בשנתיים וחצי האחרונות נדדנו לא מעט בעקבות המלחמה. שגרה כזו, מדומה. ניסינו לראות באתגר גם הזדמנות. לראות קהילות, להסתקרן. לאמץ מה שמתאים לנו וליישם.

בשלהי החורף ביקרנו באחת מבירות אירופה. היתה לנו שבת נפלאה. לראות את חיי השליחות מהצד. לא בפנים אלא ליד. לחוות את אתגרי המקום, האווירה, הטוב והרע. הילדים מצאו ביניהם שיח משותף, ואנחנו ההורים שוחחנו לא מעט. "מי אמר שלהיות פשוט זה חיסרון? חושבת שזה דווקא יתרון", כך השליחה.

בפשטות יפה משיחה. משפט, שחיפש אצלי מושב פנוי, ולא מצא…

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי". פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג השבועות. להפריד בין הקללות בפרשת בחוקותי לקבלת התורה. גם ללמד, שהתורה ניתנה במדבר, במקום נמוך, חול ועפר. מקום בטל, ללא ישות. מקום פשוט.

אפשר להיות פשוט, לשבת על אבן בפינה. שידרכו עליי בטעות או בכוונה. רק ליווי למנגינה. בלי רצון, בלי שאיפה. לאן שהרוח מעיפה. כמו זבוב על הקיר, כמו קישוט. אדם כזה, פשוט.

ואפשר שאלו מים מתוקים. עמוקים מאוד ושקטים. יש בהם סגוליות, ריבוי חוזקות. שקטים, ללא צעקות. פחות התנשאות, יותר ענווה. ללמוד לקבל, לאפשר קירבה. לשבת ליד השני על ספסל בגינה, לא להשקיף מהקומה העליונה.

מתרגלת שנתיים את הנוסחה. לא פשוט להיות פשוטה…

שבוע טוב!

חנה גופין