיד לומר שלום למרא דאתרא ששמח מאוד לקראתי ומאז דבקה דרכי בדרכו.

אותה תקופה לא הייתה תקופה קלה לרב, לאחר שהיו שהצרו את צעדיו המבורכים. את הכל קיבל הרב באהבה ובהשלמה ורק הצטער על דבר אחד: שלא יפגע מאומה בתהליך המהפכה הגדולה אותה התחיל, ממלכת התורה בבאר שבע והדרום. 

זכיתי לאהבתו והערכתו על עומדי לצידו ומסירותי למענו בפרט בזמנים אלו בעבודת הרבנות ובבית הדין. באהבה גדולה ובהבנה אמיתית קיבלתי כל פניה וכל בקשה גם כשהגיעה בתוקף ובגבורה, כי ראיתי את תוקפה של תורה ואת דמותו של הרב, הגדול בתורה, השקוע בכל עת בעולמה של תורה ולא יכול היה לקטנות וולקטנוניות. 

גדול היה, גדולה ביקש ומצא. 
 
לנגד עיני ראיתי תמיד את דברי רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי "גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה" (ברכות ז', ב). 

תמיד שיננתי את את חשיבות ונחיצות שימוש תלמידי חכמים כחלק מרכזי, עיקרי בונה ומעצב לאחר שנות הלימוד כפי שתיאר זאת היטב רבי עקיבא לאחר שעל מעשה שהיה והוראת חכמים פשוטה, נענה בתקיפות גדולה שנתנה לו להבין שכך היא דרכה של שימוש: "אמר רבי עקיבא כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים..אם בשעה שנתכוונתי לזכות, נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות, על אחת כמה וכמה, מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים. הוא היה אומר די לא שימש תלמידי חכמים קטלא חייב. וכשהיו אומרים דבר זה לפני רבי עקיבא היה אומר זו היתה תחילת זכותי" (מסכת דרך ארץ פ"ז ה"י). 

ואכן זכיתי זכיתי לזכות גדולה ונדירה.

האסון הגדול בנופלו למשכב והסתלקותו ללא עת, נפל על כולנו כרעם ביום בהיר. עצבות עמוקה וידיעה ברורה שהעולם כולו הפסיד ופיספס אור גדול, סמל לשקדנות, מסירות שאין לה סוף והכל למען שמו באהבה, לקדש שמו ברבים בדרכי נועם ושלום, הפצת התורה והעמדתה על כבודה. 

אציין מספר נקודות שזכיתי לציון דרך מהרב:

סוף מעשה במחשבה תחילה

הכריזמתיות, היסודיות, היוזמתיות היו אבן יסוד בכל פעולות הרב. לכל אורך שנות כהונתו והחל מיום הגעתו, כל פעולותיו היו אחרי מחשבה ותכנון. הרב היה אסטרטג בחסד. ההכרזה על הקמת ממלכת התורה בבאר שבע, פילוח העיר לשכונות, עידוד רבני הקהילות והכרה בכהונתם ועמידה איתנה לימינם. 

סייג לחכמה

היו לנו נסיעות ארוכות או שהיות ממושכות ללא שיג ושיח. הרב היה אחוז במחשבותיו, בפסיקותיו ובעיקר איך להעמיד דברים בצורה נכונה. איך נכון לנסח דרישותיו מהציבור ואיך נכון לכתוב בדיוק הכי גדול פסיקה ותשובה שחלילה לא ישמע דבר שאין הוא מתכוון לו. 
פעם נדרש הרב לפתור ענין ציבורי הנוגע באופן עקיף לטובתם של רבנים מסוימים. הרב יכול היה לפתור הענין בפניה אחת לגורם מסוים, או לתת לזמן ולתנאים מסוימים להתבשל ולהביא למעשה לאותה תוצאה. ההתחבטות היתה גדולה. לבסוף תוך ציטוט של דברי הגמרא יבמות סה ב: "ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה". 

ובנידון דידן היה לכאורה משתמע או אפילו היו בעלי דבר תולים זאת בו ובהתערבותו ונמצא שם שמים מתחלל. כמה זהירות וכמה התחשבות במכלול הגורמים ובהשפעה הכללית על תדמית הרבנים כתוצאה מדיבוריו ומעשיו. 

