דוד בן גיגי הוא אחד ממתפלליו הקבועים של בית הכנסת שלנו "נצח ישראל" בשכונת השחמון. דוד מספר לי תדיר על אבי משפחת בן גיגי "הרב משה בן גיגי ז"ל" ששימש לפני שנים רבות כרב נכבד במרוקו, והוא טורח בכל יארצייט שלו לערוך לו אזכרה בבית הכנסת.

השבוע הוא הוא הראה לי קונטרס שיצא לאור במלאות 67 שנה לפטירתו ביום כ"ג ניסן תשי"ז ובתוך הקונטרס מודפס מכתב מכ"ק אדמו"ר אליו:

•

ב"ה, י"א לחודש הגאולה, ה' תשי"ג

ברוקלין נ.י.

הרה"ג והרה"ח הנכבד והנעלה

איש המעלה וכו'

מוהר"ר משה ני"ו בן גיגי

שלום וברכה:

לקראת ימי החג הבאים עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח.

ולקיום היעוד המקווה - כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בגאולתנו האמיתית והשלימה בימיו ובימינו על ידי משיח צדקנו.

בברכת החג

חי"ק

מוסג"פ העתק מכתב כללי בענינא דיומא.

בהיותי על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ציס"ע נשיא ישראל הזכרתיו לרפואה. 

ות"ח אם יודיע בשו"ט בזה. ובטח זהיר טפי בקידוש ובהבדלה וכן בלימוד פנימיות התורה, מאור שבתורה.

•

ניסיתי לאתר את המכתב באגרות קודש ולא עלתה בידי. כמדומני שמעולם לא ראה את אור הדפוס. אך תמה אני מדוע בתאריך המכתב כתב הרבי י"א לחודש הגאולה ולא כפי שכתב בכו"כ מכתבים שכתב באותו יום ומודפסים בכרך ז' של האגרות קודש.

עשרה מכתבים כתב הרבי ביום זה ומודפסים הם שם בעמ' רה ואילך ובכולם מתנוסס התאריך של "י"א ניסן" ואילו במכתב זה התאריך שונה: "י"א לחודש הגאולה". מעניין.

המצאותו של מכתב זה מלמד עד כמה אין לנו מושג בהיקף האנשים שזכו לקבל מכתבים מהרבי. ההגיון אומר שאם ביום י"א ניסן יצאו עשרה מכתבים פרטיים לאנשים שונים בטח לא היו עוד מכתבים, כי אם היו בטח היו מדפיסים גם אותם.

והנה נגלה לפנינו מכתב נוסף שלא ידענו עליו ומי יודע עוד כמה וכמה מכתבים נכתבו ואין לנו כל דרך לדעת את המספר הגדול של כמות המכתבים שיצאו מחדרו הק'.

•

הרב משה בן גיגי ז"ל היה רבה של ישוב נידח במרוקו בשם 'אלעיון' ולמרות שהיה במקום רחוק התכתב עם חכמי וגדולי התורה שבמרכזים היהודיים במרוקו והתפלפל עמם בהלכה.

בחוברת הנ"ל שיצאה לאור ובה הביוגרפיה שלו כתובים שני תאריכים של פטירתו האחד הוא בשנת תשי"ז ואילו בצילום מהמצבה נכתב תשכ"ב. כנראה שלישנא בתרא צודקת.

רבי משה בן גיגי עלה לארץ כפי שנכתב בקונטרס בשנת תשי"ג והתיישב בעיר לוד ת"ו ושם מנוחתו כבוד. לכן לא נהירא לי האם המכתב שהרבי כתב אליו בתשי"ג, היה למרוקו לישוב 'אלעיון' או שמא קיבל את המכתב לאחר שכבר עלה לארצנו הקדושה. ביקשתי לברר זאת אצל עורך הקונטרס מבני משפחתו של רבי משה ואולי יתברר הדבר.

ואם יתברר שהמכתב נשלח למרוקו הרי הדבר מלמד על העובדה שמצודתו של הרבי היתה פרוסה בכל רחבי תבל וכיצד רבנים גדולים שתוארם הוא "איש המעלה" וכו' שיגרו את בקשתם לרבי שיברך אותם לרפואה ולכל המצטרך.

