מבוסס על מה שסיפר הרב ברוך מנחם הכהן כהנא, משפיע בתות"ל קריית גת

במהלך שמחה משפחתית בשבוע שעבר וכהמשך ליום הקדוש ג' תמוז, סיפר הרב ברוך כהנא את סיפורו של כורוש פנאי בן מולוק, בסיפור זה היה הרב כהנא בליבת המעשה עצמו.

הת' ברוך כהנא למד אצל הרבי ב'קבוצה' תשמ"ח. הבחורים היו מתפרסים על פני שכונות שונות בעיר ניו יורק בכל יום שישי ופועלים ב'מבצע תפילין'.

הת' ברוך כהנא 'אימץ' יחד עם הת' מנחם נוימן (היום מוכר כשליח הרבי באבן יהודה) את אזור 'פיטקין אבניו', מרחק דקות נסיעה מ-770, שבתקופת הרבי הריי"צ נ"ע היה אזור יהודי על כל המשתמע, וברבות השנים השתלטו אפרו-אמריקנים על השכונה, מה שהביא לדחיקת היהודים החוצה לשכונות אחרות.

באותה שנה, המקום נחשב למסוכן מבחינה פלילית והפשע השתולל ברחובות, מה שלא מנע משני התמימים לצאת במצוות הרבי ולזכות באופן קבוע את בעלי החנויות בסביבה, שהיו בעיקר ישראלים יורדים ויהודים ממוצא פרסי שעסקו במסחר בזהב ותכשיטים.

מספר הרב ברוך כהנא:

"ב‏שנת תשמ״ט הלכתי למבצעים בכל יום שישי עם הת׳ מנחם נוימן, ברחוב פיטקין אבניו בברוקלין, כחמש דקות נסיעה מ-770.

ב‏רחוב היו עשרות בעלי חנויות יהודים וישראלים, אבל בכל הסביבה גרו בעיקר אפרו-אמריקנים.

אני זוכר היטב את היום הזה: ביום שישי ג' מנחם אב תשמ"ט, משום מה ושלא כהרגלינו, באנו באיחור של חצי שעה לשדרת פיטקין אבניו.

כ‏שהגענו לרחוב, ראינו שחנות גדולה של מוצרי חשמל בבעלות ישראלי שאנו מניחים איתו תפילין בכל יום שישי, סגורה על ידי המשטרה ויש בחוץ רכבי חירום והצלה.

בעלי עסקים ישראלים שהתקהלו בסמוך, סיפרו לנו שלפני כחצי שעה היה פה שוד מזויין, בתוך החנות הגדולה שבה שלושה יהודים פרסים מכרו זהב ותכשיטים.

מסתבר כי אילו היינו מגיעים בזמן הרגיל שלנו, יתכן והיינו נקלעים ח"ו לאירוע.

‏שני שודדים רעולי פנים נכנסו לחנות וניגשו ישירות לדלפק של מכירת הזהב. אחד החזיק בגרזן ענק והשני בתת מקלע טעון.

שני הפושעים ביקשו מהיהודים שיתנו להם זהב. היהודים כנראה התמהמהו. הפושע עם הגרזן ניסה לשבור את הדלפק שהיה מזכוכית משוריינת - ללא הצלחה, בשלב הזה השני ירה צרור מרובהו, גוי שעבד במקום נפל מתבוסס בדמו ומת, היהודי בעל החנות ספג שני פגיעות כדורים: אחד בצווארו והשני בריאותיו.

היהודי נלקח לבית הרפואה, אמרו לנו שהוא במצב קשה. מיד התקשרנו למזכיר הרבי, הרב בנימין קליין (ז"ל) שימסור בדחיפות לרבי, חבריו אמרו לנו ששמו כורוש פנאי בן מולוק.

היינו מאוד עצובים אך המשכנו לעשות מבצעים בחנויות אחרות. באחת החנויות, אחד מחבריו אמר לנו שהוא נפטר... כששמעתי את זה הייתי מאוד מצוברח וכל השבת הייתי מאוד נסער ולא מוצא את עצמי, זאת בשל ההכרות האישית המתמשכת איתו.

בהנחת תפילין עם 'כורוש פנאי בן מולוק' (תשמ"ט)

‏ביום ראשון בבוקר נודע לנו שהוא עדיין חי. מיד החלטתי לעבור בחלוקת דולרים ולבקש עבורו ברכה. בתחילה חשבתי רק לומר בלשון בקשה על שמו בלי לפרט מה ואיך בדיוק זה קרה, כדי לא לצער את הרבי. שיננתי את שמו שלא להתבלבל מול הרבי. וכשעברתי אמרתי "זאל זיין א רפואה שלמה צו כורוש פנאי בן מולוק", לפני שסיימתי לומר את שמו הרבי ענה מיד 'אמן' וזה הפליא אותי...

‏לכן מיד התעשתתי והוספתי "מען אים געשאסן" (ירו בו), הרבי אמר 'אה...' (בזעזוע)

המזכיר הריל"ג חזר על דברי, והרבי שאל "וואס איז זיין נאמען" (מה שמו). חזרתי על השם, והמזכיר אמר 'תגיד את השם היהודי!' אז עניתי לרבי "איך ווייס נישט (אינני יודע)". והרבי אמר "אז דו וועט וויסען, זאלסט געבן צו מזכירות" (כשתדע את שמו, תמסור למזכירות).

התחלנו לברר דרך חבריו והמשפחה שלו ואמרו ששמו היהודי הוא יצחק בן מלכה. מיד, לפני שהרבי נסע לאוהל הכנסנו פתק למזכירות עם כל הפרטים ושמו היהודי והרבי ענה "אזכיר על הציון".

‏היהודי הזה נפצע משני כדורים, אחד פגע בגרונו ואחד בריאותיו. הוא היה מורדם ומונשם במצב קריטי, אבל לפלא הוא החזיק מעמד כחודש באותו מצב. אחרי כחודש, מצבו קצת השתפר אבל עדיין נותר בלי הכרה. הכנסתי מכתב לרבי שמבקשים ברכה שיהיה באופן ניסי למעלה מהטבע. והרבי ענה "בדיקת התפילין והמזוזות".

מסרנו להם את התשובה.

כעבור משך זמן, כחודשיים אחרי האירוע, פתאום הוא התעורר וקם על רגליו. ‏אחר כך עבר לשיקום ובהמשך עבר להתגורר בקליפורניה.

עברו כמה שנים. יום אחד הוזמנתי לחתונה של אחד מהחברים באותו רחוב מ'המבצעים', וסיפרתי ליושבים בשולחן על הנס.

אחד מהיושבים קם לפתע ואמר לכולם: "תדעו לכם, הסיפור מדוייק. אני הרופא שטיפלתי בו... לא היה לו שום סיכוי לשרוד, זה נס רפואי...!"

 הוא הוסיף וסיפר שחבריו הביאו דולר שקיבלו מהרבי והניחו אותו כל הזמן מתחת לראשו.

זהו סיפורו של יהודי פרסי שהניח תפילין בכל יום שישי.

סיפורו של קורוש פנאי בן מולוק - יצחק בן מלכה.