סליחה שאני מתפרץ ככה באמצע החיים השלווים שלכם, ידידיי אנ"ש שי' מכל המחנות, הפלגים ותת-הפלגים, אבל לאחר תקופה ארוכה מאד אני מעז להרים את הקול מעט. אם הווליום גבוה מדי וצורם לכם - אתם מתבקשים בכוחות עצמכם להנמיך את הווליום, או להתעלם. הכי פשוט.

בואו נראה על מה כולנו מסכימים:

חטופים יש? יש. מה מצבם? איום ונורא!

פצועים יש? יש. מה מצבם? שלא תדעו!

פצועים בנפש, מוכי חרדה, יש? יש. מה מצבם? מחריד!

לוחמים בעזה יש? יש. מה מצבם? מסירות נפש ופיקוח נפש!

מצב לחימה בצפון יש? יש. מה המצב שם? כולם יודעים, חוששים מהבאות ר"ל אבל מדחיקים.

מפונים אומללים יש? יש. מה המצב? תתפללו חזק!

אז מאיפה בדיוק החיים השאננים ש'אני אתה והוא' מנהלים?!

אין ספק כלל שחייבים להמשיך את החיים האזרחיים כרגיל, ולהשתדל בתוקף שהחרדות וכל הנושאים הנ"ל לא ישפיעו לשיתוק החיים, ובודאי עבור הילדים והתלמידים הצעירים.

אבל זה לא אומר שיכול לעבור יום ללא שבנאדם יאמר פרק תהלים וישים מטבע לצדקה, מתוך מחשבה עמוקה על השבויים, החיילים, וכל מי מאחינו שזקוק לישועה.

הנה קיימת התעוררות כעת ליום תפלה מיוחד בערב ראש חודש. אז נגיד שבאופן רשמי לא נהיה מחויבים ללכת, האם זה אומר שאפשר להמשיך להיות מוכים בסנוורים ולא לראות עד כמה מוכרחים להתפלל לישועה גדולה ונסית, דחופה מאין כמותה?!

למי שקשה עדיין לחשוב על אמירת פרקי תהלים במקומות קדושים, כי לא נראה לו שזה "הקו של הרבי".. אז מתוך הנחה שבאמת יש בו קורטוב של התקשרות, והוא לא סתם מהמדקלמים בעלמא, אסייע לו להיזכר באירועים משנות הלמ"ד, כשהרבי קרא לקחת את הילדים לכותל המערבי ולהתפלל על המצב דאז. הייתי בין הילדים שהצטופפו אז באוטובוסים.

ואת השיחה של כ"ח ניסן תש"נ גם הצעירים שבינינו זוכרים. כך שאמירת תהלים יחד עם נתינת צדקה מקובלת גם על פי מנהג חב"ד. אל דאגה.

אני רק מדמיין לעצמי, כאשר בנינו ונכדינו ישאלונו יום אחד: איך הגיבו האנשים בזמן הגזירה ההיא בשנת תשפ"ד? בטח התאספו כמו בימי מרדכי היהודי וזעקו אל ה'! נכון סבא?

והסבא יהיה מוכרח, או לשקר לנכד ח"ו ולספר לו בובקעס על כך שאמרו תהלים ללא הרף, או להתבייש בעצמו ולברור היטב את מלותיו - איך להסביר לילד התמים משהו על הבלבול ששרר אז, ועל העובדה שאנשים לא ממש היו ערבים זה לזה, כי הם קצת שכחו את היסוד הזה.

בקיצור, מצב לא נעים, שכדאי להימנע ממנו, בבחינת "איזה חכם הרואה את הנולד"..

יהי רצון שנזכה תיכף ומיד לנסי-נסים. ומרדכי היהודי שבדורנו הזועק עבורנו זעקה גדולה ומרה, יעורר רחמי שמים, ונזכה תיכף ומיד, "הגיע זמן גאולתכם", לגאולה השלימה והנצחית. והמלך המשיח בראשנו.

אלישיב הכהן קפלון. ז"ך שבט תשפ"ד.