רומא לא יפה כמו שהיא עוצמתית.

הייתי בפריז וגם ברומא, גם בפראג, בבודפשט ובוינה, הן יפות מרומא, אבל העוצמה של רומא מדברת מכל פינה בה.

בלי שתדע מאומה על העיר וסיפורה, תראה מיד שמדובר בעיר הבירה של העולם הישן. חני בת השמונה שאלה אותי כל הזמן ׳אבל למה הם בנו כל כך גדול כל דבר׳? 
הנה ילדה שגדלה בבאזל הקטנה שנחשבת לכפר ליד עיר כמו רומא, רואה את המרחבים, את הרחובות הרחבים, את הבניינים הגדולים שמשדרים עוצמה אדירה, את המונומנטים שהשאיר כל גנרל או קיסר שהיה פה כדי שיראו כמה הוא גדול, חני מזהה מיד את העוצמה והגודל ומנסה להבין את הרציונל.

׳המונה של רומי׳ קראו לזה חז״ל בכמה מקומות. אני הייתי מתרגם את זה ל׳עוצמתה של רומי׳. חשבתי שם כשישבתי למרגלות הקולוסיאום אדיר המימדים שאני מבין לראשונה למה התכוונה הגמרא במסכת מכות באמרה ׳המונה של רומי׳ בסיפור ההוא, הידוע יש לומר, כשרבי עקיבא, רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע הגיעו למרחק של מאה ועשרים מיל שהם כמאה ועשרים קילומטר מרומא ושמעו ׳קול המונה של רומי׳, הם בכו ורבי עקיבא צחק. 

הבנתי שם לראשונה איך אפשר לשמוע את המונה של רומי ממרחק שכזה, הבנתי שזו לא הייתה שמיעה פיזית של רעש כי אם היה זה לשמוע בעיני רוחם את עוצמתה של רומי, את גדולתה. הם שמעו וראו בכל מקום שבו הלכו את הרעש האדיר של האימפריה הרומית שכבשה את העולם בסערה ויצרה סדר חדש. אנשי רוח גדולים עולם כמו רבי עקיבא וחבריו בקושי את עצמם ואת משנתם, מרוב שהמונה של רומי שלטה בכל מקום.

אנשים שהבדילו בין חיי שעה לחיי עולם, תנאים קדושים שלמדו ולימדו תורה ומצוות, האדירו חיי רוח ונפש על פני חיי גשם וגוף, שמעו בכל פינה שמה שהכי נחשב היום זה מי מנצח בכוח הזרוע, מי מכה חזק יותר. זה שיש לו מקום על הארנה של הקולוסיאום הוא הVIP של העולם, זה שגופו חזק יותר לו מריעים ואילו חברו שיושב בקרן זווית ועוסק בתלמוד ראוי לו שלא יחיה. זה שיש לו את הכסף הגדול, את הארמון הגדול יותר, את המרכבה עם הסוסים האבירים הוא המוצלח ואילו האיש שיודע להקשיב לצרתו של האחר, זה שנותן משלו לאחרים, זה שמוותר על כבוד וייקר, הוא נחשב לכלום ושום דבר.
ברור שהם בכו, אם לא על זה, על מה כן?

אבל הייתי גם בבית הכנסת של רומי, במנחה ובשחרית, בני בניו של רבי עקיבא ישבו עטורים באותם תפילין שהוא דרש בהם, עטופים באותה הטלית שהוא לימד עליה ואמרו שמע ישראל ה׳ אלוקנו ה׳ אחד׳, ורבי עקיבא שראה את הנולד, ובעצם חזה את זה בעיני רוחו כבר אז, צחק, ברור שהוא צחק.

הקולוסיאום והפנתאון כמו גם שער טיטוס אין להם הווה וגם לא עתיד, הם משמשים כמוזיאון לכל דבר. ואילו בית ה׳, בית הכנסת היפה והמפואר, עדיין פעיל, עדיין מתפללים בו יהודים שהרוח היא שמחיה אותם.

העוצמה שלנו מעולם לא הייתה פיזית, לא צבאית וגם לא מדינית, העוצמה שלנו הייתה ועודנה האמונה שלנו שבאה לידי ביטוי בהרבה מעשים קטנים יום יומיים, תורה ומצוות. רומא של היום אומרת בלי מילים, מה חולף ומה נצחי, ממה לא נשאר דבר ומה ממשיך להתקיים לעד.

עם ישראל חי,

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי