בראיון הקודם שערכנו עם ר' יוסי אשכנזי, לאחר הדפסת החלק הראשון של הספר "הרב אשכנזי", הוא אמר אודות זיכרונותיו הבלתי נדלים של אביו, כי הם יכולים למלא עוד לפחות כרך שלם, הדומה לחלק א (833 עמודים). ואכן, הכרך החדש, חלק ב, מכיל אף הוא מספר עמודים דומה, וכיום ר' יוסי אומר שוב: "ניתן להוציא חלק ג, עב כרס בדומה לקודמיו..."

> מה הרקע שהוביל לכתיבת חלק ב?

ר' יוסי אשכנזי: "את חלק א, שהינו כאמור עב כרס, סיימתי לכתוב תוך ידיעה שהעבודה נקטעה באמצע... שכן, הייתה לפניי רשימה ארוכה של מקומות אליהם התכוונתי להגיע כדי לשאוב מהם חומר שקשור לשלל זיכרונותיו החסידיים של הרב אשכנזי ע"ה ולאין-ספור העניינים של הרבי שעברו דרכו, אך לא הספקתי להגיע אליהם.

לאחר הדפסת חלק א, עסקתי בכתיבה של עניינים אחרים, אולם כל העת קינן בלבי הכאב על כך שעניינים רבים של הרבי וחסידות חב"ד, שעברו דרך הרב אשכנזי או שהוא שח אודותיהם, עלולים להיעלם ולא להיוודע לעולם, אם לא ייעשה מאמץ מיידי ללקטם ולשמרם. בשלב מסוים, אכן התחלתי לעסוק בכתיבת חלק ב, וב"ה הספר הושלם. הספר בנוי באופן נפרד מחלק א, כך שגם מי שלא קרא את חלק א, יכול לקרוא את חלק ב ללא שום הפרעה.

כמו אחרי שנדפס חלק א, כך גם כעת, הדפסתו של חלק ב מעוררת אצל אנשים רבים זיכרונות חסידיים שקשורים לרב אשכנזי. אלו, כמו גם הרשימה הארוכה של המקומות שלא הגעתי אליהם, שקיימת גם כעת, מהם ניתן לשאוב חומר שקשור לזיכרונותיו החסידיים של הרב אשכנזי ולענייני הרבי שעברו דרכו, מהווים תשתית מופלאה, ממנה ניתן לכתוב עוד כרך שלם אודות הרב אשכנזי, בדומה לשניים הקודמים שנדפסו...

> האם תוכל לתת לנו דוגמה מהדברים שהתחדשו בחלק ב?

חלק ב דומה לחלק א בכך ששלל הגילויים החסידיים שבו, מובאים לפי סדר חייו של הרב אשכנזי, שהחלו בתל-אביב החסידית, נמשכו בשנות לימודו ב-770 - ולאחר-מכן ברבנותו בכפר-חב"ד. מדובר על אין-ספור עניינים חדשים שקשורים לרבותינו נשיאינו וחסידות חב"ד, אשר הרב אשכנזי היה מעורב בהם או שהוא שמע אודותיהם מזקני החסידים.

איגרתו של ר' חאטשע פייגין אל ר' אלתר שימחוביץ' אודות נסיעתו הצפויה של הרבי הריי"ץ לארץ הקודש

פן מעניין שמייחד את חלק ב, הוא גילויו של ארכיון עלום, אשר הרב אשכנזי נחשף אליו בצעירותו, בו נשמרו מאות מסמכים חב"דיים בעלי משמעות היסטורית. הרב אף ידע לאן עבר חומר זה בשנים שלאחר-מכן, והוא זכר במשך כל השנים את התכנים שקרא במכתבים שבאותו ארכיון. הרב ראה חשיבות בכך שהחומר יפורסם, ככל שניתן לפרסמו, ולימים שיגר את אחד מאנ"ש לאותו ארכיון, כדי לדאוג לפרסומם של המכתבים.

כמה עניינים חב"דיים משמעותיים מאוד, מתוך אותו ארכיון, נדפסו עוד בחייו של הרב אשכנזי, בעקבות הפנייתו האמורה, וכעת בחלק ב הקדשנו פרק שלם לפרסומם של מכתבים רבים נוספים מתוך הארכיון, שהדפסתם התאפשרה הודות לגילויו של הרב אשכנזי ופעולתו בעניין.

העניינים המובאים באותו ארכיון, עוסקים בשלל ענייני בית רבי: החל מתוכניתו של הרבי הריי"ץ להעביר את גופו הקדוש של הרבי הרש"ב לארץ הקודש, עבור בכוונתו של הרבי הריי"ץ לבקר בארץ בשנת תרצ"ו, ועד לדברים שמימיים ומופלאים שאמר הרבי הריי"ץ לקראת השואה.

מובן שלא ניתן לסקור כאן את כל אריכות הדברים שקשורה לפרשיות השונות המובאות בספר מתוך הארכיון, אולם ברצוני לציין מכתב חסידי ומעניין, שכתב מזכירו של הרבי הריי"ץ, הרה"ח ר' חאטשע פייגין הי"ד, בי"ד סיוון תרצ"ז, אל חברו הרה"ח ר' אלתר שימחוביץ' ע"ה, שכיהן כמשפיע בישיבת תורת-אמת בירושלים. המכתב, שנדפס בספר מתוך הארכיון, נושא הוראה חסידית חשובה ומעניינת:

דרך אגב, בכתבי לך, מוצא הנני לנכון להעיר על עניין אחד, אף כי כ"ק לא אמר לי עדיין דבר בזה, אבל אתאפק לא אוכל בעצמי. ראיתי מכתבך מג' נשא, בו הינך מספר איזה דברים של מה בכך, כי היו איזה אברכים תמימים, ו.. [מישהו שחלק על ר' אלתר] רצה להתדיין לפניהם, ואתה הסכמת.

אינני מבין, בהנהגה כזאת חס ושלום נבול תיבול. עליך לדעתי לא להשיב ל.. מטוב ועד רע, רק אחת, פקיד הנני ומחויב הנני לעשות כציווי כ"ק, [ואם הוא] אינו מאמין - ישאל מכ"ק, ותו לא. ואין לך להשיב שתלך להתדיין. ובאמת לדעתי לא רק שאינך מחויב, רק לדעתי אין לך רשות על זה, ולא על זה ניתנה לך ביאת כוח לילך להתדיין. על זה צריכה להיות ביאת כוח מיוחדה.

הרב אשכנזי בביתו של הרבי בימי השבעה של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע

ואם יצעק, בהכרח לסבול לעת עתה, ואם ירצה להכות או יכה, אז עליך לעשות העצות שעושים לעניינים אלו - או על-ידי שוטרי פוליציע [משטרה] או עניינים אחרים, אבל לא להתדיין עימו...

כבר היה אצלי מעשה כזאת, בהיותי בחרקוב מנהל ישיבת תומכי-תמימים, ושם היו לי עסקים עם חברי הקהילה, כי היו תומכים באיזה סכומים כשהיה מגיע להם מחוץ לארץ.

פעם הייתי שם וביקשתי איזה סכום גדול יותר - שהיה מגיע לנו לפי חשבון התלמידים שהיו אצלנו יותר מבהישיבה השנייה מהעולמתע, ובא לידי זה עד כי אחד יצא בחוזק, כי לא יוכלו ליתן לנו, יען כי יש לנו עוד הכנסות ואין יודע איתנו חשבון. בשמעי זאת, נתרגשתי, בחשבי כי זהו באיזה חשד נגדי, ואמרתי כי יכולים להכין ולקבוע ועד מיוחד, ואַראה חשבון פרטי.

בין כך, כתבתי מכתב מהיר לכ"ק לספר כל העניין (אינני זוכר בדיוק, כי אולי היה לי אז להיות בעצמי [אצל הרבי, ולא שהיה זה באמצעות מכתב], על כל פנים, הצעתי הדבר לפני כ"ק), ואמרתי כי כבר הסכמתי ליתן חשבון. השיב לי כ"ק, לא הייתה לך רשות על זה, ולא תיתן, ובבקשם חשבון, תשיב כי יש לך בעל הבית, ואם רוצים חשבון, ידרשו מבעל הבית שלי.

וכן אומַר כעת בעניין זה. ואם בגבולות ירושלים חושבים, כי מנהלי הישיבה המה בעצמם הבעלי-בתים על הישיבה, הנה בשום אופן לא יפעלו כן אצל כ"ק. וכן לדעתי עליך להשיב בתוקף (לכל מי שיבוא בטענה), כי הינך מודיע הכול לכ"ק, ואם יש להם איזו טענה, יפנו לכ"ק. רק אם יבוא מי לדבר בדרך אנושית, ודאי כי צריכים להיות נזקק לטענתו ולעזור בכל האפשרי להשיב עימו, אבל אם יצא בתוקף ותביעות, העצה היותר נכונה היא להשיב כנ"ל.

* בספר בוודאי מתוארים גם עניינים רבים שהתרחשו ב-770 בעת בחרותו של הרב אשכנזי.

"אכן, בספר מובאים שלל עניינים מ-770 מסוף שנות היו"ד ומתחילת שנות הכ"ף, שהרב אשכנזי שח אודותיהם. אציין כאן חשיפה מעניינת מתוך הספר (חשיפה זו באה כהמשך למסופר בספר, על כך שבתקופת חג הפורים תש"כ, ראש הממשלה דוד בן-גוריון שהה בניו-יורק והרבי סירב לקבלו ליחידות):

הרב אשכנזי עולה לתורה מול עיניו הקדושות של הרבי

"ביום שמחת תורה תשכ"א לפנות בוקר, לאחר ההקפות וסעודת ליל החג, לימד הרבי את הניגון "אתה בחרתנו".

"ב-770 דיברו, כי העובדה שהרבי לימד ניגון זה, נעוצה בדבריו החמורים של בן-גוריון, בעת ביקורו באמריקה בשנת תש"כ, בהם שלל את המושג "אתה בחרתנו". בן-גוריון הסביר, באותו ביקור בו סירב הרבי לקבלו, כי עם ישראל אינו עם נבחר, שכן עמים אחרים עומדים עימו בשורה אחת ונושאים ברמה את דגל האנושיות.

"דבריו של בן-גוריון נאמרו באוניברסיטת ברנדייס שבמסצ'וסטס, בטקס בו הוענק לו התואר "דוקטור לשם כבוד", והם זכו למחאה חריפה בירחון התורני "הפרדס", אשר מחה לאחר-מכן אף על דברים נוראים שאמר ראש הממשלה בחודש אייר תש"כ".

עם זאת, בספר מסופר על כך שהרבי ניבא את השינוי הרוחני המבורך שחל אצל בן-גוריון בערוב ימיו.

> מתוך כלל החומר אודות רבנותו של אביך הרב אשכנזי ע"ה, האם יש משהו ש"תפס" אותך באופן מיוחד?

"כן: היחס המיוחד של הרבי לאבי. לאורך הספר, מובאות דוגמאות לאין-ספור המקרים, שבהם הפנה הרבי אנשים אל הרב אשכנזי, החל מראשית רבנותו, וכך עברו דרך הרב אשכנזי מופתים שמימיים רבים. ההפניות עסקו בנושאי שידוכים, בריאות, שלום בית וכו' וכו'.

כך גם כשהרבי הפנה אל "רב מורה הוראה בארץ הקודש" ואנשים היו באים מייד אל הרב אשכנזי, או כשהרבי הורה לאנשים - שביקשו את ברכתו הקדושה אודות בעיה רפואית וכדומה - "לדייק בכשרות האכילה ושתייה", "דיוק בטהרת המשפחה", "בדיקת התפילין והמזוזות", והללו הגיעו מייד אל הרב אשכנזי כדי שימצא את הפיתרון לְמה התכוון הרבי, שכן הם הקפידו על קלה כבחמורה. פתרונותיו המופלאים של הרב אשכנזי היו מדווחים לרבי וזוכים לאישורו הקדוש.

אציין בהקשר זה שני סיפורים מדהימים מתוך הספר. הראשון הינו סיפור שמֵימי ומופלא, והמעשה השני ממחיש את יכולתו המופלאה של הרב אשכנזי לכוון לדעתו הקדושה של הרבי:

א. בחודש תשרי תנש"א, נולד תינוק מסוים עם מום בלב, שגרם אצלו לרמת חמצן נמוכה בדם, אשר לא ניתן לחיות עימה. ההורים פנו אל הרופא הבכיר ביותר בארץ, אולם קצרה ידו מלהושיע, והוא המליץ לנסוע אל הרופא המומחה ביותר בעולם, הנמצא בעיר בוסטון, שאולי ינתח את הילד ויצילו.

ההורים שאלו את הרבי בנושא, והופנו לְרב. הם פנו אל הרב אשכנזי, אשר אישר כמובן את הנסיעה, כדי לבדוק האם ניתן לטפל בילד. בד בבד, נענה הרב לבקשתה של האם, ופסק שהתינוק יחיה.

הרב אשכנזי בעת לימודיו בישיבה ב-770

ובכן, הרופא העולמי לא היה מסוגל לסייע, תוך שהרבי היה מעורב בעניין, אך הפנייתו של הרבי לְרב, הובילה כאמור לפסיקתו של הרב אשכנזי, שהייתה כמובן בכוחו של הרבי. ועוד והוא העיקר: לאחר שהתקבלה התשובה המדוברת מהרופא, נסעו ההורים מבוסטון ל-770, והרבי בירך את תינוקם. 

והנה, התינוק המשיך לחיות במשך עשרות שנים, ללא שום הסבר טבעי לכך, עד שנפטר בשנתו השלושים ושתיים - היא שנת הלֵ"ב!

ב. רבני חב"ד בקהילה מסוימת, פסקו לאחד מאנ"ש, כי עליו להסגיר את עצמו לשלטונות שחיפשוהו, שכן אחרת, ישנה סכנה לאותה קהילה. הסגרתו של הלה עלולה הייתה להוביל למאסרו בידי הגויים, אולם הרבנים העדיפו את טובת הציבור על פני טובת היחיד.

החסיד המדובר שאל את הרבי האם לציית להוראה זו, תוך שציין, כי אם התשובה הינה חיובית, אזי מבקש הוא את ברכתו הקדושה של הרבי בעניין. הרבי השיב: "כפשוט שייך לרב מורה הוראה שאינו מעורב בכל זה. אזכיר על הציון".

האיש פנה אל הרב אשכנזי, ונענה, כי לדעתו, כלל רבני חב"ד נחשבים למעורבים בנושא, שכן אכפת להם מטובתה של הקהילה המדוברת, וממילא, על-פי מענהו של הרבי, יש לפנות אל רב לא חב"די.

זאת, בניגוד לקו הקבוע של הרבי, לפיו, יש לדון בנושאים חב"דיים אך ורק אצל רבני אנ"ש.

החסיד נהג בהתאם להוראתו של הרב אשכנזי, וכשדיווח לרבי כי רבנים מבחוץ דנים בסוגיה, נענה: "ימשיך לבשר טוב". ואכן, קו זה הוכיח את עצמו באופן פלאי: הרבנים הלא חב"דיים התנו את הסגרתו של האיש - ביישומם של פתרונות יצירתיים שמצאו, אשר נדרשו על-ידם מראשי הקהילה, ומימוש רעיונות אלה אכן הציל את החסיד למרות שהסגיר את עצמו!

> בספר מצוינים מקורות על כל פרט ופרט, וניכר מכך שמלאכת איסוף החומר היוותה עבודת נמלים של ממש...