•

מאז החל הרה"ח הנודע הרמ"מ גערליצקי לכתוב את טורו "חצי שיעור" בעיתון כפר חב"ד אני מוצא את עצמי פותח בו את הקריאה בעיתון השבועי. לפני כל האחרים (ויסלחו לי) שגם הם כותבים באופן משובח ומעורר ענין אני מדפדף ומחפש בעיתון את ה"חצי שיעור" תחילה ואני גומע את השורות שלו בשקיקה רבה.

זאת בשל סגנונו היחודי והיכולת של הרב גערליצקי לתבל את רעיונותיו הפוריים במטבלים ערבים לחיך ונעימים לנשמה ויישר כוחו על כך שמזכה את כל קהל קוראיו ורבים הם, בעוררות חסידית.

גם השבוע עשיתי כן וקראתי את הסיפור המובא שם בשם אומרו מרבני קרונהייטס הרב יוסף גרליק. הרב גרליק מספר שבאחד מימי השישי של שנת התשמ"ג שהה בזאל הקטן ב-770 וכשהרבי יצא כפי שהיה נוהג לצאת לביתו מידי ערב שבת לרבע או חצי שעה הוא ראה לפניו את השליח רבי שלמה קונין עומד שם.

הרבי פנה להרב קונין ושאל אותו: "נו, איך היה שם?" כוונת הרבי היתה למפגש שהיה בבוקרו של אותו יום בוושינגטון עם רונלד רייגן שקיבל לחדרו הסגלגל כמה שלוחים לרגל יום החינוך כפי שהיה נהוג באותן השנים.

הר"א שם טוב שליט"א שהיה מופקד על המעמד כנראה עוד לא הספיק לדווח לרבי על כל פרטי המפגש והרבי התעניין אצל הרב קונין איך היה שם?

הרב קונין ענה לרבי באופן כללי מה היה שם ובסוף הוסיף ששרו שם גם את הניגון "לכתחילה אריבער". כשאמר זאת הרבי נפנה אליו שוב והביט עליו במבט מאוד תמוה ושאל אותו "שרו לכתחילה אריבער?" (ממתי שרים בחדר הסגלגל?...). הרב קונין קלט מיד שהדיווח שלו אינו מדוייק והסביר את עצמו: "זה היה בהמתנה לכניסה לחדר", "און מהאט אונטר גזונגען"... [= פזמו אותו בלחישה"...].

זהו הסיפור אותו סיפר הרב גרליק ובעל ה"חצי שיעור" ציטט את דבריו מתוך סרטון שהופץ. בטח תשאלו מהיכן אני מכיר את הסיפור? ותשובתי היא שגם אני הייתי נוכח באותו מעמד.

היינו כארבעה - חמישה תמימים מסיימים את המבצעים במנהטן בימי שישי הארוכים ובמקום לבלות בפנימיה היינו באים ל-770 להתכונן לשבת. היינו אומרים שניים מקרא ואחד תרגום ולומדים חת"ת ומשלימים לימודים וכל זאת כדי לראות את פני הרבי יוצא לביתו בערב שבת ולאחר כעשרים דקות חוזר לחדרו. היתה לנו כזו השתוקקות שאי אפשר לתאר אותה. גם ידענו שמפעם לפעם היו שם מפגשים שונים של הרבי כשייצא מחדרו כמו למשל עם הרב קונין שתמיד כשהיה מגיע לשבת לחצר הקודש היה עומד שם באותה שעה שהרבי היה יוצא לספריה להיטיב את הנרות וכבר כתבתי בטור זה לפני כמה שנים על כמה אפיזודות מעניינות של הדקות הללו בערב שבת.

חזרתי על הסיפור הזה שוב כדי לדייק את הביטוי שהרב קונין אמר לרבי: "מהאט אונטער גיזונגען".

ואף אנן נעניה אבתריה ונתחיל אונטער זינגען את ה"לכתחילה אריבער" שילוה אותנו בימים הקרובים בהשראת ב' אייר "תפארת שבתפארת"

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052