ב"ה

ניגון "הפלפול", ניגון גדול ונכבד ביותר, עד לפני שנה היה ניגון אנונימי. בשנת תש"ט הניגון נדפס בספר הניגונים, ניגון מס' ס"ד, אך לא הופיע שם שום מידע אודותיו, מלבד שמו המתנוסס בראשו – "ניגון הפלפול". מי ומתי יצר את הניגון, מי עומד מאחורי כינוי "הפלפול" ומה סמכותו, איפה היו מנגנים אותו בדורות הקודמים, כל אלו היו תעלומה, ללא קצה חוט – מאיזה צד ניתן לגשת אל הניגון ולדלות ולו קורטוב מידע על מהותו.

- בנימה אישית, בתור נער בוגר קונסרבטוריון למוזיקה שהגיע לישיבת תומכי תמימים, ניגון הפלפול תמיד הרשים אותי מאד בצורתו המשוכללת, אבל אפילו בשנים האחרונות אחרי שערכתי מעל מאה כתבות מעמיקות על ניגוני חב"ד שונים, לא היה לי שמץ מושג מה ניתן לכתוב על ניגון הפלפול.

התגלית של הרב משה שי' אורנשטיין ראש ישיבת תומכי תמימים נתניה, שמצא וחשף בי"ג אייר שנה שעברה (תשפ"ג) את ההקלטה של ישעיהו שר ששמע את ניגון הפלפול מאחיו של הרבי, אשר סיפר כי זהו ניגון של אדמו"ר הזקן, שופך אור רב על תוכנו של ניגון הפלפול, והופך את מסכת ניגון הפלפול לארמון פאר רב קומות גורד שחקים.

אציג להלן את כל החומר מתחילתו באופן מסודר: התיעוד מתוך היומן, התעלומה – באיזה ניגון מדובר, התגלית – מציאת ההקלטה האבודה ופתרון הניגון, וכל ההקשרים הבלתי צפויים שצפו והציפו את רעיוני בעקבות התגלית.

ניגון 'הפלפול':

קטע זיכרונות: ליווי אורח בניגון

מר ישעיהו שר, תרס"ז – תש"ס, יליד יקטרינוסלב. בין השנים תרע"ה – תרפ"ד היה סולן בבית הכנסת הכורלי ביקטרינוסלב[1]. בהמשך השתתף במקהלה סובייטית. באה"ק היה מורה לזמרה בבית החינוך – רחובות.

בצעירותו ביקטרינוסלב, היה מבאי ביתו של הרה"ג כו' ר' לוי יצחק אביו של הרבי ורבה של יקטרינובלב "כמעט יום יום במשך כשלוש שנים", וכך נהיה גם לידיד קרוב לאחיו הצעיר של הרבי, ר' ישראל אריה לייב שניאורסאהן[2].

וכה הוא מתאר את ביקוריו בבית הרב[3]:

"בימי שבת ומועד[4] היו מתבלים את הדרשות והעיונים בחסידות, בניגוני האדמו"רים, מתוך דביקות, השתפכות הנפש והתפשטות הגשמיות . . ונכון אני לומר כי שירת חב"ד, בדרך כלל, מצטיינת בסגנונה המעמיק והחודר, כיאה ל"שירת חכמה-בינה-דעת".

בביקורי אצלם, במיוחד לאחר שהפסקתי לשיר במקהלת בית-כנסת הכורלי[5], בשל קולי שהחל מתחלף, בימים אלה הייתי מאחר לשבת בביתם.

כשהייתי נפרד מהם לשוב הביתה, והמרחק מהם לביתי היה רב, היה חברי לייבל [אחיו של הרבי] מלווה אותי בדרכי. הוא היה גבוה ממני, והיה נוהג להחזיק בעורפי, וכך היינו הולכים כברת דרך די ארוכה, עד שהייתי ממשיך לבדי למקום מגורי.

בלילה אחד כזה, כשחזרתי בלוויתו הביתה, פנה אלי לייבל בזה הלשון:

שמע ישעיה! אני רוצה ללמדך את ניגונו של האדמו"ר הזקן, הראשון, מייסד חב"ד, ר' שניאור זלמן מליאדי. זהו ניגון מיוחד במינו. תוכנו הוא: שיחת שני אברכים בסוגיא מסויימת בתלמוד או בחסידות, וצורתו – "קושיא ותירוץ", כשאחד מקשה והשני משתדל על ידי פלפול לתרץ ולסלק את הקושיא ולהפריכה. והיות ולך, ישעיה, יש קול, ושמיעתך מצויינת, והימים טרופים ליהדות, ומי יודע מה ילד יום, לכן רוצה אני להנציח את הניגון על ידך ברבים.

