ג' תמוז: שאלתי את העומד בדוכן התפילין - ממה אתה מתפרנס?
הנני העני בדעת נרעש ונפחד מפחד לקראת היום הגדול ג' תמוז של שנת השלושים.
יראתי בפצותי שיח בעמדנו בסמיכות ליום מכונן שכל אחד מאתנו חש את עיצומו של היום אליו אנו מגיעים לאחר שלושים שנה מאז אותו יום שרבים סברו ששקעה שמשו של עולם ורוח אפינו משיח ה' תלך ותצטמצם ח"ו, הנה בניגוד לכל התחזיות עלתה נצה הבשילו פירותיה והנה פרח מטה אהרן ויגמול שקדים עסיסים לתפארת.
המטבע שטבע הרבי בעצמו כשהזכיר כו"כ פעמים את הביטוי "ויהי בשלושים שנה" מהדהד אצל כל מי שבשם חב"ד יכונה וחרדת הקודש מפעמת בו ופעימותיה מתחזקות מיום ליום כשאנו מתקרבים לקראת יום השלישי הבא עלינו לטובה.
בסופו של שבוע זה זכינו למבול של מאות דפים בעיתוני סוף השבוע בכל החוגים ובכל המגזרים שמצאו לנכון לציין את שנת השלושים להסתלקות פלא הדורות שמצודתו הולכת ונפרסת בכל נחלה בישראל ומה אוכל אני הקטן להוסיף בתוך כל ים המלל הענק הזה ששעות רבות לא יספיקו לקרוא אותו.
אמר לי ידיד אמש: "מעניין אותי לקרוא על ה"ג' תמוז" שלך". יום זה מואר בשלל אורות וגוונים המאירים זויות אין סוף על הדמות נוראת ההוד שלכולי עלמא נלקחה מדורות קדומים וראה הקב"ה לשתלה בדורנו היתום הזה כי רק היא יכלה להנהיגו ולהצעידו בימים האחרונים של הגלות הנוראה בה אנו מצויים.
ואני מודה ומתוודה כי קשה עלי הכתיבה לעת הזו. כותב אני ומוחק ושוב כותב ושוב מוחק תוך כדי שאני מנסה להעלות את הגיגי לקראת היום של ג' תמוז שכל נפש חסידית חשה כי יום זה חייב להיות יום של תפנית ותחנה משמעותית בחיי העם הישראלי בצעדיו הכבדים בתקופה האחרונה של הגלות ערב הגאולה הקרבה ובאה אשר בקרוב תפציע כשיקויים 'אז יבקע כשחר אורך'.
וזאת החילי: בימים האחרונים שמעתי רעיון אודות "רעיון". אמר מי שאמר שקשה להלחם בחמאס שכן אפשר וניתן להלחם בהתארגנות ובגדודים רבים ולהכניעם אך יש קושי להלחם ב"רעיון"!
ומרובה מדה טובה ממדת פורענות. לעניות דעתי לאחר שבעים וחמש שנות פעילות של הפצת המעיינות כאשר שלושים מהן הן באופן שונה מהארבעים וחמש שקדמו להן, הרבי ומשנתו הפכו ל"רעיון". הם התנחלו בלבבות של עם ישראל וכולם ללא יוצא מן הכלל שואבים וגם משקים לאחרים מהבאר הגדולה, באופן מעורר השתאות.
הן אמת שגם הגדודים, החטיבות והדיוויזיות של חיילי המלך גם הם הלכו וגדלו והתעצמו במאוד מאוד כאשר אין פינה בעולם שאין בה נוכחות של צבא הרבי הפועל בכל כוחו ואונו אבל כמדומני שההפלאה הגדולה יותר היא עד כמה כל עם ישראל הפך להיות "כלי" להשראת דרכו של הרבי וכולם ללא יוצא מן הכלל הולכים לאורו ושואבים השראה ממנו פשוטו כמשמעו. 'תנועת חב"ד הפכה להיות רעיון'.
רק השבוע הזה השתתפתי בשני אירועים ושמעתי שני דוברים רהוטים שאינם משתייכים כלל לכרמנו, משמיעים דברי תורה בפני הציבור כאשר האחד מהם הסביר קטעים שלמים של לקוטי תורה על פרשת המרגלים מתוך שיחות הרבי והשני מסר הרצאה ארוכה בנושא עשיית חסד ובסיומה הוא מראה לי כמה עמודים שכולם מלוקטים המה מתוך משנתו של הרבי אותם מצא וליקט באוצר החכמה.
