בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של ד"ר רוברט ריכטר והוא בן 90.

ריכטר מילא תפקידים שונים בבתי רפואה בניו יורק, בהם כ-20 שנה כמנתח כללי וכמנהל כירורגיה לשעבר בבית הרפואה היהודי בברוקלין.

בשנת תשע"ב התראיין לתכנית "המפגש שלי עם הרבי" של חברת המדיה החב"דית JEM:

"הקשר שלי עם הרבי החל בשנת תש"ד לאחר אירוסי עם אשתי - סבה היה הרב מנחם מנדל קונין, חסיד בולט, והוריה היו קרובים למשפחתו של הרבי. להיחשף לעולם חב"ד, ולרבי בפרט, היה גילוי לא קטן.

"רעייתי ואני היינו מצטרפים להוריה לבקר את רעייתו של הרבי, הרבנית חיה מושקא, ובסופו של דבר פגשתי את הרבי באופן עצמאי. היו כמה מקרים שבהם פגשתי אותו בדרכו ועצרנו לדבר. מאוחר יותר היו פעמים רבות שהרבי, באמצעות מזכיריו או בהזמנה למשרדו, היה חוקר אותי בנושאים רפואיים שונים שאנשים הציגו בפניו.

"כשהמשרד שלי היה במרכז ברוקלין, הרבנית הייתה מתקשרת להזמין אותי לעוגה ותה אחר הצהריים, אם לא הייתי עסוק. העוגות של הרבנית, אני חייב לומר, היו אוצר. אני יודע שהם נקנו בחנות, אבל עדיין לא מצאתי את החנות שייצרה אותם. אחר צהריים אחד הזמן חלף מהר, וכנראה הייתי שם קרוב לשעתיים. כשהתכוננתי לעזוב, היא אמרה, "בעלי חוזר הביתה", והבנתי שהיה רמז עבורי לצאת". 

ד"ר ריכטר גם שיתף פרטים מנקודת המבט שלו על התקף הלב שלקה הרבי בליל שמיני עצרת ב-770. "כעבור כמה שנים, בחג שמיני עצרת, צלצל הטלפון. אני רופא, אז למרות שזה היה יום טוב, קיבלתי את השיחה. כל מה ששמעתי היה, "תגיע לכאן!".

לא הייתה הקדמה לקריאה בשיחה, אבל ידעתי שזה בן דודו של רעייתי, הרב ברוך שלמה קונין (השליח הראשי מקליפורניה).

"זה הרבי?" שאלתי. "כן." הוא ענה. התברר שהרבי לקה בהתקף לב. נכנסתי לרכב שלי, ונסעתי במהירות ל-770, תוך 22 דקות כנראה, שם מצאתי המון אנשים בסוכה עם הרבי.

"מי אחראי כאן? שאלתי. כולם הצביעו על כל השאר. אף אחד לא היה אחראי. היה שם רופא אחר שהכרתי - בוב פלדמן. הסתכלתי אליו, הוא הנהן והודעתי, "בסדר, כולם לצאת החוצה!".

"בוב ואני לקחנו את האחריות ונשארנו אצל הרבי. התקשרנו למומחים לכל מידע שהיינו צריכים, וטיפלנו בהכל מבחינה רפואית עד שהקרדיולוג, ד"ר אירה וייס, הגיע משיקגו. תרגלנו מתוך המומחיות שלנו, אבל תודה לקב"ה, לא עשינו טעויות".

הד"ר שיתף, כי "במשך עשרים וארבע השעות הראשונות ניסינו לשכנע את הרבי שהוא צריך להגיע לבית הרפואה, לניטור ולמתן תרופות. הסברתי שמחלקה לטיפול נמרץ היא המקום הטוב ביותר. "זה לא משכנע," ענה הרבי. "אי אפשר לעשות את כל זה כאן?".

"כנראה החווירתי אבל הייתי חייב לתת תשובה כנה. "בקושי רב," אמרתי. הרבי לקח זאת כחיוב. בשעה 2:30 לפנות בוקר התקשרתי לבית הרפואה היהודי בברוקלין והסברתי מה אנחנו צריכים בשביל הרבי. תוך שעה כל הציוד התחיל להגיע ל-770. מעולם לא היה צורך להעביר את הרבי ליחידה לטיפול נמרץ כי בעצם הקמנו אחת ב-770".

ד"ר ריכטר סיפר, כי "הידע שלו ברפואה פשוט הדהים אותי. כמטופל, הוא ידע את השאלות הנכונות לשאול ולעתים קרובות אני בטוח שגם ידע את התשובות לפני שנתתי אותן. בסך הכל, הוא היה האיש החכם ביותר שפגשתי אי פעם - בכל מובן המונח. התרשמתי ללא הרף במהלך השיחות שלנו ממה שהוא ידע. למדתי לעולם לא להניח שהוא לא יודע משהו; כשעשיתי, הוא היה מוכיח שאני טועה - אבל תמיד עם חיוך".

הלווייתו של ד"ר ריכטר ז"ל נערכה אתמול (שני) בניו יורק והוא נטמן בבית העלמין בניו ג'רזי.

ת.נ.צ.ב.ה.