וכך, תוך צעידה איטית מאופקת, ותוך חניות ביניים, למדתי יפה את הניגון, שמצא, אגב, מאד חן בעיני. בעיקר זכורות לי ההדגשות הלמודיות של לייבל בשעת השינון.

את הניגון הזה הבאתי אתי ארצה, ובכל מסיבה והתכנסות חברית או ציבורית, אם בימי חג בכפרי [כפר ביל"ו], ואם בין חבריי המורים, בשיעורי הזמרה בכתתי, ובהזדמנויות שונות אחרות[6]. ואפילו בין שומעי לקחי בחוגי המקרא שניהלתי ברחובות ובכפרי, שרתי את ניגונו של האדמו"ר הזקן כפי ששינן לי לייבל, מצאצאי אותו אדמו"ר.

את הניגון הזה הקלטתי בסרט של טייפ (קלטת), וכאשר ביתי וחתני שהו בקשר לעבודתם בארה"ב, שלחתי להם את התקליט בצירוף בקשה, שאם יזדמנו אצל הרבי מליובאויטש בניו-יורק, ימסרו לו את התקליט בצירוף ברכות מישעיהו שר, שהסתופף שנים בצילם [של משפחת הרבי], ולמד ניגון זה מפי אחיו הצעיר לייבל היקר ז"ל. לצערי לא הזדמנו ילדי אצל הרבי, והתקליט לידי חזר עם שובם".

עד כאן הקטע הנוגע לענייננו.

ביקוריו של ישעיהו בבית משפחת הרב היו בשנים תרפ"ד – תרפ"ז, כאשר ר' לייבל היה בגיל 15 עד 17, ובתקופה זו הוא לימד את הניגון.

התעלומה ופתרונה: מה הוא הניגון?

יומן זה פורסם ע"י הרב משה שי' אורנשטיין כבר לפני למעלה מ-20 שנה. ומיד מתבקשת השאלה, מה הוא אותו הניגון שר' לייבל לימד.

בהשקפה ראשונה היה נראה שלא יהיה קשה למצוא: סך הכל לא מדובר על משהו עתיק כל כך, מר ישעיהו נפטר בשנת תש"ס. גם אם אותה הקלטת הלכה לאיבוד, עדיין, הוא מתאר הרי שהיה שר את הניגון בכל התכנסות חברתית בכפר בילו. נסעתי לארכיון כפר בילו (עוד בשנת תשס"ח), חיפשתי הקלטות של ישעיהו שר, אך לא מצאתי את הניגון. ניסיתי לבדוק משפחתו של מר ישעיהו, עם אנ"ש שהיו בקשר עם מר ישעיהו, למצוא תלמידים שלו וכדומה, אולי מישהו זוכר, אולי מישהו יודע, וגם חיפושים אלו לא העלו מאומה. אף אחד לא ידע ולא זכר דבר על הניגון המדובר. לפני 5 שנים העליתי והפצתי כתבה "ניגון לר' ישראל אריה לייב – מי יודע?" ומאז לא קבלתי שום תגובה. אחרי כל מסע חיפושים ובירורים שעשיתי, הסיכוי למצוא את הניגון היה בעיניי אפסי.

ולכן כאשר בי"ג אייר תשפ"ג הרב אורנשטיין מצא ופרסם את ההקלטה האבודה, היה זה עבורי כמוצא שלל רב. בזאת נפתרה תעלומת הניגון: בהקלטה מנגן מר ישעיהו את ניגון הפלפול המפורסם והמופיע בספר הניגונים. לא שיערתי, שתוך כדי טיול אחד בלבד, ניתן לקלוט ניגון כה ארוך ומורכב, על כל חלקיו כסדרו, ולזכור אותו למשך עשרות שנים.

בתום הניגון, באותה קלטת שהעביר לבתו ולחתנו, מספר ישעיהו בעל פה את הסיפור הנ"ל, שיש בו תוכן חופף ומשלים את התיאור שביומנו:

"צביה[7] ואהוד! אני שולח לכם את המנגינה החסידית, אשר למדתי אותה מפי אחיו של הרבי מליובאוויטש, זה היה לייבל, הצעיר שבהם, המנוח. הוא, בלוותו אותי מידי ערב חזרה הביתה, באחד הערבים לקח אותי בצווארי[8], ואמר לי: הנה מנגינה שאני אלמד אותך, חושב אני שזאת היא מנגינה של הרבי שניאור זלמן מליאדי, והיה ויש לך קול – הייתי רוצה שאתה תלמד אותה, תפיץ אותה ברבים. אני מעוניין שהמנגינה הזאת תישמר. והנה בהזדמנות זו שאתם תימצאו בניו יורק, ייתכן ואתם תיכנסו אי פעם אל הרבי כפי שביקשה הדודה, ומשה, הייתי רוצה שתביאו לו גם את הסרט הזה של המנגינה, ובינתיים הוא ישמע ואתם תשמעו ויבוסם לכם".

