בשנים הראשונות לשליחותינו באילת, כשהיינו עדיין משפחה צעירה, היינו נוהגים לשהות בימי חג הפסח בירושלים עיה"ק מקום מגורי ההורים שלי ושל רעייתי והיינו מקיימים את הכתוב בהגדה "וכאן הבן שואל" כפשוטו.

באותן שנים לא היתה פעילות מסועפת בימי הפסח באילת והיינו מרשים לעצמנו לבקר את ההורים שעקב המרחק לא היינו נפגשים לעתים תכופות.

במאמר המוסגר אזכיר כאן כי השליח הראשון לאילת הרב ישראל גליצנשטיין תכנן באחד מחגי הפסח לנסוע לרבי והרבי ענה לו תשובה נוקבת על כך שעליו להשאר בעיר. וכה היתה תשובת הרבי: "הרי בימי חג הפסח - ביכולתו לעשות בעירו גדולות ונצורות - ואיך יברח משם וכו'??!!".

בכל אופן אנו נהגנו לנסוע ודירתנו באילת היתה פנויה כל משך החג.

באותן השנים הייתי משרת בצבא במילואים בבסיס בקרבת אילת ושם כיהן רב צבאי שהיה אחראי על מרחב אילת כולו. אותו רב שמע שדירתנו פנויה במשך חג הפסח שאל אותנו האם נסכים למסור את הדירה כולה לאחד מאנשי הרבנות הצבאית ממרכז הארץ שמחפש מקום לשהות בו באילת בכל ימי החג יחד עם בני משפחתו.

ענינו לו כי נשמח לעזור לו אך הבית אינו מוכשר לפסח. למרות זאת אותו איש רבנות הצבאית אמר כי יקדים לבוא והם ינקו את הבית מכל חמץ ויסדרו אותו לפסח. וכך היה. משפחת האיש שאיני יכול להזכר בשמו ממרחק השנים שהה בדירתנו ונהנה מהעיר הדרומית שטופת השמש ואוירת החג שלה.

הנאת המשפחה שלו היתה כה מושלמת שהאיש ביקש לגמול לנו על נדיבות ליבנו בכל דרך שהיא ועלה ברעיונו להציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה.

הוא התקשר אלי ממשרדו בבקו"ם שבקריה ואמר לי כי בתפקידו הוא אחראי על מינוי רבנים צבאיים בצה"ל ויש לו כרגע אפשרות לקדם אותי בצבא לקראת תפקיד רב צבאי של מרחב אילת כאשר המשרה תתפנה בתקופה הקרובה.

האיש החל לפרוש בפניי את כל ההטבות שאקבל בעז"ה לכשאתמנה לתפקיד הכוללות מלבד משכורת מכובדת גם תנאים מפליגים כמו יציאה שנתית לנופש וטיפולי שיניים חינם לכל בני המשפחה ועוד ועוד על חשבון הצבא.

במהלך שיחתנו עלתה כמובן האפשרות לנצל את התפקיד הנכבד כדי לקרב יהודים לאבינו שבשמים והרי לשם כך נשלחתי לאילת ע"י הרבי ושני התפקידים הללו מצטלבים ומשתלבים יפה יפה כמו מכסה לסיר וכפפה ליד.

כמובן שדי התלהבתי מהרעיון המוצע וקבענו כי אבוא למשרדו בתל אביב ושם אעבור תהליך של קבלה לקצונה ולהכשרה מתאימה שתוביל לתפקיד הנכסף.

טסתי במיוחד לתל אביב והגעתי למשרדו ושם התחלתי ללמוד את מהות התפקיד ובמקביל עברתי על דפים רבים שבהם הוסבר לי בדיוק מה נדרש ממני כדי להגיע למשרת הרב הצבאי.

העוזרים הרבים שהיו סביב האחראי למינוי רבנים עודדו אותי בכל כוחם שאקבל את התפקיד וזאת מפני שבאותה תקופה הרבנים הצבאיים לא היו מתגוררים בעיר אילת כי אם במרכז הארץ. הם היו מגיעים מידי שבוע לבסיס האילתי ביום שני בשבוע ולקראת סוף השבוע כבר היו חוזרים כך שקרוב לשלשה / ארבעה ימים בשבוע לא היה רב צבאי באילת. התאים להם מאוד שהרב הצבאי יגור במקום וישהה בו שבעה ימים בשבוע.

לאחר כמה שעות של תדרוכים וחתימות על הררי דפים ומסמכים נכנסתי אל משרדו הראשי של האחראי כדי לחתום על הטופס האחרון והמרכזי שהיה מאוד משמעותי להתחיילות.

האיש פנה אלי ואמר לי כי הוא חייב להבהיר לי הבהרה חשובה: "אכן מצד אחד ההטבות בתפקיד הן מפליגות אך יחד עם זה עליך להבין כי מרגע שאתה מתחייל אתה הופך להיות חלק מהצבא וההתמסרות שלך אליו היא טוטאלית. בצבא אם חייל פוגע בעצמו או בבריאותו הוא מקבל עונש כי הוא פגע ברכוש הצבא... ההתבטלות לצבא היא מלאה והיא קודמת לחיי הבית, לחיי האשה והילדים והמשפחה כולה", "צא החוצה ותחשוב היטב על מה שדיברנו עתה ותחזור ותחתום".

יצאתי החוצה וחיל ורעדה אחזוני. התחלתי לחשוב האם שליח של הרבי שעליו להתמסר כולו לעבודת הקודש בשליחותו יכול לחתום על מסמך שבו נאמר כי הוא מתמסר לדבר שונה ויהי חשוב ככל שיהיה? גם אם בעקיפין הוא משרת את תפקיד שליחותו?

מרגע לרגע התחדדה אצלי התובנה כי אסור לי לעשות זאת. אני משרת אמנם בצבא ומסייע להם בכל עזרה דתית הנדרשת במרחב אילת אך מכאן ועד לעבור למשרה של רב צבאי ההבדל גדול.

התשוקה וההתלהבות הרבה שהיו מנת חלקי במשך ימים רבים לקבל על עצמי את התפקיד הנכסף התמוגגו באחת ולפתע חשתי כי אני מועל בתפקידי אליו נשלחתי לאילת.

חזרתי איפוא למשרדו של האיש שהמתין לי ואמרתי לי כי ברגע זה גמלה בליבי ההחלטה לוותר על התפקיד וזאת בשל ההכרה שלי כי שני התפקידים של שליח הרבי באילת ורב צבאי נוגסים אחד בשני. ביקשתי איפוא את סליחתו על הטרחה הרבה שטרח למעני ועל תהליך התדרוך הארוך של כמה שעות שהיה לשוא.

הוא ענה לי כי הוא כלל לא מאוכזב והוא מבין אותי היטב היטב כי הוא יודע עד כמה התפקיד הצבאי המדובר שואב אותך ואם אני חש כי הוא מתנגש עם תפקיד השליחות ההחלטה שלי צודקת מאין כמוה. שמחתי כי הדבר ברור ונהיר גם לו ואין לי צורך להסביר לו זאת.

ממשרדו מיהרתי לשוב לטיסה באילת והסיפוק הרב שהיה לי בקבלת ההחלטה לסרב להצעה מילאה את ליבי יותר מאשר ההתלהבות וההתרגשות שמילאו אותו בימים שקדמו לנסיעה ובנסיעה עצמה לקריה.

"עבדי הם ולא עבדים לעבדים".

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] ובווצאפ 2711532-052