"מצווה עלינו לספר – וכל המרבה לספר": לרגל יום הבהיר י"א בניסן ה'תשפ"ד, יום ההולדת המאה עשרים ושתים של הרבי, אנו שמחים להגיש לציבור אנ"ש והתמימים שבעים סיפורים חדשים ולא מוכרים על כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

שבעים סיפורים אלו נאספו על ידי הרב זושא וולף מכפר חב"ד, במסגרת פרוייקט "פניני רבי", המתפרסם ב"תשורות" שראו אור בקשר לשמחות במשפחתו, ועד עתה התפרסמו במסגרת זו כארבע מאות "פניני רבי".

חמישים מתוך הסיפורים המוגשים כאן פורסמו על ידו לאחרונה ב"תשורה" "יהי שלום בחילך" שראתה אור בחודש אלול האחרון, לרגל שמחת חתונת בנו הרה"ח ר' מרדכי; עשרים סיפורים נוספים פורסמו ב"תשורה" "אבקשה טוב לך" שראתה אור בשלהי חודש תשרי, לרגל שמחת בר המצווה של בנו הת' שמואל שי'.

"פנינים" אלו הם סיפורים ועובדות, הנהגות ואמרות קצרות. הצד השווה שבכולם, אשר כל עניינים אלו, גדולים כ'קטנים', הם נצחיים, ויש בהם בוודאי כדי לעורר ולהחיות את רגש ההתקשרות אל הרבי.

•

הכיבוד החשוב בחתונה

א. הגה"ח הרב ירחמיאל בלומנפלד ז"ל, כיהן כרבה החב"די של ריו די ז'ניירו שבבראזיל כחמש עשרה שנה, משנת תשכ"ה ועד לפטירתו בשנת תש"מ.

לאחר פטירתו בגיל צעיר, עסקני חב"ד בבראזיל פעלו רבות, בהוראת ובעידוד הרבי, שבנו הרב יעקב ישראל בלומנפלד, ימלא את מקום אביו ברבנות ריו. אולם שתדלנות זו לא צלחה.

[על כל זאת מסופר בהרחבה בספר "אדמו"רי חב"ד ויהדות בראזיל" חלק ב עמוד 145 ואילך].

באותה תקופה השתתף הרב יעקב ישראל בלומנפלד בחופה שנערכה בריו לזוג ממקורבי חב"ד. לאחר מכן שוחח עמו יו"ר המזכירות הרב חדקוב והתעניין האם הוא כובד בחתונה זו בסידור קידושין.

הרב בלומנפלד השיב שהוא התכבד להקריא בחופה את מכתב הברכה שהרבי שלח לזוג, ומבחינתו, לקרוא את מכתב הרבי זהו הכיבוד החשוב ביותר...

מספר הרב בלומנפלד, שלאחר מכן נודע לו שהרבי האזין לשיחה בינו ובין הרב חדקוב, והרבי הביע שביעות רצון לשמע תגובתו...

(שמעתי בימי ה"שבע ברכות" לבת גיסי השליח לדרזדן הרב שניאור זלמן הבלין, אלול תש"פ)

•

הימים הוורודים והאפורים

ב. אחד מנכבדי אנ"ש בארץ הקודש, נפגש בשעתו עם צעירה ממשפחה מיוחסת מבורו-פארק, והדברים היו נראים מתאימים. הוא כתב לרבי על שההצעה נושאת חן בעיניו, וכי הם מתקרבים לקראת סגירת השידוך.

אולם הרבי כתב לו (התוכן), אשר מה שנראה טוב בימים הוורודים, לא בהכרח נראה טוב בימים האפורים... ואכן שידוך זה לא יצא אל הפועל.

(שמעתי ממחותננו הרב חיים פרוס,

בעת ניחום אבלים על אחינו היקר השליח הרב בנימין ז"ל, ה' אייר תש"פ)

• 

שחור על גבי לבן

ג. מרת חנה ארנולד ז"ל זכתה לשמש במשך כארבעים וחמש שנה בשליחות הרבי בלוס אנג'לס שבקליפורניה, יחד עם בעלה הרב יצחק ז"ל, עד לפטירתה בר"ח אייר תשפ"א.

היא נולדה בישראל, בצעירותה התקרבה לחב"ד, ובשנות הכ"ף היא השתדכה עם בעלה הרב יצחק. אולם באותו זמן ההחלטה על חבישת פאה לאחר החתונה הייתה קשה לה. היא טענה בפני חתנה כי רבות מחברותיה אינן חובשות פאה, והיא אינה רוצה להיות שונה מהן, וכו'.

הם החליטו אפוא לכתוב על כך לרבי, ולקבל את הדרכתו הק'. גב' ארנולד כתבה לרבי את ההסתייגויות שלה מחבישת פאה, ועל כך שאינה רוצה להיות שונה מחברותיה.

הרבי השיב להם באגרת קודש על החשיבות הגדולה בחבישת פאה, ובאשר לחברותיה, הרבי כתב לה שעליה ללמוד מחברותיה האמריקאיות שעומדות על מה שהן מאמינות, ואדרבה, נדרש ממנה שתהיה לה השפעה על החברות שלא חובשות פאה, שעליהן לנהוג כך.

הרבי הוסיף במכתבו, שהוא מברך אותה שבשכר זה שהיא תחבוש פאה, הם יזכו לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

מכתבו של הרבי פעל עליה, היא נישאה לרב יצחק והחלה לחבוש פאה.

חלפו כמה שנים מחתונתם, והם טרם נפקדו בזחו"ק. הם כתבו לרבי, והרבי ברכם שיזכו לילדים. אולם הזמן חלף והם לא נפקדו, והיו כותבים על כך לרבי מעת לעת.

באותה תקופה היא החלה לשאול את הרבי אודות טיפולי פוריות שונים, והרבי המליץ לה לקחת טיפולים אלו. אירע גם שכאשר לרבי נודע על טיפול רפואי חדש, הרבי העביר לידיעתה טיפול זה שתנסה זאת.

אולם הזמן חלף, והם טרם זכו להיפקד בזרעא חייא וקיימא. בשלב מסויים נודע להם על טיפול חדשני לבעייתם, שהוא כחרב פיפיות. מחד הוא יכול לסייע בפתרון הבעיה, אך מאידך הוא גם יכול להעמיד אותה בסכנה גדולה. היא שאלה על כך את הרבי, והרבי המליץ לה לעשות את הטיפול.

היא עשתה את הטיפול, אולם הטיפול לא צלח. לא רק שהטיפול לא פתר את הבעיה הנדרשת, אלא שהיא הגיעה בעקבותיו לכדי סכנת נפשות.

כשהיא סיימה עם טיפול זה, הם שהו אז בניו-יורק, והיא הייתה שבורה מאוד. היא כתבה אפוא לרבי מכתב כאוב ביותר, בו גוללה את כל אשר עבר עליהם בשנים האחרונות, ואשר היא עשתה הכל כפי הוראת הרבי, וללא הועיל, ועד שעשתה את הטיפול האחרון שהיא סיכנה בו את חייה. בעקבות כל זאת מסקנת דבריה היה שהיא מרימה ידיים ומבקשת להפסיק עם כל הטיפולים.

היא מסרה את המכתב למזכירות, ופנתה ללכת לביתה. כשהייתה על סף הדלת בביתה, צלצל הטלפון. משענתה, נכחה לראות כי יו"ר המזכירות הרב חדקוב היה מעבר לקו, והוא ביקש ממנה שתחזור מיד ל-770.

היא הבינה אפוא שהרבי כבר קרא את מכתבה וכי ככל הנראה היא אמורה להיכנס תיכף אל חדרו הק'. בהחלטה של רגע, לפני שיצאה שוב את הבית, היא לקחה עמה את אגרת הברכה שהרבי כתב לה שנים קודם לכן, שתזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, בשכר שתחבוש פאה.

היא הגיעה שוב ל"בית חיינו", ותיכף המזכיר הרב חדקוב שהמתין לה, אמר לה שהיא נכנסת אל הרבי. כשנכנסה אל הקודש, הרבי אמר לה שלא תתפעל מכל מה שאירע עד עתה, ושיהיו בעזרת ה' בשורות טובות.

גב' ארנולד חזרה שוב בפני הרבי על כל אכזבותיה וקשייה עד כה, והרבי חזר ואמר לה שלא תאבד את האמונה והבטחון.

בשלב מסויים היא הוציאה את האגרת שקיבלה מהרבי, הציגה אותו בפני הרבי ואמרה: רבי, ראה נא מה שכתוב במכתב זה. כתוב כאן שחור על גבי לבן, שבאם אחבוש פאה אזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות. עשיתי כמצוות הרבי, קיבלתי על עצמי לחבוש פאה, ועד עתה לא נפקדתי. היכן היא ברכת הרבי שהובטחה לי שחור על גבי לבן?

הרבי קיבל את דבריה, והבטיח לה בפה קודשו שתזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

זכו בני הזוג ארנולד ז"ל והם נפקדו לאחר מכן בזרעא חיא וקיימא, ובמהלך השנים נולדו להם שמונה בנים ובנות, מהם זכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

(שמעתי מהרה"ח ר' יהודה וועג, השליח הראשי לאוקלהומה,

בליל שבת כינוס השלוחים תשפ"ג, באוהל הק')

•

הרואה את הנולד

ד. הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, למד לימודים גבוהים באוניברסיטה בברלין, בתקופה בה הרבי למד שם, והיה בהיכרות ובידידות עם הרבי, כמסופר בדברי אותם הימים.

בעת לימודו בברלין הוא הכיר צעירה שהתגיירה באותה עת, והתלבט בדעתו האם מתאים שהקשר עמה יתקדם לקראת נישואין. בהיותו בידידות עם הרבי, הוא בא להתייעץ עם הרבי בעניין ושאל לחוות דעתו.

אולם הרבי המליץ לו להימנע מכך, והרבי אמר לו שהוא עתיד להיות גדול בישראל, ואין כדאי עבורו לבוא בקשר זה.

(שמעתי מהרב יוסף דערען מהשלוחים לפיטסבורג,

ששמע מתלמידו של הרב סולובייצ'יק. ש"פ ויקהל-פקודי בכפר חב"ד)

•

כך מכניסים את הקב"ה לחיינו

צעיר וצעירה תושבי יישובי התענכים בצפון, ממשפחות שאינם שומרי תומ"צ, היו בהיכרות זה עם זה, והחליטו לבוא בברית הנישואין. הם עמדו בהיכרות עם השליח לתענך הרה"ח ר' יצחק ידגר ז"ל, והוא שכנע אותם שאי אפשר להתחתן ללא שכותבים לרבי ומקבלים את ברכתו הק' לחתונה.

הם נענו לדבריו וכתבו לרבי, באמצעות השליח לעפולה הרה"ח ר' חיים שלום סגל. במענה הקודש הרבי הורה להם שהדרך לייסד בית נאמן בישראל הוא על ידי הקפדה על שמירת השבת, שמירת הכשרות, והשמירה על טהרת המשפחה.

הללו קיבלו תחילה את דברי הרבי בפליאה גדולה, שכן כאמור הם לא נימנו על שומרי המצוות. אולם בהשפעת השלוחים הם החליטו לנסות לקבל על עצמם מצוות אלו, חרף ההקרבה הגדולה מצידם שבזה, כדי לקבל את ברכת הרבי.

כך לדוגמה, ביחס לשמירת השבת, הצעיר החליט שאת המשאית עליה נהג וממנה התפרנס, הוא יחנה לפני השבת מחוץ למושב, כדי להרחיק ממנו את ניסיון הנהיגה ברכב בשבת; לפני השבת הוא רכש עיתוני קריאה וחבילות פיצוחים, כדי שיוכל להעביר את השבת בביתו בעיסוקים כלשהם ולא יצטרך לחלל שבת... וכך בנוגע להחלטות האחרות.

ואכן, הם זכו לקבל את ברכת הרבי לקראת חתונתם, ובמשך הזמן הם הלכו והתחזקו בשמירת המצוות.

[את הדברים הללו סיפר הרב סגל בשבע ברכות של נכדו השליח לבוריען שבמדינת וושינגטון הרה"ח ר' משה וולף עב"ג למשפחת שפאלטר, בשבת ה"שבע ברכות" בווסטון שבפלורידה, בשלהי חודש אלול תשע"ז.

הסבא מצד משפחת שפאלטר, המשפיע הרב שניאור זלמן גופין, ביאר בד"א את משמעות הוראת הרבי בדרישה מהצעיר והצעירה לשמור על מצוות אלו לקראת חתונתם – שכן באמצעותם "מכניסים את הקב"ה לבית". מצוות אלו אין עניינם רק עשייה בפועל, כתפילין, מזוזה וכדומה, שאותם ניתן לשמור באופן של הדרגתיות -

אלא עניינם הימנעות ממה שלא לעשות, לא לחלל שבת, לא לאכול מה שאסור, לא להתנהג באופן של היפך טהרה, ואלו דברים שאין בהם הדרגתיות. שמירת השבת אמורה להיות מוחלטת, ולהימנע מכל מצב של חילולה; אכילת כשרות אמורה להיות מוחלטת, ולהימנע מכל דבר שאינו כשר, וכן הלאה – וכך מכניסים את הקדושה לבית היהודי].

(שמעתי מאחי הרב אלי בשבת שבע ברכות לבתנו אלקי תחי',

ש"פ משפטים כ"ז שבט תש"פ)

•

כזה ראה וקדש

ו. אחד מתלמידי התמימים אשר השתדך בשנות היו"ד עב"ג, קיבל את הסכמת הרבי אשר יסדר קידושין בחתונתם.

בתקופה שבין השידוך לחתונה, הלכו החתן והכלה בקראון הייטס באופן שאינו מתאים לתמים, והנה הרבי פוגש בהם בדרכו לביתו. כשהרבי ראה את דרך הליכתם, הוא ניגש אליהם ואמר לבחור, שבאם אין הם מקבלים כעת על עצמם שלא להתנהג יותר באופן זה, אזי הוא לא יסדר קידושין בחתונתם.

מובן, שבו במקום הם קיבלו זאת על עצמם, ואכן לפועל הרבי סידר את הקידושין בחתונתם.

(שמעתי ממורי-וחמי הגה"ח הרב יוסף יצחק שי' הבלין)

•

ה"עניינים העיקריים" בחיים

ז. פעם בשנות היו"ד, הגיע הרה"ח ר' שמעיה קרינסקי, אביו של מזכיר הרבי הרב חיים יהודה קרינסקי, מעיר מגוריו בוסטון ל-770. הוא היה מחשובי חסידי חב"ד, רב בית כנסת ושימש גם כשוחט ובודק בעירו.

בבואו פגש בו הרבי, והרבי שאל אותו, מה נעשה עם העניינים העיקריים אצלך?

הוא השיב לרבי על הנעשה בקהילה ובפעילותו ברבנות, אולם הרבי אמר לו: ה"עניינים עיקריים" הכוונה מה נעשה עם הבריאות שלך, ומה נעשה עם האשה והילדים?

(שמעתי משכני הרב דוד פלדמן, בימי הקורונה – ניסן תש"פ)

•

בזה היא ההתקשרות

ח. בשנת תשט"ז אירע המעשה הידוע בו ניגנו ב"דינער" שנערך מטעם ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית ב"בית חיינו" את הניגון הידוע, ובעקבות כך הרבי הוריד את הנשיאות מן הישיבה.