ניגון הפלפול – לדמותו של ר' ישראל ארי' ליב

בתוך "ראשי פרקים מתולדות ימי חייו" של ר' ישראל ארי' ליב שניאורסאהן שנערכו בתחילת קונטרס י"ג אייר תשנ"ב, אנחנו מוצאים אודותיו את התיאורים הבאים:

כבר בילדותו "מטבעו היה חריף ועמקן, בעל ראש גאוני[9] . . מתמיד מופלא ועצום ושוקד על לימודיו[10] . . ושמו נתפרסם לתהילה בכל הגליל".

".. היה אהוב על החסידים – שהיו סובבים אותו ומתנגחים אתו בדברי הלכה וחסידות. שאלות שונות הופנו אליו, בנגלה ובנסתר, והוא היה מקשיב ומבהיר, מחדד ומתרץ בשטף, בבירור ובהירות"[11].

"אהב מאד להתעמק במאמרי חסידות, ובמיוחד בצוותא חדא עם הרה"ח ר' נחום גולדשמידט ע"ה[12] . . היה מסביר ענינים עמוקים בחסידות בטוב טעם, בסגנונו המיוחד בבהירות נפלאה".

בחורי הישיבה מאותה תקופה זוכרים שהוא היה בקי בכל המשך תרס"ו[13], אשר בדיוק בהמשך זה מבואר באריכות עניין הפלפול (!) כפי שיובא להלן.

ר' יואל קאהן ז"ל נהג לספר את אשר שמע מהרבנית חנה[14], כי בעלה ר' לוי יצחק ושני הבנים – הרבי ואחיו ר' לייבל – היו מנהלים ביניהם דיונים ו"וויכוחים" ממושכים שעות ארוכות, כל אחד מהם דיבר ב"שפה" משלו: ר' לוי יצחק דיבר בסגנון של קבלה, הרבי דיבר בסגנון של חסידות, ור' לייבל דיבר בסגנון של חקירה (מורה נבוכים), אבל הפלא הוא שכולם הבינו היטב אחד את השני.

לאור כל זאת, ניתן להסיק שתי מסקנות:

א': ניגון "הפלפול" מתקשר באופן הדוק ביותר ומשקף את אישיותו המיוחדת של ר' ישראל ארי' ליב. לא במקרה הוא, שדווקא את זה הניגון הוא בחר ללמד ולהנציח, ואשר בהשגחה פרטית עבורנו דמותו שזורה בניגון זה, וראוי הוא התואר 'ר' לייבל'ס ניגון' כפי שכינהו הראש ישיבה ר' משה אורנשטיין;

ב': אם ר' ישראל ארי' ליב, שהיה גאון חריף וידע הדק היטב מה הוא 'פלפול', והתפלפל בעצמו פלפולים ארוכים וגדולים, אמר שהניגון הזה הוא ניגון "הפלפול", – הוא ידע היטב מה הוא אומר, והרי שמו של "ניגון הפלפול" הוא לא כינוי בעלמא[15] אלא תואר מוסמך ומבוסס, מלא משמעות, שראוי לשימת לב ולעיון רב, כפי שננסה להתייחס להלן.

פלפול – רצוא ושוב

אז מהו בעצם פלפול?

מבאר אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה[16]: "עיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו".

איך ובמה משתקף ה"פלפול" בשפת הנגינה?

פלפול מורכב מקושיות ותירוצים, בנוי בסדר של שאלות ותשובות. בתורת החסידות מבואר[17], ששאלה ותשובה – הם בעצם "רצוא ושוב": שאלה היא "רצוא" ושאיפה כלפי מעלה, הרגשה שמשהו חסר ובלתי מיושב, לעומת זאת תשובה היא "שוב", ממלאת את החוסר ובאה על סיפוקה.

כל ניגון בעולם מורכב מתנועות של "רצוא ושוב", ובמובן מסוים ניתן לראות כל ניגון בתור רצף של "שאלות ותשובות" (כפי שנתבאר בספר נגינה לאור החסידות[18]).

אמנם מסתבר שניגון "הפלפול" מוכתר בתואר ייחודי זה על בסיס קשר הרבה יותר הדוק. הן בארגון תנועות הניגון, והן בסדר ובמבנה הניגון, משתקף תוכנו ומהותו של הפלפול על כל שלביו, וכפי שיבואר להלן.

