שלושה חודשים אחרי שמחת תורה, הגיע חגי אנגרסט, תושב קריית ביאליק, לנמל התעופה נתב"ג ועלה על טיסת אל על לניו יורק. היעד היה מבנה האו"ם הצר והגבוה במזרח מנהטן. "לא ידעתי", הוא אומר השבוע, "אבל בדיעבד התברר שהפגישה שעבורה נסעתי הייתה רק הדבר המשני החשוב בטיסה הזו. הדבר הכי משמעותי היה בכלל בקווינס".

בשדה התעופה פגש אנגרסט את הרב חיים ריבקין, משליחי הרבי בראשון לציון. השניים לא הכירו קודם לכן. "הוא מאוד נמרץ ודומיננטי והוא חיזק אותנו. במהלך הטיסה הוא ניגש אלינו, אליי ואל רעייתי וילדיי, ואמר לנו: במוצאי שבת אני מגיע לאסוף אתכם, ל-770 או לציון הרבי, לאיפה שתרצו.

"כשהגענו לניו יורק יצרתי קשר עם הרב פיני מרטון, הרב שלנו מקרית ביאליק, סיפרתי לו על ההזמנה שקיבלתי מהרב ריבקין ואמרתי לו שאני מקווה שבאמת ייצא לי להגיע ל-770 ולאוהל. הוא מיד אמר לי: 'זה לא אם ייצא לך, אתה לא חוזר לארץ לפני שאתה מבקר בציון'. אמרתי לו: 'סגור'. מה שהרב פיני אומר לנו לעשות, אנחנו עושים בעיניים עצומות".

זמן קצר אחר צאת השבת, בלילה שבין יו"ד בשבט לי"א בשבט, הגיע הרב ריבקין אל בית המלון שבו התאכסנה משפחת אנגרסט. יחד עמו נסעה המשפחה ל-770. האבא, חגי, היה לבוש חולצה שחורה ועליה תמונת בנו. גם בידו אחז בתמונת בנו בכורו, החטוף בעזה. הוא נעמד לצד פתח חדרו של הרבי וקרא פרקי תהלים. בהמשך הביאו לו כרך כ"ב של 'אגרות קודש'. עיניו נחו על מכתב ששיגר הרבי בכ"ה בסיון תשכ"ב לנשיא זלמן שז"ר. הוא קרא אותו.

המכתב המדובר, אגרת ח'תמו, מלווה אותו מאז. לדבריו, קריאתו נסכה בו אופטימיוית פנימית כבירה. "בוודאי לא ימנע הטוב מלהודיע איך מצא בני משפחתו בפרט", נכתב בראשית המכתב. בהמשך מוזכר ניסיון עקידת יצחק. הקטע האחרון במכתב מדבר על שחרור: "ימים אלו הגיעתני שמועה ששחררו העסקן... מן המאסר והחזירום למקומם, אלא שלדאבוני לא קיבלתי עד עתה אישור נוסף שמועה זו, והלוואי שתתאמת בקרוב. בכבוד ובברכה לבשורות טובות".

•

קולו לוהט. הוא מדבר בשטף ומקרין תקווה. מאז ששמו של בנו עלה לכותרות, בשל חטיפתו בידי מחבלי החמאס בבוקר שמחת תורה, הוא מיעט לדבר, בטח בפומבי. הוא מעדיף להתמקד בתפילות ובפעולות מתחת לפני השטח. "לבני מתן", הוא ממתיק סוד, מגלה טפח ומסתיר טפחיים, "יש סיפור מדהים הכרוך בחב"ד, ברב פיני מרטון. הסיפור עדיין נכתב ובעזרת השם יגמר בקרוב. את פרטי הסיפור תשמעו כבר ממתן ממקור ראשון, אנחנו בטוחים שזה יקרה".

עוד נשוב לביקור שלו ושל משפחתו ב-770 ובאוהל. לבני המשפחה חשוב קודם לדבר על הרב שלהם, מורה הדרך שלהם, עליו הם מדברים בהערצה גדולה - הרב מרטון.

"זמן רב מתן היה מוגדר נעדר, הרבה זמן", מספרת האימא הגב' ענת, "והרב פיני, שבעצמו כאיש מילואים היה בתקופה הראשונה למלחמה משרת בלילות במחנה שורה, שם נחשף לזוועות הנוראיות, נהג להגיע אלינו בבקרים, אחת לכמה ימים, ולשבת איתנו, לשמוע את התחושות שלנו, לחזק ולרומם אותנו. הוא עבר איתנו את כל התהליך. החלפנו מזוזות ובדקנו גם את התפילין של מתן בהדרכתו. החדר של מתן בבית קיבל חיזוק והוספנו בו אלמנטים של קדושה ושל רוחניות".