באותם ימים סערו הרוחות מאוד אצל תלמידי התמימים ב"בית חיינו", כאשר הם היו נבוכים בינם לבין עצמם לאן הם שייכים והאם הם מקושרים כדבעי. מחד הם תמימים חסידיים המקושרים בלב ונפש לרבי, ומאידך הם תלמידים בישיבה שהרבי הסיר ממנה את הנשיאות.

באחד הימים יצא הרבי מחדרו וראה קבוצת בחורים שדנים ביניהם בסערת רגשות, והרבי הבין שהם משוחחים בנושא זה. הרבי פנה אליהם ואמר (התוכן): דאווענט און לערנט, וועט איר זיין פארבונדען מיט מיר... [=תתפללו ותלמדו, ותהיו קשורים עימי]

(שמעתי מאבי-מורי שי')

•

עניינו של רבי

ט. בחורף שנת תשל"ה נסע אבי-מורי הרב מנחם מענדל וולף שי' לחצרות קדשנו. בדרכו חזרה לארץ הקודש, היה עמו בטיסה יחד להבדל"ח הרה"ח ר' מאיר פרידמן ז"ל מכפר חב"ד.

באותה תקופה הר' פרידמן, לצד פרנסתו מקיוסק המכולת "גיטלה" במרכז הכפר, הוא עסק בפעילות סניף צעירי אגודת חב"ד בכפר חב"ד, ולפרנסתו היה עוסק מעת לעת גם בגיוס כספים עבור ישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד.

בהיותם במטוס, סיפר הר' פרידמן לאבי ממה שהיה לו ב'יחידות' בשהותו ב"בית חיינו", אשר הוא שאל את הרבי על התלבטות שהייתה לו באותה עת - האם להמשיך ולעסוק בגיוס הכספים למען הישיבה, או להתמקד בפעילותו בסניף צעירי אגודת חב"ד.

לדבריו, הרבי נעמד מלוא קומתו, הניח ידו הק' על לבו, ואמר לו: "מאיר, דו ווייסט דאך, מיין עניין איז "ופרצת""... [מאיר, יודע הנך, העניין שלי הוא "ופרצת"...]

(שמעתי מאבי-מורי שי')

•

על קידוש השם

י. לאחר מלחמת יום הכיפורים, מורי-וחמי הגה"ח הרב יוסף יצחק הבלין היה בקשר עם אחד החיילים שנפצעו קשה במלחמה, לעודד את רוחו.

באופן שלמעלה מדרך הטבע, אשת החייל הפצוע נפקדה בשעה טובה, והם ביקשו לקרוא לתינוק שייוולד להם על שם הרבי.

אולם, לחייל זה היה חבר קרוב שנהרג במלחמה, והוא התלבט האם לקרוא לבנו על שם הרבי או על שם חברו החייל.

בהשפעת הרב הבלין הוא הפנה לרבי את התלבטותו. לאחר מכן הוא סיפר לרב הבלין שהרבי השיב לו, שאין זכות יותר גדולה מאשר לתת שם על שמו של מי שנהרג על קידוש השם.

(שמעתי ממורי-וחמי הגה"ח הרב יוסף יצחק שי' הבלין)

•

עיניים להם ולא יראו

יא. הרה"ח ר' יוסף יצחק שפרינגר מכפר חב"ד, למד בראשית שנות הלמ"ד בישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בכפר חב"ד, והיה אחראי על פעילות "את"ה" – איגוד תלמידי הישיבות.

במסגרת זו הוא היה יוצא עם קבוצת 'תמימים' מידי עש"ק לפעילות "מבצע תפילין" בתחנה המרכזית בתל אביב.

באחד מימי שישי של קיץ תשל"ג, בעומדו בדוכן התפילין, ניגש אליו אדם שהיה לבוש אזרחית וביקש לשוחח עמו. הלה הציג את עצמו כבלש ב"מחלק המוסר" של משטרת תל-אביב, ותפקידו בין היתר לעקוב ולבלוש אחר כל הנעשה בתחנה מרכזית.

הלה ציין כי בין ההולכים בתחנה יש גם מראות לא מתאימים, ויש שאינם נמנעים מלהביט, גם מאלו שהיה מצופה מהם להימנע. מנסיונו הרב הוא הבחין כי הבחורים של חב"ד הם היחידים שלא מביטים כלל במראות אלו ואינם מתבוננים.

לדבריו עובדה זו תפסה אותו מאוד, וכיוון שהוא מזהה את שפרינגר כמי שאחראי על פעילות הבחורים, הוא מבקש שיכתוב בשמו על עניין זה לרבי מליובאוויטש.

הבחור שפרינגר היה כותב לרבי מידי תקופה דו"ח על פעילות את"ה, ואכן בדו"ח הבא שלו על הפעילות הוא כתב לרבי על כל העניין. כעבור כמה שבועות הגיע לישיבה מכתב מהרבי על שם את"ה, עם מענה הקודש הבא: תשואות חן על הבשורות טובות.

הייתה זו הפעם היחידה בה הם קיבלו מענה על הדו"חות מ"מבצע תפילין".

(שמעתי מהר' שפרינגר)

•

כעומד לפני המלך

יב. יהודי מאנשי ירושלים בשם הרב פלדמן, היה מראשי בית היתומים הוותיק "דיסקין". מעת לעת הוא היה עושה נסיעות שד"רות מטעם בית היתומים לדרום אמריקה, ובהם לבראזיל.

בהיותו בבראזיל הוא היה מיודד עם חסידי חב"ד שם, וסיפר להם כדלהלן:

הוא היה קרוב עוד לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ולאחר מכן אף זכה לראות את הרבי ולהיות ב'יחידות'. לרב פלדמן נולדו במשך השנים שבע בנות, וכאשר היה ב'יחידות', שאל אותו הרבי, הרי הייתם קרובים אל כ"ק מו"ח אדמו"ר, האם לא יכולתם לבקש אצלו שתזכו לבן זכר?

הרב פלדמן שלא היה חסיד, השיב לרבי: ואתם, שהייתם יותר קרובים ממני אל חותנכם הרבי הריי"צ, האם לא יכלתם לפעול ישועה עבורכם?

הרבי ענה לו: כל אימת שהיינו אצל השווער היה לנו אימה ופחד, ולא יכולנו לבקש עבורנו דבר...

(שמעתי מהשליח הרב דוד ווייטמן, ב' סיון תשפ"א)

•

חיל ורעדה יאחזון

יג. בשנת תד"ש עסק הסבא הרה"ח הרב אפרים וולף ז"ל בהפצה בארץ הקודש של ה"קול קורא" מכ"ק אדמו"ר הריי"צ, "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" (כמסופר בספר "המנהל" עמוד 114). במסגרת נסיעותיו ברחבי הארץ הוא הגיע גם לחיפה, שם התארח בביתו של הרב מנחם מענדל קופרשטוק ז"ל.

הרב קופרשטוק היה מלפנים רב בפאסטוב ובגלובאקע, אז גם נפגש מספר פעמים עם הרבי הריי"צ, ובחתונת הרבי והרבנית בשנת תרפ"ט הוא היה אחד מעידי הכתובה.

בשנת תרצ"ה עלה הרב קופרשטוק לארץ והתיישב בחיפה, שם כבר התגורר בנו ראובן. בחיפה הוא שימש כרב בית כנסת, עד לפטירתו בשנת תש"ו.

בהיות הרב וולף בבית הרב קופרשטוק, הוא פגש בבנו ראובן וזה סיפר לרב וולף, אשר שנים לפני כן הוא למד באוניברסיטה בברלין. פעם הרבי הריי"צ הגיע לברלין, והוא ביקש להיכנס אל הרבי לקבל את ברכתו.

באותה עת הוא היה ללא זקן, והוא התבייש להיכנס באופן שכזה אל הרבי הריי"צ. הוא ביקש אפוא מחתנו, הלא הוא הרבי נשיא דורנו, שהיה אז עם חותנו בברלין, שייכנס יחד עמו, וכך יקל עליו, והרבי הסכים לכך.

וסיפר ראובן קופרשטוק: כאשר הגיע הזמן שהיה עליהם להיכנס אל הרבי הריי"צ, וראיתי את החיל ורעדה שאחזו בחתנו כאשר עמד להיכנס אל חותנו, למרות שבאותו יום הוא כבר ראה אותו ושהה במחיצתו – הוא ביטל את תוכניתו להיכנס אל הרבי הריי"צ...

(שמעתי מאבי-מורי שי')

•

עד מהרה ירוץ דוורו

יד. אחר שיצא ספר "המנהל" בקיץ תשפ"ב אודות קורות חייו ופועלו של הסבא הרה"ח הרב אפרים וולף ז"ל, סיפר לי הרה"ח ר' יוסף יצחק פיקרסקי, מהשלוחים לתל אביב, את העובדה הבאה.

היה זה בשנת תשל"ג. הוא היה אז תלמיד ב"בית חיינו", ולמד ב'זאל' הקטן. באחד הבקרים נכנס ל'זאל' המזכיר הרב בנימין קליין, והיה נראה כמחפש מישהו. כשהבחין בבחור פיקרסקי, קרא לו והטיל עליו את השליחות הבאה.

באותם ימים אירעה שביתה כללית בשירותי הדואר של מדינת ניו-יורק, אמר לו המזכיר, והרבי מבקש לשלוח מכתב דחוף לארץ הקודש. הרב קליין שאל אותו באם יהיה מוכן לנסוע לאלתר למדינה הסמוכה ניו ג'רזי שם שירותי הדואר היו פעילים, ולשלוח מעטפה בדואר שם.

כמובן שהוא הסכים מיד לשליחות זו. הוא לקח את המעטפה, שהייתה די עבה ולא כמעטפת אקספרס, וכיוון שהוא עמד על חשיבות העניין, הרי שהוא נסע לבית הדואר המרכזי בניו ג'רסי ושם מסר את המעטפה, ולא בסניף דואר מקומי, כך שהמעטפה תגיע מהר יותר.

מספר הרב פיקרסקי, שהייתה זו מעטפה הממוענת אל הרב אפרים וולף, בכתובת משרד הישיבה בלוד.

(שמעתי ממנו בבית הכנסת "רייטשיק שול", עש"ק עקב תשפ"ב)

•

והייתם נקיים

טו. אחד מעסקני חב"ד המרכזיים, אשר עמד בראש אחד מהמוסדות הכלליים, נקלע במהלך שנות המ"ם לחקירות במשטרה ובמס הכנסה, עקב אי סדרים כספיים שהיו במוסד שניהל.

הסבא ז"ל הרה"ח הרב אפרים וולף, היה חבר הנהלה באותו מוסד, ואף הוא נחקר בעניין, מתוקף אחריותו כחבר הנהלה לכל אשר נעשה במוסד. בעקבות זאת נלקח ממנו על ידי הרשויות דרכונו לפרק זמן ממושך.

לקראת ימי י"ט כסלו וחנוכה תשמ"ח, ביקש הרב וולף לנסוע כמידי שנה לחצרות קדשנו, כמנהגו מאז שנות הכ"ף. הוא הגיע להסדר עם הרשויות, אשר הוא יפקיד כערבות סכום כסף גדול ובתמורה הוא יקבל את דרכונו עבור הנסיעה.

הרב וולף כתב לרבי על הסדר מסתמן זה, אולם הרבי לא אישר לו לנסוע בהסדר זה, כדי שלא ייראה שכביכול הוא מסכים ומאשר את ההליך הפלילי כנגדו.

לפועל, בעקבות זאת הוא לא נסע לי"ט וחנוכה בשנים תשמ"ח ותשמ"ט לחצרות קדשנו. נסיעתו הבאה לחצרות קדשנו הייתה בחודש אלול תשמ"ט, בקשר עם ח"י אלול ובקשר עם בר המצווה של אחינו היקר הרב בנימין ז"ל, לימים השליח להנובר, בי"ז באלול.

 הסבא נסע אז לחצרות קדשנו יחד עם תבדל"ח הסבתא מרת פסיא תחי'. בעוברם מול פני הקודש, ביום ראשון י"ז אלול, קיבל אותם הרבי כשחיוך רחב מאוד נסוך על פניו הק', ואמר לרב וולף – בהתייחסו לתקופה הארוכה בה נעדר, עקב הוראת הקודש - "א סך יארן אז מ'האט זיך ניט געזעהן, במילא איז א שמחה גדולה ביותר"... [=כמה שנים שלא התראינו, במילא השמחה היא גדולה ביותר"] והעניק לו דולר נוסף.

הרבי המשיך ופנה למרת פסיה וולף ואמר לה, "אשת חבר כחבר"... העניק לה שלוש שטרות של דולר, ואמר שוב, "א שמחה גדולה ביותר".

•

הסיבה להלכות אבלות בסיום ספר היד

טז. אביו של המשב"ק נאמן בית רבי הרה"ח ר' חיים ברוך הלברשטם, האדמו"ר מטשעקווא רבי מאיר הלברשטם זצ"ל, הגיע באחת השנים לניו-יורק, ובנו ר' חיים ברוך דאג עבורו שייכנס אל הרבי ל'יחידות'. אלא שבאותו זמן בדיוק נפטר מי מבני משפחתו, האבא הוצרך לשבת 'שבעה', וה'יחידות' נדחתה.

לאחר מכן קבע לו בנו מועד חדש להיכנס אל הרבי, וכאשר נכנס הוא סיפר לרבי את העניין שהיחידות נדחתה עקב אבלותו.

הרבי אמר לו, שאצלנו בכלל מקילים בענייני אבלות, והרי לכן הרמב"ם קבע את הלכות אבלות בסוף ספר ה"יד החזקה", כדי לרמז על עניין זה.

ומה שאצל האמריקאים מתחילים את הספר משמאל לימין, ואם כן יוצא שהרמב"ם פותח בהלכות אבלות – זאת נשאיר לאמריקאים...

(שמעתי מהרה"ח ר' שמעון רבינוביץ ששמע מר' חיים ברוך, בהתוועדות כ"ח סיון תש"פ ב"בית מנחם")

•

יד שבורה, רבי שלם

יז. בבוקר חג הפורים באחת השנים, הגיע המשב"ק הר' שלום בער גנזבורג לבית הרבי והרבנית, והוא נכח לראות שהרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה אינה חשה בטוב. הוא שאל אותה לשלומה, אולם הרבנית התחמקה ואמרה שהכל בסדר עמה ואין לו מה לדאוג.

אולם ר' שלום בער ראה שהרבנית אכן סובלת מכאבים. אמר אפוא ר' שלום בער לרבנית, אני דואג לשלומך ולבריאותך, ובאם אינך מספרת לי את האמת על מצבך, לא יהיה לי ברירה אלא ללכת כעת ל-770 ולספר לרבי שאת לא מרגישה טוב.

משראתה הרבנית בכך, אמרה לו שבבוקר היא נפלה ולהשערתה היא שברה את ידה, אולם היא חוששת להודיע את הדבר לרבי, שכן הרבי אמור להתוועד באותו לילה עם החסידים לרגל הפורים, ובאם הרבי ישמע שהיא שברה את היד, אזי היא חוששת שהדבר יפריע לרבי להיות בשלימות עם החסידים במהלך ההתוועדות.

ר' שלום בער נחלץ אפוא מיד לסייע לרבנית. הוא לקח אותה למרפאה, שם גיבסו את ידה. בהמשך לכך הרבנית הציעה שבסעודת הפורים בצהריים עם הרבי, היא תאמר שהיא רוצה להיחשב היום ב"מלכה" בעת שהיא יושבת לסעודה, ור' שלום בער יגיש את הדברים. כך היא לא תצטרך לקום ולהגיש לשולחן מאכלים וכו', והרבי לא יבחין בידה המגובסת.

כך אכן היה בסעודה. הרבנית ישבה כל כעת ליד השולחן עם הרבי כאשר ר' שלום בער מגיש לפניהם את צורכי הסעודה.

מאוחר בלילה לאחר ההתוועדות, סיפר ר' שלום בער לרבי על מאורעות היום, וכי הרבנית שברה את ידה.

בבואו לבית, עלה הרבי אל החדר וישב לצד הרבנית עד אור הבוקר, כשהוא מעודד את רוחה.

(שמעתי מהגה"ח הרב יעקב משה וואלבערג, ששמע זאת מהרב שלמה זרחי בימי ה"שבעה" על הרבנית בשנת תשמ"ח)

•

עניי עכו"ם ועניי ישראל

יח. בחג הגאולה י"ב תמוז בראשית שנות המ"ם, ביקר ר' חיים ברוך הלברשטם עם משפחתו וילדיו אצל הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה.

בדיוק כשהם יצאו הרבי הגיע, והרבי חילק מחוץ לבית מטבעות לילדי משפחת הלברשטם לתת לצדקה. באותה שעה עברה שם גם אשה שחורה עם ילדיה, הרבי הפסיק לרגע ופנה והביא לילדי הנוכרית מטבעות, ואחר המשיך והביא לילדי הלברשטם.

באותו ערב הייתה התוועדות לרגל חג הגאולה, והרבי דיבר בהתוועדות בעניין "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל", ור' חיים ברוך שיער את הסיבה לכך, שכן מעין מאורע זה של "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל" אירע עמו כמה שעות קודם לכן.

(שמעתי מגיסי השליח ריא"ל רבינוביץ, ששמע מר' מחיים ברוך)

•

זהירות בכיבוד הורים

יט. רעייתו של הר' חיים ברוך הייתה באה לעיתים קרובות לבית הרבנית עם ילדיהם. ילדיהם הגדולים הם הבת נחמה דינה, והבן יוסף יצחק.

נחמה דינה הייתה ילדה צחקנית, והרבנית נהגה לקרוא לה תמיד "די לאכערקע", הצוחקת. הבן היה ילד חביב ויפה תואר, והיא קראה לו בכינוי רוסי "קוקלע", שמשמעו "בובה". לשאר הילדים היא קראה בשמם.

רק כעבור זמן קלטה גב' הלברשטם, שהסיבה שהרבנית קוראת דווקא להם בכינויים אלו, לפי שהיא לא רצתה לקרוא להם במפורש בשמותיהם של הוריה, כ"ק אדמו"ר הריי"צ והרבנית הצדקנית מרת נחמה דינה...

(שמעתי מאמי תחי', ששמעה זאת מהגב' הלברשטם, בשובה מחצרות קדשנו, כ"ב שבט תש"פ)

•

"היכן היו עד היום"?...

כ. מספר הרה"ח ר' נחום מרקוביץ:

בפעם הראשונה שהוא ערך "קידוש" לפני ההקפות בליל שמחת תורה בחזית 770, והקידוש התפרס לאורך המדרכה גם בסמוך לספרייה, נודע לו לאחר מכן שהרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה ז"ל עמדה כרבע שעה והביטה מחלון הספרייה בקורת רוח רבה על הנעשה, תוך שהיא אומרת למשב"ק ר' חס"ד הלברשטם כשואלת, "היכן היו החסידים עד היום"?....

לאחר שעמדה משך זמן, המשב"ק הר' חס"ד אמר לרבנית, הלא הנך סובלת על הרגליים ואולי כדאי שתפנה לשבת. הרבנית השיבה לו, איך אפשר להתנתק ממראה שכזה?...

(שמעתי מר' נחום בהתוועדות שבת "שבע ברכות" לבת גיסינו הרב שלמה ביסטריצקי, שבת פר' פנחס תשפ"ג, בכפר חב"ד)

•

שמירה מעולה

כא. עוד מספר ר' נחום: בקיץ תשל"ו החל עניין השמירה ליד בית הרבי, זאת לאחר שיחות הרבי בעניין מבצע אנטבה, והפרעות של חוגי וויליאמסבורג.

הוא היה מראשוני השומרים, והיה יושב במכוניתו במשך כל הלילה בכביש השירות שבין בית הרבי לבית הסמוך. באחת הלילות בשעה שלפנות בוקר, כאשר הוא כבר היה עייף מישיבה ממושכת ברכב, הוא ערך התעמלות "שכיבות סמיכה" על הכביש להתאוששות.

למחרת אמר לו המשב"ק הר' חס"ד הלברשטם, שהרבנית ראתה זאת וביקשה למסור לו אשר השמירה על הבריאות הנה דבר נכון ושימשיך בכך...

(שמעתי מר' נחום בהתוועדות שבת "שבע ברכות" לבת גיסינו הרב שלמה ביסטריצקי, שבת פר' פנחס תשפ"ג, בכפר חב"ד)

•

לשמור על הקופסה

כב. באחת הפעמים שר' יוסף הכהן צ'חנובר היה אצל הרבי ב'יחידות', עלה הנושא של שמירת בריאות הגוף, והרבי תיאר את יחס הגוף והנשמה, ואשר הגוף נחשב כ"קופסה", ויש לשמור גם על ה"קופסה".

(שמעתי מר' יוסף בכ"ח אייר תשפ"ג בביתו בסביון)

•

פרס נובל לפרופסור ברנובר

כג. לרבי נגע ביותר אשר הרה"ח ר' ירמיהו ברנובר, חסיד חב"ד ופרופסור נודע לפיזיקה, יקבל את "פרס נובל" - הפרס הנחשב ביותר בעולם, והוא ביקש מר' יוסף לפעול בכך. לדבריו, היה חשוב לרבי שיהודי שהוא שומר תורה ומצוות ואיש מדע, יקבל פרס זה.

פרס נובל ניתן ע"י האקדמיה המלכותית השוודית. ר' יוסף דיבר אפוא בעניין עם נציגי האקדמיה המלכותית המחליטה בזה, וכן עם שגריר ישראל בשבדיה, אבל לפועל לא אסתייעא. הפרופסור ברנובר עצמו לא היה מעורב בכך.

(שמעתי מר' יוסף בכ"ח אייר תשפ"ג בביתו בסביון)

•

ביצים בל"ג בעומר

כד. באחת השנים, בעיצומו של יום ל"ג בעומר, התקשר הדוד המזכיר הרב בנימין קליין לביתו, וביקש שבני הבית יכינו בהקדם ביצים צבועות.

כידוע, מנהג הוא בל"ג בעומר לאכול ביצים צבועות, וככל הנראה הרבי הביע את רצונו לקיים מנהג זה.

[ראה בעניין זה "ספר המנהגים" – מנהגי ימי הספירה ול"ג בעומר; ספר השיחות תש"ו – תש"י עמוד 414; "התקשרות" גליון דש עמוד 19 הערה 10, ועוד].

באותה שעה האמא מרת לאה קליין לא הייתה בבית, והבנות התקשרו אפוא אל הסבתא מרת העניא שוסטערמאן ז"ל לשאול כיצד להכין זאת. הסבתא מסרה להם את ה"מתכון" להכנת ביצים צבועות - לבשל ביצים בסיר עם הרבה קליפות בצל, מה שמשחים את קליפת הביצים ועושה אותן חומות.

הבנות עשו כפי הנחיות הסבתא, וכאשר הביצים היו מוכנות הגיע האבא הרב בנימין קליין אל הבית, ולקח זאת ל-770.

(שמעתי מאימי-מורתי תחי')

•

בכל צרתם לו צר

כה. בכ"ג שבט תשנ"ב נפטרה דודתנו השליחה מרת נחמה גרייזמן ע"ה, שעות אחדות לאחר לידת בנה העשירי, והיא בת שלושים ותשע שנה בלבד. היה זה אסון כבד עד מאוד.

הדבר נודע לבחורים ב-770 בשעת בוקר מוקדמת, והם שמו לב על דודנו המזכיר הרב בנימין קליין, גיסה של מרת גרייזמן, שעיניו נפוחות מבכי וכו'.

בסיום תפילת שחרית, הבחינו הבחורים העומדים בקירוב לרבי, כי בשונה ממנהגו הרגיל של הרבי באותה תקופה להביט במהלך קדיש בתרא על יתומי משפחת שארף, הרבי הביט ממושכות בפניו של הרב קליין, וזאת מבלי שהוא הבחין בכך כלל.

ברגע שהרב קליין הביט ברבי, הסיט הרבי את מבטו לכיוון אחר, וכאשר הרב קליין חזר והתכנס בעצמו, שוב המשיך הרבי להביט בו.

(שמעתי מהמשפיע הרב אפרים דמיחובסקי, בעת ניחום אבלים על אחינו היקר השליח הרב בנימין ז"ל, ה' אייר תש"פ)

•

ללמוד עם הלב

כו. הרה"ח ר' שניאור זלמן בוטמן ז"ל, לאחר שעזב את צרפת התגורר תקופה במונטריאול. כאשר הזדמן לו להגיע לראשונה לחצרות קדשנו, הוא נכנס אל הרבי ל'יחידות', וראה בכך את ה'יחידות' הראשונה בה הרבי מדריך אותו בדרכי העבודה.

הוא אמר לרבי שהוא מתלבט אודות לימוד החסידות שלו. הוא מעוניין ללמוד כל יום שעה חסידות לפני התפילה, אך במקומו יש שני מניינים, האחד מוקדם מאוד והשני די מאוחר. באם ילמד את שיעור החסידות לפני המניין הראשון, יהיה זה מוקדם מאוד. באם יתפלל במניין השני, הרי שזה יפגע בעבודתו. מה עליו לעשות?

הרבי אמר לו, שביכולתו ללמוד את שיעור החסידות בערב, בסיום יום העבודה.

אולם הוא אמר לרבי, שבבוקר הראש צלול ופנוי ללמוד, אך בערב אחרי כל טרדות היום, דעתו לא תהיה צלולה ופנוייה ללימוד.

הרבי אמר לו, שילמד בכל זאת את שיעור החסידות בערב, ובאם אין ביכולתו ללמוד עם הראש, שילמד לפחות עם הלב.

(שמעתי מידידי הרה"ח ר' משה מרינובסקי, בי"ט כסלו תשפ"ב)

•

מאלפי זהב וכסף

כז. מרת דבורה בוטמן ז"ל, לאחר נישואיה עם בעלה יבדל"ח הרב שלום בער, שימשה בראשית שנות הכ"ף מספר שנים כמנהלת תיכון "בית רבקה" בניו יורק. באחת השנים בזמן החורף נסעה אחת התלמידות, בת למשפחת נגידים חב"דית, עם משפחתה לטיול בקליפורניה. היה זה באמצע שנת הלימודים, והתלמידה לא ביקשה את רשות ההנהלה לנסיעה.

כשחזרה לבית הספר, הודיעה הגב' בוטמן לתלמידה שהיא מסולקת מהמוסד כיוון שנסעה בלי רשות.

תיכף התחילו לחצים על מרת בוטמן, הייתכן שאת עושה כך, האינך יודעת שאסור להתחיל עם אותו גביר. גם דיברו בנושא עם בעלה הרב שלום בער שישוחח עם אשתו בעניין, אך היא הגיבה ואמרה לו שלא יתערב...

באותם ימים אותו נגיד היה ביחידות, והעלה את הנושא בפני הרבי. אולם הרבי הצדיק את גישתה של מרת בוטמן, ואמר לו להתנצל בפני ההנהלה על כך. ואכן רק לאחר התנצלותו הסכימה מרת בוטמן שביתו של אותו נגיד תשוב ללימודים.

(שמעתי מבנה הרב יוסף יצחק בימי ה"שבעה" על אמו, י"ב ניסן תשפ"ג)

•

אלף דפי גמרא תמורת ברכה

כח. הנגיד הר"ר בערל ווייס מקליפורניה, בהיותו ב'יחידות' באחת השנים, הוא ברכה מהרבי להצלחה בעסקיו, לרגל עסקה משמעותית שעמדה על סדר יומו.

הרבי שאל אותו, ואם אברך אותך, מה ייצא לי מזה?

ר' בערל חשב שכוונת הרבי לתרומה כספית, והוא הבטיח בו במקום סכום גדול לרבי.

אבל הרבי הגיב תיכף: לא לכך כוונתי, אלא איזה תועלת רוחנית תצא מברכה זו?

הר' ווייס השיב אפוא, כי הוא מתחייב ללמוד אלף דפי גמרא בעבור ברכת הרבי.

הרבי העניק לו את ברכתו הקדושה לעסקיו, ואכן הר' ווייס עמד בדיבורו. הוא קבע קביעות לימוד חדשה עם מכרו הר' מנחם מענדל לבקובסקי, ותקופה ממושכת היו לומדים גמרא כל יום מהשעה ארבע לפנות בוקר עד השעה שמונה, וכך השלים את התחייבותו זו.

(שמעתי מדודנו הגה"ח הרב אליקים וואלף, בביקורו באה"ק כסלו תשפ"ב)

•

בהתאם ל"מושכל ראשון"

כט. עוד בהיותו ב'יחידות', אמר הנגיד הר"ר בערל ווייס לרבי, כי באים אליו יהודים גבאי צדקה ונצרכים רבים ומבקשים צדקה, וקשה לו להחליט איזה סכום להעניק לכל מבקש, למי יותר ולמי פחות וכו', וכי הוא מבקש את עצת הרבי בעניין.

הרבי השיב לו, שיפעל בהתאם ל"מושכל ראשון" שלו. כפי שיעלה בדעתו המחשבה הראשונה בנוגע לאותו גבאי ומבקש צדקה, כך יעשה בפועל.

(שמעתי מדודנו הגה"ח הרב אליקים וואלף, בביקורו באה"ק כסלו תשפ"ב)

•

הזן ומפרנס לכל

ל. הרה"ח ר' נתן (בובי) וואגל מלונדון היה בעלים של חברת יהלומים גדולה בלונדון. במסחרו הוא העסיק מחלקה עם אברכים יראי שמים מלונדון מחוגים שונים, בה לימד אותם את מלאכת ליטוש יהלומים, ובהמשך העסיקם בליטוש יהלומים, וכך סייע להם בפרנסה כשרה ומכניסה.

כאשר הרבי יצא בהכרזה על הקמת ע"א מוסדות בשנת תשל"ב, הר' וואגל היה ביחידות, ואמר לרבי שהוא מבקש שמחלקה זו שבמסחרו, שבעיקרה הנה מחלקה שעניינה צדקה וחסד, תיכלל בכלל ע"א מוסדות, וכן אשר הוא רוצה גם לתת לזה שם רשמי של ליובאוויטש.

הרבי אמר לו, שלעניין הראשון הוא מסכים – שמחלקה זו תיכלל בע"א מוסדות, אך לעניין הנוסף שזה יהיה עם שם ליובאוויטש - הוא אינו מסכים. הרבי הסביר לו, שבאם מחלקה זו תפעל תחת השם "ליובאוויטש", ייתכן שיהיו אברכים מחוגי סאטמר שהיו רוצים ללמוד ליטוש יהלומים אצלו, אך באם זה יהיה בשם ליובאוויטש הם יימנעו מכך, ולכן שלא יקרא לזה בשם ליובאוויטש, העיקר שתהיה להם פרנסה.

(שמעתי מדודנו הגה"ח הרב אליקים וולף, ששמע מהר' וואגל, בי"ג אייר תשפ"ג, בדרך לצפת)

•

מסירתו להקדש

לא. הרה"ח ר' ישראל גליצנשטיין יצא בשליחות הרבי לאילת בחודש כסלו תשל"ו.

חודשים אחדים לאחר מכן, לקראת יום הבהיר י"א ניסן תשל"ו, הגיע הרב גליצנשטיין לחצרות קדשנו, כשהוא מביא עמו את "מפתח העיר" אילת לרבי. ה"מפתח" היה נתון בתוך תיבת עץ מהודרת, שנפתחה כלפי מעלה בלחיצה על כפתור שהיה בחזית הקופסה.

ל"מפתח העיר" היה מצורף מכתב הוקרה לרבי מראש עיריית אילת דאז, מר גד כץ.

במהלך ההתוועדות, בין השיחות, ניגש הרב גליצנשטיין ומסר לרבי את התיבה ובה המפתח והמכתב. הוא תכנן להגיש לרבי את התיבה כשהיא פתוחה, אך מהתרגשותו הוא לא הספיק לפותחה.

כאשר הרבי קיבל את התיבה, הרבי ביקש לפותחה, אך הרבי לא ראה כיצד יש לפותחה. ר' ישראל ביקש לקרב את ידו אל התיבה כדי לפותחה, אך כשהרבי ראה שהוא מקרב את ידו, הרבי הרחיק את התיבה מידו, ואז הרבי פתחה...

(שמעתי מר' ישראל בשבת פרשת ויקרא תשפ"ג, בבית הכנסת בנחלת הר חב"ד)

•

ריח שריפה באוויר

לב. בגליון השבועון "כפר חב"ד" מה' אדר א' תשד"מ, פורסמה מודעה על כך שניתן לתת הקדשה על הדפסת מהדורה חדשה של ספר התניא, במחיר של שבע מאות ושבעים דולאר.

כאשר הרבי ראה את המודעה, הרבי הקפיד על כך מאוד (ראה בהרחבה ב"כפר חב"ד" גליון 2000 עמוד 88 ואילך).

לאחר קריאת התורה בזאל הקטן, קרא הרבי שלא כפי הסדר ליו"ר המזכירות הרב חדקוב שייכנס לאלתר לחדרו הק'. הוא נכנס לחדר הרבי בעודו עם הטלית והתפילין, והרבי הורה לו שיתקשר תיכף ומיד להרה"ח ר' זלמן חאנין, מ"ועד הפצת שיחות", שעסקו בסידור הדפסת מהדורות התניא, ולברר אצלו אודות מודעה זו.

הרב חדקוב אמר לרבי שהוא יעשה זאת בהקדם האפשרי, אולם אין תחת ידו את מספר הטלפון של הרב חאנין. הרבי לקח כרך "לקוטי שיחות" שהיה בחדר, והראה לו שרשום שם מעבר לדף השער את מספר הטלפון של "ועד הפצת שיחות", ושיתקשר אליו אפוא לאלתר מחדרו הק'.

הרב חדקוב התקשר מחדר הרבי למשרדו של הרב חאנין, וכדי להעמידו על חומרת הדברים, הוא פנה לרב חאנין בטלפון בשאלה "האם אתה מרגיש ריח של שריפה באוויר?", כלומר האם אתה מבין שאירע כאן מאורע חמור שהרבי מקפיד על כך.

אולם הרבי ששמע זאת התערב בשיחת הטלפון והורה לרב חדקוב, גש ישר לנקודה, תברר על מודעה זו מי אחראי לה וכו'.

(שמעתי מהרה"ח ר' אשר אייזנבאך, אחיינו של הרב חאנין,

ששמע מדודו בעת ביקורו בחצרות קדשנו בחודש אייר תשפ"א)

•

ה'ליקוטים' שהופיעו ללא פרשת שבוע

לג. הרה"ח רב הפעלים וכו' הרב טובי' פלס ז"ל, היה עורך מידי שנה במוצאי יום הכיפורים בביתו התוועדות חסידים לעילוי-נשמת ידידו הגה"ח הרב חיים זאב שטיינבאך ז"ל.

מפעם לפעם היה ר' טובי' מזכה את המשתתפים בהתוועדות זו בסיפורים ובזכרונות ממה שזכה להם עם הרבי במהלך השנים, והייתי מעלה את הדברים על הכתב.

במוצאי יום הכיפורים תשפ"ב השתתף קהל קטן יחסית בהתוועדות זו, עקב מצב הקורונה שעדיין שרר באה"ק, ובמקום נכחו בעיקר מבני משפחתו. באותה התוועדות הפליג ר' טובי' לספר עניינים מיוחדים מהרבי שלא סיפר קודם לכן, ואת כולם העליתי על הכתב באותו לילה. כעבור כארבע חודשים, בט"ז שבט, הסתלק ר' טובי' בפתאומיות לבית עולמו. לפנינו חלק מהדברים שר' טובי' סיפר באותה התוועדות:

היו תקופות שבהם קובצי ה"ליקוטי שיחות" השבועיים היו נשלחים לארץ הקודש על ידי "ועד להפצת שיחות". מידי שבוע היו נשלחים לארץ חבילות עם מאות קונטרסים מודפסים, ואלו היו מופצים ברחבי הארץ לקראת השבת שלאחר המועד המקורי של הופעת ה'ליקוט'.

במקביל היה מתפרסם גם בעיתון "המודיע" מידי עש"ק המקומות בהן ניתן להשיג את הקובצים השבועיים, בבתי הכנסת ובבתי משפחות בריכוזי החרדים בארץ.

אלא, שכאשר אירע וקביעות הפרשיות בין ארץ ישראל וחו"ל הייתה שונה, והפרשה בארץ הייתה מוקדמת בשבוע מהפרשה בחו"ל, היה יוצא אפוא שה'ליקוט' הופץ בארץ שבועיים לאחר מועד הופעתו המקורי.

עובדה זו, שמשמעותה הייתה חלישות בלימוד השיחות וממילא חלישות בהפצת דברי הרבי, לא נראתה להרה"ח ר' טובי' פלס ז"ל. הוא פנה אפוא לר' זלמן חאנין מנהל ה"ועד להפצת שיחות", אשר באם אפשר שבקובצי ה'ליקוט' הנשלחים לארץ, לא יופיע שם הפרשה בדף השער, אלא תוכן הנושא, וכך החוברת תהיה בעלת תוכן ומשמעות כללית ורחבה יותר.

לאחר שר' זלמן קיבל את האישור לכך, אכן נערך שינוי זה בדפי השער של ה"ליקוטי שיחות" השבועיים, ובמשך תקופה ה'ליקוטים' היו נשלחים לארץ כאשר בדף השער לא הופיע ציון הפרשה, אלא כותרת מתוכן השיחה.

(שמעתי מהרה"ח ר' טובי' פלס ז"ל בהתוועדות מוצאי יום הכיפורים תשפ"ב בביתו)

•

מרובה מידה טובה

לד. במהלך חורף שנת תש"ן קיבל ר' טובי' פלס הוראה מהרבי בקשר לאחד מתחומי הפעילות בהם עסק – הקמת וניהול מסגרות לימוד תורניות לא פורמליות למשפחות מצוקה בלוד וברמלה – אשר "תפסת מרובה לא תפסת". היה זה לאחר דיווחים שהוא כתב לרבי שהפעילות הולכת ומתרחבת, והוצאותיו על כך הולכות וגדלות, כתב לו הרבי שאין לנהוג באופן של "תפסת מרובה".

בפסח שנת תש"ן אירעה הפרשייה בה הרבי מנע ברגע האחרון את הקמת ממשלת השמאל על ידי מר שמעון פרס, ממשלה שנתמכה על ידי אגודת ישראל ומנהיגיה.

כתוצאה מכך התעורר בחוגים אלו כעס גדול כלפי חב"ד, והדבר בא לידי ביטוי בל"ג בעומר הסמוך, אשר נערכה על ידם פעילות רחבה למנוע את השתתפות מוסדות החינוך של חוגי אגודת ישראל בירושלים ובבני ברק בתהלוכות המרכזיות. הללו אף פעלו לפגוע בעצם קיום התהלוכות.

פעילות זו העמידה בסכנה את עצם קיומן של התהלוכות באותה שנה. ר' טובי' שהיה מודע לפעילות זו וחרד לתוצאותיה, יזם מבצע לא שגרתי. בתיאום עם מארגני התהלוכות הוא יצא ביוזמה ובקריאה שכל הילדים שישתתפו בתהלוכות, ישתתפו בהגרלה על כרטיסי טיסה לחצרות קדשנו, כאשר בכל תהלוכה יזכו שלושה ילדים יחד עם אביהם לנסוע לחצר הרבי – ביחד שנים עשר כרטיסי טיסה.

הפרסום עשה את שלו, ובסופו של דבר בס"ד התהלוכות נחלו הצלחה גדולה, והשתתפות ילדי תשב"ר מירושלים ובני ברק בתהלוכות הייתה הרבה מעבר לכל שנה.

אולם ר' טובי' חשש שבפעילותו זו הוא חרג ועבר על הוראת הרבי אליו מלפני זמן מה שלא לנהוג באופן של "תפסת מרובה לא תפסת". ואם כך הרבי הורה לו בפעילות הנוגעת אליו – על אחת כמה וכמה בפעילות שאינה בתחום אחריותו.

הוא כתב על חששו זה לרבי, אולם הרבי הגיב בשביעות רצון ובחיוב על פעולה חשובה זו.

(שמעתי מהרה"ח ר' טובי' פלס בהתוועדות מוצאי יום הכיפורים תשפ"ב בביתו)

•

ראש בני ישראל

לה. בתקופת פרשת הקמת ממשלת הימין בשנת תש"ן, שהרבי השפיע על מהלכי הקמת הממשלה, הזמינו שנים מראשי אגודת ישראל דאז, אשר שימשו לימים כדמויות בכירות בהנהגת חוגי "אגודת ישראל", את ר' טובי' לשיחה בנושא שעל הפרק, לפגישה בתל אביב.

שני הנכבדים באו אליו בטענות מדוע הרבי מתערב בעניינים הנוגעים לחצרות שלהם, וכי האחריות על הנהגת החצרות שלהם והחוג שלהם מוטלת עליהם, ומוטב שהרבי יניח להם לעסוק בכך.

בהשגחה פרטית עלה בדעתו של ר' טובי' להשיב להם כך: בהקבלה על דברי יעקב אבינו לבנו ראובן, שלאחר שראובן אמר ליעקב בעת שחזר מפגישת השבטים עם יוסף במצרים ובקשתו שבנימין ירד עמהם, "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך" - הרי שיעקב לא קיבל את דבריו, וכפירוש רש"י, ש"לא קיבל דבריו של ראובן, אמר, בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני"?

אף הרבי, אמר ר' טובי' לאותם נכבדים, רואה את כלל ישראל וגם את הציבור שלהם כבניו שלו, ואחריותו עליהם היא כאחריותו על חסידי חב"ד.

ר' טובי' דיווח לרבי על תוכן הדין-ודברים עם נכבדים אלו, ולאחר מכן המזכיר הרב גרונר אמר לו כי לרבי הייתה קורת רוח מתשובתו של ר' טובי' אליהם.

(שמעתי מהרה"ח ר' טובי' פלס בהתוועדות מוצאי יום הכיפורים תשפ"ב בביתו)

•

מקומו של עולם

לו. חוברות ה"דבר מלכות" החלו להופיע ביוזמתו של הרה"ח ר' טובי' בפלס בחודש טבת תנש"א, בעקבות שיחות הרבי באותם ימים אודות מעלתן של ישראל, וכתגובה למי שדיבר רח"ל בגנותן של ישראל.

כעבור חודשים אחדים, בחודשי הקיץ, כאשר חלו הבדלים בקביעות פרשת השבוע בין ארץ-הקודש ובין הפרשה הנקראת בחו"ל, התלבט ר' טובי' כיצד לציין זאת.

ר' טובי' חשב תחילה לציין בסוגריים כי ב"חוץ לארץ" קביעות הפרשה היא שונה, אך הוא העדיף שלא לציין כך, כדי שלא להכליל את הרבי במסגרת שייכות ל"חוץ לארץ" בלבד. במקום זאת הוא החליט לציין כי "בכל העולם" הקביעות היא שונה, מתוך מחשבה שזהו ביטוי מתאים יותר כלפי הרבי, ואשר הרבי מקומו ושייכותו היא "בכל העולם".

כך הוא אכן עשה, והוא דיווח לרבי על שינוי זה והסיבה לכך. לאחר מכן מסר לו המזכיר הרב גרונר, כי הרבי נהנה ממשמעות שינוי זה.

ואכן, מאז ועד היום, כאשר הקביעות בין אה"ק וחו"ל הנה שונה, נדפסים חוברות ה"דבר מלכות" בציון אשר "בכל העולם" הקביעות היא כך וכך.

(שמעתי מהרה"ח ר' טובי' פלס ז"ל בהתוועדות מוצאי יום הכיפורים תשפ"ב בביתו)

•

יביאו "דבר מלכות"

לז. באביב שנת תנש"א עורר הרבי רבות על לימוד ענייני משיח וגאולה ברבים. בהתוועדות שבת פרשת תזריע-מצורע תנש"א חידש הרבי כידוע את ההוראה ללמוד ענייני משיח וגאולה, שזו "הדרך הקלה והמהירה ביותר לפעול התגלות וביאת המשיח", "ובפרט בתורתו מאמרים ולקוטי שיחות של נשיא דורנו".

בעקבות שיחה זו ערכו תיכף ב"ועד הפצת שיחות" קובץ עם ארבע שיחות בענייני משיח וגאולה שיצאו בעבר במסגרת ה"ליקוטי שיחות", הדפיסו זאת בחוברת בפני עצמה, והפיצו זאת ב"בית חיינו", בראשית השבוע של פרשת אחרי-קדושים.

כאשר החוברת ראתה אור ב"בית חיינו", דאג ר' טובי' פלס לקבל מיד בארץ הקודש את תוכנה. כיוון אשר החוברת נדפסה עם השיחות כפי שראו אור במקורם, שניים באידיש (סימן א' וסימן ג') ושניים בלה"ק (סימן ב' וסימן ד'), היה צורך לתרגם במהירות את שתי השיחות מאידיש ללה"ק.

לאחר תרגום השיחות ועבודה מאומצת, ראתה החוברת אור באה"ק לקראת השבת, עם ה"פתח דבר" וכו', בהוצאה מיוחדת במסגרת ה"דבר מלכות" חוברת יב. ההקדשה לחוברת זו הייתה לעילוי נשמת הוו"ח ר' ישראל ארי' לייב, אחיו של הרבי, שיום היארצייט שלו הוא י"ג אייר.

במוצאי אותה שבת נסע דודנו הרה"ח ר' שלום דובער וולף ז"ל לבית חיינו, ור' טובי' שלח עמו מספר עותקים מה"דבר מלכות" עבור הרבי, ור' ברק'ה מסר זאת למזכירות עבור הרבי.