פלפול לאור החסידות

במפתח למאמרי אדמו"ר הרש"ב שערך הרבי נשיא דורנו, בערך 'פלפול', הרבי מציין למאמר בהמשך תרס"ו[19]. מאמר זה מבאר ש"בתלמוד בבלי העיקר הוא הפלפול":

"דעיקר ענין הפלפול הוא, אשר השגה הראשונה שמשיג בהענין, הרי הוא מקשה על זה ריבוי קושיות, שהן העלמות והסתרים על הגילוי אור ההשגה, עד שבא לגילוי השגה עליונה יותר, שבזה מתרץ כל הקושיות, ואח״כ מעיין יותר ומבטל ההשגה השניה ע״י הקושיות שמוצא גם על השגה זו כו׳, וכן בהשגה שלישית כו׳, עד שנשאר הדבר בהעלם והסתר, שמופלא אצלו הענין לגמרי איך ומה הוא. אך לא שנשאר כך בהעלם, כי אם שאחר כל ההעלמות והעדר הידיעה יבוא להשגת אמיתיות הדבר, ע״י היגיעה הרבה והעיון הטוב שמעמיק את עצמו בעצם הענין בהעמקה גדולה ביותר, הרי הוא מוצא ההשגה האמיתית בעומק ופנימיות הענין איך ומה הוא, ובזה ממילא סרו כל הקושיות וההעלמות, ומאיר אור האמת ביותר זך ובהיר מאד כו׳". וממשיך לבאר בהרחבה את היתרונות הבאים דווקא על ידי ואחרי הקושיות.

סלסולים בהלכה מול סלסולים בניגון

במקום אחר בהמשך תרס"ו[20], מדבר אודות 'סלסול' בלימוד התורה, על יסוד הכתוב[21] "סלסלה ותרוממך", ופירשו חז"ל שהאדם צריך 'לסלסל' את התורה[22], ועל ידי כך התורה תרומם אותו:

"כמו השערות, שצריכים להפוך ולהפריד [את] השערות זו מזו [כדי] שלא יסתבכו יחד, כך ההלכות שבתורה – צריך "להפריד" [את] ההלכות, והיינו ענין הקושיות ותירוצים שבגמרא . . שעל ידי התירוץ אזי כל הלכה על מקומה באה בשלום, מה שאין כן בלא התירוץ שיש קושיא מהלכה זו על זו, הרי זה כאלו שניהם מסתבכים יחד ואין מפרק אותם.

ועל זה אמרו רז"ל[23] 'הפוך בה', דהיינו בחינת העיון דוקא, כי כמו השערות צריך להפריד אותן תמיד, כך בחינת חלק העיון שבתורה – לעיין בעומק טעמי ההלכות, וימצא לכאורה קשיא מכאן על מקום אחר, ויתיישב לתרץ ולמצוא [את] עומק החילוק, שעל ידי זה מתוספים כמה ענינים חדשים, שעל ידי העומק שמוצא שבזה מחולקים נתוסף לו כמה ענינים חדשים . . וכמו כן על מקומו כשמעיין בההלכה [גופא], נראה לו דלכאורה אינו מתאים [לשון ההלכה] אל הענין, או [אפילו] עוד סותר כו', ומייגע למצוא [את] עומק הכוונה ואיך שמתאים עם הענין, רק שנתוסף בזה עוד פרט בהענין מה שלא ראה ולא ידע קודם כו'. וזהו עיון התורה שאין לו קץ וסוף, והוא הנק' 'סלסלה' ועי"ז 'תרוממך' בעילוי אחר עילוי מעלה מעלה כו'".

בספר "נגינה לאור החסידות"[24] נתבאר בהרחבה יותר אודות המשמעות המוזיקלית של "סלסולים" בניגון לאור מאמר הנ"ל, אולם בניגון 'הפלפול' – יכולים להרגיש במוחש תנועה של "הפוך בה והפוך בה", וגם תנועה של "סלסלה", ובהמשך – תנועה של "ותרוממך".

לדייק, לדחוק, לחדד

בהמשך תרס"ו במאמר אחד לפני כן[25] מדבר אודות היגיעה בתורה, ומביא את דברי הזהר [להלן תרגום חפשי מארמית] אודות "אלו שדוקחים את דברי החכמה ומדייקים בם ומייחלים בם לדעת דבר ברור", שהוא ענין העיון בתורה, העיכוב וההעמדה על הדבר עד שבא להשגת אמיתתה, והוא בא "דוקא על ידי היגיעה רבה במוחו, שמייגע כלי מוחו בעיון גדול ובהעמקה גדולה במתינות דוקא, אז יגיע לאמיתות הדבר".

במילים אחרות, הוא לוקח את דברי החכמה, ו"סוחט מהם את כל הלימון", מתאמץ לרדת לעומקה של כל מילה, לדייק ולדקדק מדוע נאמר דווקא כך ולא אחרת.

כעת, נחזור לניגון הפלפול:

בתנועה ראשונה של הניגון נרגשות כל התכונות הנ"ל: דוחק (קווץ') מוזיקלי, דיוק "על המילימטר", לעמוד על דקויות. התנועה בכללותה משקפת יגיעה גדולה, "דוחקא דסכינא", הייתי קורא לזה "ניגון הנסירה", כמנסר במסור הלוך ושוב ללא הרף.

