שאלת ההצלחות. שאלת הכישלונות. כמה פעמים אנחנו לוקחים סרגל או מד זווית ומודדים הצלחות. על פסיק קטן, על נקודות. בודדות. כובשים פסגות, מנהלים עולמות. ושמא, מחליקים במדרונות.

עונת מבחנים. שבועות רצופים ומבחנים תכופים. זה מה שחוו הבנות שלנו לאחרונה. לא פעם ראשונה. כל שנה. אפס פניות לעיסוקים אחרים. לשיחות עם הורים. ממהרים. טיפוס על הרים. ואני איתן מרחוק, כמו אמא טובה. מתקשרת, מתעניינת. שואלת, מכוונת. לפחות מנסה.

פרשת פקודי חותמת את פרוייקט המשכן. חמש פרשות מפורטות מתנקזות לפיניש, לנקודת הסיום. יש כלים. יש בגדי כהונה. נותר להרים את הקרשים ולהקים את המשכן. משימה פיזית כבדה, כמעט בלתי אפשרית. "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו". משה המנהיג יפתור את המורכבות ויחליט. התקשה גם משה ושאל את הקב״ה לעצתו. ״עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו״. זה מה שהשיבו. התייגע משה, עשה השתדלות, התאמץ. באמת. ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״. הוקם - לשון סביל - על ידי הקב"ה בעצמו.

לא תמיד נדרש אדם לחתום על מסמך, לא על אירוע. לא להמתין לתוצאות, לא לנכס הצלחות. לא ללכת נפוח, תפוח, כשהגיע לפיניש. לא לדדות אם נסוג או נכשל. עליך המלאכה להתחיל. גם להעפיל. לא בהכרח לפתור את התרגיל.

זו התשובה. גם השאלה. במקום "כמה קיבלת בבחינה", אפשר פשוט "איך היה לך - קשה או קל? איך הרגשת? איך ההרגשה"? פוקוס על ההשתדלות. הדרך. על הגישה. ובעזרת ה׳ תהיה הצלחה…

שבוע טוב

חנה גופין