"בשיחה שלי איתך", מקדים לי אבי מסלו, "אני מתחיל לשחזר את אותו יום שידורים מיוחד. זה יום שאני נזכר בו כל פעם שמישהו מזכיר לי את המילה חב"ד. כעת עולים בזכרוני עוד פרט ועוד פרט. התחלנו בבוקר לבקר במוסדות שונים. מאוד התרשמתי מהביקור בבית-הספר למלאכה. ראיתי שם מחנכים בעלי מסירות-נפש שמשקיעים את כל מרצם למען חינוך הילדים. כשהגעתי לכפר-חב"ד, התקבלתי פה על-ידי מספר חסידים בכזו התלהבות, כאילו הם הכירוני שנים רבות...

לאורך כל היום, הבחנתי בטבעם המיוחד של תושבי כפר-חב"ד". כשאבי מדבר על תושבי הכפר, הוא יוצא מגדרו בהתפעלות: "הם אנשים מיוחדים", הוא אומר, "נראה היה שהמסירות שלהם טבועה בהם כבר מקטנות. אני לא יודע אם כולם מבחינים בזה, אבל אני שמתי-לב שאצל רובם ישנה תכונה של עשייה.

"בערב, כשהגענו לחגיגת י"ט כסלו, הייתה בהלם מוחלט. לא מצאתי את עצמי אף-פעם נסחף לאירוע כמו שהיה לי אז. הריקודים גרמו לי לעזוב את כל הצוות הטכני שלי ואני נכנסתי לריקודים הסוחפים. זה הייתה שמחה שפורצת מתוך הנשמה.

כשאני מזכיר לאבי את הראיון שערך עם הרב ברכהן, הוא מיד אומר: "הו, נוסק'ה, נוסק'ה. הוא היה הרוח החיה באותה התוועדות. ראיתי חסיד אמיתי. הוא סחף אחריו ברוח החיה שלו, את כל מי שדבק בו".