הבבא הראשונה שזורה משתי תנועות, שהן בעצם שתי דעות. כל אחד בתור שלו – מעמיד על דיוקו, מוכיח שדווקא הוא הוא הצודק.

התנועה הקצרה שפותחת את ניגון הפלפול, קיימת בתוך ניגון "אבינו מלכנו" של אדמו"ר הזקן, על תיבת "אלא" – "אין לנו מלך אלא אתה". וגם שם, ניכר שתנועה זו באה לדייק, לחדד ולשלול כל סטייה אחרת גם בדקות: אין לנו שום בעל הבית אחר, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, לא מלאך ולא ספירה, רק אתה לבדך[26].

הטעמה בניגון: חריפות הפלפול

ישעיהו שר מציין: "בעיקר זכורות לי ההדגשות הלמודיות של לייבל בשעת השינון".

ואכן ישעיהו שר מבצע את ניגון הפלפול עם "דגשים" מיוחדים, אשר על פי תיאורו יוצא שכך הוא זכר מפיו של ר' לייבל. שומעים בברור בהקלטה, כי ישעיהו שר מנסה לבטא הטעמה, השהיות על צלילים מסוימים.

אלא שנראה, כי מכיוון שישעיהו שר לא היה מצוי ורגיל בניגוני חב"ד כי אם בסגנונות חזנות, לכן הדגשים המקוריים לא נקלטו על ידו במכוון, ואמורים להיות בהטעמה קצת שונה, אבל דבר זה יבחין כנראה רק מי שמצוי בהטעמה של ניגון חב"ד. – ישעיהו מדגיש ומאריך בצליל הרביעי מתחילת הניגון, ובאמת הדגש והכובד צריך ליפול על הצליל השלישי, הסמוך והצמוד לו לפניו.

בכל אופן, ה"הדגשות הלימודיות" מתבטאות בכך, שהניגון לא זורם חלק, אלא הולך דרך התנגדויות, קשיים, חיכוכים.

מהלך הניגון – מהלך הפלפול

כעת, במבט מקיף ניתן לראות את התמונה הכללית של סדר ומהלך הפלפול בתוך מבנה הניגון השלם, מרובה הבבות.

בבא ראשונה, כאמור, שזורה משתי תנועות שהן שתי דעות, שני תלמידי חכמים שכל אחד נוטה לכיוון שלו, מדייק הדק היטב שהצדק עמו. וכפי דברי ר' לייבל: "שיחת שני אברכים בסוגיא מסויימת בתלמוד או בחסידות".

בבא שניה: תנועה כלפי מעלה בעלת אופי של התגברות והתנצחות, היא הטיה להכריע לדעה ב', להראות שהיא מרווחת יותר, שהיא מסתדרת חלק יותר (גלאט, מז'ור).

בבא שלישית: תנועה חוזרת מלמעלה למטה, בהתגברות והתנצחות נגדית, באה להכריע חזרה לדעה הראשונה. האמירה שלה היא: בעומק יותר (גבוה יותר), הדעה הראשונה היא חלקה ומרווחת יותר.

בכך, נסתר הבניין הקודם, חוזרנו לנקודת המוצא: כל צד מוקשה מהצד השני, ואין לנו מכריע. מעניין: ג' בבות אלו, ניתן להחשיב כמעגל סגור בניגון, שניתן לחזור עליו בפני עצמו, גם בלי להמשיך הלאה.

בבא רביעית – תנועה ראשונה: כעת (אחרי שהכל היה מוקשה), רוצים להבין הכל באופן מחודש, ולשם כך צריך להתנתק מצורת ההבנה הראשונית[27]. ולכן כעת מופיעה התנועה הכי ראשונה בניגון, אבל בהיפוך התווים. "הפוך בה והפוך בה". כלומר, עכשיו אנחנו מתכוונים "לקרוא את המפה" מחדש, באופן אחר לגמרי.

תנועה זו הופכת לזינוק לקראת הקפיצה הגדולה הבאה אחריה.

בבא רביעית – המשך: תנועה של 'קפיץ ואזיל קפיץ ואזיל', עושה "שמיניות באוויר"[28], וחוזר כלפי מטה אבל בשינוי המהות (מכאן כבר אי אפשר לחזור לתחילת הניגון). זאת אומרת, ניגש אל אותו העניין עם הבנה חדשה ועם אור חדש לגמרי.

