מרתקים המה חייו של רב או שליח [באילת].

לפני שבוע וקצת, ערב חג השבועות התכוננתי לנסוע למרכז הארץ וזאת משום שהיארצייט של אבי ע"ה הוא בחג השבועות וכדי להשתתף בו יחד עם בני המשפחה עלינו לצאת מאילת כבר מערב החג.

התכנית המקורית היתה לצאת בבוקרו של ערב החג, אך עומס בעבודת הקודש באילת גרם לכך שלא הספקנו לצאת בראשית היום אלא סמוך לצהרים. ארזנו את המזוודות והעמסנו אותן על המכונית לצד מטעמים ודברי מזון לחג השבועות ויצאנו לדרך.

הדרך זרמה למישרין ונראה היה כי נגיע בזמן סביר לתל אביב לשהות אצל חתני הרב לוי יצחק גערליצקי בחג מתן תורה דהאי שתא. מאתיים ק"מ הראשונים לאורכו של כביש הערבה חלפו ביעף והנה אנו מגיעים לסיבובי סדום הנודעים אשר בין כביש הערבה ובין העיר דימונה.

מדובר בעליה תלולה המגביהה אותך כמה מאות מטרים מתחת לגובה פני הים אל הגובה שמעל פני הים. תוך כדי נסיעה לפתע הרכב אינו נשמע לי. אני לוחץ על דוושת הגז והתוצאות אינן בהתאם ובלשון החסידות 'המרכבה איננה בטלה אל הרוכב'. הצצה מהירה לעבר מחוג חום המנוע מלמדת כי מד החום עלה עד לגובה הקיצון ביותר. לאחר כמה שניות הרכב כבר נעצר לגמרי. הסטתי איפוא את האוטו לצד הכביש להבין מה עובר עלינו ובפתיחת מכסה המנוע הסתבר כי המנוע משווע למים רטובים. 

ליטרים רבים של מים הורקו אל קרבו. מים משלנו ומים משל נשמות טובות שעצרו בצד הדרך כדי לעזור לנו. הזמן אוזל במהירות, המחוגים מתקדמים והנה מתברר כי כל המים מצאו את דרכן ישירות החוצה מחמת צינורית פנימית שנקרעה לגמרי. התמונה מתחוורת לה כי הרכב מושבת ואין יכולת להחיות אותו ולו למרחק מועט.

תחילה התקשרנו למונית בדימונה שתבוא לאסוף אותנו אך עד מהרה התברר כי בשעה כזו לא ניתן להשיג מונית ואנחנו תקועים באמצע המדבר בין שמים לארץ. התחלנו לחשב מי יותר קרוב אלינו האם שלוחי המלך בדימונה או שמא שליח הרבי לערבה התיכונה הרב משה בלוי שליט"א. האם נגזר עלינו לחגוג את חג השבועות במקום בו לא תכננו מראש? ואולי בכלל נצטרך לשבות בחג באמצע המדבר הצחיח והלוהט? והרי כך בדיוק קיבלו בני ישראל את התורה בחג השבועות, במדבר...

עינינו נשואות לאבינו שבשמים וליבנו תפילה אל הרבי המשלח שיחלצנו מהמיצר אל המרחב. וכפי הנאמר: "ישועת ה' כהרף עין", גם כאן הגיעה הישועה. אל מול עינינו נעצרת מכונית של א' מידידנו ומקורבנו מאילת מר שמעון עטר שנוסע בדיוק ברגעים אלו יחד עם רעייתו למרכז הארץ. הוא קולט את הסיטואציה ואומר לנו כי בטח נשלח מן השמים לסייע לנו.

הזמן דוחק והמלאכה מרובה. החילונו לרוקן ככל שניתן את הרכב שלנו הגדול ממזוודותיו ושאר פקלאותיו. בדרך הטבע לא היה כל סיכוי שכולנו נצליח להכנס לרכבו עם המטען הרב שלנו אך ראה זה פלא: לאחר שהתיישבנו כולנו במכוניתו הוא החל לדחוס את המזוודות וכו' פנימה בכל חלל אפשרי. הבלתי יאומן קורה: 'מקום המכונית אינה מן המדה', הוא מצליח לדחוס כמות בלתי נתפסת של מזוודות וחבילות אל האוטו ואנו יוצאים לדרך מהמדבר הגדול והנורא הזה שחומו הלוהט מתקרב ל-50 מעלות צלזיוס.

היעד שלנו הוא להגיע לבאר שבע ככל המוקדם. דגי הסרדין בקופסת השימורים הרגישו יותר נינוחים ומרווחים מאשר בני משפחתנו ברכבו. תארו לעצמכם שמחמת הדוחק לא ניתן היה אפי' לחגור את חגורת המושבים והרכב צפצף לאורך כל הדרך.

בהגיענו לבאר שבע המתין לנו חתני הרב גערליצקי שמיד בשמעו על התקרית במדבר הוא יצא לדרך כדי לחבור אלינו. עברנו לרכבו ויצאנו מיד לדרך והספקנו להגיע למחוז חפצנו סמוך לכניסת החג.

תוך כדי נסיעת החילוץ בחלקה הראשון מספרים לנו הנהג שמעון עטר ורעייתו כי הם כלל לא תכננו לנסוע לילדיהם לחג השבועות אלא התכוננו לחגוג אותו באילת. מסיבה לא ברורה ולא מובנת האשה מחליטה בפתאומיות שהיא רוצה לחגוג את השבועות בחברת צאצאיה בסמוך לכפר סבא ובהחלטה מהירה הם משנים את תוכניותיהם, מתארגנים בחפזון ויוצאים לדרך. גם בעיניהם השינוי הזה היה תמוה אך מרגע שהם אספו אותנו הם הבינו כי מן השמים סובבו את הדבר כדי לבוא לעזרתנו כמלאכים ממש שנשלחו משמים לגאול אותנו.

מר שמעון עטר הינו בעל עסקים מכובד בעיר העוסק בענף הרהיטים וברשותו אולם תצוגה ענק לרהיטים המוכר לכל תושבי העיר אילת. הקשר בינינו החל לפני 38 שנה כאשר הגענו לשליחות בעיר. הוא היה מבין הראשונים ממש שהחלו להניח תפילין במבצע התפילין אחת לשבוע ועם הזמן הוא נקשר אלינו בחבלי עבותות אהבה והוא א' התומכים בנו בכל הקשור לפיתוח חב"ד באילת. הוא היה גם זה שבנה לנו את הסוכה הראשונה שלנו באילת.

כשהקימו את בית חב"ד הראשון באילת הוא יצא להפגין נגדו יחד עם השכנים שהתגוררו בבנין ממול והם חששו לכך שמקום מגורם יהפוך למקום דתי קיצוני אך כאשר החלו לבנות אותו בפועל הוא הספיק להתהפך בעקבות הביקורים השבועיים שלי אצלו והוא הפך להיות מהתומכים הנלהבים של בית חב"ד. כך במשך עשרות שנים הוא הכתובת לכל הנדרש בריהוט והוא גאה לעזור ולסייע בכל דבר וענין.

הגעתו אלינו להוציא אותנו ממקום ציה למקום ישוב הביאה אותי להרהר במשפט "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".

•

בחג השבועות עצמו התפללתי בתל אביב כשאני יושב בספסל הסמוך למקום מושבו של האזרח מס' 1 במדינה. לא רבים יודעים עד כמה הוא מקפיד להגיע לתפילות ולהיות שותף מלא ופעיל בסדרי בית הכנסת. בהיותו לוי שאינו עולה לשאר העליות לתורה, הוא אימץ לו מנהג קבוע לעלות למפטיר כמעט בכל שבתות השנה ולקרוא את ההפטרה בטעמיה ובדקדוקיה. בחג השבועות יש לו גם מסורת לקרוא את מגילת רות מתחילתה ועד סופה כפי שנהוג בקהילות מסויימות.

הייתי בטוח שהאיש העסוק הזה אינו מחובר כל כך לנשמת התפילה ולפנימיותה, אך הופתעתי לראות כיצד הוא מתנועע בתפילה ובפרט בקטעים המשמעותיים שלה. תפילתו אינה מהשפה ולחוץ כאדם הפורע את חובו, אלא הוא עושה זאת בחפץ לב ותשוקה פנימית.

שמתי לב כי בתפילות שמונה עשרה בהגיעו לברכת "שים שלום" הוא מכסה את עיניו בסידורו ואומר אותה בכוונה עצומה. מי כמוהו שעליו להיות ממלכתי חווה את הקיטוב הנורא בעם. 

השניה שהפתיעה אותי היתה הגב' אסתר חיות נשיאת בית המשפט בדימוס שהגיעה לבית הכנסת לתפילת יזכור. לפני כחודש הסתלקה אמא שלה לבית עולמים ועתה היא באה להזכיר את נשמתה כשכולה בהתעוררות רוחנית מרוממת. גם היא יושבת בעזרת הנשים לצד ביתי השליחה אותה היא מכירה מביקורים קודמים בבית הכנסת ביום הכיפורים ובמועדי השנה.

מהנה ומענג לראות את עבודת השלוחים בכל אתר ואתר וכיצד הם מצליחים לנגוע בנשמות רבות בפריסה כה רחבה. אין ספק שלמשלח ישנו תענוג ונחת רוח רבה מכך "שאמרתי ונעשה רצוני". 

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052