מאז שנת תשמ"ה, נהגו קבוצה של חסידי חב"ד, לערוך סיום הרמב"ם בעיר אלכסנדריה שבמצריים, בבית-הכנסת בו למד והתפלל הרמב"ם, זאת, בהוראה ישירה מהרבי. בשנת תש"נ, סיום הרמב"ם היה קרוב לחג-החנוכה והרבי הורה לדחות את הסיום במספר שבועות ולקיימה במהלך אחד מימי חג-החנוכה.

קבוצת החסידים הכינה את כל הניירות הדרושים ואף ביקשו מהשלטונות המצריים לתת להם אישור להדליק את נר-החנוכה בפרמידות. כידוע, שלטונות מצריים לא הכי ידידותיים עם ישראל, אבל פתאום, ללא כל סיבה מובנת הם נענו לבקשה. וכך, בתוך הלילה, עמדו להם קבוצת חסידים, שרים להם את ניגוני חנוכה, בלב מצריים, מגדלי הפרמידות...

חנוכיה בלב מצרים

בראיון ל-COL מספר הרב חנוך גליצינשטיין על המעמד: "לאורך כל המסע הזה, התנהגו אלינו אנשי המשטרה המצרית בצורה מאוד מכובדת, כאילו היינו נציגי ממשלה וכדומה. כשהגענו לפרמידות, עלינו מספר מדרגות והדלקנו את הנר, לאחר ברכה ושרנו במשך כעשרים דקות שירי חנוכה. זה היה מעמד מיוחד".

הנוהג היה שלאחר המעמד, היו לוקחים את החנוכיה איתם. ממשיך לספר הרב גליצנשטיין: "לקחנו איתנו את החנוכיה והצבנו אותה על חלון האטובוס שנסע בלב מצרים וכך, כל אדם שעבר ברחוב, ראה את החנוכיה"...

כאמור, תחילת המסע היה בסיום הרמב"ם במצרים ולאחר-מכן קיימו את טקס ההדלה. הרב גליצנשטיין: "קיימנו את סיום הרמב"ם בבית-הכנסת המרכזי. בכלל, במצריים יש מספר בתי-כנסיות שרובם לא פעילים. מספר יהודים, אספו את כל הספרים מבתי-הכנסיות הלא פעילים וקיבצו אותם בבית-הכנסת המרכזי, שם הקימו ספריה גדולה.

"נקודה מעניינת: במהלך המסע, קבלנו הוראה מהרבי להישאר עוד יום במצריים ולא הבנו את פשר הסיבה. רק כשסיפרו לנו שעמוד להתקיים חנוכת הספרייה המרכזית - ביום בו היינו אמורים לעזוב, הבנו את העניין. למותר לציין שרובם של הנואמים באותו מעמד היו קבוצה מחסידי חב"ד...

"עוד עובדה חשובה: כל הנסיעה הזאת הייתה על חשבונו של הרבי שביקש מאיתנו לא לקחת שום כסף מהיהודים במקום".

שבירת תוקף מצריים

הרב יוסף הכט, רבה של העיר אילת שיחזר בראיון ל-COL את אותו מעמד: "קבלת אישורים להיכנס למצרים, באותם ימים מתוחים - לא היה כל-כך פשוט, בפרט לאחר שביקשנו להדליק נר-חנוכה על הפרמידות... אבל השם עזר והשלטונות נתנו לנו את כל האישורים המתירים לנו להיכנס ואף הצמידו לנו אנשי-ביטחון שלאורך כל הדרך שמרו עלינו מכל משמר.

"כשראיתי את נרות-החנוכה מרצדים בלב הפרמידות חשבתי לעצמי: נרות-חנוכה זה הרי מסמל את העניין של נצחיות התורה ושל המעמד שהחזיקו עם-ישראל למרות כל הקשיים וכשזה מודלק על הפרמידות של מצרים - התוקף של מצרים - אין ספק שזה-זה ניצחון לעם היהודי".

הרב שמואל גרייזמן סיפר: "אני זוכר שלא ידענו כיצד יהיה תאורה לקיים את טקס הדלקת נרות-חנוכה ואז מישהו הציע שיעמידו מספר כלי-רכב מולנו כשהפנסים שלהם מכוונים עלינו וכך היה. הם כל-כך דאגו לנו, בצורה מאוד מכובדת עד סוף הביקור הזה. אין לי ספק שהם ידעו שאנחנו שלוחי הרבי מליובאוויטש".

הרב שמעון אייזנאבך, רב שכונת השחמון באילת, מספר: "למעשה, הדלקת המנורה על הפירמידה היתה מספר פעמים בשנים האחרונות, אבל ההתרגשות הגדולה היתה בפעם הראשונה. התחושה להדליק את הנרות עליהם נאמר שאינם בטלין לעולם והם נצחיים דוקא, במקום כזה המסמל את הרצון של המצרים לקעקע את הנצחיות של עם-ישראל באופן של 'הבה ונתחכמה לו', היה מיוחד.

"הנה, עם ישראל לאחר 3300 שנה מקיים את מצוותיו דוקא במקום הזה שספק רב אם קיימו למרגלותיו את המצוה הזו אי-פעם. גם באופן פיזי, המקום של הפירמידות הוא מקום מאוד חשוך בלילה ובימים של חנוכה אין גם ירח וקשה מאוד להלך שם בחושך ובאפילה. על רקע זה, בולטים עוד יותר הנרות והאור שהבקיע מתיבת החנוכייה בלט מאוד. מידי שנה היינו לוקחים את החנוכייה עמנו עד למטוס, עמו היינו שבים לישראל והחנוכיה שעמדה על עגלת המזוודות בהמתנה לעליה על המטוס עוררה השתאות בלב כל הנוסעים היהודים, אנשי הבטחון של 'אל-על' וכולי, לאחר ששמעו את סיפורה של החנוכייה ומהיכן היא באה".