בשבוע שעבר כתבתי בטור זה על התכתבות מסועפת בדבר הנסיון להקים ישיבת תומכי תמימים באילת ועל כמה מתשובות הרבי בנידון זה.

השבוע אני מעלה כאן המשך התכתובת בין הנוגעים בדבר.

אך תחילה אספר כי כל הרעיון של הקמת ישיבת תומכי תמימים באילת החל בשנת תשל"ט כאשר קבוצת תמימים הגיעה מישיבת כפר חב"ד לסייע בפעילות המבצעים.

הרב גליצנשטיין הביא לאילת - כנראה ביו"ד שבט, או אולי בימי חנוכה שקדמו לו - מספר בחורים לעזרה. ביניהם היה הת' מנשה אלטהויז, כיום שליח הרבי לעיר טבעון. הבחורים שבאו לאילת היו חדורים בחיות ובהתלהבות ותוך כדי פעילותם פנו להרב גליצנשטיין והציעו לו להשאר באילת להמשך בלימודיהם הסדירים. הם שאלו מדוע לא יוכלו ללמוד נגלה וחסידות בשקידה ובהתמדה ולעסוק בעבודת התפילה כראוי גם באילת?

מכאן החל להתגלגל הסיפור והשאלה הופנתה לרבי וכמובן להרב אפרים וולף.

•

בהמשך למכתבים שעלו בטור זה בשבוע שעבר ישנו המשך מכתב שכותב הרב אפרים וולף להרב הכט:

י"ז טבת תשד"מ

ידידי הנכבד והנעלה וכו" 

הרה"ח הרב יוסף שי" הכט

שלום רב וברכה!

אחדשה"כ, על מנת לקצר את הויכוח בינינו, הנה לאחר שקבלתי מכתבו ממוצש"ק ויחי, אין באפשרותי להכנס לויכוחים, כגון:

 א) אם אמנם בקשר לתנאי של משרד הדתות שיהי' 5 אברכים (פשוטים) באילת על מנת לייסד כולל יש קשיים עצומים כידוע, ואילו כדי להשיג משפיע או משגיח באילת הרי, כדבריו, "לא נפלאת היא למצוא אברך שיבוא לאילת",

או אם בענין הכספים:

ב) שכותב חשבון פשוט איך להשיג סכומים עצומים ממש עד הפרוטה האחרונה ובין השאר יש ברשימה יותר מ-160 אנשים שיתנו ברצון רב יותר מ-100$ לשנה, האמנם כדי להחזיק סניף צא"ח באילת חייב הארגון גג והביסל"מ לשלוח הקצבה חדשית בו בזמן שיש באילת יותר מ-160 אנשים המוכנים לתרום לפחות 100$ לשנה, או אולי 160 אנשים הללו רוצים רק לעזור לישיבה ואילו לפעילות חב"דית אחרת לא, 

וכנ"ל אינני מסוגל להכנס לשום ויכוח כי בזה בעז"ה כחו גדול משלי, אולם אני רוצה לומר לו ברור שמכתבו אין בזה כדי לשנות דעתי ב-2 הסעיפים הנ"ל וכן בקשר לר"ם משפיע ומשגיח שאינני מקבל בשום אופן שבחורים בגיל 20-21 הרי אברכים בגילם יהיו אחראים עליהם, 

אולם כפי שכבר הודעתי לו כל הנ"ל הוא כל עוד שאין לנו מענה מכ"ק אדמו"ר שליט"א על חיוב בהקמת ישיבה באילת ואזי תהיה דעתי בטלה ומבוטלת מעיקרא, אם כי אנו מוכנים בהחלט לבקש חוו"ד הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א לענין זה 

ולאחר בקשת סליחתך הנני מרשה לעצמי להעיר לך שמה שכ"ק אדמו"ר כתב בענין הכולל, זהו לעני"ד עדיפות ראשונית ככל פעולה, שעל זה בוודאי יש ברכה והסכמת כ"ק אדמו"ר שליט"א ויש לדאוג שאמנם יהיה זה למגדל אור. ויש הבטחה ממנכ"ל רמות.

