את הרב משה קוטלרסקי זכיתי להכיר מקטנות. זכות אבות גרמה לכך. קשר אישי חם היה לו עם סבי, הרב שמעון גד ע"ה אליטוב, ולאחר מכן, הקשר עמו ועם זוגתו תבלחט"א המשיך עם הורי שיחיו.

רבות נכתב על דאגתו של הרב קוטלרסקי לאלפי השלוחים, אך בשבילנו הרב קוטלרסקי היה האיש שהיה עבורנו בביקורנו אצל הרבי, מכניס אורחים ואיש נלבב. ואפשר לומר אפילו כמו דוד יקר.

בחודשי תשרי בשנות האור, משפחת אליטוב הייתה מתארחת לסעודות בצורה קבועה אצל משפחת קוטלרסקי. אמי זכתה להיות ארבעה חודשי תשרי אצל הרבי, כך שהיא הפכה להיות בת בית שם. תמיד הבית היה מלא באורחים, שולחן ערוך בכל טוב בשפע גדול, והוא מקבל את כולם בלבביות ובחיבה גדולה.

כשאחת מחברותיה של אמי חשה שלא בטוב, היו אלו הרב קוטלרסקי ורעייתו שלקחו אותה לבית הרפואה וחיכו איתה שם כמה שעות עד שהטיפול הרפואי הושלם.

טבעי הייתה העובדה שכשהורי באו בקישורי השידוכין - זה היה אצל הרבי בשנת תשמ"ז - הרב קוטלרסקי ורעייתו היו כבני המשפחה מצד אמי – הכלה.

לאחר החתונה הורי התגוררו בשכונת המלך, ולאורך כל השנה התארחו בסעודות אצל משפחות קוטלרסקי ופרץ. קרובי משפחה אחרים לא היו להם שם.

לקראת הבר מצוה שלי, בשלהי שנת תשס"א, אבי תיכנן לנסוע עמי אל הרבי, אבל זמן קצר לפני הטיסה, התאומים נפלו, והטיסה נדחתה לאחר ראש השנה. הגענו לרבי, שם  התארחנו בשבת, בערב יום הכיפורים, ובחג הסוכות אצל משפחת קוטלרסקי. אצלם הכרנו גם את הרופא של הרבי, ד"ר רזניק, ורעייתו תבלחט"א שהיו בני בית שם.

חזרנו לארץ באמצע חול המועד, בבוקר יום החזרה הרב קוטלרסקי פגש את אבי ב-770 ושאל אותו מתי החזרה. כשהוא שמע שאנחנו חוזרים באותו היום, הוא התעניין מה נעשה עם הסעודות, אבי ענה לו שהוא מתכנן לא לאכול כל זמן הטיסה.

הרב קוטלרסקי נזעק מיד, אם כן אתם חייבים לבוא אלי היום לסוכה לפני הטיסה לסעודה כמו שצריך, הוא פירט את הלו''ז הצפוף שיש לו באותו יום, ומצא שעה שלימה פנויה שנוכל לבוא אליו באותו הזמן.

לאבי לא היה נעים אבל הרב קוטלרסקי התעקש.

הגענו בצהרים, השולחן היה ערוך כיד המלך, רק עבורנו, ר' משה ישב עמנו כל השעה והנעים את זמננו בסיפורים ובווארטים, ורק אחרי ששבענו נפרדנו לשלום.

אבי התפעל מאד, כיצד האיש היקר הזה, העסוק כל כך, מוצא זמן לארח בצורה כה מיוחדת, כאברהם אבינו בשעתו.

מאז בחודשי התשרי שהייתי אצל הרבי הייתי מתארח אצלם, עם אחי ובני דודי ועוד בחורים רבים.

שנה אחת הגיעו כמה בחורים מישיבת אור אבנר בכפר סיטרין להתארח, הרב קוטלרסקי קיבלם כל כך יפה, עד ששאלו אותו אם אפשר לבוא קבוע, הוא כמובן הסכים בשמחה, ומאז כל התשרי היו כל הקבוצה מהישיבה מתאכסנים אצלו.

הוא היה נותן תחושה כה טובה, ותמיד עם חיוך ואיזה ווארט יפה.

את השולחנות השבת והחג היה מנהל ביד רמה, כשאשתו מרת רבקה לצדו תמיד ושולחן ערוך בשפע בלתי נתפס. הוא היה מכבד את האורחים הקבועים באמירת דברי תורה, ילדיו היו אומרים דברי תורה עבורנו בשפה העברית, על אף שלא תמיד היה קל להם בשפה הזו בהתחלה. היה מכבד את משפחת אליטוב לשיר את השיר של הסבא שלנו על אברהם אבינו ביום האושפיזין של אברהם ועוד ועוד.

שנה אחת חשתי מאד שלא בטוב באמצע חודש תשרי, הייתי בחור צעיר בהכנסת אורחים ללא קרובי משפחה בקראון הייטס, הורי התקשרו למשפחת קוטלרסקי, והם מיד פרשו חסותם עלי, הזמינו אותי לביתם וטיפלו בי במסירות.

שנה אחת נסעתי עם אבי ליום ההילולא ג' בתמוז והתאכסנו לשינה אצל משפחת קוטלרסקי, הגענו בשעת ערב והוא לא היה באותו הזמן בבית. כשהוא חזר לבית ושמע שכבר הגענו, הוא חיכה מחוץ לחדר שלנו עד שנפתח את הדלת, בכדי לקבל אותנו בצורה יפה כמו שצריך.

