אחד הנושאים שהרבי עסק בו במהלך שנים רבות היה בירור הנהגת רבותינו נשיאי חב"ד בקשר לריבוי בצדקה בחנוכה.

בשיחת שבת חנוכה תשכ"ה הזכיר הרבי את המשותף לי"ט כסלו וחנוכה, גם בכך ששניהם קשורים בצדקה: "פדה בשלום נפשי" הוא על-ידי צדקה, אשר "היא שעמדה לנו לפדות כו'".. ובחנוכה "נוהגין הנערים העניים לסבב על הפתחים כו'" (מגן אברהם ריש הלכות חנוכה - הועתק בדברי נחמיה - השלמה לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סוף סימן תר"ע) ו"אנו מחוייבים בימי חנוכה . . גמ"ח בממון וגוף" (פרי מגדים שם). לאחר מכן הוגהה השיחה על-ידי הרבי (הופצה שנה לאחר מכן מטעם ה"מזכירות" - ראה ספר 'מקדש מלך' כרך א' עמ' 88) [לימים נדפסה בליקוטי שיחות כרך ה, עמ' 444-442] ובשוליה שתי הערות הקשורות לענייננו:

הראשונה מתייחסת לדברי המגן אברהם (הע' 14) והרבי כותב:

אבל עדיין צריך עיון בזה. כי לא ראיתי כל רמז לזה במנהגי חנוכה של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ואף שאין לא ראינו ראיה ובפרט בצדקה שמתן בסתר יפה בה - הרי, לכאורה מילתא הוא ש(לבד ממה שנתבאר בד"ה בכ"ה בכסלו . .) לא אשתמיט להזכיר בשום מאמר חסידות (שראינו עד עתה) או שיחה ומכתבי רבותינו נשיאינו על דבר צדקה במיוחד בחנוכה...

השנייה מתייחסת לדברי ה'פרי מגדים' (הערה 15) ושם נאמר:

ועל-פי דברי הפרי-מגדים יש לתרץ התמיהה מה שלא מצינו בחנוכה עניין לעומת מה שפשטו היוונים ידם בממונם.

בהזדמנויות אחדות (ראה 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' קפו, רנא) הביע הרבי את פליאתו:

פלא גדול . . בחנוכה שם מפורש בשולחן ערוך (בדברי נחמיה ש"נוהגים הנערים לסבב על הפתחים כו'") שיש להרבות בצדקה ולא ראו שינהגו כן ("ביררתי אצל חסידים").

הוא מותיב לה והוא מפרק לה:

הרבי ניסה לראות במנהגי רבותינו נשיאינו ביטוי של צדקה; כך למשל הסביר זאת בשנת תשכ"ג (שיחות קודש תשכ"ג עמ' 119): בצדקה שני אופנים: א) נתינת מעות לעני (ועליו לטרוח לקנות מזון באותו ממון). ב) נתינת מזון (המוכן כבר לסעודה). כהפלאת חז"ל את מעשה הצדקה של האשה שנוהגת כאופן הב' - מעניקה מזון מוכן וכו'.

והנה כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שאצל הצמח-צדק - הרי מלבד "מעות חנוכה" שהעניק (כאופן הא' הנ"ל) - הנה "באחד מלילי חנוכה היו עושים כעין התוועדות עם בני הבית . . ונקרא

"ערב לביבות" . . מספרים בסעודה זו . . סיפורים" (היום יום כ"ח כסלו), היינו שבהתוועדות זו נכללו הן מזון בגשמיות כפשוטו, והן סיפורים שמהם יוכלו מיד להפיק מוסר השכל (ללא צורך בהתבוננות ויגיעה מרובים כו') - נתינת מזון כאופן שהפליאו חז"ל בצדקה, כנ"ל.


"מצוה לשמוע דברי חכמים"

בשיחת מוצאי שבת-קודש פרשת וישב תשל"ח ('שיחות קודש' תשל"ח כרך א, עמ' 302, סעיף כג) התבטא הרבי בפשיטות על עניין הצדקה בחנוכה:

אפשר לקשר בדרך אפשר על-כל פנים עם מנהג ישראל שבחנוכה מעניקים "מעות חנוכה" ("חנוכה געלט"). ולמרות שמחפשים מקור למנהג זה - הרי ראינו שרבותינו נשיאינו נהגו לתת "מעות חנוכה" לבניהם ובנותיהם גם אחרי חתונתם [כפי שנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר עם חתניו ובנותיו] והורו לפרסם הנהגתם זו . . הרי בוודאי זהו בכלל ("מנהג ישראל) תורה הוא . . עניין של מצווה ועל כל פנים בגדר מצווה לשמוע דברי חכמים - כ"ק מו"ח אדמו"ר ואביו (אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע) ונשיאי ישראל, שינהגו בנתינת "מעות חנוכה".

