השבוע סיפורנו הוא סיפור מוזר והזוי התואם את אוירת ה"עד דלא ידע" של ימי הפורים הבאים עלינו לטובה והעומדים בפתח. אתם הקוראים תחליטו ותכריעו האם הסיפור הוא 'סיפור אמיתי' או 'מעשה שהיה'.

מעשה בשליח נכבד בשם מענדל שהחליט שזה זמן רב לא נסע לרבי והוא מרגיש צורך עז לבוא אליו להתפלל ולשפוך צקון לחש ליבו ולהתמלא באנרגיות מחודשות לטובת עבודת הקודש שלו במקום שליחותו.

ברוך אומר ועושה. מענדל רוכש כרטיס טיסה, אורז את מזוודתו ויוצא לדרך. מבית הנתיבות בקנדי הוא שם את פעמיו היישר לציון הקודש של הרבי במונטיפיורי וכולו מתרגש מהעובדה שבעוד שעה קלה הוא יכנס אל תוך ד' אמותיו של הרבי, יממש את רצונו העז וישקיט את געגועיו הרבים למקום הקודש.

כדרכו בקודש הוא טובל תחילה במקוה הסמוך ולאחר מכן הוא מניח טליתו ותפיליו ומתפלל את תפילה השחרית בכוונה עצומה לא לפני שהוא לומד מאמר חסידות והוא מתפלל להשי"ת שהשתטחותו על הציון תעלה יפה ויפעול היטב לכל הנדרש לו.

לאחר התפילה הוא נוטל את ידיו, אוזר את מתניו בגארטעל ומתיישב בטנט על מנת לכתוב את הפ"נ אותו יכתוב במתינות ובישוב הדעת וכל מלה ותיבה יבחנו במשקל וימדדו בפלס כיאה לכניסה למקום קודש הקדשים.

אלא שתוך כדי הכתיבה הוא מבחין בדבר האחרון שהיה חסר לו בשעה זו. אל מול פניו הוא רואה את 'יוסקה' השליח הנוסף בעירו אשר גם הוא טס את כל הדרך הארוכה והגיע זה עתה להכנס אף הוא לציון הקדוש. ואם תשאלו מדוע הוא נסער ונפשו הומיה? התשובה היא בלתי נעימה כלל.

חתול שחור עבר בין השניים זה מכבר ואש המחלוקת בוערת בעירם. אם בתחילה היה זה חיכוך קל וויכוח לגיטימי הרי שעם הזמן הסדק התרחב לתהום פעורה והשטן השקיע את מלוא כוחו להביא למשטמה בין הצדדים כאשר לצד כל אחד מתגייס כל שבטו ובני ביתו וכדרכו של מתגוששים הם שופכים כל חומר דליק למדורה ואש המחלוקת תוקד אצלם ולא תכבה.

מי לא ניסה לתווך בין הצדדים ולהשכין שלום ביניהם אך כולם שבו בידים ריקות ומאוכזבים עד עמקי נשמתם כשהבינו שלא ניתן בעת הזו לגשר בין הצדדים ולהושיב את הניצים לשולחן עגול.

והנה מענדל רואה את יוסקה אף הוא חגור באבנטו ומחפש מקום בטנט להתיישב לכתוב את פ"נו לרבי אליו יכנס בהמשך. ליבו של מענדל פעם בחוזקה ומחשבותיו קדחו במלוא עוצמתם  לאמור: "מה יהיה שם בתוך הציון? אני אעמוד בצד אחד ואתפלל שאצליח בכל הדברים שבהם אני חלוק על יוסקה והוא יעמוד מנגד ויתפלל בכל כוחו ותעצומות נפשו שהוא יצליח בדרכו שהיא מנגדת ממש להצלחתי שלי. כל אחד מאיתנו יעמוד ויתפלל מעומק ליבו לכשלונו של השני.

גם אם לא היינו באים בבת אחת לציון הדבר גורם עגמת נפש לרבי ועכשיו כאשר שני שלוחים של הרבי עומדים משני עברי המצבה וכל אחד מתפלל ל"הצלחתו שלו" הרי הדבר חמור שבעתיים. מענדל מהרהר בליבו הא כיצד יעלה על הכתב בפ"נ את התיבות "שאזכה לגרום אך ורק נחת רוח לכ"ק אדמו"ר"??

מה עושים?

מענדל שולף את הנייד מכיסו ובווצאפ הוא שואל את ה"עשה לך רב" שלו כדת מה לעשות אל מול ה'ברוך' שניצב למולו. הוא מתאר לו את אשר מתרחש עתה אל מול עיניו ושואל ומבקש עצה כיצד לנהוג.

ה'רב' של מענדל עונה לו מייד: אסור לך להכנס לציון עד לאחר שיוסקה יסיים וייצא. בלתי ניתן להעלות על הדעת שאתה תעמוד מצד אחד והוא מהעבר השני בבקשות מנוגדות. הדעת אינה סובלת ניגוד כה חריף ותאר לעצמך כיצד מרגיש אבא כששני בניו מתגוששים אל מול פניו.

•

נעבור ליוסקה. יוסקה נכנס לטנט וכשהוא רואה את מענדל מכין עצמו בכובד ראש לקראת הכניסה לרבי, מעיו חמרמרו ובשרו נעשה חידודין חידודין. אף הוא שואל את ריבונו של עולם מדוע היה צריך לזמן לפונדק אחד את שנינו באותו יום ובאותה שעה? לא די במריבה הבלתי פוסקת שם בעירינו. באתי להתנתק מעט מהמלחמה היום יומית והנה היא הגיעה אלי לכאן?

גם יוסקה כמענדל מבין שיש כאן בעייתיות. הוא יעמוד מצד אחד ויתפלל בכל כוחו שיצליח בכל מריבותיו עם השליח הלעומתי שלו ומענדל יאזור כוח ויתאמץ עוד יותר לגבור עליו ובפרט שאני עומד מול עיניו הרי שתפילותיו יתגברו ויתחזקו.

מה עושים?

שולף יוסקה את הנייד מכיסו ומשדר במהירות ל"עשה לך רב" שלו את אשר קרהו ומתייעץ עמו מה הדבר הנכון שעליו לעשות במקרה דנן? האם לנסוע ל-770 ולחזור לכאן מחר? הוא שואל.

הרב עונה לו מיד שידוע אצל חסידים שאף שהרבי הוא קדוש עליון וכל רז לא אניס ליה אבל כאשר כותבים עליך לשון הרע אסור לך לעמוד בדומיה ולסמוך על הרבי שהוא יודע בלאו הכי הכל והוא יודע את האמת האמיתית אלא חייבים להבהיר את התמונה  בבחינת "וישב משה את דברי העם אל ה'".

עליך לעקוב אחר מענדל וברגע שייכנס אל הציון תכנס מיד גם אתה ותעצור את משאלות לבבו ע"י שתבקש שיתמלאו כל משאלות לבבך שלך!

•

חלפה שעה. חלפו שעתיים ואף שלוש. מענדל ויוסקה עוקבים אחד אחר השני ובודקים האם 'רעהו' עושה את צעדיו פנימה. מענדל מתפלל ומתחנן לראות את יוסקה נכנס ומסיים ויוצא ואז יוכל סוף סוף להכנס אל הקודש. יוסקה לעומתו ממתין ושומר על צעדיו של מענדל כדי שברגע שהוא ייכנס הוא ייצמד אליו וייכנס אף הוא בתשובת המשקל לבקשותיו של מענדל.

כל חצי שעה שניהם מענדל ויוסקה משגרים לרבותיהם את אותה השאלה: "האם ההוראה עדיין תקפה? וכל אחד מהם מקבל את אותה התשובה: "לא להתייאש ולהמשיך להמתין ככל שיידרש"

לא אלאה אתכם כיצד נגמרה ה'קומדיה' הזו. אשאיר זאת לדמיונכם הפורה אך אני רק שאלה:

איך ייתכן שאף אחד משני ה'עשה לך רב' שלהם לא העיז להציע ולומר למושפעו: "תנצל את הרגעים הרציניים הללו שאתם עומדים להכנס אל הרבי. תגש ליריבך ותושיט לו יד ואמור לו כי לעניות דעתך הרבי הפגיש את שנינו יחד בהשגח"פ ביום שאין כל סבירות שנפגש כאן ביום שאינו לא חודש ולא שבת ולא מועד?

אולי מאת ה' היתה זאת שנכתוב כל אחד בפ"נ לרבי שאנו מקבלים החלטה להתדבר בינינו כאשר נחזור למקומנו?"

אין לי תשובה וגם לא תהיה לי.

יותר משנים עשר חודש אנו אומרים את הקאפיטל של הרבי שכל כולו עוסק ב"ישליו אוהביך" וב"יהי שלום בחילך" וגו' ולא נגע ולא פגע!

פורים שמח!

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] ובווצאפ 2711532-052