11 שנה אחורה. הפגישה בי"א ניסן שהולידה תפנית מרגשת
תעודת זהות.
הרב יעקב־יהודה שוורץ, בן 34, מנהל בית חב"ד בשכונת חפציבה בבית שמש. גדל בקהילות כלל־חסידיות בירושלים, ולימים התחבר לתורת חב"ד ונעשה שליח בשכונת מגוריו. בתוך פעולותיו להפצת החסידות הוא מנהל מערך שיעורים, באמצעות מערכת טלפונית, 'נשמתא', ואלפים מאזינים לה.
י"א בניסן תשע"ג.
לפני11 שנים, ביום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, פגשתי ברחוב בשכונה שלנו יהודי מבוגר, חנן כהן שמו, חסיד ברסלב. שוחחנו מעט, והבנתי שאין לו ילדים. אמרתי לו בטבעיות: "חנן, היום יום הולדתו של הרבי, אולי תרצה להעביר את שמך ושם רעייתך ואשלח אותם לציון הקדוש? הבה נתפלל ונקווה שתזכו להיוושע".
אכפתיות.
חנן הביט בי ושאל: "אתה חב"דניק? אתה נראה כמו חסיד בעלז או ויז'ניץ"... אמרתי לו: "כן, זכיתי להיות חסיד חב"ד". חנן הודה לי מאוד על שאני חושב עליו, אף שלא הייתה לנו היכרות אישית קודם לכן, ונתן לי את השמות שלו ושל רעייתו.
הקשר מתהדק.
בערב ראש השנה תשע"ד, חצי שנה אחרי אותו מפגש, חנן נכנס לבית הכנסת וניסה לברר מי החב"דניק שפגש ברחוב. שמחתי לראותו שוב. הוא שאל אם רעייתו, יעל, תוכל לסעוד אצלנו בראש השנה, מאחר שהוא נוסע לחג לאומן. אמרתי לו שבית חב"ד הוא בית לכל יהודי ובוודאי נשמח לארח את רעייתו לסעודות החג. מכאן ואילך שמרנו על קשר רציף יותר.
שלושה עמודים.
חלפה כמעט עוד שנה, ולקראת ג' בתמוז תשע"ד הודעתי להם שאני נוסע לרבי. חנן ורעייתו ביקשו להעביר דרכי מכתב לקוראו בציון. זה היה מכתב של שלושה עמודים, שבו גוללו בני הזוג את כל התלאות שעברו עליהם בשנים האחרונות.
המכתב.
ביום ההילולא המקום עמוס מאוד, והכניסה לציון מתאפשרת לשתי דקות בלבד. את המכתבים שמסרו לי אנשי הקהילה וכמו־כן את המכתבים האישיים שלי ושל בני משפחתי קראתי מחוץ לציון, ורק את המכתב של חנן ורעייתו החלטתי לקרוא בפנים בשניות היקרות שבהן אזכה להיכנס פנימה.
דמעות.
כשנכנסתי לציון והתחלתי לקרוא את המכתב, נחנקתי מדמעות. האישה כתבה מדם ליבה את כאבה על שלא זכו בילדים. היא כתבה לרבי כבת הכותבת לאביה, בפשטות ובאמונה זכה וטהורה. "רבי, אני מוסרת את המכתב לשליח הנאמן שלך ונקווה שהוא גם יהיה השליח לבשר לנו בשורות טובות"...
לא יכול לעזוב.
הסדרנים כבר דוחקים בי לצאת החוצה, ואני בוכה בכי בלתי־נשלט ולוחש: רבי, איך אני יכול לעזוב באמצע הבקשות של אישה יהודייה שבורת לב...
קרן אור.
שנה לאחר מכן, בערב ג' בתמוז תשע"ה, חנן ורעייתו שוב מסרו לידי מכתב לרבי. הפעם היה המכתב בעל אופי שונה לגמרי... הבקשות עכשיו היו ללידה קלה, בלי צער ועוגמת נפש.
צהלה בשכונה.
בח"י באלול תשע"ה עברה בשכונה הבשורה: מזל טוב! לזוג היקר נולד בן מתוק, בריא ושלם! האב בן 54 והיולדת בת48 . יום הברית היה מרגש במיוחד. כל האזור נהפך לאולם שמחות ענק. כולם־כולם מודים לקב"ה על הנס הגדול שהתרחש בעקבות התפילה בציון הרבי. וייקרא שמו בישראל: מיכאל־שמעון־נתן.
נס אלוקי.
האם סיפרה לנו השבוע שבמרוצת השנים עשו מאמצים רבים ולא הפסיקו להתפלל. "מייד כשהתחברנו לרבי, כתבנו את המכתב ושלחנו אותו לציון, ראינו והרגשנו שהדברים מתחילים לזוז. כשהילד נולד", היא מוסיפה, "הרופאים היו מופתעים לגמרי שהילד בריא ושהכול עבר כשורה. זה היה פשוט נס אלוקי! אין שום מילה אחרת לתאר את זה!".
> פורסם בגיליון 'שיחת השבוע'
מאפשרים לכם לקבל
