שמעתי פעם דרשן שאמר כך: כשאנו מכנים אדם לגנאי בשם של בהמה או חיה (הוא חמור, הוא כלב וכדומה) הרי שאנו מבזים בזה את הבהמה או את החיה, שכן החיות והבהמות מקיימות את ייעודן בעולם בהיותן בדיוק מה שהן, חיות ובהמות. אבל אדם כשהוא מתנהג כמו בהמה הרי שאין הוא מקיים את ייעודו בעולם - להיות אדם.

פרשת תזריע שדנה בדיני הטומאה והטהרה של האדם, באה אחרי פרשת שמיני שדנה בסוגי החיות ובכשרותן. רש״י על הפסוק הראשון אומר שיש סיבה לכך שדיני האדם באים אחרי דיני הבהמה. ומבאר "כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה, חיה ועוף במעשה בראשית - כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה, חיה ועוף".
מה שרש״י לא מבאר כאן זה, למה בבריאתו נברא האדם אחרון, ביום השישי לבריאה כשכל העולם כבר ערוך ומוכן, אחרי הדומם, הצומח והחי?

אמרו חכמינו, האדם נברא אחרון משתי סיבות, סיבות שכל אחת תופסת צד אחר של המאזן:

א. כדי שיבוא לעולם מוכן ויוכל מייד להתחיל להתנהל בו לפי צרכים ודרישות שמתאימים לבן אנוש.
ב. כדי שבמקרה שהאדם לא יתנהג נכון, תמיד יהיה ניתן לומר לו: ״יתוש קדמך״ - אל תשכח מי אתה ומהיכן באת, אפילו יצור קטן ומעצבן כמו יתוש קדם לך ונברא לפניך. לא רק נברא לפניך כרונולוגית, אלא גם במעלתו הוא לפניך כיון שהוא מקיים בחייו את הייעוד שלו, ואתה?

אצל הרבי, תמיד כשיש שתי סיבות לשאלה אחת, חייב להיות חיבור ביניהם. גם כאן מחבר הרבי את הסיבות לכדי מסר אחד נפלא:
האדם מורכב מנשמה וגוף.

הגוף הינו מגושם ובעל צרכים בהמיים, ובכדי שלא ייפול ויהיה שווה פחות מאשר יתוש, יש את הנשמה האלוקית העדינה והרוחנית. מה שדרוש זה ניהול נכון. כשהנשמה תנהל אותו ותנחה את הגוף הרי שהעולם יהיה עבורו ככלי מוכן לעבודתו. אבל, אם לא, אם הגוף הוא זה שינהל וינחה, הרי מאוד מהר ימצא האדם את עצמו נחות אף מן היתוש.

ואני אומר, שיהיה לנו בהצלחה,

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי