לרגל ה'שלושים': שיר פרידה מרגש לקדוש ישראל יודקין הי"ד
לעילוי נשמת רב סרן ישראל יודקין הי"ד
עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְיִחְיֶה
לְנֶצַח נְצָחִים
אַךְ כַּמָּה זֶה כּוֹאֵב
כַּמָּה זֶה לֹא נִתְפַּס
שֶׁכְּדֵי שֶׁזֶּה יִקְרֶה
אַתָּה, יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ
מָסַרְתָּ אֶת חַיֶּיךָ
בִּגְבוּרָה מִתּוֹךְ אֱמוּנָה
לֹא פִּקְפַּקְתָּ לַשְּׁנִיָּה
בְּמַהוּת הַמְּשִׂימָה
וּכְמוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתָ
בִּיצַּעְתָּ אֶת תַּפְקִידְךָ
עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
וּבְאַהֲבָה
הַיּוֹפִי שֶׁלְּךָ הָיָה
לֹא רַק מִבִּפְנִים
אֶלָּא גַּם מִבַּחוּץ
כַּמָּה אַהֲבַת לְחַיֵּיךְ וְלִצְחוֹק
וּמֵאוֹר פָּנֶיךָ תָּמִיד
הֵעִיר אֶת הָעוֹלָם
בִּשְׁמֶךָ טָמוּן
אַהֲבָתְךָ לָעָם וְהארץ
אֵיךְ יֶחְסַר לָנוּ וְלָעוֹלָם
אֶת אַהֲבָתְךָ
אֶת לִיבְּךָ הַזָּהָב
וְדַאֲגָתְךָ לָזוּלַת
הִסְפַּקְתָּ לִחְיוֹת
אֶת חַיֶּיךָ מַהֵר
כְּאִילּוּ שֶׁאֵין מָחָר
כַּנִּרְאָה לִיבְּךָ יָדַע
מָה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא
שֶׁכָּל שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה
חֲשׁוּבָה
הָיְיתָה רַב סֶרֶן
מְיוּחָד מְיוּחָד
לְחַיָּילֶיךָ דַּאֲגַת
עַד לַפְּרָט הָאַחֲרוֹן
הָפַכְתָּ אוֹתָם לְמִשְׁפָּחָה
כִּי יָדַעְתָּ כַּמָּה חָשׁוּב
שֶׁלְּאָדָם יֵשׁ גַּב
וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל מִי לְהִישָּׁעֵן
לְקַבֵּל תְּמִיכָה
אַךְ מוֹתְךָ לֹא הָיָה לַשָּׁוְוא
מַבְטִיחִים שֶׁאֲנַחְנוּ בְּדַרְכְּךָ נִצְעַד
אַהֲבַת חִינָּם, וּנְתִינָה לָעַד
אָנוּ נוֹכִיחַ כִּי עַם זֶה נוֹעַד לִגְאוּלָּה
וּבִלְבָבֵנוּ נִנְצוֹר אוֹתְךָ לָעַד
נוֹחַ בְּמִשְׁכָּבְךָ בְּשָׁלוֹם
לְלֹא סָפֵק אַתָּה רָאוּי לְכָךְ
אַךְ אֲנַחְנוּ, שֶׁהַשְׁאָרַת פֹּה
לֹא נָנוּחַ לְדַקָּה
עַד שַׁעַמְךָ הָאָהוּב
מְאוּחָד כְּאֶחָד
בְּאַחְדוּת וְאַהֲבָה
בְּבִיטָּחוֹן וְשַׁלְוָוה
תּוֹדָה לָךְ עַל הֱיוֹתְךָ בְּחַיֵּינוּ
כַּמָּה טוֹב שֶׁזָּכִינוּ
אַתָּה נִשְׁאַר חָרוּט בְּלִיבֵּנוּ
נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר