'קמפוס דבורה' בתיכון חב"ד חדרה ע"ש מרת דבורה בוטמן ע"ה
היום, י' בניסן תשפ"ד, חל יום היארצייט הראשון של מרת דבורה בוטמן ע"ה.
כבר בשנות נעוריה תבע הרבי שתפעל בכרם חב"ד וביקש לראות את שמה בין הפעילות.
לאחר נישואיה עם הרב שלום דובער בוטמן ז"ל, משפיע קהילת חב"ד בתל אביב, עברו בני הזוג להתגורר בארה"ב. שם ייסדה בהוראת הרבי את מוסד 'בית רבקה' - בית הספר העל יסודי לבנות שחינך במשך השנים עשרות אלפי בנות, וכיום קמפוס רחב ידיים בשכונת קראון הייטס.
מאוחר יותר, כשחזרה עם משפחתה לארץ והתיישבה בתל אביב, הייתה בין המקימות את ארגון נשי ובנות חב"ד ועמדה בראשו למעלה מ-40 שנה בהתנדבות מלאה.
אשתקד, בתום השלושים לפטירתה התאספו בני המשפחה וידידים לבקשת בעלה הרב שלום דובער ע"ה, שנפטר בי' מנחם אב באותה שנה, ויזמו הקמת קמפוס על שמה עבור בית ספר על יסודי תיכון בית חנה לבנות חב"ד בחדרה.
בבית הספר שקנה לו שם בעיר ומסביב לה מתחנכות כמאה בנות לתורה ויראת שמים בדרך החסידות.
היה זה טבעי להמשיך כאן את פעילותה ומורשתה בפעילות של חינוך וקירוב בנות ישראל שיקימו בתים בישראל על יסודי התורה והמצוה ויהיו שלוחים של הרבי להפצת יהדות.
מרת דבורה בוטמן ע"ה הייתה פעילה בכל איבריה וגידיה בעניינים של הרבי בהתמסרות אמיתית. היא היוותה סמל ומופת של התקשרות לכ"ק אדמו"ר וכך זכתה להקים יחד עם בעלה דורות ישרים של שלוחים ומחנכים. ציפתה בכל מאודה לביאת המשיח.
היא נפטרה כאמור בשבת קודש שבת הגדול י' בניסן ונטמנה במוצאי שבת קודש אור לי"א ניסן יום הולדתו של הרבי שהייתה מקושרת אליו ולהוראותיו בכל נימי נפשה.
***
משניות לעילוי נשמת מרת דבורה ב"ר חיים שמריהו ע"ה. חשוב גם לשים לצדקה היום לעילוי נשמתה:
דם הנדה ובשר המת, מטמאין לחין ומטמאין יבשין.
אבל הזוב, והניע, והרוק, והשרץ, והנבלה, והשכבת זרע, מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין.
ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן, מטמאין לחין ומטמאין יבשין.
וכמה היא שרייתן, בפושרין מעת לעת.
רבי יוסי אומר, בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה, טהור.
במה מדליקין ובמה אין מדליקין?
אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים.
לא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב.
נחום המדי אומר, מדליקין בחלב מבושל.
וחכמים אומרים, אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו.
ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום.
הדבילה, והתמרים, והחרובים, האורז, והכמון.
האורז שבחוצה לארץ, כל המשתמש ממנו פטור.
רבי אליעזר אומר, אם לא הביא כלי מערב שבת, מביאו בשבת מגולה.
ובסכנה, מכסהו על פי עדים.
ועוד אמר רבי אליעזר, כורתים עצים לעשות פחמין ולעשות (כלי) ברזל.
כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, ושאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת.
המכניס ידיו לבית המנוגע, ידיו תחלות, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, ידיו שניות.
כל המטמא בגדים בשעת מגעו, מטמא את הידים להיות תחלות, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, להיות שניות.
אמרו לו לרבי עקיבא, היכן מצינו שהידים תחלה בכל מקום.
אמר להם, וכי היאך אפשר להן להיות תחלה אלא אם כן נטמא גופו, חוץ מזה.
האוכלין והכלים שנטמאו במשקין, מטמאין את הידים להיות שניות, דברי רבי יהושע. וחכמים אומרים, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידים. בולד הטמאה, אינו מטמא את הידים. אמר רבן שמעון בן גמליאל, מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא, אמרה לו, נכנסו ידי לאויר כלי חרש.
אמר לה, [ בתי ], ובמה היתה טומאתה, ולא שמעתי מה אמרה לו. אמרו חכמים, מבואר הדבר, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידים. בולד הטומאה, אינו מטמא את הידים.