בקבוצה שלי הייתי בדרך כלל בשבתות באהל הקדוש, הוא היה מתעניין מפעם לפעם בי ומזמין אותי אליו לשבתות.

לאחר החתונה וצאתי לשליחות הייתי ניגש אליו כל שנה בכינוס השלוחים ומבקרו והוא היה מתעניין ושמח לשמוע על השליחות.

לפני כחמש שנים נכנסתי למערכת ליל שישי לשלוחים, ואז פניתי אליו בבקשה להתוועד עם השלוחים. שוחחנו לפני ואחרי ולאחר מכן הוא התוועד שעה ארוכה, כשיצאה ההקלטה מזה הוא כתב בבקשה לא לפרסם אותה, כי  לא כל מה שמתוועדים זה נועד לפרסום.

לקראת כינוס השלוחים בקורונה, ביקשתי ממנו שידבר שוב בפני השלוחים בארץ ויספר מה התוכניות, הוא שמח מאד על ההזדמנות, ופירט בפני את החשש שלו, שאם יודיעו על ביטול הכינוס, יהיו שיבואו ויראו שאין ארוחות כמו בכל שנה, ויחשבו שרצו לחסוך כסף מפניהם, ולא יבינו שזה מפני הקורונה, לכן חשוב לו להבהיר שקודם כל הוא לא יכול להגיד לא לבוא אל הרבי, וכל שליח יבוא מתי שהוא רוצה. וזה שאין השנה ארוחות זה נטו מצד המצב של הקורונה, אבל בעזרת ה' באם יסתדר, אז בחודש אייר יעשו כינוס השלמה, עם ארוחות וכל טוב.

לבסוף גם בחודש אייר היו עדיין הגבלות, כך שזה לא נעשה. מצדו הוא הודה לי על שהבאתי לו את האפשרות לדבר בפני השלוחים בארץ.

לאחר שהוא חלה, סבא שלי היה מתעניין אצלי רבות על שלומו של ר' משה, וכן להיפך, ר' משה היה מתעניין רבות בשלומו.

לפני שנתיים נסעתי לרבי עם קבוצה קטנה מהשליחות שלנו, אחד מהמשתתפים בא עם זוגתו, כך שלא יכול היה להצטרף אלינו לשבת לאהל הקדוש. שלחתי הודעה לר' משה קוטלרסקי ושאלתי אותו אם אפשרי מצד הבריאות כמובן, שהם יתארחו אצלו. הוא ענה לי שכעת הוא בכינוס השלוחים בפורטוגל והוא יידע רק ביום רביעי לפי איך שהוא ירגיש.

ביום רביעי הוא חזר ואמר שהוא ישמח לארח אותם.

הגענו לרבי, ביום שישי הרב קוטלרסקי מתקשר אלי ושואל אם אני גם בא, אמרתי שלא כי אנחנו נהיה באהל הקדוש לשבת. אחרי כמה דקות הוא מתקשר אלי שוב, ואומר לי, אני לא רוצה להתערב לך בענייני התקשרות, אבל תחשוב אם הרבי היה שמח על זה שאתה מביא מקורב ומשאיר אותו לבד, לדעתי אתה צריך להיות אתם בשבת, ואם הם כאן, גם אתם תהיו כאן, אל תפצל את הקבוצה.

הקשבתי לעצתו, היינו אצלו בכל הסעודות, הוא הושיב את המקורבים לצדו, וכשהבחורים מ'קבוצה' יושבים מסביב, ולאורך כל הסעודה הוא התייחס אליהם בצורה כה יפה, עד שזה הדבר שהכי נחרט להם. הוא היה כל כולו בשבילם.

במוצאי שבת לאחר הבדלה הם ביקשו להתייעץ אתו על כמה דברים, והוא בחכמה כה רבה ניתב אותם כל השיחה להמשך קשר אתי בשליחות ולהעצמת השליחות שלנו. לאחד מהם הוא אמר, תדע לך הברכה שלך תהיה בהמשך הקשר לשליח, לא לעזוב את המקום שלו.

לאחר השיחה איתם הוא שוחח אתי בצד, התעניין בסיפורי השליחות ונתן לי כמה עצות טובות. לבסוף הוא שאל אותי כמה אנחנו משלמים על הדירה ששכרנו, כשהוא שמע את המחיר הוא נזעק, הוא ביקש ממני מכל הלב, שפעם הבאה שנבוא עם בעלי בתים שנתאכסן אצלו בדירה, יש לי דירה גדולה ומספיק מקום, ואתן לכם פרטיות, חבל לי על הכסף שאתם מוציאים.

כשהודיתי לו על האירוח החם והלבבי, הוא ביטל את זה, אל תעשה מזה עניין.

אז סליחה שכן עשיתי, כי זה מחייב את כולנו, להיות מענטש, להיות טובים יותר לאחרים, לקבל את כולם בחיבה ובסבר פנים יפות.

אחד הסיפורים ששמעתי ממנו הרבה, כשהוא היה ילד קטן ממש הוא היה יושב מתחת לשולחן הרבי בהתוועדות, ותמיד הוא היה מחכה לאני מאמין שהיו שרים בסוף ההתוועדות באותם השנים, כי הוא לא הבין את התוכן וזה היה מסמל את הסיום. אבל הרבי לא היה שר "ואע"פ שהתמהמה עם כל זה אחכה לו", כעת, כשאנחנו לאחר ג' תמוז, אז המילים האלו מקבלות תוכן חזק "אחכה לו", אנחנו מחכים למשיח כל כך, שיבוא ואז הקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם!