המלאך המושיע

"מיד כששמענו על הצונאמי", מספר משי-זהב, "היינו חייבים להתארגן במהירות הכי אפשרית. כל דקה הייתה חשובה. מציוד רפואי שכולל את כל הערכות של זק"א ועד לתעודות-מעבר וכדומה.

"לאחר כל הסידורים, המראנו לבנקוק, כשאיתנו עוד עשרות אנשים מהמשלחת הישראלית ששהו עימנו מספר שבועות. כשנחתנו בבנקוק, הכול נראה אחרת ממה שחשבנו. כשראינו את הצונאמי מקרוב, לא ידענו מהיכן להתחיל. ואז, גם התברר שנעלם ציוד. בתוך כל האנדרלמוסיה, הגיע הרב נחמיה וילהלם שסייע לאורך כל הדרך.

"התחלנו לעבוד במלאכת הזיהוי שלקחה ימים רבים, בהם לא אכלנו שום אוכל מסודר. הבטן רעבה, אבל לא היה מה לעשות", משי-זהב משחזר.

"לפתע, חבר לעבודה אומר לי שמישהו מנסה לתפוס אותי בטלפון הלוויני, אבל התנתק לו. לקחתי את הטלפון לידיים וכשנשמע שוב הצלצול, הרמתי את הטלפון ושמעתי מעבר לקו אדם שהזדהה כחסיד חב"ד שמנסה למצוא אותנו בכדי לתת לנו אוכל. 'נסענו שש-עשרה שעות בכדי להביא לכם אוכל', אמר. בשבילי", אומר משי-זהב, "זה היה ממש מלאך משמיים שנחת עלינו".

החב"דניק, היה הרב יוסף-חיים קנטור, רבה של תאילנד והשליח הראשי שהביא להם אוכל בשפע רב. "זה הפעם הראשונה שטעמתי לחם מאז שהגעתי לבנקוק", נזכר משי-זהב.

שבת מרגשת

כל שבת-קודש בבית-חב"ד תאילנד, זה דבר שונה, סיפרו לא-פעם מטיילים ישראלים, אבל כשמדברים על ה'שבת של הצונאמי', הדבר מקבל משנה-תוקף. משי-זהב: "אני לא יכול לשכוח את השבת הזאת. אתה רואה מאות ישראלים שהגיעו והתקבצו ממקומות שונים מהאזורים מוכי-אסון ובאו לעשות את השבת בבית-חב"ד.

"זאת הייתה שבת לאחר שלושה שבועות בהם עשינו שבת במקומות לא מסודרים לגמרי. וזה היה בבחינת מגיהינום לגן-עדן... אין לי ספק שאצל הצעירים הרבים שישבו שם, נדלקה באופן כזה או אחר, הנשמה היהודית. הרב נחמיה יושב בראש השולחן", מתאר משי-זהב, "ומסביבו מאות ישראלים, מעין 'טיש' כזה, ומנגנים שירים מבית אבא... זה היה מחזה מיוחד. הרב נחמיה היה נראה באותם רגעים כמו אבא למאות ילדים"... 

ספר לנו על רגע מיוחד שאתה נושא איתך מהצונאמי.
משי-זהב מתקשה להצביע על משהו מיוחד. "תראה", הוא אומר, "היו כל-כך הרבה רגעים שקשה למצוא משהו אחד".

בכל זאת, בית-חב"ד בבנקוק הוא לא מחזה שגרתי.
אני נזכר בשבת בבית-חב"ד כשבקשו מאחד הישראלים שיבחור ניגון, הוא חשב וחשב ואמר שיש לו משהו אבל הוא לא זוכר כיצד מנגנים את זה. חברים ניסו לעזור, אך ללא הצלחה. הם לא קלעו לניגון אותו רצה לשיר. ופתאום, בהבלחה של רגע הוא נזכר. זה היה הניגון 'חד גדיא'... זה הניגון שהוא זכר מבית-אבא. מאות הישראלים הצטרפו לשירה, כשהם נזכרים בליל-הסדר עם אבא, כשהם יושבים וקוראים את ה'הגדה'... זה היה מיוחד...

איך היית מסכם את שיתוף-הפעולה בין זק"א לחב"ד?
תראה, אני תמיד הייתי השגריר של חב"ד. לאחר הצונאמי אני יכול לומר: שמי שלא ראה כזאת התמסרות, אהבה, אכפתיות ודאגה לשני – לא ראה מהי אהבת-ישראל מימיו"...