זו הציצית המרופטת שהוחלפה במקווה - ונשמרה מאז לדורות
ביום י' ניסן לפני שבוע ימים, הגעתי אל הכותל המערבי להשתתף בחגיגת הבר מצוה של הת' עמנואל דובער חן בנו של ידידנו הרה"ח ר' פרץ חן משכונת הרבי בקרונהייטס שהגיע לחגוג את שמחת הבר מצוה של בנו בירושלים עיר הקודש.
בהיותו מעמודי התווך בקהילתו, הגיעו עשרות מידידיו שעשו את הדרך הארוכה מניו יורק לארץ הקודש להשתתף בשמחתו, למרות שמדובר בימים של ערב פסח הצפופים מאוד ויש בהם עיסוקים רבים אך האהבה והאחווה בין קבוצת החברים גוברת על הכל.
שמחת הבר מצוה היתה מרגשת ביותר, הן התפילה בשריד בית מקדשנו והן בסעודת המצוה שהתקיימה לאחר מכן ברובע היהודי ונשוב אליהם עוד בהמשך הטור. אחד הדברים המרגשים באותו מעמד היה כאשר שליח הציבור סיים את התפילה ועבר לאמירת פרקי התהילים היומי. והנה כאשר קראנו את הפרק של הרבי הכתה בנו המחשבה שזה היום האחרון שבו קוראים את פרק קכ"ב וממחרת אנו עוברים לפרק הבא קכ"ג.
מה מאוד הלמו ברגעים אלה, פסוקי הפרק שכל כולו עוסק ב"ירושלים הבנויה": "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, ששם עלו שבטים... שאלו שלום ירושלים וגו'". לא היתה יכולה להיות פרידה יותר מוצלחת מהפרק הזה מאשר במקום הקדוש הזה. אם כולם רק ראו בעיני רוחם את שערי ירושלים הרי שאנו קיימנו בגופנו שעה שחלפנו בשער יפו בדרך לחניון קרתא את אשר אמרנו קודם: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים".
•
כיצד הגעתי אני מאילת הרחוקה לשמחת משפחת חן בירושלים? ובכן, החתן עמנואל דובער הוא נכדו של דוד רעייתי החסיד רבי דן יואל ליווי ע"ה בן החסיד הנודע רבי דובער ליווי ע"ה שהקים את מערכת הכשרות של ה'או קיי' החולשת על כל מרחבי תבל ומגדולי מקושרי בית רבי. החתן דנן קרוי בשמו השני דובער ע"ש הסבא רבא שלו רבי דובער ע"ה.
הרגע המרגש ביותר בבר המצוה שריתק את כולם אליו היה דרשתו של חתן הבר המצוה עמנואל דובער שי' אותה נשא לאחר שסיים לחזור על המאמר "איתא במדרש תהילים" בטוב טעם ובחן רב.
בדרשתו הוא סיפר את הסיפור הבא: "בטח שמתם לב שבעת התפילה בכותל המערבי החזקתי בידי טלית קטן ישנה ומרופטת וגם אם לא שמתם לב ברצוני לספר לכם את סיפורו של הטלית הקטנה הזו.
כותב השורות עם חתן בר המצווה בכותל המערבי
כידוע, הסבא רבה שלי הרב ליווי שנקרא בפי כל "הרב בערל ליווי" היה נוסע בשליחות הרבי לרוסיה והרבי היה מטיל עליו משימות רבות לעמוד בקשר עם חסידי חב"ד שהיו סגורים ומסוגרים מאחורי מסך הברזל.
רבים מההוראות שנשלחו דרכו לרוסיה היו לחסיד הנודע לרבים בשם "ר' געצ'ה" שהיה מבין אלה ששמרו במוסקבה על הגחלת היהודית וקירב צעירים רבים לתורה ולמצוות.
באחד מהביקורים שלו במוסקבה הוא הלך יחד עם געצ'ה למקוה לפני התפילה. רבי בערל שם לב שגעצ'ה אינו מסיר את עיניו מבגדיו. בתחילה חשב שאין דבר בגו אבל מרגע לרגע הוא מבחין יותר ויותר איך שמארחו מביט עליו ללא הרף כיצד הוא מתלבש במקוה. הדבר היה נראה לו מוזר שכן במקוה כל אדם מתעניין בלבושיו שלו עצמו ולא בשל אחרים.