"סלסלה ותרוממך" – אחרי ה"סלסלה" שהיה בניגון עד כאן, כעת נרגש כבר ה"תרוממך", רוממות. הרוממות מתבטאת לא רק בטון גבוה של הנגינה, אלא רוממות גם בעצם האווירה. מכאן ואילך משתנה הסולם של הניגון, מסולם פריגיש מוחץ וסוחט, אל סולם מז'ורי, שמצביע על הגעה ליעד, על סיפוק.

בבא חמישית: אושר ועליצות הנפש על שמצא את התירוץ הסופי לקושיותיו, אין שמחה כהתרת הספיקות, כעת הכל נהיה גלאט, כמו שאחרי הפלפול – המושכל נהיה "זך ונקי בלי שום תערובות פסולת כלל, ומאיר בזה אור עליון יותר" (ד"ה ויתן לך תרס"ו).

בבא שישית: התירוץ נקלט בפנימיות, התעכל, כל השאלות שהיו פתוחות הסתדרו והתיישבו על מקומן בשלום, הגענו לתחנה הסופית בפלפול.

אבל זה לא הסוף. מה בא אחרי שמסיימים את הבבא השישית? – המשיכו לקרא.

ניגון מטפס אל על

אחת התופעות הנדירות שיש בניגון הפלפול היא, שבסיומו – הוא חוזר על הבבות האחרונות, אך בטון גבוה יותר, עם קפיצה קבועה של קווינטה[29].

זה שניגון חוזר על עצמו (או על חלקו) שוב ושוב, אין בכך משום חידוש. זהו אחד ממאפייני היסוד של ניגוני חב"ד, וכפי תורת אדמו"ר הזקן ש'שיר' הוא טבעת ועיגול, שבסיומו חוזר לתחילתו.

פעמים רבות גם, בפרקטיקה של שירת החסידים, לאחרי חזרות רבות – הניגון צובר תאוצה וגם עולה לטון גבוה יותר.

אבל בניגון הפלפול – זה שונה. עם סיום הניגון פעם אחת, יש תנועת זינוק "מובנית" בתוך הניגון, שמעבירה אותנו כעת לסולם חדש, לעולם עליון יותר. "עזבנו" את הסולם הקודם של הניגון, הוא לא רלוונטי יותר, טיפסנו על סולם חדש, במחזוריות שנקרא "מעגל הקווינטות" במינוח המוזיקלי, שבו ניתן לחזור על הניגון עד אין קץ, כל פעם בהתרוממות של קווינטה[30]. – המקבילה היחידה שמצאתי לתופעה זו – היא בניגון ג' תנועות לבעל שם טוב המגיד ואדמו"ר הזקן.

זה מאד מתחבר עם הביאור של הרבי[31]: "שיר הוא גם טבעת ועיגול, שבגמר הסיבוב הראשון מתחיל מיד סיבוב נוסף, אבל, באופן נעלה יותר, וכן הלאה, מחיל אל חיל בעילוי אחר עילוי".

אבל, ניסיתי לשאול את עצמי, איך זה קשור לנושא ה"פלפול"?

אז נדמה לי שהבנתי. כדלהלן.

מעגל סגור: "קושיה – תירוץ"

אחרי שהגענו כבר בסיום הניגון לתירוץ הסופי, לכאורה עכשיו הכל מיושב כפתור ופרח, נדמה כי הגענו לתחנה סופית, אבל בעצם... לא. למה לא? כי... עכשיו, אנחנו הולכים להפריך את כל התירוץ... ולהתחיל את הניגון שלנו מהתחלה. איך? מדוע?

אומרים על הבעל שם טוב, שעל כל קושיא יכול לומר תירוץ, ועל כל תירוץ יכול להקשות קושיא, וזה לא סתם מליצה ו"מופת" של צדיק. מאחורי אימרה זו עומד היגיון אלוקי[32]:

"שמעתי בשם הבעל שם טוב ז״ל שאמר, שאפילו יאמרו לי כל פשט שבעולם ופלפול וחריפות בגמרא ובפוסקים – אקשה עליו קושיא. והענין, דהנה התורה נשתלשלה מעולם לעולם . . באותו העולם מוכרח להיות לה איזה חסרון כנ״ל, ובעולם שלמעלה לא קשיא קושיא זאת, וקשיא קושיא אחרת כנזכר, עד שורש כל השרשים מהתורה שהיא חכמה שלמעלה, ושם היא בשלימות גמור..."

הרבי נשיא דורנו הזכיר זאת כמה פעמים[33], ביניהם בשיחת שבת פרשת בלק תש"ל:

"וכמאמר הבעל שם טוב (המובא בספרי חסידות פולין) ש"כל פשט שיאמרו לו . . יקשה עליו . . קושיא . . (ואחר כך) יתרץ ויקשה עוד קושיא, עד אין קץ ותכלית" – כי, על כל שאלה שיש בעולם זה, יש תירוץ בעולם נעלה יותר (וכמו בנוגע למקשן ותרצן בפשטות – ששכלו של התרצן עמוק יותר משכלו של המקשן, ומצד שכל עמוק יותר מתורצת הקושיא), ועל כל תירוץ יש שאלה בעולם נעלה יותר, וכן הלאה בעילוי אחר עילוי בהשתלשלות כללות העולמות".