לתפילת המנחה של יום שני ט"ו אייר, יצא הרבי לתפילה כאשר בתוך הסידור היה מונח עותק של החוברת "דבר מלכות" יב. בצאתו את החדר, מסר הרבי את הקונטרס למזכיר הרב גרונר והורה לו: "מ'זאָל אָפּדרוקן כמו שהוא, מיט די הקדשה, אויף צו טיילן היינט באַנאַכט נאָך מעריב" [= שידפיסו כמו שהוא, עם ההקדשה, כדי לחלק היום בלילה לאחר מעריב].

במקום נכח הרה"ח ר' זלמן חאנין, מנהל "ועד להפצת שיחות", אשר הציע לרבי, שכיוון שברשותם נותרו עוד אלפי עותקים מההדפסה המקורית של לקט שיחות אלו בשבוע שעבר, ניתן אפוא לחלק את הקבצים הקיימים ואין צורך לעשות הדפסה חדשה.

אולם הרבי הורה למרות זאת לחלק את ה"דבר מלכות", ואף התבטא "למרות השגיאות שיש שם" (כלומר השגיאות שחלו עקב התרגום המהיר משיחות האידיש ללה"ק וההקלדה המהירה, כאמור).

ואכן, אנשי ה"ועד להפצת שיחות" פעלו בזה בזריזות יתירה, החוברת נדפסה בבית דפוס בניו ג'רזי שעצר את כל העבודות שלו לצורך הדפסת ה"דבר מלכות", ובאותו לילה הרבי חילק כששת-אלפים וחמש-מאות קונטרסי "דבר מלכות" לאנשים נשים וטף.

(שמעתי מהרה"ח ר' טובי' פלס ז"ל בהתוועדות מוצאי יום הכיפורים תשפ"ב בביתו)

•

מאך דא ארץ ישראל

לח. באחת השנים ביקשה רעייתו של ר' טובי', תבדל"ח מרת רבקה פלס תחי', לנסוע ל"בית חיינו" בקשר עם יום ההילולא של הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה ז"ל בכ"ב בשבט, ובהמשך לעשות את דרכה לבית הוריה משפחת זוניס, בבראזיל שבדרום אמריקה.

היא כתבה אפוא לרבי מכתב אודות תוכניתה לנסוע לחצרות קדשנו, ולאחר מכן להוריה שבבראזיל.

על תוכנית הנסיעה לבראזיל, שלל זאת הרבי במענה הק' על גליון מכתבה, בציינו את החשש שבאיסור יציאה לחו"ל, ואילו על תוכנית ההגעה לחצרות קדשנו כתב הרבי בכתי"ק את ברכתו והסכמתו הק'.

(שמעתי מבני המשפחה בעת ה"שבעה" על ר' טובי', י"ז שבט תשפ"ב)

•

הצופה למרחוק

לט. לקראת שבת פרשת שופטים תשפ"ב התפרסם ב'הוספות' ל'הנחה' השבועית אגרת קודש שהרבי שלח בט"ז מנחם-אב תשט"ז אל "ועד העיר לקהילת האשכנזים בעיה"ק ירושלים" – הנהלת העדה החרדית, בה הוא מגיב לדברים שהופיעו בגליון "ילקוט משמרת חומתנו" תמוז תשט"ז, שיצא לאור על ידם, בו נכתב "עלינו להבהיר פעם ולתמיד לקהל החרדי שלא יתפתו ללמוד החסידות החב"דית ע"י אלו המרבים לתקוע כו'",

ובשולי המכתב כותב הרבי, "מצד הענין דאהבת ישראל – נכון הי' למסור לכותב מאמר הנ"ל שיבדקו התפילין שלו. ולהשתדל לברר – כמה זמן מניח תפילין פסולין, ר"ל".

מהרה"ח ר' אשר אייזנבאך, רב ומשפיע בית הכנסת "רייטשיק שול" בכפר חב"ד, שמעתי, אשר הוא הכיר יהודי זה, ואכן התברר שהתפילין שלו היו פסולות.

לימים אותו יהודי שכתב נגד חסידות חב"ד היה למעריץ של הרבי והיה שואל את הרבי בכל עניין לדעת קודשו.

•

טרם יקראו

מ. הרה"ח ר' פנחס גרליק מכפר חב"ד, בהיותו בחור בשנת ה'קבוצה' תשל"ט, עבר לפני הרבי בחלוקת ה"לעקאח" לפני יום הכיפורים.

בהגיעו לפתח חדרו הק' של הרבי, עמד לפניו בתור אחד החסידים, וכשאותו חסיד עמד מול פני הקודש, אמר לו הרבי באידיש (התוכן), "שלא יהיה לך תרעומת עלי שלא השבתי על המכתב שלך, בגלל העומס של ימים אלו".

החסיד הביע תנועה של פליאה ואמר לרבי, שהוא לא מסר מכתב לאחרונה עבור הרבי. אבל הרבי המשיך ואמר: הרי כתבת מכתב... החסיד אכן השיב שהוא כתב מכתב, אך לא מסר אותו עדיין...

(שמעתי מהר' גרליק)

•

אין נסתר מנגד עיניך

מא. הרה"ח ר' משה כהנא, כיום בביתר עילית, הגיע לראשונה בבחרותו לחצרות קדשנו לחודש תשרי תשנ"ב. בהיותו כהן, הנה בתפילת מוסף של ראש השנה הוא השתתף יחד עם כל הכהנים ב"ברכת כהנים", על בימת התפילה של הרבי.

באותה עת לא ידע ר' משה את סדרי "בית חיינו", וכי בסיום הברכה הכהנים חולפים על פני הרבי, והרבי אומר להם "ישר כח כהן". כאשר הוא הבחין בכך, היה זה מאוחר מדי, ולא היה באפשרותו לחזור ולקבל את ברכת הרבי, והוא הצטער על כך מאוד.

בסיום תפילת מוסף, בעת שהרבי יצא את בית הכנסת, עמד ר' משה בסוף ה"זאל הגדול", בשורה פנימית. כאשר הרבי חלף בסמוך למקום שבו הוא עמד, הנה למרות שהוא עמד בשורה פנימית, הרבי הבחין בו, עצר לרגע ואמר לו "ישר כח כהן"...

(שמעתי ממנו)

•

בדוק ומנוסה

מב. מספר הגה"ח הרב יקותיאל פרקש:

ידועה דעתו הק' של הרבי לשלילת בדיקות ה"אולטרה-סאונד" במהלך ההיריון.

פעם הוא ישב באחד מימי חודש תשרי עם המזכיר הרב בנימין קליין שעה ממושכת בחדר המזכירות, ודיברו על ענינים שונים.

בין הדברים סיפר הרב קליין לרב פרקש באותה הזדמנות, אשר באותה תקופה הרבי ראה כתבה שפורסמה ב"טיים מגזין" בה נחשפו לראשונה ההשפעות השליליות שעלולות להיות לבדיקות האולטרה-סאונד על העובר, והרבי ביקש מהמזכיר שיפנה את הכתבה לרופא מסויים שטען בתוקף כי אין לכך כל השפעה.

לדברי הרב פרקש, להבנתו העובדה שיש היום יותר איטרים – שמאליים מאשר בעבר, ייתכן שהדבר נובע מבדיקות אלו

(שמעתי מהרב פרקש ביום עיון של "הבינני" בתל אביב, ט' חשון תשפ"ג)

•

להתייעץ עם "רופא ידיד"

מג. זוגתו של המשפיע הרב זושא פוזנר, מרת יהודית ז"ל, סבלה באחד השנים ממיחושים קשים, והרופאים בהם דרשו לא הצליחו למצוא את סיבת הכאבים. הרב פוזנר כתב בעניין לרבי, והרבי הורה לו להתייעץ עם "רופא ידיד".

באותה עת הייתה לרב פוזנר היכרות מסויימת עם הד"ר נפתלי רובינשטיין, אשר שימש באותם ימים כאורטופד בכיר בבית הרפואה "איכילוב". הד"ר רובינשטיין למד בשנות הכ"ף רפואה בסיינה שבאיטליה, ובשהותו שם הייתה לו היכרות קרובה עם השליח הרב גרשון מענדל גרליק ז"ל ורעייתו תבדל"ח מרת בתי', והוא היה מגיע אליהם מעת לעת.

בעקבות הקשר שהיה לו עם הרב גרליק, לאחר מכן בשובו ארצה, היה הד"ר רובינשטיין בקשר עם בני משפחתו של הרב גרליק באה"ק, ובהם גיסו של הרב גרליק הרב פוזנר.

כאשר הרבי הפנה את הרב פוזנר להתייעץ עם "רופא ידיד", פנה הרב פוזנר אל הד"ר רובינשטיין שיסייע לו בעניין זה. אולם הד"ר אמר לו, שהוא מתעסק באורטופדיה בלבד, ואין הוא יכול לייעץ כלל בכל הקשור למחלות פנימיות.

אולם הרב פוזנר התעקש על דבריו. הוא אמר לו, הרבי הפנה אותי לרופא ידיד, ואתה "רופא ידיד" שלי, רק אתה יכול לעזור לי.

משראה הד"ר רובינשטיין את עקשנותו של הרב פוזנר, הוא הפנה אותו לאחד ממכריו, רופא פנימי מומחה ב"איכילוב". ואכן, רופא זה הצליח בס"ד לאבחן סיבוך נדיר מאוד שהגב' פוזנר סבלה ממנו, ולאחר טיפול קצר הדבר בא על פתרונו.

זאת בזכות התעקשותו של הרב פוזנר לפנות אל "רופא ידיד", גם אם הוא אורטופד...

(שמעתי מהד"ר רובינשטיין בביתו בתל אביב, י"א אייר תשפ"ג)

•

בכסף ובשווה כסף

מד. בשנים הראשונות לנשיאות אירע שהרבי יצא לתפילה בבית הכנסת, וביקש כדרכו בקודש לתת מטבעות לצדקה בקופות הצדקה. הרבי חיפש בכיסיו, אך לא היה שם שום מטבע.

הרבי חזר לחדרו לכמה רגעים, וכשיצא שוב לבית הכנסת, הניח בולים אחדים בקופות הצדקה, במקום מטבעות כסף...

(שמעתי מדודי המשפיע הרב מנחם מענדל דערען, בש"פ במדבר תש"פ)

•

ונקלותי עוד מזאת

מה. המשפיע הירושלמי הרב דוד גולדברג, ביום שמחת תורה בעת חדוותא היה מחלק בבית הכנסת סוכריות וממתקים לילדים.

אחד המתפללים בבית הכנסת, מחשובי אנ"ש בירושלים, ראה זאת כפחיתות כבוד בהנהגתו של המשפיע הרב גולדברג, והוא כתב על כך לרבי מכתב תלונה.

בתגובה הרבי שלח סכום כסף לרב גולדברג, וביקש שסכום זה יהיה השתתפותו בחלוקת הממתקים.

(שמעתי מנכדו של הרב גולדברג, השליח הרב יוסף יצחק קפלן)

•

בן חמש למקרא

מו. הרה"ח ר' זאב סלאווין מכפר חב"ד, היה לו מקום קבוע בהתוועדויות הקודש של הרבי, בסמיכות לאחד מנכבדי החסידים, תלמיד חכם נכבד.

אותו חסיד, במהלך הביאורים של הרבי על פירוש רש"י וכדומה, היה מנענע בראשו תוך כדי הרצאת הדברים על ידי הרבי, כמי שמאשר ונהנה מתוכן הדברים.

באחד ההתוועדויות אמר הרבי ביאור ארוך, ובמהלך השאלות אותו חסיד נענע בראשו כנהנה וכמאשר את השאלות שנראו טובות בעיניו; אולם כאשר הרבי עבר לשלב של הביאור, הוא עשה בראשו תנועות כמי שאינו מרוצה ממהלך הביאור.

הרבי שראה כל זאת ממקום מושבו, הפסיק לרגע את הרצאת הדברים, פנה אל החסיד ואמר לו, חכה, אני רק באמצע הביאור, עוד לא שמעת הכל...

(שמעתי ממחותננו הרב סלאווין)

•

על מה לנצל את המחשבה

מז. באחת היחידויות הראשונות של הגה"ח הרב יואל כהן ז"ל, בתקופת קבלת הנשיאות, הוא כתב לרבי על עניינים שונים שמטרידים אותו בעבודת ה' ובענייניו האישיים.

כשהרבי קרא זאת במכתבו, הרבי הגיב ואמר לו ב'יחידות' (באידיש, תוכן הדברים): במקום לחשוב אודות "יואל איז אזוי, און יואל איז אזוי", יואל הוא כך, ויואל הוא כך – עדיף לנצל את המחשבה להתבונן וללמוד נגלה וחסידות...

(שמעתי משכני הרה"ח ר' דוד פלדמן ששמע מאביו המשפיע הרב שלום פלדמן ז"ל – ליל שמחת תורה תשפ"א)

•

תלמוד תורה כנגד כולם

מח. הרה"ח ר' מנחם דוב דוברוסקין, כיום משפיע בישיבת "תומכי תמימים" במגדל העמק, בהיותו מן "התלמידים השלוחים" באחת הישיבות בארצות הברית בשנת תשנ"ב, היה לו חבר 'תמים' בישיבה שנפשו חשקה בלימודים אקדמאיים באוניברסיטה.

חברו הת' דוברוסקין ביקש להשפיע עליו שיימנע מכך, והוא ישב עמו שעות רבות במשך תקופה ארוכה בניסיון להניאו מכך, אך למרות זאת החבר היה נחוש בדעתו ללמוד באוניברסיטה. לבינתיים הוא החל ללמוד קורסי הכנה ללימודים אלו, כאשר במשך כל העת הבחור דוברוסקין מנסה להשפיע עליו.

משעברו חודשים אחדים והחבר היה עדיין איתן בתוכנית זו, כתב הת' דוברוסקין לרבי על כל העניין. הוא תיאר את נסיונות ההשפעה שלו על חברו, וביקש שהרבי יברכו שיצליח בהשפעה על חברו, להניא אותו מלימודים אלו.

מובן, שדוברוסקין לא סיפר על כך לאף אחד מחבריו, וגם אותו בחור לא ידע שחברו כתב על כך לרבי. היה זה בחודש אדר-ראשון תשנ"ב.

בליל פורים-קטן ישבו התלמידים השלוחים באותה ישיבה, יחד עם כלל הבחורים, להתוועדות חסידית סוחפת, וההתוועדות נמשכה עד אור הבוקר.

בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון הציבורי בישיבה. אחד הבחורים ענה לטלפון, ולתדהמתו – היה זה המזכיר הרב גרונר מעבר לקו, שביקש את השליח הת' דוברוסקין, שיש לו מענה מהרבי עבורו.

דוברוסקין הוזעק מההתוועדות לטלפון, והרב גרונר מסר לו את מענה הק' של הרבי שיצא באמצע הלילה, על מכתבו של דוברוסקין לרבי, בזה הלשון: הרי הוא אומר בכל יום וקודם תפילת שחרית, "ותלמוד תורה כנגד כולם".

מובן, שבעקבות הטלפון מהמזכיר לישיבה בנוכחות הבחורים, הבחור דוברוסקין לא יכול היה להסתיר את הדבר. משנודע להם שהגיע מענה מהרבי הנוגע לאחד מחבריהם – הם יצאו תיכף בריקוד חסידי סוער.

הבחור המדובר עצמו, משקיבל את תשובת הרבי הדברים השפיעו עליו, הוא זנח בס"ד את תוכניתו ללמוד באוניברסיטה, והמשיך בלימודי הקודש בישיבה.

(שמעתי מהרב דוברוסקין)

•

פרי עץ הדר

מט. אחד מאנ"ש תושב קראון-הייטס, נכנס לפני חג הסוכות באחת השנים לחנות אתרוגים בשכונה לקנות אתרוג לחג הסוכות. הייתה זו חנות צדדית, והאתרוגים שנמכרו בה לא היו המהודרים ביותר.

להפתעתו, הוא ראה בחנות את אחד ממכריו, מהנגידים ובעלי היכולת בשכונה, שקונה לעצמו אתרוג פשוט, בעוד שהוא יכל להרשות לעצמו לקנות אתרוג יקר ומהודר ביותר.

כשיצאו מהחנות, שאל החבר את הנגיד לפשר הדבר. הנגיד אמר לו, שהוא אכן יקנה אתרוג מהודר ויקר, והסיבה שהוא קנה אתרוג בחנות זו, היה זה רק כדי לסייע בפרנסת בעל החנות, אברך חסידי מאנ"ש, שהוא יודע בו שהוא זקוק לעזרה כספית, ולכן קנה אתרוג בחנותו.

ימים אחדים לאחר מכן, בבוקר חג הסוכות, התפללו החבר והנגיד ב"בית חיינו". והנה, להשתאותו הרבה של החבר, הוא ראה כי ידידו הנגיד אומר הלל ונענועים וכו' – עם האתרוג הזול שקנה ולא עם אתרוג יקר ומהודר.

הוא שאל שוב את חברו לפשר הדבר, וחברו הנגיד אמר לו שהוא הגיע למסקנה שהאתרוג המהודר ביותר זה אתרוג שנעשה על ידו מצוות אהבת ישראל ועזרה ליהודי, ולכן הוא מברך ומתפלל דווקא עם האתרוג הפשוט...

החבר החסיד התפעל ביותר מהרגש ה"אהבת ישראל" העמוק של חברו הנגיד, והוא החליט להביא דבר זה לידיעת הרבי. הוא כתב אפוא על כך שראה את חברו קונה אתרוג פשוט כדי לסייע לחסיד אחר, ושראה גם את חברו מברך דווקא על אתרוג של אהבת ישראל, ומסר את הדברים למזכיר הרב בנימין קליין עבור הרבי.

מספר המזכיר, כאשר הוא נכנס לחדרו הק' של הרבי ומסר מכתב זה יחד עם עניינים נוספים – הנה הרבי התעכב רגעים ארוכים על מכתב זה בקוראו את תוכן הדברים, וקרא זאת שוב ושוב, והיה ניכר על פניו הק' קורת הרוח הגדולה שהדבר גרם לרבי, הן עצם מעשה האהבת ישראל של החבר, הן הרגש העמוק שהיה לו לברך על אתרוג זה, והן על שימת הלב של חברו החסיד לכתוב על כך לרבי...

(שמעתי בשם המזכיר הרב קליין)

•

בנים יחידים

נ. אחד מוותיקי השלוחים בארץ הקודש, גוייס בתקופת מלחמת יום הכיפורים לצבא ושירת בחזית הקרבות הקשים במשך מספר שבועות.

לאחר מספר שבועות של היעדרות הוא חזר לביתו, כאשר השירות הממושך בחזית השפיע עליו מאוד, והוא לא תפקד כמקודם לכן.

רעייתו המסורה משעמדה על מצבו של בעלה, אמרה לעצמה שהדרך הטובה ביותר שבעלה יחזור לעצמו, כאשר הוא יסע לחצרות קדשנו ויאגור כוחות מחודשים.

אמרה ועשתה. תיכף ומיד, למרות מצבם הכלכלי המכביד, היא הזמינה עבורו כרטיס טיסה ל"בית חיינו", והוא היה אמור לנסוע לחצרות קדשנו ביום ראשון בשבוע.

והנה, ביום חמישי, שלושה ימים לפני נסיעת בעלה, התייצבו בהפתעה וללא הודעה מוקדמת בפתח ביתם הוריה של האשה, מוותיקי ונכבדי החסידים בחוץ לארץ, אותם לא ראתה מזה מספר שנים.

להשתאותם כי רבה על בואם הפתאומי, סיפרו לה הוריה:

תקופה קודם לכן זכו ההורים בזוג כרטיסי טיסה לארץ הקודש, בהגרלה של מוסד כלשהו. בהיותם ב'יחידות' זמן מה לאחר מכן, הם סיפרו לרבי כי הם זכו בזוג כרטיסי טיסה, ובדעתם לנסוע לארץ בקרוב.

אולם הרבי הגיב, שטרם הגיעה השעה לכך ושלא יסעו בזמן הקרוב. זמן מה לאחר מכן, שוב הם היו ב'יחידות' והעלו פעם נוספת את נושא הנסיעה לאה"ק, ושוב הרבי שלל את הנסיעה.

אולם, כך סיפרו, בימים האחרונים הם היו שוב ב'יחידות', וכאשר הם העלו בשלישית את נושא אפשרות הנסיעה לאה"ק, הגיב הרבי ואמר: אכן, כעת השעה מתאימה לכך, שכן בתכם, וכאן נקב הרבי בשמה, זקוקה כעת לנוכחותכם בביתה... תיכף ומיד הם הזמינו אפוא זוג כרטיסים והגיעו לבית בתם ומשפחתה...

מובן אפוא עד כמה שמחה בתם בבוא הוריה לביתם בתקופה כה משמעותית עבורה, והדבר היה לה לנוחם רב, גם בשל העובדה שהיא נכחה לראות במוחש כיצד הרבי דואג לחסידיו ולשלוחיו, וחש בכאבם ובמצבם, כבנים יחידים.

(שמעתי מגיסי הגה"ח הרב יעקב שי' גולדשמיד, ב"שבע ברכות" של נישואי בתנו תחי', שבט תש"פ)

•

לתקן עולם במלכות שד-י

נא. ב"תשורה" אשר הופיעה לרגל שמחת בר המצווה של בננו אפרים שי', בו' ניסן תשע"ו, הופיע הסיפור הבא, תחת הכותרת "התכתבות עם הוותיקן":

"לקראת יום הבר מצווה שלי, בט"ז מנחם-אב ה'תשמ"ו, נסעתי ביחד עם אבי-מורי שי' לחצרות קדשנו. לרגל בר המצווה העניק לי הדוד המזכיר הרב בנימין קליין ז"ל מתנת בר מצווה יקרה מפז – צרור בולים, מתוך מכתבים שנשלחו אל הרבי, והרבי הפריד את הבולים מן המעטפות והניחם בנפרד.

כידוע בסדר עבודת הקודש של הרבי, למרות זמנו המדוד והיקר עד מאוד, הקפיד הרבי גם על "התורה חסה על ממונם של ישראל". הבולים שנשלחו אל הרבי מקצווי תבל היו בעלי ערך לאספנים וכדומה, ולכן הרבי הפרידם, ומסרם לאחר מכן לחברי המזכירות, למען ינוצלו כפי הבנתם.

צרור בולים זה שהופרדו בידי קדשו של הרבי שמור עמדי עד היום, כאשר מעת לעת אני מעניק בולים ממנו עבור מבצעים חסידיים שונים.

הפתעה עצומה הייתה לי כשגיליתי בצרור הבולים גם מספר בולים שנשלחו אל הרבי לא פחות מאשר ממדינת הוותיקן שבאיטליה, והנושאות את חותם דואר הוותיקן. כששאלתי על כך את הדוד הרב קליין, ניכר היה עליו בעליל שגילוי זה אינו לרוחו, ולא זכיתי להסבר.

מתברר, שגם במרכזה של הנצרות העולמית היו שביקשו לעמוד בקשר מכתבים עם נשיא הדור, אשר יורה להם דרך ודעת".

והנה בהשגחה הפרטית, בשבת פרשת שלח תשפ"ג, שבת הכנה ליום ההילולא ג' תמוז, בסעודת שבת באוהל הק', שמעתי מאחד מבני משפחתו של המזכיר הרב ניסן מינדל, כמסיח לפי תומו, אשר לאחרונה הם גילו באוצרות המזכיר תכתובת שהרבי ניהל עם הוותיקן באמצע שנות המ"ם, אודות שהם באו בטענות אל הרבי כנגד פעולותיו בעניין "שבע מצוות בני נח", וטענתם הייתה שהרבי מליובאוויטש ינהיג את עדתו ואת עם ישראל, ואילו את ההתעסקות עם אומות העולם – שישאיר להם...

מסתבר אפוא, שהבולים הללו שקיבלתי מהמזכיר הרב קליין בשנת תשמ"ו, הייתה כחלק מהתכתבות זו.

•

שלוש טלפונים בערב שבת

נב. ד"ר דוד פורטוביץ הנו מרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, ומתגורר כיום בבני ברק. מספר מר פורטוביץ:

אביו הרב יוסף הכהן פורטוביץ ז"ל גדל במשפחה חסידית בפולין, והיה תלמיד "תומכי תמימים" באוטבוצק, שם למד אצל המשפיע הרב יהודה עבער. בין חבריו היו הרב מנחם מענדל טננבוים והרב שמואל דוד רייטשיק.

בשנות המלחמה הוא היה בין קבוצת התלמידים שהגיעו מפולין לשנחאי. בגלות שנחאי הוא הקים את ביתו, ובשנת תש"ו לאחר המלחמה, הוא הגיע לניו יורק והתגורר בבראנזוויל, בסמיכות להורי אשתו, הר"ר דוב בער טאלער.

בהגיעו לניו יורק עם אשתו, והוא כבן עשרים ושש שנה, הוא היה מחוסר כל, ולא הייתה לו פרנסה. כתלמיד לשעבר ב"תומכי תמימים", הוא פנה בעניין אל הרבי נשיא דורנו, אז חדב"נ הרמ"ש.

הרבי הציע לו, אשר בהיות והוא בעל יכולת נאום ודיבור, אזי שבשבתות הוא ידרוש בבתי כנסת מטעם ה"מרכז לעניני חינוך", להתרימם למען עבודת ה"מרכז", והוא יקבל את שכרו מה"מרכז" עבור עבודה זו, בהתאם לסכומים שייכנסו בעקבות דרשותיו.

הוא נענה להצעת הרבי, ובמשך כשנתיים הוא היה עוסק בכך. הוא היה דורש בבתי כנסת בשכונות בניו-יורק, ובמוצאי שבת המתפללים היו מביאים את הבטחותיהם משבת אל הגבאים, שהיו מעבירים את נדבותיהם ל-770 עבור פעולות ה"מרכז".

אירע פעם שהרבי ביקש להודיעו בערב שבת בצהריים שנמצא עמו משכורתו עבור עבודתו. בהיות שבביתו של הרב פורטוביץ לא היה טלפון, הרבי התקשר לבית הורי אשתו משפחת טאלער שלוש פעמים בניסיון להשיג את חתנם.

משלא הצליח להשיגו, ביקש הרבי מחותנו הר"ר טאלער באם הוא יכול להגיע לבית חתנו עוד לפני כניסת השבת ולהודיעו שיש ברשותו את המשכורת עבורו, תוך שהרבי מנמק את בקשתו שכן הוא מבקש שיהיה לחתנו "א גרינגע שבת", שבת נוחה ונעימה.

ואכן, כמה דקות לפני כניסת השבת חותנו הגיע לביתו במהירות ומסר לו זאת בשם הרבי.

[באגרות הקודש של הרבי הריי"צ מופיע אגרת אל הרב פורטוביץ, אגרת א'קמז, אגרות קודש שלו כרך ה עמוד כ].

(שמעתי מהד"ר דוד פורטוביץ)

•

'תורה' של האבא

נג. מר דוד עצמו זכה להיכנס אל הרבי ביחידות עם אביו, לקראת בר המצווה שלו, בשנת תשכ"ב.

מוסיף מר דוד ומספר: זמן מה לפני בר המצווה שלו, אביו הרב יוסף אמר לו שבדעתו להיכנס עמו יחד אל הרבי ל'יחידות' לקראת הכנסו לגיל מצוות, ולקבל את ברכתו.

הנער סירב תחילה, באומרו לאביו שטרם מוכנה אצלו דרשת הבר מצווה, ובאם הרבי ישאלו לתוכן הדרשה ולא יוכל לענות, הוא יהיה נבוך.

אולם אביו אמר לו, אין לך מה לחשוש, שכן הרבי לבטח עסוק ביותר ולא יהיה לו פנאי לשאול אותך בכך, והנער הסכים.

הם נכנסו יחד ל'יחידות', והנה במהלך הדברים הרבי שאל את הנער האם דרשת הבר מצווה שלו מוכנה. דוד ענה לרבי שהוא יודע לבינתיים רק את השאלה ולא את התשובה. הרבי אמר לו, הבה ונשמע את השאלה.

הוא חזר בפני הרבי את השאלה, והרבי הגיב ואמר, שמתוכן הדברים ומהיכרותו את הגישה הלימודית של אביו הרב יוסף, הוא מבין שהעניין הנידון כאן הנו 'תורה' של אביו...

(שמעתי מהד"ר דוד פורטוביץ)

•

בוצין בוצין מקטפי' ידיעא

נד. הרב זוסיא פרידמן, כיהן ברבנות העיר אודסה שבאוקראינה במשך ארבעים שנה, בין השנים תרנ"ז – תרצ"ז. ברבנותו הוא עמד בידידות קרובה עם כ"ק הגאון המקובל רבי לוי יצחק זצ"ל, שכיהן כרבה של דנייפרופטרובסק, וגם זוגתו של הרב פרידמן, מרת רחל, הייתה בידידות קרובה עם הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה ז"ל.

הרב פרידמן ורבי לוי יצחק אף נפגשו כמה פעמים באסיפות רבנים ברוסיה.

מרת רחל פרידמן סיפרה כמה פעמים לצאצאיה, כי באחת השנים הם נסעו בקיץ למקום המנוחה בקארלסבאד שבצ'כיה, והם שהו שם בסמיכות לרבי לוי יצחק ומשפחתו, שאף הם נסעו למנוחה בקארלסבאד.

הרבנית פרידמן סיפרה שהיא זוכרת את הרבי נשיא דורנו, שהיה אז ילד כבן שמונה-תשע, שהיה עסוק כל הזמן בלימוד, עד שאמו הרבנית חנה הייתה נצרכת לזרז אותו שיבוא לאכול את ארוחותיו...

(שמעתי מנכדה של הרבנית פרידמן, השליח הרב יצחק חזן מרומא,

בעת ניחום אבלים על אם השלוחים מרת דבורה גרינברג ז"ל, כ"ג מנחם-אב תשפ"ג)

•

מגלגלין זכות

נה. ספר "המנהל" עמ' 194 ואילך, מתואר בהרחבה הקשר שהיה לסבא הרה"ח הרב אפרים וולף ז"ל עם משפחת בית רבי באה"ק, ובהם עם בת אחיו של הרבי, הוו"ח וכו' ר' ישראל אריה לייב ז"ל.