זו היתה גם הרגשתו לפני כל דרשה ושיעור שהיה מוסר. לכולם אולי היה נראה שכיון שהרב היה דרשן בחסד עליון, היה שולף מהמותן ללא הכנה. אני מעיד כמה היה מכין את עצמו באופן מדויק למי דורשים, מי הקהל, מה הנושא והיה שוקד על רשימותיו וספריו בדרכים. היו ימים של למעלה מעשרה שיעורים מדרום ועד צפון, יום שכולו תורה, ולכל מקום הרב היה במתח ובהכנה, לומר את הדבר הנכון ושיכנסו ללב השומעים ויפעלו את פעולתם, ובודאי שלא ישמע דבר שראוי שלא ישמע. 

לא אשכח את אותה דרשה שמסר ולאחרי שהפליג בנסיעה כברת דרך ביקש לחזור ולעמוד לפני הציבור שעדיין נכח במקום כדי לחדד ולהבהיר היטב את כוונתו בדבריו. 

קטן כגדול תשמעון

השמש הקופחת יצאה מנרתקה בעוז, ואני כבחור צעיר מנסה להדביק את צעדיו הגדולים והנמרצים של הרב להספיק עוד בית כנסת ועוד קהילה באחד משבתות הקיץ הארוכים. יחד איתנו שני בניו הגדולים אברהם וברוך שנילוו לאביהם בכל טלטלותיו ומאמציו למען הציבור. 

בבית הכנסת האחרון לאותה שבת היו נוכחים פחות ממנין, וגם הם רובם לא היו מאוד בענין להקשיב לדרשה גם אם היא מרב העיר בכבודו ובעצמו. רובם אבל לא כולם. היה את אותו יהודי מבוגר רבי אליהו שדרשת הרב החייתה את נפשו ולא הפסיק להודות לרב על מאמציו הגדולים למענו. 

כשיצאנו משם, רטנו הילדים על המאמץ הגדול והמיותר לגמרי, "אפילו מנין לא היה במקום, למה צריכים אנחנו להתאמץ לשוא?
הרב גער בהם ותשובתו הנחרצת של הרב נחקקה בתודעתי והתוותה לי דרך, דרכו של הרב ע"ה: כדאי הוא יהודי אחד לעשות כל מאמץ שבעולם למען נשמתו. אנו נמדדים באיכות וככלל לא בכמות. קטן כגדול תשמעון משמעותו, עלינו לייחס כובד ורצינות תוך מסירות לאירוע קטן כמו לגדול, קהילה קטנה כמו לגדולה ושווה המאמץ, הטרחה והדרך הארוכה. 

רב העיר- של כלל אנשי העיר

הפלא הגדול בדרכו של הרב ע"ה היה החיבור לכלל הקהילות כולם ללא יוצא מן הכלל ובאופן מיידי התפתח קשר מיוחד עם כלל הקהילות בעיר. 

זו תופעה שאין דומה לה. לרב זצ"ל היה קשר עם כלל הקהילות כולם ללא יוצא מן הכלל. 

ההמצאות שלו בכל המנהגים והרגישויות של כל קהילה וקהילה אין לה אח ורע. הרב היה רב של כלל ישראל תוך נתינת הרגשה תוך רגישות כמה חשוב רב הקהילה וכמה חשובה הקהילה להצלחת המשימה של הפצת התורה תוך אמונה וביטחון בה', אמונת חכמים ודבקות בצדיקים.

כמה העריץ את הרבי. פעם תוך כדי נסיעה וברצונו להתרכז בענין הלכתי סבוך, ביקש ממני להשמיע לו את הרבי מנגן את צמאה לך נפשי, באומרו שזו סגולה בדוקה ליראת שמים וחיזוק הריכוז בהעמקת לימוד התורה. 

כמה שמח שיצאתי לשליחות להקים ולחזק קהילות יהודיות נידחות ביוון ואלבניה. 

זכינו לביקורו המרומם ובתמידות להדרכה בכל פניה אליו בכל זמן ועת אף בעניינים סבוכים כמו בירורי יהדות, גירות וגיטין. 
פעם אחת כשהיה בעומס רב ולא היה יכול להיענות לפניתי, כל כך התנצל והסביר באצילות נפש ובשיתוף עד כמה הוא טרוד בענייני הציבור עד שאפילו לענייניו האישיים איננו מתפנה. ההקלטה הזו שמורה עימי לנצח והיא מהווה לימוד רצוף עד כמה צריך להיות יחס הרב לציבור מתוך רגישות גדולה לכל אחד ואחד. 

עוד רבות יש לומר. לא נשלים את הנחלת מורשתו כי אם בהליכה בדרכו המיוחדת, העיקבית, העוצמתית להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמים ברבים. 

יהי זכרו ברוך והרבה ניחומים וכוחות ליבדלח"א הרבנית שתחי' הבנים החשובים, הבנות והחתנים היקרים שזכו ללכת בדרכו המיוחדת.