"נכון. שכן, הרב אשכנזי לא כתב זיכרונות, ולא נהג כלל לתעד את פעילותו היומיומית או לשמור מסמכים (למעט, כמובן, שמירת מכתביו הקדושים של הרבי, כמו גם כמות מעטה יחסית של מסמכים שנמצאו בביתו, אשר נשמרו ללא כוונת מכוון). הרב היה מקבל טלפונים ממזכירות הרבי עם הוראות סודיות, אולם הוא לא תיעד זאת כלל.

כך קרה, שלמרות רבנותו בת 40 השנים, לא עמד לרשותנו ארכיון שיקל על מלאכת כתיבת הספר. המלאכה התחילה אם כן כמעט מאפס (תחילה בחלק א ואחר-כך בחלק ב), והיא כללה עמל ויגיעה עבור השגת כל בדל מידע, כאשר לאחר-מכן נדרש אף לחבר פרט לפרט, להבין את סדר ההתרחשויות ולכתוב אותן.

כפי שניתן לראות במקורות שמצוינים לכל אורך הספר, הדברים המובאים בו נשאבו ממאות סרטי וידיאו והקלטות - בהם תועדו נאומים של הרב אשכנזי; אלפי מסמכים שהושגו מארכיונים שונים; עדויותיהם הנרחבות של אימי הרבנית שתחי', בני המשפחה, וידידיו ומוקיריו של הרב אשכנזי.

אנקדוטות משמעותיות מאוד מבחינתי, בכל הנוגע לאיסוף החומר, התרחשו בשבועות הארוכים בהם שהיתי בארכיונו של ר' שמואל ריבקין. ר' מוליק היה היחיד בארץ הקודש, שהבין כבר לפני יובל שנים, את כוחה של המדיה ומשמעותה לדורות הבאים...

ישבתי בביתו ונברתי בין קלטות הטייפ העתיקות, קסטות המסרֵטה וסרטי הווידיאו הישנים. היה עליי לאתר קלטות רלוונטיות, למצוא בהן חומר שנוגע לספר, ולהעלותו על הכתב.

> לסיום, האם תוכל לציין לנו תכונה מסוימת של אביך שהשפיעה עליך בעת כתיבת הספר?

"אשיב באמצעות סיפור מתוך הספר: "הרבי אמר לרב אשכנזי ביחידותו שהתקיימה לאחר חג השבועות, בט' סיוון תשל"ה, ארבעה חודשים וחצי אחרי שהוכתר כרב: "מאחר שבהשגחה פרטית, בחרו אותך למורה צדק בכפר-חב"ד: מצה היא עניין של ביטול, וממילא, חג המצו"ת קשור עם 'נפשי כעפר לכול תהיה'. כמה שיהיה יותר 'נפשי כעפר לכול תהיה', כך יהיה יותר 'פתח לבי בתורתך'". הרב אשכנזי ראה במילים אלו, יסוד באישיותו של הרב החב"די".

ואכן, את הוראתו האחרונה של הרבי, קיים הרב אשכנזי בהידור נדיר, בהתחשב באישיותו ובמעמדו. כלל מכריו מציינים את פשטותו החסידית, שהתבטאה בסלידתו מגינונים וחיצוניות, ובהנאתו להתוועד כשווה בין שווים בעת התוועדויות השבת.

תכונה זו השפיעה עמוקות על כל תוכנו של הספר ואופן כתיבתו: הספר אינו עוסק ב"תיאור גדלותו" של הרב אשכנזי, אלא בגילוי אוצרותיו החסידיים והמרתקים, ובהם ההוראות שקיבל מהרבי בענייני רבנותו וכתיבתו התורנית וכו' (כמו גם אפיזודות מעניינות הנוגעות ללמדנותו או לדרכו המופלאה והפיקחית בניהול כפר-חב"ד - שיש בהן הוראה לרבים), כאשר דמותו עולה ומזדקרת ממילא.