בעניין זה מוסיפה הסבתא מרת פסי' תחי' ומספרת:

באחת השנים כאשר הם נסעו לחצרות קדשנו, היה גם הבן הרה"ח ר' שלום דובער (ברק'ה) ז"ל, בחצרות קדשנו.

בהיותם ב'יחידות' לפני נסיעתם חזרה לארץ הקודש, מסר הרבי לרב וולף משלוח מסוים שיביא זאת לבת אחיו.

בהיות אשר הבן ר' ברק'ה היה אמור לחזור לארץ הקודש לפני הוריו, ובהבינו שאם הרבי מבקש לשלוח משהו לבת אחיו הרי שכדאי שהמשלוח יגיע אליה בהקדם האפשרי, אמר הרב וולף לרבי שבנו ברק'ה מגיע לארה"ק לפניו, ושאל האם כדאי שהוא יעביר זאת באמצעותו, וכך היא תקבל זאת מוקדם יותר.

אולם הרבי הגיב ואמר, שהוא רוצה שהיא תקבל זאת "פון דיינע הענט", מהידיים שלך...

•

מאמר חסידות בצרפתית

נו. הרה"ח ר' דניאל אלפנדרי הוא מבאי ופעילי בית חב"ד המרכזי באשקלון, בה פועלים בשליחות הרבי גיסי הרה"ח ר' ישראל ארי' לייב רבינוביץ וזוגתו.

ר' דניאל התקרב לשמירת תורה ומצוות ולחסידות חב"ד לפני עשרות שנים על ידי השלוחים בצרפת, והיה חבר בקהילת חב"ד בברינואה. לפני מספר שנים הוא עלה לארץ הקודש, והתיישב באשקלון.

לפני זמן, הוא סיפר לשליח הרב רבינוביץ את העובדה הבאה:

באחת השבתות בזמן "רעווא דרעווין", בבית הכנסת חב"ד בברינואה, הוא חזר מאמר דא"ח בעל פה בשפה הצרפתית. באותה שבת התארח בברינואה הרה"ח הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ז"ל מירושלים, וכאשר הוא ראה את החסיד אלפנדרי חוזר מאמר חסידות בעל פה בצרפתית הוא היה בהשתאות עצומה ובהתרגשות רבה.

בסיום אמירת המאמר הוא ניגש לר' דניאל וסיפר לו: למעלה מחמישים שנה קודם לכן, בשנת תש"ז, הוא זכה להיות נוכח בעת שהרבי ערך את ביקורו הידוע בפאריז, בבואו לסייע לאמו הרבנית הצדקנית מרת חנה שיצאה אז את מסך הברזל.

באותם ימים הרב זילברשטרום עסק בניהול מוסדות החינוך שהקים הרב שניאור זלמן שניאורסאהן לילדים יתומים מפליטי המלחמה על אדמת צרפת.

בחודשי שהותו בפאריז, הזמין הרבי את הרב זילברשטרום אל חדרו במלון מספר פעמים, ושם שוחח עמו בענייני הדרכה וחינוך. באחת ההזדמנויות הוא התאונן בפני הרבי על מצבם של יהודי צרפת באותם ימים שנראה כחסר תקווה וכו'.

הרבי הגיב ואמר לו: אהרן מרדכי, אתה עוד תזכה לשמוע חזרת מאמר חסידות בצרפתית...

למעלה מחמישים שנה לאחר מכן זכה הרב זילברשטרום לראות בהתממשות דברי הרבי אליו משנת תש"ז - בבית הכנסת חב"ד בברינואה, בחזרת המאמר בצרפתית על ידי הר' דניאל---

(שמעתי מגיסי הרב רבינוביץ)

•

הרבי ידע הכל

נז. אחת מפגישותיי המרתקות עם הר' יוסף הכהן צ'חנובר, הייתה ביום שלישי כ"ח אדר ראשון תשפ"ב, בביתו בסביון.

היה זה שבוע ימים לאחר שהחלה המתקפה הרוסית באוקראינה, ור' יוסף היה בהתפעלות עצומה ממסירות נפש של השלוחים, כפי שהשתקפה באותם ימים בכלי התקשורת העולמיים. הוא אמר שבפעולותיהם הם ממשיכים את ההשראה של הרבי.

באותה פגישה הוא סיפר כיצד התחיל הקשר שלו עם הרבי. הוא הגיע לראשונה אל הרבי בעת ששימש כמנהל המנגנון במשרד החקלאות, והיה זה בשלהי שנות היו"ד או בראשית שנות הכ"ף.

בעבודתו הוא עמד בקשר עם הרה"ח ר' שלמה מיידנצי'ק ז"ל, וזה כששמע על נסיעתו לניו יורק, סידר לו שייכנס ל"יחידות".

באותה נסיעה הוא הגיע ליומיים בלבד לניו-יורק, ולמרות זאת הוא הקדיש לילה לפגישה עם הרבי, חרף מחאת חבריו שביקשו שיאכל עמם במסעדה במנהטן.

הוא הוזמן לבוא אל הרבי לשעת לילה מוקדמת, אולם נכנס מאוחר, והיה כשעתיים באותה 'יחידות'. מאז נמשך הקשר שלו עם הרבי למעלה משלושים שנה, עד כ"ז אדר ראשון תשנ"ב.

לדבריו, הוא היה נכנס אל הרבי לפחות פעם בחודש. הוא לא היה קובע פגישה מראש, אלא תמיד היה מתקשר אל המזכירות ומודיע שהוא נמצא בניו יורק, ובאותו יום היה מתקבל ל'יחידות'.

 הוא הזכיר בין הדברים שהיו לו לפחות מאה פגישות עם הרבי, והפגישות הללו נמשכו עד שנת תשנ"ב.

ליום כיפור הוא היה מגיע תמיד לעשות את היום הקדוש בחצרות קדשנו עם הרבי, ולעיתים היה מגיע לשם כך במיוחד מארץ הקודש.

ר' יוסף סיפר שהרבי היה מודע למה שקורה בכור בדימונה. הרבי ידע מכל הנעשה עם הסודות הביטחוניים החשאיים של המדינה.

באחת הפעמים הוא גם שוחח עם הרבי אודות דברי הרבי בהתוועדויות הקודש, שבגלל אי תיקון חוק מיהו יהודי, נופלים חללים בחזית הדרום.

כאשר הרבי יצא בהכרזה על "מבצע נש"ק" בשנת תשל"ה, הוא שאל את הרבי לפשר מבצע זה, והרבי דיבר עמו אודות משמעות 'מבצע' זה.

•

אלופי צה"ל ב"יחידות"

נח. אמרתי לו אשר לאחרונה נפטר איש צבא בשם אהרן כפיר, אשר סיפר לאחד השלוחים שלאחר "מבצע אנטבה" הוא הביא אל הרבי את מפקד המבצע דן שומרון, שלאחר מכן היה רמטכ"ל. ואמר לי צ'חנובר, אשר הוא עצמו הביא את דן שומרון אל הרבי.

בהזדמנות אחרת אמר לי מר צ'חנובר שהוא גם הביא את מר עמרם מצנע, אלוף בצה"ל, ולימים ראש העיר חיפה ויו"ר מפלגת העבודה, ל"יחידות" אצל הרבי.

•

מעורבות ר' יוסף צ'חנובר במשפט הספרים

נט. באותה פגישה (וכן בהזדמנויות נוספות) סיפר ר' יוסף, אשר הוא היה מעורב מאוד בתקופת "משפט הספרים" בשנים תשמ"ו – תשמ"ז.

ר' יוסף צ'חנובר הנו משפטן בכיר בהשכלתו, והוא ידע מכל אשר נעשה, והוא עצמו ישב עם הסופר הנודע מר אלי ויזל לפני עדותו, והדריך את מר ויזל על מה לבסס את טענותיו, מה החולשות האפשריות בטענותיו ומה הכיוון שלו צריך להיות, ואין להסביר לשופט הנוכרי את ענייני חב"ד.

אלי ויזל אף עשה עמו "סימולציה" על אופן עדותו בפני השופט.

עוד סיפר צ'חנובר אשר בתקופת משפט הספרים הוא גם היה ב"יחידות" ודיבר עם הרבי בעניין המשפט בהרחבה, ואמר שהוא הרגיש על הרבי את דאגתו וטרדתו בתקופת המשפט.

אמרתי לו, שמדברי הרבי רואים שהרבי ראה בכל הנושא לא רק עניין משפטי גרידא של גניבת הספרים, אלא ערעור על הנשיאות גופא. ואמר לי ר' יוסף שהוא מבין את משמעות הדברים, אבל דבריו עם הרבי היו יותר בפן הפרקטי של הדברים. הוא הסביר לי מה היה גישתו בזה, ונתן את עיקרי גישתו בנושא.

•

ממשל צבאי ביהודה ושומרון

ס. התגלגלו הדברים ור' יוסף אמר לי אשר גישתו של הרבי בעניין השטחים ביהודה ושומרון הייתה שאין זה נכון לספח את השטחים למדינה ולהחיל את הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון, אלא שהרבי אמר לו שעדיפה השיטה של ממשל צבאי, בה המפקד הצבאי קובע את המדיניות בשטח, מאשר מצב שצריך להגיע לביורוקרטים, פוליטיקאים ושופטים.

 ר' יוסף אמר לי עוד אשר המנהיגים שהוא דגל בהם היו הרבי, דוד בן גוריון ומשה דיין, ותיאר ההבדל בין מנהיגות הרבי למנהיגותם של אלו. הוא גם דיבר עם הרבי בעניינו של משה דיין, ואף היו שליחויות על ידיו מהרבי למשה דיין.

•

שלוחו של אדם כמותו

סא. הרה"ח ר' חיים שאול שטיינמיץ הנו שליח הרבי בסרסוטה שבפלורידה. מספר הרב שטיינמיץ:

הגעתי לעיר שליחותי סרסוטה בר"ח כסלו תנש"א. קבלת הפנים לה זכינו הייתה צוננת. הרבאיי הרפורמי בעיר התנגד לבואנו, והיינו צריכים להתמודד עם התנגדות מבית.

לקראת חג הפסח תכננו לצאת בפעילות "מבצע מצה" נרחבת בעיר. יצרתי קשר עם אחד ממכריי, רופא יהודי, וביקשתי ממנו באם יש לו רשימות של יהודים בעיר. הרופא אמר לי שאכן יש ברשותו רשימה של יהודים מקומיים, והוא מוכן להעביר לי את הרשימה בתנאי שלא אומר לאף אחד ממי קיבלתי את פרטיו.

ברשימה היו למעלה ממאה וחמישים רופאים יהודיים תושבי סרסוטה, ועוד מספר אנשי עסקים. תכננתי אפוא להתקשר מידי יום למשרדיהם של כחמש-עשרה רופאים ולבקש להיפגש עמם, וכך עד החג אספיק להתקשר לרובם ככולם.

ואכן, בסמיכות לראש-חודש ניסן התחלתי ליצור קשר עם משרדיהם של כמאה וחמישים הרופאים היהודיים, דיברתי עם המזכירות ואמרתי שהרב של חב"ד מעוניין להיפגש עם הרופא לקראת החג.

לפועל, מתוך כמאה וחמישים הטלפונים שעשיתי למשרדי הרופאים – מאה וארבעים לא חזרו אלי חזרה כלל. שבע חזרו אלי ואמרו שאינם מעוניינים להיפגש, ורק שלושה רופאים הסכימו להיפגש עימי. גם השלושה שנפגשו איתי, אמרו במהלך הפגישה שהם כבר מסודרים בקהילותיהם הרפורמיות, ואינם זקוקים לעזרה יהודית ממני. כך שכל המאמץ הגדול הזה לא הניב לכאורה דבר.

בין אנשי העסקים הנוספים שהיו ברשימה שקיבלתי מידידי, היה גם שמו של יהודי שהיו בבעלותו שתי מסעדות טריפה נחשבות. אמרתי לעצמי שמילא עם הרופאים לא ניתן להגיע לקליניקות שלהם מעכשיו לעכשיו ולהיפגש עמם, אולם עם המסעדן היהודי שלבטח נמצא במסעדות שלו ומפקח על הנעשה בהם, יהיה ניתן להיפגש עמו אם אבוא למסעדה.

הגעתי אפוא לאחת המסעדות וביקשתי להיפגש עם בעל המקום. הצוות בדלפק כשראו אותי שיערו שבאתי לבקש תרומה, והפנו אותי למסעדה השניה שבבעלותו, בתואנה שהבעלים נמצא במקום השני. כשהגעתי למסעדה השניה, הפנו אותי למסעדה הראשונה, והבנתי שכך לא אתקדם לפגישה עמו.

התייעצתי עם ידידי הרופא, וזה אמר לי שבעל המסעדה נמצא מידי יום בצהריים באחת המסעדות ומשרת את לקוחותיו, ושם אוכל לפגוש בו. עשיתי כדבריו, והגעתי בשעה היעודה למסעדה זו עם ערכת מצה שמורה.

תיכף כשנכנסתי למסעדה, באו לקראתי שני יהודים שלא הכרתים, והאחד פונה אלי בשאלה, מה עושה כאן במסעדת טריפה זו רב של ליובאוויטש? חברו לעומתו עונה לו תוך כדי דיבור, אני יודע למה הוא הגיע לכאן. הוא הגיע לתת לי את משלוח המצות הקבוע שלי בשליחות הרבי מליובאוויטש!---

לא הבנתי את תוכן דבריו, והיהודי מספר לי: שמו הארוויי רוטנברג, יהודי נכבד בעל שם מניו-יורק, המשמש כיועץ לראשי העיר ניו-יורק לדורותיהם, ומחזיק בבעלותו דירת נופש בסרסוטה. הוא פגש לראשונה ברבי בהתוועדות יו"ד שבט תשל"ה, אז הגיע יחד עם ראש העיר ניו יורק מר אברהם בים להתוועדות.

מאז שנת תשל"ה, במשך חמש-עשרה שנה הוא מקבל מידי שנה לקראת הפסח בלשכתו בעיריית ניו-יורק מצה שמורה מהרבי, באמצעות המזכיר הרב בנימין קליין. השנה הוא הקדים את בואו לבית הקיץ שלו בפלורידה לפני הפסח, ורק כשהגיע הוא נזכר שבעקבות נסיעתו הוא לא יוכל לקבל השנה את המצות מהרבי. אך הוא אמר לעצמו, שבוודאי הרבי ידאג למסור לו את המצות גם בפלורידה – והנה אני פוגש אותו במסעדה והוא הבין שהגעתי למסור עבורו מצות בשם הרבי...

השתאיתי מאוד לרגל השגחה פרטית מופלאה זו. כשבאתי לביתי, אשתי אומרת לי שקיבלה שיחת טלפון משונה מאדם לא מוכר בשם רוטנברג, שביקש למסור לי שהרבי מליובאוויטש מאוד מאוכזב ממני, ושאכזבתי את הרבי...

התפלאתי לשמע הדברים, ונסעתי מיד לבית הקיץ של מר רוטנברג. כשפגשתי בו הוא בא כלפי בטענה - הרבי היה מביא לו מידי שנה לקראת פסח שבע מצות במשקל של פאונד, ואני הבאתי לו שלוש מצות בלבד, וכנראה את שאר המצות מהרבי לקחתי לעצמי... התנצלתי אפוא בפניו והשלמתי לו כמובן לשבע מצות.

כמה ימים לאחר מכן נסעתי ל"בית חיינו" לרגל י"א ניסן. כשהגעתי נכנסתי למזכירות לרב בנימין קליין לספר לו את מה שאירע עימי ולאמת את העניין מולו.