בכבוד ובברכה

אפרים וולף

•

ב"ה,  לוד י"ז טבת תשד"מ

כבוד

הוו"ח אי"א נו"נ וכו" 

הרב ח.מ.א. שי' חדקוב

שלום רב וברכה!

אחדשה"ט, רצו"ב העתק המענה שקבלנו מהר"י שי' הכט ע"ד שאלותינו בענין פתיחת ישיבת באילת והמענה שלי אליו עד"ז,

לשיחה פא"פ לא נפגשתי בענין זה עם ר"י הכט, מאחר שהוא מסיבות משפחתיות איננו יכול לבוא למרכז הארץ, ואני קשה לי הנסיעה לאילת, 

באשר לפועל, אבקש מכת"ר שיחי' באם יוכל להודיענו דעתו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א בענין פתיחת ישיבה באילת, ובאם נקבל שגילוי דעתו של כ"ק אדמו"ר שליס"א היא חיובית בענין זה, כי אז בוודאי שנעשה בעז"ה כל המאמצים וההשתדלויות להצלחה בזה.

בכבוד ובברכת כט"ס

אפרים וולף

•

בכ"ט טבת של אותה שנה הועברה תשובת הרבי טלפונית אל הרב אפרים וולף מענה על מכתבו מיום י"ז טבת (שם עמ' 217):

"לאחרי כל השקו"ט - כפשוט עניין פתיחת ישיבה שייך אך ורק לעסקני אנ"ש שי' בארה"ק [=בארץ-הקודש] (ואפילו-לא לרבני אנ"ש שי' בארה"ק) ועל אחריותם – ואין בזה כלל גילוי דעת (או שבטל – באם היה)."

וכך גם כותב הרב אפרים וולף להרב חדקוב:

ר"ח שבט תשד"מ

כבוד

הוו"ח  אי"א נו"נ וכו'

הרב ח.מ.א. חדקוב

שלום וברכה.

אחדשה"ט, הנני בזה לאשר קבלת הטלפון מכ"ז טבת, כדלקמן:

....

למכתבנו מיום י"ז טבת ע"ד ענין פתיחת ישיבה באילת, הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לענות:

 "כפשוט עניין פתיחת ישיבה שייך אך ורק לעסקני אנ"ש שי' בארה"ק [=בארץ-הקודש] (ואפילו-לא לרבני אנ"ש שי' בארה"ק) ועל אחריותם – ואין בזה כלל גילוי דעת (או שבטל – באם היה)."

•

אפרופו כולל באילת: 

הגעתי לאילת לשליחות בשנת תשמ"ז ומידי שנה הייתי מקבל דיחוי כתלמיד מן המנין מישיבת תומכי תמימים בלוד.

באחת השנים הודיע לי המזכיר הרב ויגלר שהרב וולף אינו מאשר את הדיחוי. נסעתי איפוא ללוד ונכנסתי למשרדו של הרב וולף ובקשתי בתחנונים שיכלול אותו בין התלמידים אך הוא סירב והסביר לי מדוע אינו יכול.

אמרתי לו כי אני מבין לליבו אבל אני לא מתכנן לצאת מחדרו ללא הדיחוי כי לפי התנאים שלי באילת אני חייב זאת ואין לי אופציה אחרת. ניסתי לשכנעו בכל כוחי שהראשון בתור לפני כולם הוא השליח שהרחיק לנקודה הרחוקה ביותר בישראל.

לא הצלחתי לשכנעו אבל אני חייב לציין לשבחו כי בסבלנות נדירה הוא לא גירש אותי ממשרדו ובמשך שעה ארוכה הוא המשיך להקשיב לי ולתחנוניי שלא צלחו.

סרובו הנחוש הביאוני בהשגח"פ בתש"נ להצטרף לחיילי הצבא ומעז יצא מתוק.

הדבר היה לתועלת מרובה במשך עשרות שנים בהן הכרתי משפחות שכול רבות עמן אני בקשר עד היום הזה וכמובן, היכולת והאפשרות לשוחח עם חיילים על יהדות וקירובם לאבינו שבשמים.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] | ובווצאפ 2711532-052