שעת צוהריים ב"בית חיינו", ראשית שנות המ"ם, שנות האורה והטובה.

שקט יחסי שורר בקומה הראשונה של "בית חיינו" בשעה זו. בחדר המזכירות, מימין הכניסה לבניין, עומד בנאמנות על משמרתו, בחרדת קודש, המזכיר הרב ירחמיאל בנימין הלוי קליין ז"ל, שהיום, ח"י בסיון תשפ"ד, חל יום היארצייט התשיעי שלו.

תיכף הרבי אמור לצאת מחדרו הק' ב"גן עדן העליון" ולצאת את הבניין, והמזכיר הרב קליין צריך לקחת את הרבי לביתו ברחוב 1304 פרזידנט. דלת חדר המזכירות פתוחה, והוא עומד הכן שכאשר הרבי יצא מחדרו, הוא יסיע את הרבי לביתו ברכב הקדילאק הנושא את המספר 770 DD שחנה בחזית הבניין.

לפתע נכנס אחד מתלמידי התמימים בבהלה לחדר המזכירות: "הרב קליין, הרבי כבר יצא את הבניין והוא הולך ברגל לבית"... מסתבר שלרגע קט המזכיר לא הבחין בנעשה במבוא הכניסה, וכאשר הרבי יצא את חדרו וראה שהמזכיר לא ממתין לו, הרבי חצה את שביל הכניסה ל"בית חיינו", ופנה שמאלה על רחוב איסטערן פארקווויי, לעבר רחוב ברוקלין, בדרך לביתו.

המזכיר יצא בריצה את חדר המזכירות ואת "בית חיינו", והנה הוא מבחין שהרבי כבר הספיק להתקדם מעט בהליכה רגלית לכיוון רחוב ברוקלין. המזכיר חשב להיכנס אפוא לרכב ולנסוע במהירות לעבר רחוב קינגסטון שם יפנה שמאלה לעבר שדירת באיסטערן פארקוויי, ומהשדירה לפנות שמאלה ברחוב ברוקלין ושוב שמאלה לכביש השירות של איסטערן פארקוויי, שם הרבי ייכנס לרכבו.

אולם בהחלטה של רגע הוא הבין שאין זה נכון לעשות כך, שכן משמעות הדבר תהיה שהוא גורם בכך שהליכתו של הרבי מ770 לכיוון רחוב ברוקלין עד שהרבי ייכנס לרכבו תהיה לשווא, וזמנו היקר והמדוד של הרבי יהיה לחינם. הוא נכנס אפוא לרכב, ובמהירות החל לנסוע אחורנית ברוורס, נגד כיוון התנועה, עד שעצר ליד הרבי. הרבי נכנס למכונית, והרב קליין הסיע את הרבי לביתו.

הרה"ח ר' טובי' בלוי, מזקני ונכבדי רבני אנ"ש באה"ק, הגיע בפעם ראשונה לחצרות קדשנו לחודש החגים תשח"י. לאחר חודש השביעי והמשובע הוא העלה על הכתב את רשמי הקודש מאירועי החודש ב"בית חיינו", על מנת לפרסמם ב"בטאון חב"ד".

עובר לפרסום הדברים, הוא מסר את הרשימה שכתב להגהת הרבי. בין הדברים ציין הרב בלוי (תוכן הדברים) כי ניתן להבחין כיצד זמנו של הרבי מדוד ומנוצל עד שבריר שניה. בהגהתו הרבי העביר קו על המילה "שבריר". ומכלל לאו – אתה שומע הן---

כי אכן, זה היה אחד מתפקידי חברי המזכירות הכי אחראיים, להביא לכך שזמנו היקר והמדוד של הרבי, מנהיג עם ישראל ונשיא הדור, ינוצל עד הקצה האחרון. לנצל כל שניה ושניה, שאף רגע חלילה לא ילך לאיבוד.

אפיזודה זו שתוארה לעיל, אף שארכה זמן קצר בלבד, הנה בעלת משמעות גדולה מאוד. יש בה מסר ושליחות לכל חסיד וחסיד, גם כיום - לנצל את הזמן של הרבי במידה המקסימלית.

כשלוש-עשרה אלף וחמש מאות שעות הרבי נשא דברים בפני החסידים משנת תש"י ועד שנת תשנ"ב. האם אלפי שעות אלו מנוצלים על ידינו עד תום?

אלפי שעות ישב הרבי והגיה את שיחות הקודש, את שיחות השבתות והחגים, את השיחות ב"ליקוטי שיחות", ואת מאות המאמרים בסדרת "תורת מנחם – ספר המאמרים מלוקט". האם אלפי שעות אלו מנוצלים על ידינו עד תום?

אין ספור שיחות נשא הרבי בשנות הנשיאות בדרישה מתלמידי התמימים ומכללות אנ"ש להוספה בלימוד התורה בהתמדה ובשקידה, בנגלה ובחסידות. האם שיחות אלו מנוצלים על ידינו עד תום?

אין ספור כוחות וברכות נתן הרבי מחיי נפשו לציבור החסידים לפעילות בעשרת המבצעים, בפעילות בהפצת התורה והיהדות ובהפצת מעיינות החסידות חוצה. האם הכוחות והברכות הללו מנוצלים על ידינו עד תום?

כל תמים חב"די, המונח היום במילוי הוראותיו של הרבי בלימוד בהתמדה ובשקידה, ובפעילות המבצעים, מכוח דברי הרבי לפני ארבעים וחמישים שנה; כל אברך חסידי חב"די המדריך ומנהל את חייו ואת חיי משפחתו ככל יכולתו בהתאם להוראותיו ולדרישותיו של הרבי מלפני ארבעים וחמישים שנה – גורמים בכך שזמנו היקר והמדוד של הרבי, לא ילך חלילה לאיבוד, אלא ינוצל עד תום.

כך, גם היום, שלושים שנה לאחר ג' תמוז תשפ"ד, יכול כל חסיד, כל תמים, להימנות על "חברי המזכירות".