כך נראה חלום שהתגשם. חלום שעמד לנגד עינינו במשך זמן רב מאוד, ולרגעים רבים היה נדמה שהוא בגדר חלום בלבד. וכשכבר התחיל לקרום עור וגידים, ויכולנו אף לדמיין את פתיחת המקווה, פרצה המלחמה באוקראינה, והפכה את הכל ברגע אחד.

כבר למעלה מ-4 שנים שאנו עובדים על בניית המקווה שלנו. בתחילת הדרך, ערכנו קמפיין כדי להשיג את המשאבים לבנייתו.
רבים מאנשי הקהילה אספו פרוטה לפרוטה, כדי לתרום ולהשתתף בבנייה שלו. הוא כבר היה בשלבי בניה מתקדמים, ואפשר היה כמעט לראות את סיום הבניה, ואז פרצה המלחמה.

ביום חמישי ה-24 לפברואר לפנות בוקר פרצה המלחמה, ובאותו ערב הגענו לבניין הקהילה, שהיה נראה מקום בטוח יותר. שם הצטרפו אלינו משפחות נוספות מהקהילה. בילינו במרתף הבניין שעות ארוכות, בשבת הצטרפו עוד משפחות עם ילדים, ביניהם גם תינוקות.

כשהמצב הפך כבר בלתי נסבל, לא היה כל כך אויר במקלט, ויש גבול כמה ילדים קטנים יכולים עוד לשבת שם, וגם מוצרי המזון הלכו ואזלו, כשהשיירה הרוסית הכמעט אין סופית היתה כבר בפאתי העיר, זה היה הרגע שהבנו שצריך להוציא מכאן את הילדים.

ביום שני היתה הפוגה בעוצר, והתארגנו להוציא את כל מי שהיה אתנו. זה היה רגע קשה מאוד, נאלצנו לצאת מהמקום שהשקענו בו את חיינו ב-25 השנים האחרונות, בלי לדעת אם נוכל לחזור, ואם נחזור - מה יחכה לנו כאן כשנחזור… היינו צריכים לעטוף את ספרי התורה, ולהעביר למקום בטוח יותר בלי לדעת מה צופה העתיד.

ואז נפלה בי ההכרה, חשבתי על המקווה היקר שלנו, שנבנה בדם, יזע ומאמצים כל כך מרובים, מפרוטות שאספו אנשי הקהילה, והוא עדין לא מוכן. חשבתי לעצמי, שלא יכול להיות כזה דבר! לא יכול להיות שהמקווה שלנו ישאר כך לא מוכן, מבלי שטבלה בו עדין ולו אישה אחת! זה פשוט לא יתכן!

ודווקא המחשבה הזו נתנה לי תקווה, כי אם כך, ברור שנזכה לחזור! ברור שנזכה לסיים את המקווה, ונזכה בע"ה לחנוך אותו! והתקווה נתנה לי כח, להתמודד עם מה שציפה לנו בהמשך…

זכינו לחזור תוך זמן קצר ב"ה, ולהמשיך בבניית המקווה, ובכלל בכל הפעילות שדווקא בזמנים קשים כאלו, היתה חיונית כל כך. אמנם נתקלנו בקשיים, המעצבות ברחו לגרמניה, הציירת לשווייץ, בעלי מלאכה רבים מגוייסים, וכך זה התעכב עוד אבל השבוע, סוף סוף הגיע הרגע שכה חיכינו לו, וזכינו לחנוך את המקווה במעמד היסטורי, בו השתתפו נשים רבות לראושנה בהיסטוריה גם ב"גדה השמאלית" של קייב ישנו מקווה טהרה מהודר ומפואר, עשרות נשים יהודיות זכו לראשונה לראות מקווה במו עיניהן, והתגובות המדהימות לא איחרו להגיע.

וב"ה יש כבר כמה חופות בדרך.
תודה ה', תודה רבי! שנזכה להרבות טהרה בישראל!