בשנת תשל"ט (בשיחת זאת חנוכה, 'שיחות קודש' תשל"ט כרך א, עמ' 601) מתייחס הרבי ל"קושיה הידועה" שלא ראו זאת אצל רבותינו נשיאינו, ואמר: לא בכל דבר יש להידמות להם; לא יקרה מאומה אם מישהו יתן צדקה אפילו ביום שבו לא ראה כיצד נתן הרבי צדקה. הלוא הוא איננו יודע מה פירושה של נתינת צדקה על-ידי הרבי, הוא אינו יודע מה היה עם

הרבי רגע לפני כן ורגע אחרי כן. ועוד כמה וכמה פרטים.

ברוח הדברים דיבר הרבי גם בשנת תשמ"ב, אחרי שחידד לכאורה את הקושיה באומרו ('התוועדויות תשמ"ב' כרך ב' עמ' 594):

אין לומר שלא ראינו הנהגה זו, מאחר שבמצוות הצדקה יש המעלה ד'מתן בסתר', בהתאם לכללות העניין ד'הצנע לכת"'- כי כללות העניין דחנוכה הוא באופן של פרסום, וכמובן באופן שלא לבייש את המקבל...

ואף שלא ראינו אינה ראיה - הנה כאשר המדובר אודות דבר הרגיל (שמונת ימי חנוכה מידי שנה בשנה), ואף-על-פי-כן לא ראינו, הרי זה לכאורה ראיה שלא הירבו בנתינת צדקה בימי חנוכה יותר משאר ימי השנה.

הרבי ציין (במין צחות) שכשם שיש עניינים של הידור וכו' שבהם אין מתנהגים כרבותינו נשיאינו - ומחפשים הסבר שזוהי הנהגה השייכת רק אליהם, ולאו כל מוחא סביל דא וכו'. ואם כן בוודאי שיכולים - גם מאידך גיסא - להוסיף במצוות הצדקה בימי חנוכה אף שלא ראינו זאת אצל רבותינו נשיאינו.

אך כאן בא תירוץ מפליא של הרבי:

ידוע שאמירת חסידות בימי חנוכה היתה בהוספה לגבי שאר ימי השנה. והרי כללות העניין דאמירת חסידות הוא - נתינת צדקה רוחנית לשומעים, ובאופן שצדקה זו מחיה לא רק את הנפש האלוקית אלא גם את הנפש הבהמית (כי תורת החסידות תובעת שהנפש האלוקית תתלבש ותפעל בנפש הבהמית), ועד שכתוצאה מצדקה רוחנית זו נפעל גם "בכן" בנוגע למעשה בפועל.

בשנת תשמ"ט ('התוועדויות תשמ"ט' כרך ב' עמ' 63) מדגיש הרבי פרט (שיחזק את התירוץ משנת תשל"ח):

להדגיש שהכוונה בנתינת "דמי חנוכה" היא כדי לתת לילדים אפשרות להוסיף בצדקה . . שכן, בשביל מה צריך ילד יהודי כסף?!


"לחזק את הקשר שבין ילדי ישראל ליהדות"

"מנהג ישראל לעשות בימי החנוכה פעולות מיוחדות (בענייני יהדות) הקשורות עם ילדי ישראל - ולדוגמה: נתינת 'מעות חנוכה', משחקים עם 'סביבון', ובאיזהו מקומן - עורכים 'הצגות' הקשורות עם סיפור פרשת ימי חנוכה, מתחפשים ל'חשמונאים' וכו'" - אמר הרבי בי"ט כסלו תשמ"ב ('התוועדויות תשמ"ב' כרך ב, עמ' 545).

והוסיף:

ועל דרך זה יש עוד פרטי מנהגים - בכל מקום ומקום לפי עניינו. והצד השווה והנקודה הפנימית בכל מנהגי ישראל אלו - לחזק ולגלות בגלוי עוד יותר את הקשר שבין ילדי ישראל לענייני יהדות.


שתי התוועדויות

בשנת תשל"ז הורה הרבי ('שיחות קודש' תשל"ז כרך א' עמ' 358) שיערכו בימי החנוכה שתי התוועדויות: אחת תיערך "ברוב עם הדרת מלך" - בהשתתפות משפיע, רב או מדריך רוחני; שנייה תתקיים במקומות רבים, כדי שבהם יוכלו ליטול חלק נמושות שאין באפשרותם להגיע למקום רחוק, ולהבהיר להם את משמעותם של ימי החנוכה וכו'. הוראות דומות היו גם בשנים נוספות (כמו בשנת תשכ"ג).


מוכרחים להתעורר!

באותה התוועדות הזכיר הרבי את ענייני ארץ הקודש, "מיהו יהודי" וכדומה (שם עמ' 357): עושים אמנם דברים טובים, מדליקים נרות חנוכה, משחקים ב'סביבון' (כהמנהג בכמה קהילות קדושות בישראל - וישנם לכך כמה ביאורים) אוכלים לביבות וכו' - כל אלו מנהגי חנוכה ועניינים טובים וכו' - אבל מוכרחים לדעת שסוף כל סוף יש להזיז את עצמם, להתעורר (ולפעול לתיקון העניינים הדורשים תיקון)!


גם בלילה הא' במנורה שלמה

בהתוועדות שבת-קודש פרשת מקץ שבת חנוכה תשמ"ב ('התוועדויות תשמ"ב' כרך ב' עמ' 610) הסביר הרבי:

מנהג ישראל להדליק נרות חנוכה במנורה שיש בה שמונה נרות. היינו, גם ביום הראשון דחנוכה, כאשר מדליקים נר אחד בלבד, מדליקים נר זה במנורת החנוכה שיש בה שמונה נרות, אלא שמדליקים נר אחד בלבד . . כדי להדגיש שיודעים כבר עתה שביום שלאחרי זה יצטרכו להדליק נר נוסף, עד שמגיעים לתכלית השלימות - הדלקת כל השמונה נרות שבמנורה החנוכה.

בשנת תשמ"ז (ולאחר מכן) הקדיש הרבי דברים ברבים בתועלת פרסומי ניסא על- ידי הדלקת חנוכיות במקומות ציבוריים - מנורות מרכזיות וכו'.

בכינוס השלוחים דארצות הברית וקנדה (לפני שהרבי ביקש בתשמ"ז שהכינוס יהפוך ל'עולמי'), שהתקיים בשנת תשמ"ה, הוקדשו דברים לנושא החנוכיות המרכזיות. זה היה לאחר פתק מעניין שכתב הרבי לשליח בס' לואיס, הרב יוסף לנדא שי', שניהל מלחמה עיקשת בעירו בעניין זה. הרבי ציין את גודל קידוש השם שפעל והורה לו להיוועץ בהרב אברהם שמטוב "יודע המצב בוואשינגטון" (הדים לכך ראה בדיווח ב'כפר חב"ד' גיליון 169 עמ' 16).

לשלימות העניין כדאי להביא פרטים מעניינים, שיש מה ללמוד מהם על אופיה של עבודה ציבורית (התפרסמו ב'תשורה' שהופיעה במוריסטון לקראת יום הבהיר י"א ניסן תשנ"ז עמ' ):
91-90

שליח באחד המקומות התעקש להקים חנוכייה מרכזית ברשות הרבים בלא הכנה מתאימה (התקשורת הזדרזה לפרסם זאת, דבר שהביא למחלוקת ואי נעימות). סנטור, שהיה ידיד ליובאוויטש, כעס מאוד. משלחת של עסקני חב"ד באה לפייסו והלה טען שלא ייתגן לגשת לנושא כזה בלא להיוועץ בו, כמי שמבין את תנאי השטח וההתנגדות. דיווחו על כך לרבי, והרבי כתב: "והרי בזה צודק הוא" [=הסנטור].

הרבי צידד בהצעת הסנטור שבינתיים תופסק הפעילות להצבת החנוכייה באותה עיר, ולעומת זאת יעזור בהשפעה להצבת חנוכייה בעיר הבירה של אותה מדינה, וכתב: "לאחר שיגששו באופן המתאים ויבררו שיש סיכויים להצלחה".

אחר-כך כתב הרבי שורות נוספות על מנת שיימסרו לשליח:

1) מלכתחילה אמרתי שיזהרו פון אנצינדן א מחלוקת [=מלהבעיר מחלוקת] (ומכו"כ [=ומכמה וכמה] טעמים).

2) בטלנות הכי גדולה שלא התחילו קודם לכל פעולה בהנוגע ל . . בפרסומות ע"ד [=על דבר] המנורה בוואשינגטאן והשתתפות הפרזידענט [=הנשיא] וכו'

ובפרסומות ע"ד המנורה בניו-יורק והשתתפות האטארני כללי [=התובע הכללי

מר] איבראמס שי'.

3) כו"כ [=כמה וכמה] מהעסקנים בעיר הנ"ל לא ידעו כלל מהטעמים שכתבתי במכתבי, וכנראה שכמה גם עתה אין יודעים ע"ד [=על דבר] כל הנ"ל.

4) לאחרי זה מ'האט דערלאזן [=שאפשרו] שרבנים ארטאדאקסים דהעיר יפסקו דין להיפך [=נגד הצבת המנורות] - יביאו הוא וכו' הענין לערכאותיהם?!

הסוף היה - כפי שמסופר באותה חוברת - ששנים ספורות לאחר מכן הוצבה חנוכייה מרכזית לאחר הכנה מתאימה, בהתייעצות ובעזרת אותו סנטור ידיד ליובאוויטש.

באדיבות: צעירי-חב"ד