רבי בער'ל לא יכול להתאפק ושאל אותו מדוע אתה כה מביט עלי ועל כיצד אני מתלבש בדרכי החוצה מהמקוה? געצ'ה אמר לו כי הוא מביט על הטלית קטן שלו החדשה והבוהקת. "לי אין את הפריווילגיה לקנות טלית חדשה מזמן לזמן כי בכל רוסיה אין להשיג טלית מצמר ואפילו לכבס אותה זה אתגר לא פשוט כי אין לי טלית נוספת להחלפה".
רבי בערל כל כך התרגש ושאל את געצ'ה: "היית רוצה להחליף איתי את הטלית קטן?" והוא עונה לו "הלוואי". באותה רגע הרב ליווי לוקח ממנו את הטלית המחוררת שלו ומעניק לו תמורתה מכל הלב את הטלית קטן החדשה שלו.
והוא כמובן מביא אותה עמו לניו יורק ועליה הוא ישמור מכל משמר! זוהי טלית שהאור המקיף שלה הוא ללא ספק בדרגה הגבוהה ביותר שכן היא היתה לבושה על גופו של יהודי שמסר את נפשו בכל צעד ושעל להקדוש ברוך הוא, לתורתו ולמצוותיו".
החתן עמנואל דובער חן עומד אל מול הקהל שבאו להשתתף בשמחתו ומנפנף מולם עם הטלית המדוברת. הוא מכריז ואומר: "הטלית הזו מלמדת אותנו כיצד יש לקבל את עול התורה והמצוות ולקיימן גם במחיר של קושי וסבל ומסירות נפש.
•
את החסיד הדגול רבי דובער ליווי זכיתי להכיר מקרוב מאוד שכן כל אימת שהייתי נוסע לרבי לחודש תשרי או בתאריכים אחרים הייתי מתארח אצל בנו דודי הרב דן יואל ליווי ע"ה. אביו שהיה מתגורר בבארא פארק היה בא בשבתות וחגים להיות אצל בנו כדי שיוכל להשתתף בהתוועדויות של הרבי.
כך ישבתי עמו שעות רבות בסעודות השבתות והחגים ונהניתי מהגיגיו הנפלאים. היתה לו הופעה מרשימה ביותר ופקחותו ושנינותו היו לשם דבר. דעתו בכל סוגיה חסידית היתה מחושבת מאוד. מצד אחד התקשרות אין סופית לרבי ומאידך היה חשוב לו לכבד את הרבי ותנועת חב"ד עד הקצה האחרון. הוא ידע כיצד להלך בין הטיפין ולמצוא את שביל הזהב בכל דבר וענין.
על דמותו המיוחדת והנדירה כבר נכתבו רבות והם נדפסו בספר מיוחד שיצא לאור לזכרו.
לא אשכח שבאחרון של פסח תשמ"ה הרבי דיבר בשיחת הקודש על כך שיש לשתות - מעבר לארבע כוסות היין שכבר שתו - כוס נוספת והזכיר את שיטת רבי טרפון לכוס חמישית. כשהרבי סיים את השיחה הוא הסתובב לאחור לעבר החסידים שישבו מאחוריו לומר להם לחיים וכשנפגשו עיניו בעיני רבי בערל ליווי הרבי חייך אליו ברוחב מאוזן לאוזן ואמר לו משפט כל שהוא ומיד לאחר מכן הגישו לו כוס מלאה ביין ושתה אותה.
לאחר מכן שאלתי אותו מה הרבי אמר לך? והוא ענה לי שהרבי שאל אותו האם אינו חושש לדעת ר' טרפון?
היה לו לרבי בערל ליווי יחס מיוחד מהרבי ונדיר מאוד שכן גם הרבנית שלו מרת תמר ע"ה היתה מידידותיה של הרבנית והיתה מבקרת אותה בתכיפות בבית ברחוב פרזידנט. פעם סיפר שכאשר הרבנית נ"ע שברה את רגלה כשמעדה ליד הספריה באותו זמן גם רעייתו מרת תמר שברה את רגלה. באחת ההזדמנויות הרבי שאל אותו: "איך זה שאצל אשתך הרגל נתרפאה והבריאה יחסית מהר ואילו אצל אשתי הריפוי מתעכב ומתארך?"
•
י' בניסן יום הבר מצוה של הת' עמנואל דובער הוא בין היארצייט של הסבא רבה שלו רבי דובער ע"ה בה' ניסן ובין היארצייט של הסבא שלו רבי דן יואל ליווי שנלב"ע בפתע פתאום באחרון של פסח בעת מגיפת הקורונה לא עלינו ובודאי ממרום רווה נחת מצאצאיו ויוצאי חלציו ההולכים בדרך התורה והחסידות וההתקשרות לרבי.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected] | ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