כשמתן אנגרסט חגג בר מצווה, לפני שמונה שנים, הכין אותו הרב מרטון, השליח בשכונתו, לקריאת התורה. "כשהרב מרטון הגיע לכאן לשכונה, שהצביון שלה חילוני, הוא איחד את כולם סביבו", מספר האבא, חגי. "הוא לימד לא רק את מתן אלא את כל הילדים שלנו. את כל ילדי השכונה הוא מלווה בצמתים חשובים בחייהם.

"הקשר שלנו עם הרב מרטון נוצר כבר בהתחלה, עם בואנו להתגורר בשכונה. במיוחד הקשר התחזק כשמתן חגג בר מצווה והוא לימד אותו, אז ממש התקרבנו. מבחינתנו הוא בן משפחה שלנו, אבל גם הרב שלנו וגם חבר נפש שלנו. אני חושב שכל תושבי השכונה מרגישים אליו ככה. מאז שמחת תורה, את כל השיעורים ואת כל הפעילויות בבית חב"ד הוא מקדיש למתן.

"את הסיפור של מתן הוא לקח באופן אישי ומלווה אותנו בתקופה הזו. אחת לשבועיים, בליל שבת, אחרי תפילת ערבית, אוסף הרב מרטון את כל הצעירים בשכונה ומתפלל עמם קבלת שבת לזכותו של הבן שלי ולכך שישוב במהרה. כל הזמן הוא מעודד אותנו שמתן בחיים ושהוא יחזור אלינו במהרה".

•

שבועות אחדים אחרי מתקפת הפתע, בשעת בוקר, התקשר הרב מרטון לאנגרסט וסיפר לו על מסע משפחות החטופים המתוכנן לניו יורק, שאורגן בידי צעירי חב"ד. הוא הציע לו שיצטרף. "בסופו של דבר אני לא נסעתי", אומר האבא, "כי הוויזה שלי הגיעה יום אחרי שהמשלחת כבר המריאה, אבל רעייתי ענת והילדים נסעו. הם התפללו בציון של הרבי ועברו שם חוויה מדהימה. במיוחד לאורך המסע הם הרגישו את האהדה מהציבור הרחב, את שותפות הגורל המחזקת. הם גם נפגשו עם סנטורים בוושינגטון והשתתפו בעצרת הענק למען החטופים וכהזדהות עם ישראל, שנערכה ליד הקונגרס.

"אני חווייתי את כל זה כעבור חודש. טסתי לפגישה באו"ם והרב ריבקין הביא אותי ל-770. הגענו במוצאי שבת ודבר ראשון התפללנו ליד החדר של הרבי. מהחדר ירדנו לבית המדרש למטה. התקיימה שם התוועדות והעלו אותנו לבמה המרכזית. ביקשו ממני שאגיד כמה מילים. אמרתי. הבטחתי שם לכולם שאני אחזור עם מתן בעזרת השם בקרוב ל-770. אני חושב אגב שכל יהודי בעולם חייב לבקר במקום הזה, כי הוא מקום עוצמתי. כשסיימתי את דבריי ניגשו אליי חסידים רבים וכולם חיבקו אותי ונישקו אותי, הרימו אותי על הכתפיים. היו צריכים לחלץ אותי בכוח מכל האהבה הזו שספגתי.

"מ-770 יצאנו לארוחת ערב באחת המסעדות בשכונת קראון הייטס. האוכל היה נהדר. רציתי לשלם בסוף, אבל בעל המקום התעקש לא לקחת ממני כסף. משם נסענו לציון של הרבי ברובע קווינס. זה היה רגע השיא מבחינתי, הכל התחבר לי. המכתב של הרבי שקראתי קודם לכן ב-770. עוד קודם קריאת המכתב הרגשתי שהשחרור של מתן קרב, אבל המכתב הזה של הרבי, שהגיע משום מקום, נתן לי 'בוסט' אדיר של חיזוק.

"כשהגענו לאוהל השעה הייתה אחת וחצי בלילה. כתבתי מכתב אישי לרבי, כמו שנהוג. נכנסנו לאוהל והתפללנו. בחוץ שרר כפור, מינוס שבע מעלות, בפנים הרגשנו חם, חום פנימי ועוטף ומלווה. קראנו פרקי תהלים.

"אני יכול לומר, שכל הביקור הזה, העוצמתי והחודר הזה, באוהל וב-770, נתן לי עידוד. הרגשתי, בנסיבות הללו, איזה כיף שהתחברנו לכאלה אנשים, זו עוצמה יהודית. הרגשנו אחדות גדולה, ואנחנו מקווים שהאחדות הזו תישאר לכל אורך הדרך בכל חלקי העם. אנחנו בטוחים שמה שאירע, אירע למרבה הצער בגלל חוסר אחדות שהיה פה בעם שלנו".

• הכתבה המלאה פורסמה השבוע ב'כפר חב"ד'