[ויעויין בשיחת הרבי בשנת תשכ"ח כשציין את מלאות שבעים וחמש שנה ליום הבר מצוה של הרבי הקודם בי"ב - יט תמוז הרבי ביאר על הפסוק "ואברהם בן שבעים וחמש שנים בצאתו מחרן" ששבעים שנה אלו המדות שעומדות בשלמותן והחמש שנים שבאים אח"כ אלו החסדים המקדימים מפנימיות המדות שמביאים ל"בצאתו מחרן"].
כשחב"ד ומנהיגה הופכים להיות "רעיון" ולא רק אגודה, הדבר נוסך כוח בכל אחד ואחת מישראל ליטול את הנשק הרוחני ולצאת ולהאיר באמצעותו את חשכת העולם. בימים מקדם עד שלא קיבלת את ה'תג' ועד שלא פורסמת ב'רשומות' חשת כי עדיין אין בך את ה'דרייב' לצאת ולפעול בכל הכוח.
עתה בשנת השלושים הרבי מאציל מרוחו ומשפיע מכוחו ש"כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול" והצלחתו מובטחת למעלה מן המשוער.
בעירנו אילת ישנו אברך טרי הנחבא אל הכלים שאינו מסכים שאסגיר את שמו ולפני כמה שנים הגיע לאילת בנסיבות כל שהן לתקופה מוגבלת. כיון שלא היתה לו עבודה מסודרת ועיתותיו היו בידו הוא החל לצאת מידי בוקר עם זוג תפילין והחל לעבור בבתי עסק ולהניח תפילין לבעליהם ולעוברים ושבים. מיום ליום הוא הרחיב את פעילותו ועם הזמן הוא הפך למפעל של ממש. הוא נקשר לנפשם של האנשים עמם הוא נפגש על בסיס שבועי או יומי. הוא גם נהיה הכתובת שלהם לכל ענין יהודי החל מבדיקת מזוזות ועד לערוך להן 'חנוכת הבית' ולשאת דברים באירועים שלהם.
מפעם לפעם אני פוגש אותו ומתעניין בהיקף הפעילות שלו ההולכת ומתרחבת ופעם אף העזתי לשאול אותו מנין הוא מתפרנס וירק זה מהיכן חי? תשובתו היתה שבמסלולו הקבוע הוא מקבל תמיכה כספית מאנשיו באופן של די והותר והוא חי באופן של "לחם מן השמים".
הבעש"ט הקדוש אומר שמכל דבר יש ללמוד הוראה בעבודת השם: פעם המדיניות בארצנו הק' היתה לצמצם עד כמה שניתן את מתן רשיונות לנשק משום שבאותן מדינות שבהן אנשים מצטיידים בנשק בקלות מתרבים גם מעשי הרצח. בעקבות אירועי מלחמת שמחת תורה השתנתה המדיניות והשר לבטחון פנים עשה כאן מהפכה ולמעלה ממאה אלף איש (!) קיבלו אישור ורשיון לנשיאת נשק כשמיום ליום מתברר כי זה צעד מציל חיים.
פעם היית צריך להיות איש צבא או כוחות הבטחון כדי לשאת נשק וכיום כל האזרח בישראל חש את הצורך להבטיח חיים בנחלתנו. והדברים אמורים גם ברוחניות ובעולם הקדושה. אם פעם רק מי שנועד לעסוק בהפצת היהדות והמעיינות עסק בכך הרי שכיום כל אחד ואחת מישראל מתבקשים לצאת ולפעול ולהאיר את העולם. בשנת ה'שלושים שנה' הרבי נותן עוז ותעצומות נפש לכל מי שמעוניין להצטרף לשורות.
אסיים באמרתו החדה של אבי מורי הרב יצחק צבי אייזנבך ע"ה שפירש באופן שונה את הפסוק "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". אם העולם נוהג לפרשו באופן שלילי הוא פירש זאת באופן חיובי שגם "בימים ההם [שנדמה] שאין מלך בישראל, אע"פ כן איש, היינו מי שהוא בדרגת איש, הישר בעיניו - של המלך - יעשה!
גם בחלוף שלושים שנה החסידים ממשיכים לעשות את הישר בעיני הרבי ופועלים גדולות ונצורות על להתגלותו של הרבי לעיני בשר בגאולה האמיתית והשלימה נאו.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected] | ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
