בשבוע שעבר כתבתי כאן בטור זה את הסיפור על העדרותו של הרב החסיד רבי יואל כהן מהתוועדות ליל שמחת תורה בשנת תשכ"ג.

הערות רבות נשלחו אליי לדייק בפרטים מסויימים של הסיפור. הראשון שבהם הוא שהסיפור אירע בשמח"ת של שנת תשכ"ד ולא תשכ"ג. אך שיש מי שטוען שהמקרה אירע דוקא בשנת תשכ"ג. הצדדים נשענים על יומנים ושיחות מאותן השנים וכל אחד מנסה להוכיח את דבריו.

ולכל הדעות ההתוועדות של בוגרי תלמידי פולין אירעה ביום שמיני עצרת ולא בערב שמיני עצרת כפי שכתבתי.

ביומן משבת בראשית תשכ"ד נכתב שהרבי ביקש לספר את הסיפור מלקוטי דיבורים מהחסיד הרב אברהם שם טוב ולא כפי שכתבתי.

כמו"כ העירוני שהחסיד ר' משה וילענקער לא היה חסידו של אדמו"ר הצמח צדק כי הוא נפטר בחיי אדמו"ר האמצעי.

א' הקוראים שלח לי רשימה קטנה בנושא נוכחותו של רבי יואל בהתוועדות הרבי:

"פעם ביום שמח"ת הרבי נכנס להתוועדות ור' יואל לא הי' על מקומו. הי' אפשר להרגיש שלרבי לא נוח מזה שר' יואל לא נמצא. בינתיים ר' בער'ל שי' ליפסקר התחיל לנגן אתה בחרתנו, והרבי נענע בראשו לעידוד השירה. באמצע הניגון הגיע ר' יואל ... מיד שהגיע הי' מורגש שהרבי נחה דעתו כביכול... אני לא יודע איך לבטאות במילים, אבל אתה בטח מבין מה שאני כותב...".

•

שבוע שעבר התקשר אלי אדם ושאל אותי אם אני מוכן לארח בביתי קבוצת בני נוער מביה"ס "גליל" בכפר סבא.

לדבריו צוות ביה"ס מוביל פרוייקט מיוחד עם התלמידים שבו הם נפגשים עם כל סוגי האנשים במדינה ועם כל הזהויות השונות. הם נפגשים עם ערבים מוסלמים, עם נוצרים, עם בדואים, ולהבדיל עם קבוצות יהודים שונות שדוגלות באורח חיים שונה זה מזה וביניהם הם מעוניינים לפגוש גם "בית חרדי" ולסייר בו.

שמו של הפרוייקט הוא: "לא לפחד כלל" והוא משקף את מטרתו להגיע לכל הקבוצות גם אם הן שונות ומקצינות מבלי להרתע ולפחד מלהכיר ולהכיל את השונה.

מטרתם העיקרית היא להבין את צרכיהם של כל קבוצה וכל סוג אוכלוסיה בישראל. בסיום הסיורים והפגישות שלהם הם מנסים לבנות מודל של עיר שיהיו בה מענים לצרכיהם של כל סוגי הישראלים באשר הם.

כמובן שהסכמתי לבקשתו ובימים שלפני המפגש הרהרתי בליבי כיצד אנצל את המפגש ללימוד תורה ולהרבצת מעיינות החסידות.

המפגש אמור להחלק לשני חלקים. בחלק הראשון הם מסיירים בבית ובחלקו השני הם יושבים לדיבור משותף שבו ישאלו את כל השאלות העולות על ליבם גם אם הן נוקבות.

בשעה היעודה הגיע האוטובוס אל השכונה וממנו 'פרקו' עשרות תלמידים ובצעדים נמרצים הם נכנסו ל"בית החרדי" כנראה בפעם הראשונה בחייהם. הם החלו לסייר ולצלם את הבית על קירותיו ופינותיו. הם ראו את ארון הספרים הענק הגדוש בספרי קודש, ראו את התמונות המשפחתיות התלויות על הקיר וכמובן את תמונותיו של הרבי ואני עמדתי מהצד ועקבתי אחריהם.

לאחר כמה דקות שאלתי אותם אם הם מעוניינים שאעזור להם ואסייע להם בסיור או שהם מעדיפים "לסייר" בגפם. הם כמובן מאוד שמחו להצעתי לסייר יחד עמם.

הסיור שעשיתי עמם ארך יותר ממחצית השעה ובמהלכו הרבצתי בהם כמות גדולה מהלכות התורה. תחילה הצבעתי על אחד מקירות הבית ושאלתי אותם אם הם מנחשים מה נמצא מאחורי הקיר התמים הזה. הם העלו כמה השערות כמו: "אולי כספת?" וכדומה.

סיפרתי להם כי מאחורי קיר זה מסתתר מטבח ענק לפסח! מטבח שיש בו שני כיורים, ארונות עם מערכות כלים כולל מיקסרים וכלי מטבח אלקטרוניים וכמובן גם תנור המיוחדים רק לפסח. הסברתי להם כי לוחות הגבס הללו מתפרקים בערב פסח וחוזרים למקומם מיד לאחריו.

הם למדו בדקות הללו את דיני הפסח ועל איסורו החמור של החמץ שמצריך זהירויות גדולות יותר מכל יתר הדברים האסורים באכילה.

משם המשכנו לויטרינה הביתית שם ניצבים כלי הכסף. אל מול הפמוטות המוכספות הם למדו את דיני הדלקת נרות השבת. אל מול החנוכיה הם שמעו על דיני הדלקת נרות חנוכה. כששאלו אותי מה עושה שם המלחיה המהודרת הסברתי להם את דין המלח בשולחן היהודי. ערכת ה"מים אחרונים" לימדה אותם על מושג שמעולם לא שמעו שחייבים ליטול את קצה האצבעות בסיום הארוחה. גביעי הכסף השונים לימדו אותם על שיעור מדוקדק המתחייב בשתיית היין בקידוש ובליל הסדר ועוד. ערכת בציעת החלות סיפרה להם כמה וכמה מדיני בציעת הפת כולל הצורך בלחם משנה מידי שבת וחג.

הם לא רק עמדו והקשיבו אלא הקשו וביררו בשאלות רבות על הדינים הללו וניסו לחקור לעומק ולהבין ככל האפשר את טעמי ההלכות אותן הם שומעים לראשונה בחייהם. מהויטרינה נשלפה גם מגילת אסתר הכתובה על קלף כדת וכדין. אף אחד מהם לא ראה מימיו מגילת קלף אמיתית הכתובה כדת וכדין ועל הדרך הם שמעו את עיקרי דיני כתיבת סת"ם.

משם עברנו למטבח. הם ראו במו עיניהם את שני הכיורים לבשר וחלב. את ארונות הכלים הנפרדים, את שני התנורים הבשרי והחלבי ובמשך דקות ארוכות למדו על דיני בשר בחלב ומה מייחד אותו משאר איסורי התורה. הם כמובן שאלו מה קורה למשפחה דתית שאין לה שני כיורים בביתה כיצד תנהג.

קופת הצדקה הקבועה בקיר מצאה חן בעיניהם והם למדו פרק בדיני הצדקה ומתי מפרישים את הפרוטות. כלי הנטילה העומדים בצידי הכיורים הבהירו להם על האיסור לגשת לאכול לחם לפני רחיצת הידיים ועל רחיצה קבועה לאחר שירותים ועוד. גם כאן הם למדו על דיני הכלי ודיני הנטילה.

לקראת סיום ה'סיור' הצבעתי על השעון הגדול התלוי על הקיר והסברתי להם כי השעון הזה הוא לא שעון סתם אלא "שעון חרדי!" האם אתם שמים לב להבדל בינו לבין שעון רגיל? שאלתי. הם התאמצו למצוא את יחודיותו אך ללא הצלחה.

ראשית כל השעון הזה ממהר בכחמש דקות וזאת כדי שח"ו לא נחמיץ את הדברים החשובים לנו בחיים ולו בדקה אחת! החיים היהודיים תלויים במחוגים ברמה שאין לה אח ורע בשום תחום. איחור קל בכל מקום ניתן תמיד להשלימו או להתעלם ממנו. אבל הזמנים המדוייקים שבתורת ישראל הם בלתי גמישים כלל. למשל: מצוות קריאת שמע מסתיימת בדקה מדוייקת ואם עברת את הזמן הפסדת את מצוות קריאת שמע מבלי שתוכל להשלים אותה או לתקן אותה בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון".

שבת קודש נכנסת בשעה מדוייקת וגם יוצאת בשעה מדוייקת. לא הדלקנו נרות שבת בזמן אסור להדליק אותם בלילה. אי אפשר להוציא את השבת גם לא חמש דקות יותר מוקדם גם אם זה בלתי הגיוני. אכילת מצות בליל הסדר חייבת להיות בתוך זמן דקות מוגבל וכך ישנן מצוות רבות התלויות בשעון.

כך זכו התלמידים מכפר סבא ללמוד תורה על רגל אחת ובמשך שעה קלה הם ספגו כמות גדולה מהלכות התורה אל מול האביזרים המוחשיים וכמאמר אין כמו תמונה לצידן של אלף מלים.

•

בחלקו השני של המפגש התיישבנו לשיחה ארוכה שגם אותה ניצלתי לעודד אותם להתחבר לתורת ישראל ולמקורות ולהלחם בכל עוז בבורות העצומה הקיימת בעם ישראל כאשר האוצרות הבלתי נדלים של עמנו נדחקים לקרן זוית.

בהמשך השיחה הם ביקשו לשאול שאלות אותן הכינו מראש ורצו לשמוע תשובות על נושאים רבים. הם שואלים על הגיוס לצה"ל וכיצד מתייחסות המשפחות לא' מילדיהם שמתגייס. הם תמהו כיצד מתמודדים משפחות ברוכות הילדים עם הקושי הכלכלי והאם לא עדיף לטפח מעט ילדים מאשר להרבות בהם מבלי לתת להם את כל המצטרך להם?... עניין אותם לדעת כיצד משפחה השומרת על אורח חיים חרדי יכולה לגור בשכונה שתושביה אינם שומרים ובכלל מהם היחסים ביניהם.

השאלות קלחו והם היו מרותקים לשמוע את התשובות שלימדו אותם את ההיפך הגמור מההתרשמות שלהם הראשונית. הם יצאו בתובנות מחודשות על היכולת של כל אדם לדבוק בתורה ובמצוות ברמה הגבוהה ביותר גם בעידן שלנו ובכל סביבה שהיא.

אם תשאלו למידת שביעות הרצון שלהם מהמפגש הזה אני מניח כי הציון היה גבוה והוא בא לידי ביטוי בטור הארוך שהשתרך להניח תפילין במהירות כאשר האוטובוס צפר להם להזדרז לבוא אל קרבו ולהמשיך ליעד הבא.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052