יוצא לי להיות נוכחת לא מעט בשיעורים, צופה מהצד. לא כי מעניין אותי, רק כי זה מתרחש תדיר בתוך הבית. לפעמים לידי במטבח. לימודים מקוונים. תוך כדי שטיפת כלים או הכנת עוגה טועמת פירורים מחווית הלמידה.

יום אחד, במהלך דיון סוער בכיתה, אני שומעת את ישעיהו -

"שמוליק, למה אתה אומר שזה מוזר? צריך להקשיב לדבר חדש בסקרנות…"

חייכתי לעצמי. לא תמיד אתה יודע מה נקלט בבקבוק. מה נכנס למשפך ויורד למטה, מה נשפך בדרך או מתעכב. לא תמיד אתה יודע. לרוב אתה לא יודע. אנחנו משפיעים את המשקה - ישירות, בעקיפין - מקווים שמשהו מתישהו ייכנס לכלים. שכמה טיפות יחדרו לנפש הילדים, יעצבו אותם להיות אנשים טובים. כך אנחנו, מקווים…

שיפוטיות. כמה פעמים תפסתי את עצמי נחשפת להנהגה של אחרים - תפיסת חיים, התנהלות, אפילו אמירה. כזו, שהיא לא ידידותית לי לאוזן. שונה. לא משהו שחונכתי עליו או הורגלתי. לא יודעת, לא הכרתי. נדרכת, לובשת גלימה. בלי להתכונן, להתכוון, שופטת בלחש - הייתכן?

פרשת בחוקותי בנויה על אלגוריתם של "אם ואז…". התניה יהודית. אלוקית. כמה טוב יהיה אם נשמור על הברית. "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד…". רש"י - "ונתתי שלום - שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום. תלמוד לומר אחר כל זאת 'ונתתי שלום בארץ'. מכאן שהשלום שקול כנגד הכל".

להסכים לשמוע דעות שונות, בלי לשפוט או לבקר. לא לבטל, לא בהכרח לקבל. להיפתח לשונות, להסתקרן. פחות ״לא״, יותר ״כן״. לפתוח מעגלים, להסכים להרחיב את הכלים. לומר שלום. לחיות בשלום. לא עם האויבים. לחיות בשלום עם הקרובים.

אפשר לשיר סולו, למלא אולמות. על במת החיים עדיפה להקה - למזג עולמות.

זמני הדלקת נרות:

לוגנסק -  20:02

קייב -  20:42

באר שבע -  19:20

חיפה -   19:13

ירושלים - 19:00

תל אביב -  19:20

שבת שלום!

חנה גופין