כשסיפרתי לו זאת, הרב קליין השתאה מאוד ואמר לי נרגשות, שאכן במזכירות הרבי היו מוטרדים מכך, שכן הרבי שולח למר רוטנברג במשך שנים ארוכות מצות לקראת הפסח, והנה השנה מסרו להם מהעירייה שרוטנברג איננו, והמשלוח מהרבי טרם נמסר אליו, וכעת על ידי מולאה השליחות מהרבי---

במקביל, בעל המסעדה אותו ביקשתי לפגוש בבואי למקום אמר לי שאביו אכן יהודי אולם אמו הנה נכרייה...

נוסף על כך, החבר היהודי של רוטנברג התברר כבעלים של קליניקה ידועה לעיניים בעיר. מידי שנה הייתי מגיע לקליניקה שלו לקראת הפסח ומזכה אותו במצה שמורה, והוא היה מזרז את עובדיו היהודיים לרכוש אצלי מצות לקראת החג, ולארגן באמצעותי את כל הדרוש לפסח...

(שמעתי מהרב שטיינמיץ בהתוועדות ש"פ כי-תבא תשפ"ג, בביכ"נ 770 בכפר חב"ד)

•

מיועץ ראש העיר ללוחם בעיראק

סב. ממשיך הרב שטיינמיץ ומספר:

במשך השנים ההיכרות שלי עם מר רוטנברג הלכה והתהדקה. בשלב מסויים הוא אף עבר מניו-יורק להתגורר בקביעות בסרסוטה. הוא סיפר לי שבשעתו הוא זכה להיות ב'יחידות' אצל הרבי, והרבי מסר לו זוג תפילין, סידור בלשון עברי-אנגלי, ויש ברשותו אף אגרת קודש באנגלית שקיבל מהרבי.

זמן מה לפני פטירתו, הוא קרא לי וביקש להעביר לי את התפילין, הסידור ואת האגרת שקיבל מהרבי.

ימים אחדים לאחר שקיבלתי ממני את התפילין, יצר עימי קשר צעיר יהודי מקומי וביקש להיפגש עימי. הצעיר הציג עצמו כחייל במארינס שקיבל צו התייצבות לנסוע לעיראק ב"מלחמת המפרץ השניה" בשנת 2003. אמו של החייל אמרה לו שלפני שהוא נוסע לחזית, הוא צריך לקבל ברכה מרב לשמירה, וכך הגיע אלי.

אמרתי לו שהסגולה הטובה לשמירה היא באם יחליט להניח תפילין מידי יום. החייל אמר לי שבאם הנחת תפילין תשמור על חייו, אזי הוא מסכים להניח תפילין מידי יום. כיוון שימים אחדים קודם לכן קיבלתי את זוג התפילין ממר רוטנברג, מסרתי אפוא זוג תפילין זה לחייל היהודי, שלקח אותם עמו לחזית העיראקית, בהחלטה להניחם מידי יום.

כך זוג התפילין שהרבי מסר למר רוטנברג בשנת תשל"ה, שמרו על חייל יהודי בעיראק בשנת תשס"ג...

כשמר רוטנברג מסר לי את התפילין, הן היו נתונות בתוך קופסאות מהודרות מכסף טהור. את התפילין מסרתי לחייל ללא הקופסאות, שנשארו ברשותי. לימים, אספן יודאיקה ראה את הקופסאות הללו אצלי, והוא רכש אותן ממני בסכום נכבד כתרומה לבית חב"ד...

(שמעתי מהרב שטיינמיץ בהתוועדות ש"פ כי-תבא תשפ"ג, בביכ"נ 770 בכפר חב"ד)

•

אור וחיות נפשנו

סג. מר שניאור זלמן שז"ר, בעת שכיהן כנשיא המדינה, היה מגיע מידי שנה להשתתף בהתוועדות י"ט כסלו המרכזית שנערכה בכפר חב"ד.

באחת השנים הציע מר שז"ר לרבי, אשר לקראת י"ט כסלו הקרוב, היה כדאי לדבריו שהרבי ימסור הקלטה בקולו לכבוד ההתוועדות על תוכנו של יום, והדברים יושמעו בעיצומה של החגיגה, וכך יתווסף חיות גדולה ועניין גדול בהתוועדות המרכזית.

אולם הרבי הגיע להצעה זו בשלילה, באומרו כי לדבר על עניינו של חג הגאולה י"ט כסלו – הוא יכול רק ביום זה...

(שמעתי מגיסי הגה"ח הרב יעקב שי' גולדשמיד, בעת שמחת ה"שבע ברכות"

של נישואי בננו הרה"ח ר' מרדכי שי', כ"א אלול ה'תשפ"ג, ב"בית חיינו 770" בירושלים)

•

ויהי חת"ת אלוקים

סד. הרה"ח ר' עקיבא שמרלינג משווייץ, בהיותו פעם ב'יחידות', הוא אמר לרבי שהוא נמצא פעמים רבות בנסיעות בדרכים, ובהיותו מקפיד על אמירת חת"ת, הנה לקיחת חומש ותהילים ותניא כל פעם בדרכים הרי זה מקשה עליו, ולפיכך היה מציע שכדאי לומר זאת מתוך ספר אחד.

אולם הרבי אמר לו: חומש צריכים לומר מתוך חומש, תהלים מתוך תהלים, ותניא מתוך תניא.

(שמעתי מאחי הרב אליהו ששמע ממנו בחתונת שמרלינג ר"ח ניסן תשפ"ג)

•

מדוע הבחורים ערים?

סה. פעם הרבי נסע עם המזכיר הרב בנימין קליין מ-770 לביתו בשעה מאוחרת בלילה.

כשעברו ליד בניין 749 בו שכנה הפנימייה של תלמידי הישיבה, והיה אור מהחדרים בבניין, שאל הרבי את הרב קליין, מדוע הבחורים ערים בשעות אלו?

(שמעתי ממחותננו הרב חיים שלום סגל ששמע מהרב קליין,

בעת "סעודת משיח" בבית הכנסת 770 בכפר חב"ד בשנת תשפ"א)

•

תשובה לשאלה שלא נשאלה

סו. גב' גריר קאשמן הנה עיתונאית וותיקה ב"ג'רוזלם פוסט", המתגוררת כיום בשכונת טלבייה בירושלים. מספרת גב' קשאמן:

נולדתי באוסטרליה בשנת 1940 למשפחה מבית של חסידי גור מפולין. אבי נפטר כשהייתי ילדה קטנה, בת יחידה להוריי, ואימי גידלה אותי כאלמנה צעירה.

בראשית שנות השישים הכרתי צעיר יהודי באוסטרליה. הייתה בינינו ידידות קרובה, ומאוד רציתי בקשר זה. תכננו להתחתן, אולם אימי מסיבות שונות התנגדה נחרצות לשידוך זה.

הייתי בדילמה קשה, מצד אחד רציתי להתקדם בקשר זה, אולם מאידך לא רציתי להמרות את פיה של אימי האלמנה, שהייתה מסורה אלי ביותר.

באותו זמן הייתה לנו היכרות עם הרב בנימין קליין, שהגיע עם אשתו גב' לאה בשנת 1962 בשליחות הרבי לאוסטרליה, ופעלו שם כשנה.

בשנת 1963 או 1964, הגעתי לראשונה בחיי לניו-יורק. כשהגעתי לניו-יורק מכרנו הרב קליין כבר היה אחד המזכירים של הרבי. יצרתי עמו קשר וביקשתי להיפגש עם הרבי, שכן רציתי להתייעץ עמו בעניין זה.

הרב קליין אמר לי שיבדוק עבורי אם אוכל להיפגש עם הרבי בקרוב. למחרת הוא התקשר אלי ואמר שאוכל להגיע באותו יום, אולם רק לאחר חצות הלילה.

הגעתי ל-770 והמתנתי עד השעה שלוש לפנות בוקר, אז נכנסתי אל הרבי. כשנכנסתי אל הרבי, הרבי שאל אותי באיזה שפה אני מעדיפה לדבר, באנגלית או ביידיש, והשבתי שביידיש.

שאלתי את הרבי כמה דברים שנגעו לי באופן אישי, ובמרכזם הצגתי את הדילמה בנוגע להיכרותי עם הבחור, ושאלתי את הרבי מה לעשות בעניין.

למעשה, הרבי לא נתן לי תשובה ברורה וישרה בעניין זה. לאחר מכן הבנתי את הסיבה לכך, שכן זמן מה לאחר מכן הקשר ביני ובין החבר התנתק, כך שהתייתר המענה הישיר של הרבי לשאלה זו.

כמה פעמים במהלך הדקות הספורות שהייתי בחדרו של הרבי, נכנס המזכיר הרב גרונר וסימן לי לצאת, אולם הרבי הורה לי להישאר.

כשנכנסתי אל הרבי, היה לי נושא נוסף שרציתי לשוחח עמו, אולם במהלך השיחה הנושא נשמט מזכרוני ולא העליתי אותו בפני הרבי.

למחרת הפגישה עם הרבי, התקשר אלי המזכיר הרב בנימין קליין, ואמר לי שהרבי ביקש למסור לי עניין נוסף. היה זה מענה ברור מהרבי לשאלה שכלל לא הצגתי בפניו.

(שמעתי מגב' קאשמן – י"א אלול תשפ"ג)

•

מחזי כיוהרא

סז. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה והשואה האיומה, ישב הרבי הריי"צ להתוועדות עם זקני החסידים, ועל פני הקודש של הרבי הייתה ניכרת עצבות רבה.

בין החסידים היה המשפיע הרב שמואל לויטין וכן הרב ישראל גורדון. פנה הרב לויטין לרב גורדון ואמר לו שיאמר דבר מה שישמח את הרבי הריי"צ.

נענה ר' ישראל ואמר: כאשר חסיד של הרבי הריי"צ היה נשלח בפעם הראשונה לכלא או אסור בסיביר בגלל שעסק בהפצת היהדות בשליחות הרבי – הרי זה דבר פשוט וברור שכך צריך להיות; כאשר הוא נאסר ונשלח לגלות פעם שניה – הרי זה בבחינת "הידור מצווה"; אולם כאשר הוא נאסר ונשלח לגלות בפעם השלישית – הרי זה "מחזי כיוהרא"...

באומרו זאת, נראה חיוך רחב על פני קודשו של הרבי הריי"צ...

(שמעתי משכני הרב דוד פלדמן, בימי הקורונה – ניסן תש"פ)

•

בן יכבד אם

סח. באחת השנים כאשר הרה"ח הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ז"ל הגיע לחצרות קדשנו, הוא היה אצל הרבי ב"יחידות", והרבי שאל אותו האם הוא עדיין זוכר את השפה הצרפתית, מעת שהותו בצרפת בתקופת המלחמה, אז היה בהיכרות עם הרבי.

ר' אהרן מרדכי השיב בחיוב, והרבי אמר לו, אשר נמצאת כעת בחצרות קדשנו קבוצת אורחים מצרפת, וכדאי שהוא יתוועד עמם בשפתם.

בבואו להתוועדות, הוא שאל את חברי הקבוצה על מה הם מבקשים שהוא ידבר, והם אמרו לו שהם מבקשים שיעלה בפניהם זכרונות מעת ביקור הרבי בצרפת בשנת תש"ז, בבואו לקבל את פני אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה ז"ל.

הרב זילברשטרום נעתר להם ואמר שיספר להם כמה נקודות שנחקקו בזכרונו מהכיבוד אם המיוחד של הרבי באותה תקופה. ראשית, בהלכו עם אמו, הרבי תמיד נשא עבורה את תיקה. שנית, בהלכו עמה, הרבי הקפיד תמיד ללכת מעט מאחוריה וללא ללכת בשווה אליה. שלישית, כאשר הרבי היה נפגש עם עמו ומשוחח עמה – היה נראה כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותו, ושאינו ממהר לשום מקום.

(שמעתי מבנו הרה"ח ר' חנוך זילברשטרום, ו' תשרי תשפ"ד)

•

שתיקה בתרי

סט. הרה"ח ר' דוד נחמן קרסניאנסקי ז"ל, אשר נפטר בערב יום הכיפורים תשפ"ד, התגורר במשך עשרות שנים בפילדלפיה, שם שימש כרב ומשפיע בקהילת חב"ד המקומית. לצד זאת הוא עבד עשרות שנים בתפקיד בטחוני רגיש כמהנדס מטוסים עבור חיל האוויר האמריקאי.

בשלב כלשהו בשנות הלמ"ד נודע לגורמי מודיעין של מדינה זרה על תפקידו הבטחוני-צבאי של הרב קרסניאנסקי, ונציגים מטעם אותם גורמי מודיעין פנו אליו וביקשו ליצור עמו קשר.

הוא חשש שמטרת בקשת הקשר עמו היא להביא לכך שהוא יעביר להם מידע על תפקידו הבטחוני, והוא דחה את בקשתם.

הללו לא התייאשו ופנו אליו שוב בבקשה להיפגש עמו. הוא כתב על כך לרבי, ותוכן המענה היה שעליו לדחות אותם בתוקף מכל וכל... וכך אכן הוא עשה.

שמעתי מהרה"ח ר' יוסף יצחק ליברוב בהתוועדות לזכרו של הרה"ח ר' טובי' פלס ז"ל בבית משפחת פלס, מוצאי יום הכיפורים תשפ"ד)

•

אבקשה טוב לך

ע. בעיצומה של שנת תשע"ג נתבקשתי על ידי מורי-חמי הגה"ח הרב יוסף יצחק הבלין, יו"ר מכון "היכל מנחם" להפצת החסידות, להיות בצוות עריכת סדרת הספרים המפוארת "שולחן מנחם", המאגדת את כלל הוראותיו והדרכותיו של הרבי בענייני הלכה, והיא מסודרת לפי סדר השולחן ערוך.

סדרה זו מקיפה שבע כרכים, ומובאים בה כאלפיים ושלוש-מאות הוראות והדרכות מהרבי בכל אורח חייו של יהודי.

במסגרת עבודתי באותה תקופה כחלק מעריכת סדרה זו, הוצרכתי לעבור תוך שבועות ספורים על ההיקף הגדול של הוראות והדרכות אלו, המקיפות כאמור אלפיים ושלוש-מאות הוראות והדרכות, המקיפות את כל תחומי החיים האפשריים, ונכתבו לאורך ארבעים שנה, לאנשים ונשים מחוגים שונים.

כשעסקתי במלאכת קודש זו, ביקשתי למצוא חוט מקשר וציר העובר כחוט השני בין אלפי הוראות והדרכות אלו.

להבנתי, החוט המקשר את אלפי הוראות והדרכות אלו הוא, כסיום פרקו של הרבי בקאפיטל קכב, וכשם קובץ זה - "אבקשה טוב לך".

בכל ההוראות וההדרכות, הרבי לא מסתפק רק במענה הישיר הנדרש לנושא הנידון, אלא במענהו הוא מבקש לראות כיצד מקבל המענה יצא מעודד יותר, שמח יותר, בוטח יותר, ומאמין יותר, תוך שהרבי חוזר ומדגיש באין ספור מכתבים, שהוא מבקש לשמוע מבשורות טובות בהמשך למכתבו, וכדומה.

אכן, "אבקשה טוב לך", לכל יהודי באשר הוא.