לבבות שבורים בדרך לישיבות: איך מונעים את זה?
הרב שחר שאער
מידי שנה בתקופה זו עולה סף הלחץ אצל התמימים והוריהם, כאשר הם נמצאים במתח: מי התקבל? ולאיזו ישיבה? במשפחות רבות הנושא ממש מעיב על יחסי הנערים והוריהם והרבה הורים בוחנים את איכות ההורות שלהם בהתאם לישיבה אליה בנם התקבל.
מצד שני, ראשי הישיבות מקיימים מצוד אחר התלמידים המובחרים, מחזרים אחר התלמידים "הטובים" ומנסים להתחמק מקבלת התלמידים המאתגרים. התחרות אינה רק מול תלמודי התורה אלא גם בין הישיבות עצמן, מי יוכל להתהדר בתלמידים הטובים יותר, ומי יוכל לספר שהוא נמנע מקבלה של כמה מהתלמידים ה"כוכבים" בתלמודי התורה.
והתלמידים ביניהם דנים מה הסיבה שאותך קיבלו ואותי לא, ואלו שלא התקבלו רוצים לדעת את הסיבה מחד, אך מסתירים אותה מאידך והניחושים והריכולים עולים וגוברים. מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה.
בעצם: מה משנה הסיבה, אם בסופו של דבר הנער לא התקבל לישיבה?
המצב אינו כל כך גרוע כמו שזה נשמע כי בשנים האחרונות ישנה תפנית קלה לטובת התלמידים ונראה שקרה תרחיש ופתרון שהצעתי לפני כמה שנים, אבל לא חשבתי שהפתרון יהיה כל כך מהיר ויעיל.
מהפכה
לפני כמה שנים הצעתי שצריך לדאוג שיפתחו עוד ועוד ישיבות ברמות שונות ומותאמות למגוון תמימים, להפוך את הגלגל ובמקום שהתלמידים ירדפו אחרי הישיבות, להגיע למצב שהישיבות רודפות אחרי התמימים. מצד שני לפעול למקצע את צוותי הישיבות שיהיו יותר מיומנים לתת מענה למגוון התלמידים ולהכיל אותם בתוך הישיבות.
על הישיבות לקחת אחריות באופן שתמים שקבלת לשיעור א' – זה הילד שלך! אתה חתום עליו! אתה צריך לגדל אותו לרבי – להיות חסיד ירא שמים ולמדן! אין לך את המנדט להתנער מהאחריות והמשימה להביא את הילד לישיבה גדולה!
בפועל נראה שחלק נכבד מראשי הישיבות מאמצים את הגישה החינוכית הנכונה המכילה את התמימים וצרכיהם ועושים את שליחותם נאמנה. המעט שלא אימצו עדיין את הגישה הרגישה והנכונה – פשוט מועלים בתפקידם ובשליחותם החשובה ויתכן כי לחובתם ישנם כמה וכמה נערי חמד, שבקלות היה יכול להיות שם תמימים עליהם אבל הם משוטטים ומתגלגלים מחוץ למערכת הישיבות.
תמיד יכול ראש ישיבה להתהדר באותם 80-90% שהוא הצליח להביא אותם ליעדם לישיבה הגדולה, אך מה קורה עם השאר 10-20% שאינם שם? האם אותו ראש ישיבה היה מוותר על 10-20% מילדיו? ממש לא!
אבקש לאתגר את המנהיגות החב"דית באתגר נוסף: מערכת איתור וניטור. מערך של איתור צרכי ילדיהם כבר מגיל התלמוד תורה ולקיים מערכת של הכוונה ומעקב אחר שיבוץ התלמידים בישיבות ברחבי הארץ. גם בהגיעם לישיבות לשמור על קשר עם ראשי הישיבות וההורים ולחזק את ההצלחה והקשר של התלמיד עם הישיבה ותופתעו גם עם הוריו.
בחודשים האחרונים זכיתי לצאת עם בני שלמה חיים מופע משותף המביא את הסיפור שלו ושלנו, תמים שעשה לנו כהורים בית ספר והיה מחוץ למערכת תקופה מסוימת וב"ה בעבודה משותפת הצלחנו שיחזור חזרה לדרך אליה חינכנו אותו.
אחרי כל מופע פונים אלינו לפחות צופים - הורים ומחנכים - ומשתפים כמה הסיפור הזה מוכר להם. הם מספרים לנו כמה המופע מרים להם את הראש ומחזק, מעניק להם כוחות ותקווה, כיצד לא לוותר על התמימים נערי החמד גם כאשר קשה, כיצד לשמור עליהם ולגדל אותם לרבי.
בהגיעכם לחפש ישיבה לבן שלכם תשאלו את השאלות הנכונות:
מה ראוי לו? מי ראוי לו, מי יעניק לו את הנדרש? מי ישמור ועליו כראוי? מי ילחם על ההצלחה שלו? מי יתהדר בהצלחות ויסתיר את הכשלונות? מי מוכן לאתגר הגדול של חינוך?
הוא יהיה ראוי לילד שלי!
הרב שחר שאער כותב השורות, איש חינוך, מפקח במשרד החינוך, מנחה מנהלים וסדנאות ויוזמות חינוכיות
לכן צריכים לפתוח עוד ישיבות
ולא, הסיבה היא לא גזענות.
אני למדתי בישיבה שיש לה את השם של 'הכי מסננת' ועדיין היו חברה שהתקבלו בקלות על אף שהיה מוטב לו היו מסננים אותם לטובתם ולטובת הבחורים שהם קלקלו...
אי אפשר לטאטא דברים מתחת השולחן ולומר שהם לא קיימים.
לצערי, בחב"ד הגזענות רק הולכת וגדלה. ואני אומר לך את זה כמורה בכיתה ח' כמעט כל התלמידים שהם לא 'משלנו..' וגם הטובים ביותר מתמודדים עם אי קבלה לישיבות מסיבה של "חוסר מקום..."
במקום לטאטא, צריך לטפל.
- גם אם הם פחות מתאימים להם. אין פה כ''כ מה לטפל אלא לשלוח את התלמיד לישיבה המותאמת לו.
לכל מי שטוען 'גזענות', האם עשיתם מחקר 'אמיתי' בעניין? בסופו של דבר, חב"ד היא חסידות רוסית ומשכך, רוב המשפחות הינם אשכנזיות (א"כ לא כולם 'גזע) מה שאוטומטית משפיע על בתמהיל שיש בישיבות.
טענת הכותב הייתה על סינון של בחורים חלשים ולא על גזענות.
וחשוב לומר, לפעמים יש סיבה טובה (וכדאי למורים ולהורים להפנים) למה לא מקבלים, וזה רק יועיל לבחור אן יתווכו לו את זה בצורה טובה.
הקושי אם בחורים ברמת יראת שמים נמוכה
וזה קורה לפעמים שזה החינוך שהבית נותן
או שהבית נותן חינוך ודוגמא טובים ומסיבות אחרות הילד חלש. עם כאלו מתחילה הבעיה והעגמת נפש המרובה
ביחד לפתוח ישיבה קטנה לנערים של הקהילה
להתנות פתיחת בית כנסת עם ישיבה קטנה .
השנה פעם שנייה (ככה היה גם עם ילד קודם) לא קיבלנו שום תשובה מאותה ישיבה. אציין שילד יותר גדול היה חלש בלימודים אבל לא ילד "מאתגר". ראש ישיבה אחד אמר ישירות למחנך: "אם הוא חלש אני לא אקח אותו".
הילד שני עומד בכל הקריטריונים של בחור חסידי, ולא קיבלו אותו לשני ישיבות ולא טרחו לשלוח תשובה. כאשר כולם קיבלו תשובות מאותן ישיבות הוא התבייש ללכת לבית הספר שלא יצחקו עליו.
בסופו של דבר הילד התקבל לישיבה טובה שהיתה בעדיפות שלישית. אני מתפללת ומקווה שיהיה לו שם טוב
ברור שהמשימה החשובה ביותר שלנו היום הוא לדאוג שלכל בחור יהיה ישיבה ושהוא יוכל להחזיק בה 3 שנים ולהתקדם בה
לא חוכמה להיות סבלנים רק כלפי חוץ
אני רואה את הצורך בעוד ישיבות, כולל כאלו שחושבות מחוץ לקופסא ורוצות להתאים את עצמן לבחורים שלא מסוגלים לשבת וללמוד לבד מבוקר ועד ערב, וצריכים הפסקות יותר ארוכות ולעיתים גם פעילויות.
יחד עם זאת, המחסור הגדול הוא בישיבות החזקות, שם מבירור שעשיתי בשתי ישיבות, הרישום הוא מעל 200%, ואז הסינון הוא מסיבי ולא תמיד מתחשב.
כמובן שגם בישיבות גדולות חסרים מקומות רבים