כל הרעיון הזה – משתקף בעליל בתוך ניגון הפלפול! הניגון מקשה ומתרץ, בונה בניין וסותר, שוב ושוב, ובכל חזרה של הניגון – עולה לעולם גבוהה יותר – שבו, ה"תירוץ" הסופי של העולם הקודם – כבר איננו בתוקף, מתעוררת עליו קושיא חדשה, וחוזר חלילה. עד אין סוף. "כי כמו שהשם יתברך אין לו סוף, כך תורתו אין לה סוף"[34].

ניגון הפלפול, מבטא את גאונות-העל של הבעל שם טוב, כפי שהנגיש אותה בצורת ניגון – לפי מסורת הנ"ל – אדמו"ר הזקן.

ניגון הפלפול ו"ניגון מתן תורה"

כולם מכירים את הסיפור המפורסם[35], כיצד אדמו"ר הזקן עבר בעיר שקלוב הליטאית, גאוני שקלוב באו אל אדמו"ר הזקן לשאול את שאלותיהם, אדמו"ר הזקן הוזמן לבית המדרש לומר דברי תורה ולתרץ את קושיותיהם.

אדמו"ר הזקן עלה לבימת בית המדרש ואמר: "בכדי לתרץ את קושיותיכם אנגן ניגון", ולאחר תורה קצרה בעניין "כל בעלי השיר יוצאין בשיר", החל לשיר בדביקות גדולה.

"... בשעה שאדמו"ר הזקן שר, נפתרו אצל כל אחד מגאוני שקלוב כל קושיותיו ושאלותיו. בניגון הדביקות, פתח אדמו"ר הזקן את צינורות מעיינות החכמה, ופעל פתיחה בכלי המוח וכלי השכל של גאוני שקלוב. הוא העלה אותם לדרגא גבוהה יותר, וממילא נפתרו קושיותיהם.

... לגאון ר' יוסף כל בו היו ארבע שאלות חמורות, שחודשים מרובים יגע לישבן ושאל אותן אצל גאוני וילנא וסלוצק ואין פותר לו. ובאותה שעה שאדמו"ר הזקן שר את ניגון הדביקות שלו – נתיישבו אצלו כל ארבעת העניינים".

חסידי שקלוב קראו לניגון הזה "ניגון מתן תורה".

אין אנו יודעים איזה ניגון זה היה. אין בידינו מסורת.

אבל אם אנחנו מחפשים ניגון של אדמו"ר הזקן, שהתוכן שלו הוא – פתרון ותירוץ קושיות, אז הרי לנו ניגון שכזה, ע"פ מסורת ר' ישראל ארי' ליב.

האם בסיפור עם אדמו"ר הזקן בשקלוב אכן היה ניגון 'הפלפול'? אנחנו באמת לא יודעים. אבל בהחלט יצדק לומר על ניגון 'הפלפול', שהוא ניגון מתרץ קושיות, מעלה לעולם עליון יותר שם הקושיות נעלמות, ובכך מתאים ניגון הפלפול כפתור ופרח לתוכן הסיפור.

ייחוס הניגון אל אדמו"ר הזקן

אחרי כל האמור, ברצוני לדבר על ייחוסו של הניגון אל אדמו"ר הזקן.

ביומן זיכרונותיו של ישעיהו שר נאמר בשם ר' לייבל: "אני רוצה ללמדך את ניגונו של האדמו"ר הזקן, הראשון, מייסד חב"ד, ר' שניאור זלמן מליאדי". ושוב מזכיר בהמשך: "ואפילו בין שומעי לקחי בחוגי המקרא שניהלתי ברחובות ובכפרי, שרתי את ניגונו של האדמו"ר הזקן כפי ששינן לי לייבל, מצאצאי אותו אדמו"ר"[36].

חלקו של אדמו"ר הזקן בהיכל הפלפול – הוא מן המפורסמות בעולם שאינו צריך ראיה. עוד בצעירותו המוקדמת אדמו"ר הזקן התפרסם בגאונותו והוכתר בתארים כבירים בשל כך. שני חיבוריו המרכזיים – התניא והשלחן ערוך – מלווים ב"קונטרס אחרון". "קונטרס אחרון" בתניא הוא "פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר ועץ חיים ופע"ח שנראים כסותרים זה את זה, וברוח מבינתו מישבם כל דיבור על אופניו" (מתוך הסכמת בני אדמו"ר הזקן על התניא), ועל "קונטרס אחרון" על השלחן ערוך ראה ביטויים מדהימים בהקדמת בני אדמו"ר הזקן לשלחן ערוך.

ולכן השאלה היא לא על התאמת תוכן הניגון אל אישיותו של אדמו"ר הזקן, כי אם על מסורת ר' לייבל אחיו של הרבי וצאצא אדמו"ר הזקן, כי ניגון הפלפול הוא ניגון של אדמו"ר הזקן – בזמן שלא ראינו ולא שמענו מסורת כזו ממקום אחר.

הרבי נשיא דורנו לימד את ניגון 'צמאה' וייחס אותו אל אדמו"ר הזקן. וכן על ניגונים נוספים שאינם ברשימת "עשרת הניגונים", ישנה מסורת כזו[37]. ובפשטות יש לומר, שהרבי קיבל כן במסורת בית אביו ר' לוי יצחק – מסורת העולה אל הרב"ש בן הצמח צדק שקיבל מאדמו"ר הזקן כידוע. ולא רחוק לומר, שגם ר' לייבל קיבל מסורת זו – על ניגון הפלפול – בבית אביו.

דבר ברור והחלטי – איננו יודעים לומר, וכפי שהרבי נהג לומר על כגון זה – "מכ"ק מו"ח אדמו"ר לא שמעתי", אולם בתור מסורת חסידים, יש לה יסוד מבוסס. לאורך הכתבה הלזו שזורים כמה וכמה הקשרים בין ניגון הפלפול לבין ניגוני אדמו"ר הזקן ותורותיו. עצם העובדה שר' לייבל אחיו של הרבי ייחס את הניגון אל אדמו"ר הזקן, יש לה משקל רב ונכבד ביותר.

מה שבטוח הוא, שמי שחיבר את הניגון הזה, היה גאון בתורת הפלפול, ובד בבד מבין ברזי ודקדוקי הנגינה.

ניגון הפלפול – ניגון תפילה

למרות שניגון הפלפול הוא לכאורה ניגון של לימוד, ניגון של תורה, אבל מסתבר שהוא משמש גם לניגון של תפילה, ומביא את סגולותיו לתועלת עבודת התפילה בדרך חב"ד.

החסיד ר' ישראל נח בליניצקי (תרמ"ג – תשמ"ג) המכונה "ישראל נח הגדול", שלמד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בפני אדמו"ר הרש"ב ולאחר מכן היה למשפיע בתומכי תמימים בכמה מקומות, ואדמו"ר הרש"ב אמר עליו ש"אמן יהא שמי' רבה שלו בוקע רקיעים",

רבים מספרים, שהוא היה מתפלל – באריכות – עם ניגון "הפלפול".

[כמאמר המוסגר, בשנת ה'קבוצה' שלי, תשס"ב, מידי יום היה מגיע ל-770 ר' שמואל פלוטקין. היה מתיישב כשעה על מאמר בתורה אור או לקוטי תורה, ולאחר מכן מתחיל תפילה, בנעימות ומתיקות לבבית. אחד הניגונים הקבועים שלו היו – ניגון הפלפול, בעיקר שתי הבבות הראשונות שלו, והלב היה נמס לשמוע את תפילתו, החל מ"הודו" לכל אורך פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע].

ישנה הקלטה של תפילתו של ר' ישראל נח, אמנם ההקלטה נעשתה באחרית ימיו לעת זקנתו ולכן ההיגוי אינו ברור כל כך, אבל אפשרי לשמוע את כללות הניגון שאיתו מתפלל: הוא שוזר לגמרי בין תנועת ניגון התפילה של אדמו"ר הזקן[38] – התנועה שבה היה מתפלל אדמו"ר הרש"ב כמפורסם – ביחד עם ניגון הפלפול בשילוב ומיזוג אחד. לכאורה יש בכך משום תוספת סימוכין על השתייכות ניגון "הפלפול" אל אדמו"ר הזקן.

פלפול בניגון הפלפול – והגאולה

בהמשך תרס"ו מבאר[39], לפי פירוש הזהר, כי ההבטחה "עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו"[40] – הגילוי הזה יהיה "לאותן שעוסקים בפלפול ודיוק דחכמת דתורה", כי דווקא על ידי הדיוק והעיון בתורה מתוך יגיעה – מגיעים להעלם העצמי של אין סוף.

ויהי רצון, כי על ידי ניגון 'הפלפול', שמסייע על הפלפול והעיון בתורה, וכן על ידי עצם העיון והפלפול והדיוקים בניגון הפלפול, אשר גם ניגון נכלל ב'מילין דחוכמתא', נזכה בקרוב ממש לקיום הבטחת הנביא, בבית המקדש השלישי עם משיח צדקנו.

(מתוך הבלוג קיר הניגונים של הרב לב לייבמן)